Yad Vashem logo

עדות של מרגריט גז לבית חדד ילידת 1937 Tunis, תוניסיה על קורותיה ב-Tunis בזמן המלחמה

Testimony
היום יום שני. ז' ניסן תשע"ג. 18 במרץ 2013.
שמי רותי גיל ואני מראיינת מטעם
יד ושם את הגברת גז חדד מרגריט.
ילידת תוניס 1937. על המלחמה בתוניס.
בוקר טוב לך מרגריט.
בוקר טוב.
את נולדת בתוניס?
כן.
כמה משפח. כמה נפשות הייתם במשפחה?
אה. 10 ילדים. אה. אב. סבא. סבתא. אהה. אבא. אימא.
וכולם גרו ביחד?
כן.
זאת אומרת בעצם 14 נפשות הייתם?
כן.
נכון? היו לך אחים? היו לך אחיות?
8 אחים. אהה. אחות אחד.
ואחות אחת. אז הייתם 2 פרימדונות בבית?
לא. היה הכי קשה.
כן?
הגברים. אה. תביא לי זה. תיתן לי זה.
אתם הייתם צריכות.
כן.
לעזור לאימא. אז.
כן.
מגיל צעיר בטח ידעתם לנהל בית?
כן.
כן. איך קראו לאבא שלך?
אלפרד.
כן. ומה היה המקצוע שלו?
הוא נהג. אהה. משאיות.
נהג משאית. כן. הוא גם נולד בתוניס?
כן.
וגם סבא וסבתא?
לא.
לא. מאין.
סבא וסבתא באו מליבורנו.
הא. מאיטליה. כן.
הם ברחו בסירות.
הא. מאיטליה הם ברחו לתוניס?
כן.
מ-המ. זאת אומרת אתם דור שני בעצם בתוניס.
כן.
נכון? ואימא שלך איך קראו לה?
אסתר.
אסתר. והיא בטח הספיק לה מה שקורה בבית.
היא לא עבדה מחוץ לבית. נכון?
[מנידה בראשה לשלילה].
הייתה לה עזרה?
אנחנו.
2 הבנות עזרו?
כולנו. גם הבנים.
כן.
כולנו.
כולכם התגייסתם.
כל אחד יש לו תפקיד.
כן? האימא הייתה מחלקת. אה. תפקידים וכולם עשו את זה?
כן. סבתא שלי הייתה.
אישה חזקה?
קומנדר.
הא. היא הייתה מנהלת את הבית? כן?
בשקט. היא באה בשקט לבקש.
כן. וזה הכי טוב.
כן.
כן. אז אהבו אותה וכיבדו אותה?
כן.
כן. הסבא גם עבד?
כן. קצת. אחרי הוא נפל חולה.
מה. מה הוא עשה? מה היה המקצוע שלו?
היו עושים. אממ. הכול ביצירות. תרבושים. הזה.
אה הא.
של לבוש. של אז.
כן.
הכול ביד.
כן. עכשיו. הם דיברו איטלקית. סבא וסבתא?
ביניהם.
ביניהם.
אה. יותר בצרפתית דיברנו בבית.
אה הא. כן?
כן.
זאת הייתה השפת האם שלכם?
כן.
צרפתית. זה גם השפה שלמדתם בבית ספר?
כן.
כן. לא ערבית?
לא.
כן. וסבא וסבתא ביניהם דיברו איטלקית?
[מהנהנת בראשה לאישור].
את. את תפסת קצת איטלקית?
כן. כמה מילים תפסנו.
שפה יפה.
כן.
נכון?
מתי הם רוצים ביניהם משהו.
משהו סודי. כן. עכשיו. אה. את זוכרת. א. א.
את הדירה או את הבית שאתם גרתם?
כן.
תספרי לנו.
לפני שנתיים אח שלי הוא הלך.
כן? זה עוד קיים? זה עומד?
כן. הבית. אהה. יש ערבים שמה. קיבלו אותו טוב.
כן?
הוא אמר: "הייתי. נולדתי פה". קיבלו.
קיבלו אותו יפה?
כן.
לא פחדו שהוא בא לקחת להם את הבית?
לא. איך. לקחו לנו הכל. איך לוקחים?
כן. אז זה היה בית. לא דירה.
לא. בית 2 קומות.
2 קומות. כמה חדרים היו?
4.
4. אז מה? חדר לבנות. חדר לבנים. להורים. לסבא ולסבתא?
קודם היה לסבא וסבתא.
אה-הא. הם קיבלו. והייתם תמיד אוכלים ביחד?
כן.
יושבי. שולחן גדול.
פותחים אותו.
פותחים אותו וכולם יושבים ואוכלים. ומי היה מבשל?
אימא. היו עוזרים לה.
הא. ו. וסבתא גם הייתה מבשלת?
לא. סבתא זה רק סידור בבית.
כן? אז היה חל. הייתה חלוקת תפקידים.
כן.
אחד במטבח ואחד מארגן יפה את הבית.
כן. עכשיו. איך. איך היו החיים בתוניס לפני המלחמה?
אה. היחסים ביניכם. בין הערבים והצרפתים.
היה טוב מאוד. טוב מאוד.
כן?
מתי באה המלחמה.
זאת אומרת. אהה. שיחקתם ביחד?
כן. אכלנו ביחד.
דיברתם?
בית ספר ביחד.
כן?
הכול.
הלכת. הלכת לבית ספר צרפתי? כן.
אלי. אה. אליאנס.
אל. הא. אליאנס. אז בית ספר יהודי.
כן. אליאנס.
כן. אל. בית ספר אליאנס. כן.
ושמה גם למדו מקצועות. באליאנס?
אהה. התפירה. סריגות.
כן? ובנים מה למדו?
יש. אהה. מהעץ. זה. קצת ככה.
נגרים?
כן.
זאת אומרת בעלי מלאכה?
כן.
לחנך אותם להתפרנס.
להתפרנס. כן.
נכון. אממ. הייתם משפחה דתית?
אהה. לא כל כך. בשומרים הכול. שבתות. חגים.
הולכים לבית כנסת?
כן. זה כן. היה מול. בבית.
הא. כן. היו כמה בתי כנסת?
ב. איפה היית. הגדולה. היה.
בית כנסת. אהה. גדול.
גדולה. אחרי יש כמה קטנים.
אה-הא.
כן.
כאילו בתי מדרש יותר קטנים.
כן.
והב. בית הכנסת הגדול היה מפואר. יפה?
כן. עד היום.
עד היום?
עד היום.
שומרים עליו?
כן.
כן.
עד היום.
את חזרת לשם?
לא. אני לא. האחים שלי כן. אני ל. היה לי 3 דירות שלי.
כן. בתוניס?
ולקחו לי הכל. ב.
אה-הא.
עזבתי את תוניס במזוודה ו-3 ילדים.
ו. ולא קיבלת אף פעם בחזרה כלום?
[מנידה בראשה לשלילה].
אה-הא. אז לא. לא רצית לנסוע?
לא. אמרתי הכסף שלי לא יראו אותו.
מעדיפה לבוא לנתניה. לאילת.
כן. להוציא אותו פה על חופש. אני מבינה.
עכשיו. מה. מה היה הסדר יום?
מאיזה גיל התחלת ללמוד בבית ספר אליאנס?
בגיל. אהה. 5. התחלנו. אה. גן.
גן. זאת אומרת בית ספר וגן הם היו ביחד?
כן. זה.
כן. אבל רק. רק יהודים למדו שם?
רק.
נכון? וה. היה לך קשר עם ילדים צרפתים? עם ילדים ערבים?
כן. היינו מאוד.
ברחוב?
כן. באותו בלוק.
כן.
היינו משחקים ביחד. הכל ביחד.
כן. וכשהיה מגיע חג של. אהה. של הנוצרים היו מזמינים אתכם?
כן. כן.
ואתם הייתם מזמינים גם בחגים? בפסח?
כן. היינו הכול. גם יש לנו מסיבה. בר מצווה או משהו.
כן?
באים. עוזרים.
כן.
היינו באמת. אני עד עכשיו אני לא מבינה איך התפרק הכול.
כל כך זה היה יחסים טובים וקרובים ו.
כן.
ברחוב באיזה שפה דיברתם?
צרפתית. אה.
כן? ערבית גם ידעתם?
כן. אני. ערבי. אהה. של ר. אה.
מדוברת.
מדוברת.
לא ספרותית.
כן.
כן. ו. וערבים. הם גם למדו בבתי ספר של צרפתים?
כן.
למדו צרפתית?
כן. הרבה חברות שלי. אה. למדו בבית ספר של הנוצריות.
כן.
שמה לומדים. אה. צרפתית. הכול.
אה-הא. ואבא שלך. שהוא רשם אותך לבית ספר אליאנס. זה.
הוא היה. זה היה מסיבה של ציונות?
הוא היה ציוני?
כן.
כן. הוא רצה שתלמדי גם עברית ו.
כן. התחלנו ללמוד. היה פעם בשבוע בא אחד. מתנדב.
כן?
בויצ"ו. היה לנו ויצ"ו על יד הבית.
כן?
אה. התחלנו ללמוד.
עברית?
לכתוב עברית. אה. ללמוד. מספר לנו על ה.
על ארץ ישראל?
ארץ ישראל.
זה היה מישהו שביקר בארץ ישראל? שהכיר את ארץ ישראל?
אולי.
אה-הא.
אה. נתנו לנו קופות.
הא. קופת קרן קיימת. קופסה כחולה?
כן. כחולה. בשביל. אה.
אהה. לאסוף כסף?
כן.
ו. ואמרו לכם מה יעשו עם הכסף?
כן. אמרו בשביל. אה.
כן.
עצים בארץ ישראל ולבנות.
מ-המ. וחשבתם באמת? ל.
מאז אני קטנה. גם אימא שלי מסכנה.
כן.
היא רצתה לבוא.
אה-הא.
היא נפטרה בצרפת.
כן. ואת או. מספרת לנו. אסתר.
שאתם חשבתם על ארץ ישראל ו.
ורציתם לעלות. משהו הפריע לכם?
כן. מתי. אימא שלי לא רצתה לעזוב אבא. אימא שלה.
אה הא.
היא בת יחידה. אימא שלי.
כן.
אמרו לה: "בסדר. לוקחים קודם ילדים. אחרי אתם תבואו".
היא לא רצתה. אימא שלי.
אה-הא.
את זוכרת המטוס. הוא נפל בנורבגיה?
כן. כן.
בכל ילדים של תוניס. רק אחד היה חי.
לא שמעת על הסיפור הזה?
כן. תכף אנחנו נספר את זה.
היינו צריכים להיות שם.
במטוס הזה? כן. אני מבינה.
בגלל אבא. אימא היא לא רצתה לעזוב אותם.
אה-הא. לעזוב אותם. כשאתם הייתם משחקים עם הילדים ככה. אה.
את זוכרת איזה משחקים הייתם משחקים? חבל?
אהה. אבן. את יודעת.
הא. חמ. אהה. קלאס?
קלאס.
קלאס.
האבנים. 5.
ה-5 אבנים. זה כמו בארץ ישראל.
כן. בדיוק אותו דבר.
גם פה שיחקו את המשחקים.
גם. אה. לקשור עיניים.
הא כן. ולחפש.
כן.
מחבואים. נו. אם היית באה לארץ.
היית יודעת יפה מאוד איך לשחק.
בטח. זה אותו דבר.
כן. כל הילדים משחקים אותם המשחקים.
בכל העולם.
נכון. והיו לך גם. אה. משחקים שלך בבית?
[מנידה בראשה לשלילה].
בובה או ספרים?
לא.
לא היה כסף לזה?
[מנידה בראשה לשלילה]. לא היה.
לא היה. א. איך מבחינת אוכל?
היינו אוכלים. אה. לא.
היה מספיק?
אוכלים.
לפעמים היה חסר?
וסבתא אומרת: "מתי משחקים ילדים בחוץ.
לא לספר מה אכלת. זה לא יפה".
אה-הא. כן. והרגשתם שחסר לכם משהו?
בטח.
כן? מה למשל?
מחכים שבת. למה בשבת.
יש בשר?
יש בשר או עוף. משהו קצת.
כן.
מכל השבוע זה.
חלבי?
פתיתים. ירקות. אה.
אה הא. לא. לא בשר?
לא.
ו. וגם. אה. שוקולד. ו. ועוגות? לא היה?
לא. לא. בשבת היא עושה אימא שלי עוגות.
אה-הא.
לא היה תנורים. היינו לוקחים זה על העץ.
למאפייה.
למאפייה.
כן.
גם הלחם.
גם הייתם מכינים חמין?
אה. לא. חמין. אה. יש. אה. סיר מיוחד.
כן.
בזה.
והולכים ומחממים את זה ב.
לא. לא. זה נשאר. כל היום.
הא. זה נשאר. ומים זורמים היו לכם?
כן. זה היה.
היה. וחשמל היה בבית?
כן.
כן.
בזמן המלחמה לא היה.
לא. זה בטוח.
היינו מדליקים. אהה. בשמן.
אה-הא. תכף אנחנו נגיע גם לזמן המלחמה.
עכשיו. כשרצו לבלות.
אולי ביום ראשון כשלא הלכו לבית ספר. נכון?
אה. היו. היו בתי קולנוע? היו סרטים?
אחד קולנוע ככה היה. לא.
אתם לא הלכתם לפעמים?
לא. אף פעם.
לא. קונצרטים היה?
לא. איפה?
לא.
צריך כסף לכל. אה.
לא. לפעמים עושים קונצרט בפארק. או.
זה מתי ויצ"ו הייתה עושה משהו.
כן.
ליהודים. היינו הולכים.
כן.
למה פעמיים בשנה הם מזמינים הכל ילדים יהודים.
כן?
נותנים ככה.
עושים להם מסיבה?
שקית משהו.
כן. מה זה היה? לכבוד ט"ו בשבט או.
חנוכה.
חנוכה.
ט"ו בשבט. כן.
כן. והילדים היו כולם באים?
כן. בטח. זה היה חגיגה.
חגיגה. כן. ומי. מי היה עובד בויצ"ו?
האימהות היו עובדות בוויצ"ו?
מתנדבות.
מתנדבות. אימא שלך גם הייתה?
לא.
לא הייתה מתנדבת. מ-המ. כן.
היה גם פעם בחודש בא רופא.
כן.
לא היה קופת חולים כמו פה.
אה-הא.
מי אין לו כסף.
לא היה.
מפעם בחודש בא רופא בויצ"ו.
הא. בויצ"ו הוא היה בא?
כן.
והיו באים להיבדק אצלו?
כן.
ואם חס וחלילה מישהו חולה?
יש בית חולים. הולכים. אהה. צריך כסף.
צריך כסף.
כן.
קרה ש.
כן. כן.
מישהו הילדים. 10 ילדים. היה חולה מאוד?
כן.
ואחר כך מדביקים את כל האחים והאחיות?
לא. זה לא קרה לנו.
לא קרה לכם.
זה מחלות. את יודעת. אנגינה.
מחלות ילדות. לא משהו מיוחד.
כן.
ואיך. איך היו חוגגים את החגים. מרגריט?
היה יפה.
כן. איזה חג את זוכרת במיוחד?
פסח זה הכי יפה.
הכי יפה.
למה כל היהודים ביחד היינו.
כן?
כן.
היו. היו חוגגים ביחד? לא כל המשפחה?
כן. הרבה. ה. לא. לא.
איך?
באים השכנים. אה. מכירים. עושים ביחד.
שולחן גדול?
כן. זה היה יפה. כל אחד מביא אוכל שלו.
אה-הא.
היינו שרים. אה.
קוראים ממש את כל המגילה?
כן. הכל הגדה. הכל.
כן. את. סליחה. את ההגדה.
כן.
ו. והיו מסבירים לכם? כי ההגדה היא בעברית.
כן.
כן.
מבינים. זה כמו דיבור צרפתית. או. הגדות של החגים.
כן. אתם כבר הכרתם את זה.
כן.
והייתם אומרים לשנה הבאה בירושלים הבנויה.
[מהנהנת בראשה לאישור].
כן.
טוב. אנחנו לאט לאט מתקרבים לתקופת המלחמה.
לא הייתה לך ילדות ארוכה. את נולדת ב-37'.
המלחמה פרצה באופן רשמי.
כן.
שנתיים אחרי זה בפולין. אתם שמעתם על זה?
שמענו. אה. ראינו בא. הרבה אנשים באים.
באו פליטים?
מ. בשפות שלהם. אולי גרמנים. אולי פולנים.
באו פליטים לתוניס?
כן.
כן. וה. היהודים בתוניס.
עזרו.
עזרו להם? באיזה אופן?
זה באיפה להש. להשכיב אותם. איפה.
נתנו להם פשוט מקום לישון.
כן.
הכניסו לבתים?
אצלנו באו. היה לנו כמו מקלט מתחת למדרגות.
מתי היה אזעקה או משהו. כולנו שמה.
אה-הא.
כן. אני זוכרת. היינו אוכלים רק גזר.
מ-המ.
סבתא היא נותנת לנו.
כן. ויכולתם לשמוע מהפליטים מה קרה?
למה הם ברחו?
לא.
לא הבנתם?
לא הבנו כלום. הדיבור.
כן. לא היה לכם שפה משותפת?
כן. וראינו הפחד בעיניים שלהם. הכל.
כן. וקראתם גם. אה. בעיתונים. או.
זאת אומרת ההורים. לא את. את היית קטנה.
אחרי. אחרי. אה. ראינו מה קר. מה היה. מה הכול.
אחרי המלחמה?
כן.
אבל כשהאנשים האלה הגיעו ככה עם מזוודות. עם ילדים קטנים.
לא ידענו מה.
מה הבנתם מה קרה? למה הם. אה.
כן.
הם ברחו? למה הם הגיעו?
רק כמה ערבים רעים: "יודן. יודן" אומרים לגרמנים.
אה-הא. הם היו מלשינים?
[מהנהנת בראשה לאישור].
כן. אז. אז בואי. בואי נדבר בבקשה ביחד
על תקופת המלחמה ותנסי לחשוב.
מרגריט. מה. איזה דברים היו שונים?
לפני המלחמה היה דבר אחד. אח. במלחמה דבר אחר.
הפרצוף שלהם. מהר.
של הערבים? כן?
לא היו כמו אז.
כן.
מדברים. צוחקים.
כן.
כלום. אה. לא ידענו מה. מה קורה.
אה-הא.
כן.
הם. הם. אה. השתנו?
השתנו לגמרי.
ביחס שלהם.
למה בראש שלהם היטלר הצליח.
בראש שלהם זהו.
כן.
הכל היהודים היו עושה לנו ככה.
ככה הם עשו? פתאום משכנים טובים.
או הוא אומר בערבית: "מה ההבדל?
אה. לשחוט פרה או לשחוט יהודי. זה אותו דבר".
זה אני זוכרת קצת.
שהוא אמר לך את זה?
כן.
ערבי.
בצחוק. הוא אמר.
כן. עכשיו. את זוכרת איך.
את היום או את הימים שהגרמנים נכנסו לתוניס?
כן. ראינו הטנקים. הזה.
כן.
[משובש] הייתה על הגג שלנו. כל פעם.
והיו. הגרמנים לא היו רעים.
היו רואים אותנו. לא אומרים כלום.
זה ערבים אומרים: "יודן. יודן".
זאת אומרת ה. ה. כשהגרמנים נכנסו.
זה היה סוף מלחמה זה היה.
לא היו כל כך. כמו הגסטפו או כמו.
לא. זה היה ב-42-3'.
כן.
זה עוד לא כל כך היה הסוף.
אבל. אממ. אם הם היו רואים יהודי דתי עם זקן.
הם לא פגעו בו? הם פגעו?
[מהנהנת בראשה לאישור].
תלשו את הזקן?
כן. ה. יש רשימה של. אה. אנשים ביד ושם.
כן.
הרבה מתוניס.
כן. שהגרמנים פגעו בהם.
אבל אם הם ראו אתכם. ילדים קטנים?
לא. לילדים לא.
לא פגעו.
אני זוכרת. לא.
ובנשים?
כן.
כן פגעו?
[מהנהנת בראשה לאישור].
הרגו?
פגעו. הרגו.
ברחוב או מה?
היינו שומעים צעקות. לא.
לא יודעים מה. אנחנו היינו מתחת המדרגות.
מתחבאים.
כן.
מתחבאים. ב. במרתף הזה.
כן.
במקלט. מ-המ. אממ.
היו מקרים שהם נכנסו הביתה ולקחו דברים מהבית?
כן. היה לנו הכל מ. של שבת מהכסף.
כלי כסף.
הכל. הסדינים חדשים. הכל. מה היה לנו טוב לקחו.
זאת אומרת חיילים גרמנים נכנסו לבית.
וערבים.
יחד עם ערבים?
כן.
זאת אומרת ערבים הלכו איתם.
אמרו: "זה בית של יהודי. זה בית של יהודי".
היה לנו ספרים גם. סבתא הביאה מאיטליה. משהו יפה. לקחו הכל.
כן. מה ספרי תורה או חומש?
כן. כן. הכל מהכסף. הכל.
אה-הא. אז הם נכנסו עם הנשק שלהם?
כן. לא יכולים לעשות כלום.
מ-המ. לא. לא החבאתם את זה באיזה מקום?
אין איפה לחבאת.
במרתף או.
לא ידענו.
אתם לא ידעתם שהם ייקחו?
כן.
מ-המ.
ולקחו אבא שלי. איפה שדה תעופה כמו בן גוריון.
כן.
שמה. בשביל לעבוד.
אה-הא.
כן.
רק. אה. רק את הגברים לקחו?
אבא שלי. האח שלי הגדול. לעבוד.
בן כמה הוא היה אח שלך הגדול?
16. היה.
אה הא. אז הם יוצאים בבוקר וחוזרים בערב?
לא. לא חוזרים.
לא? הם היו נשארים שם במחנה?
לא ידענו איפה היו.
אה-הא. לא היה לכם איתם קשר?
כלום קשר.
אה-הא. וכמה זמן הם היו ככה בעבודות. אה. כפייה?
אבא שלי שנה ומשהו. אחרי הוא ברח.
אה-הא.
הוא ברח. אני זוכרת הוא הביא לנו קופסאות של.
אהה. חלב. נסטלה.
הא. חלב. אה. עמיד כזה. כן.
עשינו חורים מכולם.
כן. השפופרות האלה.
לא. לא. קופסה.
הא. קופסאות. היה חלב מתוק?
כן.
נכון.
נסטלה. זה הפירמה נסטלה.
כן. נכון. אז.
אחרי הוא היה בורח ממקום למקום.
מסתתר.
בשביל לא. לא יתפסו.
והוא סיפר איך הם התייחסו?
הוא אמר. אה.
הרביצו להם?
עבד קשה. זה.
הרביצו להם גם?
כן.
ו. ואיזה אוכל הם קיבלו?
מרק. או חתיכת לחם. בקושי.
כשהוא חזר הכרתם אותו? הוא היה רזה?
כן. הוא רזה הרבה.
רזה הרבה.
למה אבא שלי הוא.
הוא היה נהג של משאית.
כן.
בטח היה איש חזק.
גבוה. זה.
כן. ואח שלך בן 16. מה קרה לו?
הוא חזר אחרי הרבה זמן.
כן.
אה. הוא עשה בראש. מתי נגמרה המלחמה.
הוא רוצה לבוא לארץ ישראל. היו.
מ-המ. הוא לא רצה להישאר יותר בתוניס.
אימא לא רצתה. היא אמרה: "הולכים ביחד".
הוא ברח בחברים שלו על הסירה.
הוא היה בתנועת נוער?
כן. הוא היה.
בבית"ר?
כן. הוא ברח. ברחו בסירה.
כן.
והסירה טבעה.
מ-המ.
הוא חזר. וזה ככה. הוא נפל חולה בריאות.
אה-הא.
הוא היה חולה.
הייתה. היה לו דלקת ריאות?
דלקת ריאות ולא היה תרופות. לא כלום.
כן.
אחרי. אה. מתי נגמר מלחמה.
הכל. עשינו לו צילומים. הכל. אה. הוא היה בטיפול.
ברוך השם. ה. היום הוא בגיל 82.
כן? יפה. עכשיו. אממ. בזמן שאבא שלך לא היה בבית.
הוא בעצם היה המפרנס של המשפחה. נכון?
אז מה. איך המשפחה התפרנסה? כל כך הרבה ילדים.
אימא. אה. ס. סבתא היו הולכים.
כמו בשדות. הם [משובש] חוביזה.
כן.
יש הרבה דברים אוכלים.
זה כמו לחם. כן.
כן.
נכון.
והיה עושה לנו. זעתר. הכל היא הייתה מביאה מהאדמה.
כן.
עושים.
זאת הייתם יוצאים מחוץ לתוניס ל. ל.
לחפש.
לשדות של החקלאים?
לחפש ככה.
כן. היו יהודים שהיו להם אדמות. שהם היו חקלאים?
היה ולקחו להם הכל.
הגרמנים?
[מהנהנת בראשה לאישור].
אה-הא.
היו.
ומי שהייתה לו נגיד חנות. חנות או עסק?
לקחו הכל מהתחלה.
הכל לקחו?
הערבים.
כן?
יאללה.
הוציאו אותם מהעסקים.
כן.
אז. אז ממה אנשים התפרנסו?
היה [משובש]
הא. כן.
נותנים ל.
ועד קהילה כזה?
כן.
כן. והם. אה. נתנו לאנשים.
קצת. מה יש.
כן. כן.
וגם. אהה. אליאנס גם כן. אה. תמכו באנשים?
כן. מה.
כל. כל הארגונים האלה?
כן.
אליאנס. ויצ"ו.
מה היה להם. קצת. קצת סולת. קצת קמח. קצת.
אה הא. היה גם מטבח כזה שהיו מבשלים
ואנשים יכלו לבוא לק. לקבל?
לא. לא. לא היה זמן לזה.
לא היה. רק היו נותנים להם מצרכים.
כן.
היו באים.
והכל בסתר.
כן. שלא יגנבו גם את זה.
לא למה הערבים הם. העיניים שלהם.
אה-הא. ומה. מה עם הצרפתים שהיו גרים בתוניס?
הם הרי היו ביחסים טובים.
כן. מ.
הם עזרו ליהודים?
יש עזרו. יש.
כן? שנתנו להם?
כן. יש עזרו. לקחו כמה ילדים. למה ההורים הם נפטרו.
אה-הא.
הרגו אותם.
כן.
לקחו ילדים.
כן.
יש הרבה עזרו.
של הצרפתים?
כן.
אבל ערבים לא?
לא.
היו רואים נתנו כמו. היינו כל כך חברים. כל כך.
כן.
פתאום כמו כלום.
אה הא. עכשיו. שאתם. אתם הייתם בתוניס.
אבא לא היה. האח הגדול לא היה. אהה. היה לכם רדיו בבית?
[מנידה בראשה לשלילה].
לא.
היה לנו רדיו. לקחו אותה.
לקחו.
מעץ. את יודעת. ה.
כן. כן. מ. של פעם. והסבא. הוא היה קורא עיתון?
הוא ידע מה. מה נשמע באירופה?
לא. כלום.
לא היה לכם מושג.
לא היה לנו קשר בכלום.
לא ידעתם. הפצצות היו?
כן.
כן. ידעתם.
רואים.
ידעתם מי מפציץ?
כן. אה. אחרי. מתי באו האנגלים.
האמריקאים. היו בלי סוף.
כן.
כן.
מה אתם הרגשתם כשהיו באים. אה. האווירונים ומפציצים?
זה הסוף. הרבה יהודים עזבו פה הלכו איפה המלך. איפה גר המלך.
אה-הא.
הם חשבו יהיה להם טוב שמה.
איפה זה היה?
ב [משובש] כמה קילומטרים אחרי.
אז חלק עזבו את תוניס.
אה. כולם. זה החצי מתו יהודים.
למה ה. שמה הגרמנים נתנו פצצות בלי סוף.
אה-הא.
היהודים חשבו לא יהיה.
אה-הא. ומתו בהפצצות?
כן. גם המשפחה שלנו. הרבה.
כן?
דודים. זה.
ואתם. כשהייתה הפצצה. הייתם מתחבאים בתוך המרתף?
לא. לא רצינו לזוז.
אה-הא. נשארתם.
סבתא היא הייתה אומרת: "מה כתוב. כתוב. לא לזוז".
ככה היא האמינה?
כן.
כן. אז זאת הייתה שנה ארוכה מאוד כשאבא לא היה.
אתם בטח הרגשתם את זה. התגעגעתם לאבא?
בטח.
לא. לא קיבלתם שום דרישת שלום?
כלום.
לא ידעתם.
לא ידענו מה קורה. מה יהיה?
לא ידעתם איפה הוא. מה הוא עושה?
[כך במקור] אהה. בתקופה של המלחמה. אה. היו כיתות?
היו לימודים?
כלום.
שום דבר?
אני זוכרת.
הכל הפסיק?
הבית ספר. הכל. היא הלכה מתחת ה. נהרסה.
הבית ספר נהרס. ובית הכנסת?
אחד. לא הגדולה.
אה-הא. בית כנסת יותר קטן?
כן.
נהרס. ובתים של אנשים?
הרבה.
אז מה הם עשו? לאן הם הלכו?
חיפשו איפה להיות. איפה. משפחות ביחד.
הצטופפו אנשים?
כן.
גם. אהה. האלה. האנשים שעמדו בראש הקהילה.
הם. הם ניסו להגיד אתה תגור פה. אתה תגור שם.
כן. הם מסדרים. היו. כן. כן.
לעזור לאנשים להתארגן.
יש שכנים לא היה להם אף אחד.
כן.
צריך לעזור. צריך.
ל. להביא להם קצת מצרכים. לעזור להם. ו. ולא ידעתם. אה.
מה קורה?
מה קורה? כמה זמן זה ייקח?
מתי אחרי מלחמה. אני עד היום אני קורא. כל הספרים אני קונה.
כן?
אין.
את. את קוראת על מלחמת העולם השנייה?
הכל. כל הספרים.
כן? בצרפתית את קוראת?
בצרפתית.
כן. ואת. את קוראת גם על מה שקרה בתוניס?
הכל. יש לי ספ. יש ספר מיוחד.
כן? וידעת מי זה המפקדים של הגרמנים?
לא.
של האנגלים? ומי ניצח בסוף?
זה. זה לא האמנו. קרה כל זה באירופה.
אה-הא. כן.
היה כמו סוד.
כן. היו אנשים ש. אצלכם שלקחו אותם לאירופה?
כן. היה.
כן?
אני זוכרת אדווקט אחד. כל המשפחה שלו.
עורך דין. כן?
אה. הוא רצה לעזוב תוניס וללכת לצרפת.
אה-הא.
הוא הלך ושמה תפסו אותו.
בצרפת?
הוא הלך למחנה.
מ-המ. זאת אומרת לא תפסו אותו בתוניס.
לא.
תפסו אותו בצרפת.
הוא חשב לברוח מתוניס. בצרפת יהיה לו יותר טוב.
זה קראתי על הספר שלו.
כן.
איזה שכנה צרפתייה. היא אמרה לגרמנים יש יהודים פה.
הלשינו. כן. ואז היה. היה גסטפו אצלכם? משרדים של הגסטפו?
לא התחילו. זה בשחור אה. זה? לא.
‮‭S.S‬ עוד לא הגיעו אליכם?‬
לא. עוד לא. התחילו לבנות בשביל. בשביל לקחת הכל היהודים.
כן.
אחרי נגמרה המלחמה.
כן. כשמונטגומרי ניצח את רומל. הכל ברוך השם נפסק.
רומל.
כן. הוא היה מפקד חזק.
מליביה באו לתוניס.
כן.
מצרים. ליביה.
נכון. נכון.
הכי סבלו היהודים זה על יד ליביה. שמה הר. הרגו הרבה.
כן. גם מזה שמעתם אחרי המלחמה. או שברחו אליכם?
אחרי מלחמה. לא.
הכל. הכל שמעתם אחרי המלחמה?
כן.
מ-המ. אז מה. מה עשו הילדים? 9 ילדים. מה עושים?
אין בית ספר. אין לימודים. אין שום דבר.
כלום.
הייתם כל הזמן בבית?
היינו בחול. על יד הים. היינו.
כן?
משחקים בחול. זה מתי אין. ומתי יש זה. ה.
אזעקה?
אזעקה. החייל גרמני הוא היה אומר לסבתא.
כן?
להיכנס ילדים מהר. מהר. כן. זה אני.
ופעם הוא הביא לנו אופניים קטן. הוא נתן לנו.
חייל גרמני?
כן. ובא ערבי אחד. הוא מוכר. אה. ככה בייגלה או משהו.
הוא אמר לו: "יודן. יודן".
הגרמני הוא לקח הכל זה. הוא נתן לנו לאכול.
והוא לקח אותו. זרק אותו בים.
כן?
אני זוכרת הטוב והלא טוב.
אז היו גם כאלה וגם כאלה?
כן.
אבל את לא זוכרת שכנים ערבים שבכל זאת ניסו לעזור?
לא היה דבר. לא היה דבר כזה?
לא. הם. הם הלכו. הם חשבו זהו. היטלר הצליח.
הם הלכו ל. בשבט שלהם. הכול.
למה היהודים עוד מעט חוזרים.
לוקחים החנויות של היהודים. לוקחים הכול.
מ-המ. עכשיו. כש. כשנגמרה המלחמה
מה קרה עם החנויות ועסקים של היהודים?
יש הרבה הפסידו.
כן?
לא חזרו להם.
לא החזירו להם.
ויש הרבה.
שהחזירו להם?
ה. עזרו להם.
כן?
כן.
גם את הדירות. את הבתים. את החנויות?
לא. בתים לא.
לא?
היו רבים. ה. לא היה הרבה. הרבה הלכו במלחמה.
כן. זאת אומרת הרבה גם נהרסו.
כן.
בהפצצות. אז מה. החזירו את. את הבתי עסק. את החנויות?
כמה.
כן?
יה. היה ערבים טובים מחזירים אם לא. יש לו. דווקא לקחו.
אחרי המלחמה אתם. אתם. אה. נפגשתם עם הערבים ו.
ושאלתם אותם מה קרה לכם. למה?
אנחנו לא יודעים. לא ידענו. לא זה.
למה.
גם אנחנו פחדנו. הלכנו. כן.
כן.
מתי ר. ראו הגר. אנגלים הצליחו. היו כמו מתים.
הם חשבו הגרמנים מצליחים.
כן.
כן.
אז בו. בואי תספרי לנו. אה. מרגריט.
איך היה כשהגרמנים הפסידו ו. והאנגלים ניצחו במלחמה.
איך. איך הם התנהגו החיילים האנגלים?
אני זוכרת האונייה.
כן?
היא טבעה לא רחוק מהחול.
והאנגלים מבקשים מים. מים.
כן.
היינו הילדים מביאים כל אחד דלי מים לתת להם.
הם נתנו לנו קופסאות שימורים.
כן.
שוקולד. אהה. קופסאות שימורים.
כן.
הכל מה היה באונייה.
התייחסו יפה?
כן.
הייתה להם סימפטיה?
כן. היו.
כן. ו. וכשהם נכנסו לתוניס התחילו קצת.
אה. לשקם את העיר? לנקות את ההריסות? לבנות?
כן. לבנות לא. לא עשו כלום.
לא? אבל לנקות את כל ה.
כן.
אבנים. את ההריסות. כן. הבית שלכם לא נפגע?
חלק. עד. אה. הקירות.
כן. אז תיקנתם את זה. שיפצתם את זה?
כן.
ואבא שלך חזר?
אחרי. כן. שאלנו [משובש] הכל. היה רשימות.
כן.
מי היה חי. מי לא.
הוא התחבא בתוניס?
אנחנו לא יודעים איפה התחבא.
הוא לא. הוא לא סיפר?
למה לקחו אותו איפה ה.
שדה התעופה.
כן.
אבל כשאחרי שהוא ברח אתם לא יודעים לאן. איפה הוא התחבא?
לא. לא.
מ-המ.
הוא הלך. אולי כמה הלכו.
כן. והוא.
הוא האי. הוא לא היה רוצה לספר.
לא?
מתי שואלים ככה.
ל. מה את חושבת? למה הוא לא רצה לספר? זה היה קשה מדי?
הוא לא רצה ל. לחזור מה הוא סבל. או מה.
זאת אומרת לשכוח?
לשכוח.
לשכוח. להתחיל מחדש. ב. באיזה מקצוע הוא עבד אחרי המלחמה?
מצא ב. היה מפעל עושים. אהה. סודה. הוא עבד שמה.
אה-הא. זאת אומרת הוא לא היה יותר נהג של משאית?
לא. עוד לא.
כן. הוא עבד שם.
היה המפעל הזה. איפה עושים לחם גם.
מאפייה?
מאפייה ומבקשים. הולך.
כן. זאת אומרת כל פעם משהו אחר. עבודות.
בשביל להביא משהו לבית. כן.
עבודות מזדמנות. כן. ואיך.
איך היו החיים אחרי המלחמה? קשים?
נו. מתחילים לאט. לאט.
מתחילים לאט. לאט. מה עם בית ספר?
אחרי הרבה זמן שבית ספר.
פתחו את בתי הספר?
היינו בהתחלה הולכים לבית כנסת. היה אחד מתנדב.
הא. והיו עושים שם כיתות?
כן.
כן. ואחר כך פתחו את בית ספר?
אחרי פתחו בית ספר.
ואת המשכת ללמוד באליאנס?
לא. הלכתי לבית ספר. אה. צרפתית.
כן.
למה לא היה מקום. אני לא יודעת. ושמה למדתי.
כן. ונהנית מהלימודים בבית ספר הצרפתי?
כן. זה אותו דבר.
כן. חוץ מ. חוץ מהלימודים על. אה.
על השפה העברית ועל ארץ ישראל?
לא.
מקצוע גם למדו שם בבית ספר הצרפתי?
לא.
לא.
רק לימודים. זהו.
כן. את. את רצית ללמוד מקצוע?
כן. רציתי ללמוד. למה עד כיתה ט' אני למדתי.
לא היה לי. לאבא שלי. אה. לשלם. אה. בשביל הספרים.
כן.
הוא היה עושה זה בשביל ה. האחים שלי.
אה-הא.
בשבילהם את יודעת.
הא. כן. חשבו שבנות. מספיק להם ללמוד פחות.
כן. ו. אז מה. מה את עשית בעצם מרגריט? התחלת לעבוד?
לא. אין עבודות לבנות. בבית. היינו תופרים.
אה-הא.
אחותי הייתה תופרת. אני עוזרת לה. כן.
מה תופרים? בגדים. וילונות. הכול?
כן. בגדים. הכול.
כן. והיה החלום על ארץ ישראל. נכון?
[מהנהנת בראשה לאישור].
כן. ואת. את סיפרת שאת היית. אהה. חברה בבית"ר.
כן.
אחרי המלחמה?
אחרי מלחמה קצת. אחרי. כל. את יודעת. הרבה לא חזרו.
כן. כן. תספרי לנו מה. מה עשו. איזה פעולות עשו בבית"ר?
על מה דיברו?
דיברנו על הארץ ישראל. על המה ארץ ישראל מה צריך לעשות.
הם רוצים צעירים בשביל לגדל. לגדל עוד.
כן.
ארץ ישראל.
כן. לפתח יותר.
שרים. רוקדים.
כן? אמרו לכם שגם בארץ ישראל יש ערבים?
כן.
ויש בעיות?
כן. בטח.
ידעתם את זה?
ידענו זה. בטח.
וכשהכריזו על מדינת ישראל עשו אצלכם מסיבה?
או הו.
מה את זוכרת מהמסיבה?
ריקודים. שירים.
כן.
בבית כנסת הכול. [משובש] פרחים. נרות.
אמרו תפילות. לכבוד המדינה חדשה?
כן.
כן. וה. התחלת לעבוד במשהו?
לא.
רק בבית. בש. בשום שלב בתוניס לא יצאת לעבוד?
[מנידה בראשה לשלילה].
מ-המ. וכשאתם. אה. החלטתם לעלות לארץ ישראל. נכון?
לא. אבל קודם אתם. אה. עליתם.
אני התחתנתי בגיל 18.
אה-הא.
נולדו בתוניס 3 ילדים.
כן. שם של בעלך?
דוד.
דוד. ומה היה המקצוע שלו?
הוא. מעילים עור. גזרן עור. זה שלו היה.
כן.
כן.
ונולדו 3 ילדים. ואח. את גרת יחד עם ההורים או על יד?
לא. לבד. הוא היה במצב טוב. בית. הכל לבד.
כן? אה-הא.
ההורים. אה. אחים שלי נסעו לצרפת.
אני האחרונה הייתי שמה.
כן? לצרפת במקום לארץ ישראל?
באנו לצרפת. 8 שנים. נולדו עוד 3 ילדים.
כן.
אחרי אמרתי: "הולכים ל".
מה מה היה חסר לך בצרפת?
אני לא אהבתי צרפת בכלל.
לא?
אנשים קרים. לא אוהבים יהודים בכלל.
גם אחרי המלחמה?
אני משפחת גז. הם חשבו אני ספרדייה.
אה-הא.
מתי היא שמעה. שמעו שמה השכנים אני יהודייה. פה. מה?
לא מצא חן בעיניהם?
מה. את יהודייה? אמרתי לה כן. [משובש]
לא היו לכם יחסים עם הצרפתים?
היה לי הרבה חברות צרפתיות.
מבינים מה זה יהודי. מה זה זה. ויש לא. לא מקבלים זה.
ומה קרה אחרי 8 שנים. איך התאפשר לכם לעלות לארץ ישראל?
למה הבן הגדול שלי.
כן?
הוא רצה לבוא בעליית הנוער.
אה-הא.
אני לא רצית. באנו.
אה-הא. זאת אומרת הוא. הוא משך את כולם?
בן כמה הוא היה?
13.
13. אחרי בר מצווה?
לא. עשינו בר מצווה פה. לא רציתי שמה.
בארץ כבר עשיתם. יפה. לאן הגעתם בארץ ישראל?
קריית ים. ישר.
אה-הא. והיה שם. הייתה שם עוד. אה.
אוכלוסייה. אה. צרפתית? מצפון אפריקה?
לא. הרבה רוסים.
כן?
ב-71' זה עלייה של רוסים.
אה-הא.
כל שכנים שלי היו רוסים.
ואיך הסתדרתם?
כן. טוב מאד. 42 שנה ביחד. עד היום. אני פה באים לבקר.
יפה.
טלפונים. הכול.
יפה. ובארץ מצא חן בעינייך?
כן.
כן?
בשבילי זה היה. אומרים לי: "את משוגעת.
מה את עוזבת הכל. את הולכת. את לא יודעת מה יהיה".
"מה יהיה לי". אמרתי: "מה יקרה?
יש ים. יש שמש. מספיק".
נו. זה כמו בתוניס גם בתוניס זה הים.
כן.
כמו בילדות. ובעלך. הוא מצא כאן עבודה?
מיד. יומיים בישראל הוא עבד במאקט. את זוכרת מאקט. אהה.
מעילי גשם היה.
לא. עושים מעילים עור.
כן.
דרך. אה. עכו. נהריה.
נכון.
מפעל גדול.
כן. ואת עבדת כאן בארץ. מחוץ ל.
לא. הייתי משפחה אומנת.
הא. נו. זה עבודה.
גדלתי הרבה ילדים לא שלי.
כן. זאת אומרת הם היו אצלך בבית. את גידלת אותם?
24 שעות.
כמו שאר המשפחה.
יושנים. אוכלים.
כן.
לקחתי אותם בגיל שנתיים. אחד. שנה. עד גדלו. יש לי.
כן?
פה זה בעלי. הילדים שלי.
כן.
נכדים שלי.
אה-הא.
היה לי תמונה.
אה. מרגריט. תכף אנחנו נוציא את התמונות.
עכשיו רק תספרי לנו ותכף נסדר את התמונות.
אז היית מרוצה מהחיים פה בארץ?
כן.
כן? מקריית ים. מהשכנים. מהילדים? והילדים היום כולם.
הכול היה חוויה בשבילי.
כן.
כן.
והילדים היום כולם. אהה.
נשואים וילדים.
ו. ובארץ?
קנו כל אחד בית שלו. 2 מקומות.
כן.
מסודרים ברוך השם.
אחד לא חזר לצרפת?
לא. הוא בגיל 13. הקטנה היא הייתה בגיל שנתיים. מתי באנו.
אה-הא. כן. מתי הגעת פה ל. לבית אבות כאן?
2008.
אה-הא. כן. ו. וזה קרה כי?
בעלי נפטר.
כן?
אה. אני הייתי חולה. הוא היה מטפל בי.
אחרי ראו זה הכליות.
כן.
בשביל זה.
אה-הא. ופה את מקבלת טיפול.
כן.
כן. ויש לך פה אנשים שאת יכולה לדבר איתם?
כן.
אנשים חברים.
אני מבסוטה.
כן.
אני מרגישה כמו משפחה.
כן. איזהו העשיר השמח בחלקו.
מרגריט. הרבה תודה. שסיפרת מה. מה עבר עלייך ועל המשפחה.
ואני רוצה לאחל לך חג שמח.
תודה. גם לכם.
עם הילדים. עם המשפחה ותכף אנחנו נצלם את התמונות שהכנת לנו.
כל טוב.
תודה. [כך במקור]
זה אני . בעלי. הנכדים.
היה יום הולדת של הנכד. היינו ביחד.
[כך במקור] אני. אה. 2. אה. תאומים מה גדלתי ביום.
אהה. חג פורים אני חושבת היה. כן.
[כך במקור] אני. הבן שלי בבית שלו בערב שבת.
[כך במקור] שולחן של שבת. ערב שבת.
עדות של מרגריט גז לבית חדד ילידת 1937 Tunis, תוניסיה על קורותיה ב-Tunis בזמן המלחמה ילדות במשפחה מסורתית וציונית; דו-קיום עם המוסלמים; פרוץ המלחמה; גילויי אנטישמיות; הלשנות; שוד רכוש; גיוס האב והאח לעבודות כפייה; ליקוט מזון בשדות; בריחת האב; תמיכת הקהילה בתושבים ובפליטים מאירופה; הפצצות; שחרור בידי הצבא הבריטי; שיקום; עלייה מצרפת לישראל ב-1971; קליטה.
details.fullDetails.itemId
10387879
details.fullDetails.firstName
מרגריט
details.fullDetails.lastName
גז
details.fullDetails.maidenName
חדד
details.fullDetails.dob
1937
details.fullDetails.pob
Tunis, טוניסיה
details.fullDetails.materialType
עדות
details.fullDetails.language
Hebrew
details.fullDetails.recordGroup
O.3 - עדויות יד ושם
details.fullDetails.earliestDate
18/03/2013
details.fullDetails.latestDate
18/03/2013
details.fullDetails.submitter
גז חדד מרגריט
details.fullDetails.original
כן
details.fullDetails.interviewLocation
ישראל
details.fullDetails.belongsTo
O.3 - עדויות שנגבו בידי יד ושם
details.fullDetails.testimonyForm
וידאו
details.fullDetails.dedication
קומת הארכיון ע"ש מושל, אוסף ארכיון, יד ושם
banner.documents.disclaimer