Yad Vashem logo

עדות של צמרת זקין לבית פוגל ילידת 1917 Warszawa, פולין על עלייה לארץ ישראל דרך Wilno ב-1941

Testimony
null
null
התאריך היום כ"ח באדר תשע"ג. 10 במרץ 2013.
ראיון עם גברת צמרת זקין. ילידת ורשה. פולין. 1917.
נכון.
הראיון נערך על ידי נאווה גיבורי.
מטעם יד ושם. ומתקיים בביתה.
צמרת. באיזה שם נולדת?
נולדתי בשם עברי. חוה.
ושם משפחה?
שם משפחה פוגל.
באיזה תאריך נולדת?
נולדתי ב-1917. 18 לדצמבר.
איפה נולדת?
נולדתי. אמנם לא בוורשה.
אבל כשהייתי תינוקת. אה. איזה אחד העיירה. העיירות בג.
ליד ורשה.
פה. כן.
בואי נדבר על המשפחה שלך.
כן.
אבא שלך. מה היה השם שלו?
יהושע.
יהושע פוגל.
פוגל.
הוא גדל. איפה?
הוא גדל. תשמעי. כשאני. אה. אנחנו.
אני כבר היית בוורשה כשהייתי.
הוא גדל במקום אחר.
את יודעת את שם המקום?
זה ביאלה פודלסקה.
ביאלה פודלסקה.
זה קצת יותר מזרחה ל.
כן.
ל. לכיוון הג. הגבול עם רוסיה.
כן. באיזשהו שלב. כש. הייתי קטנה.
עוד הייתי. רק התחלתי ללמוד בוורשה עוד כשגרנו.
אז. אה. הגענו עם. אה. 2 אחיי. ה.
אחים שלי. והיו לי אחיות גם שכבר. אה. נישאו. זהו.
רגע. לאט לאט. אז אבא.
אז את נולדת. את גדלת בוורשה. לאבא קראו יהושע.
במה הוא עסק? מה היה העסק שלו? או הפרנסה?
אבא שלי עבד במחסן גדול של עצים. הוא היה שכיר.
מ-המ.
כל השנים. כל השנים הוא עבד שם.
אצל יהודי? הוא עבד אצל. אה. סוחר עצים יהודי?
כן. כן.
בוורשה הוא עבד.
בוורשה.
ואימא. מה היה השם שלה?
אימא אלקה.
לבית?
אלקה. היא הייתה עקרת בית.
ואת יודעת מה היה שם המשפחה שלה לפני שהיא התחתנה עם אבא?
פולושצקי.
פולושצקי. היא ילידת ורשה?
לא.
גם מביאלה פוד?
גם. גם. איפשהו הכירו שם. באיזה.
כמה ילדים הייתם בבית?
אנחנו היינו 7 ילדים. אני הכי צעירה. ואחי.
שהיה הכי קרוב אליי. בן.
אני חושבת 13. או כמה.
הוא נפטר מדלקת. אה. ריאות.
את יכולה. את זוכרת?
את יכולה לומר את שמות האחים והאחיות שלך?
כן. האח. האח הגדול שלי קראו לו אלתר.
אגב הוא היה במלחמת העולם הראשונה.
4 שנים הוא היה במלחמה.
הוא נישא קודם. ו-4 שנים. ואני בקושי זכרתי אותו.
והאחות השנייה חיה. אחות. אה.
עוד אחות גולדה. אח יעקב.
ויוסף. ויוסף הגיע עוד איתי ארצה והיה.
אנחנו נשארנו שנינו.
אחרי המלח. מלחמת העולם השנייה.
זאת אומרת. שאם היו לך אחים ואחיות גדולים ממך.
היו להם בטח משפחות כבר.
כן. היו משפחות.
עם הילדים.
כן.
איזה משפחה הייתם. אה.
מבחינת. אה. קשר ליהדות?
אבא שלי זה היה אבא. אה. בית. אה. דתי.
כן.
אבל לא. יותר. אני לא זוכרת את אבא. נניח.
שביום שישי הוא הלך לבית כנסת.
אבל אני זוכרת. שבחיים.
בחגים. הוא כן היה הולך לבית כנסת.
כלומר. אז הייתם משפחה שומרת מצוות. אבל?
שומרת מצוות. בדיוק. כן.
ואיזה חינוך למשל את קיבלת בבית?
איזה. לאיזה בתי ספר למדת?
למדתי ב. אני. למדתי בית ספר. אה. אה. נו. של ה.
של המדינה. ממלכתי. כזה.
כן. וכשגמרתי את ה-7. 7. 8 שעות.
אה. ש. שנות. אה. לימוד. הלכתי ל. אורט.
לבית ספר. אה.
מקצועי.
מקצועי. אבל לא גמרתי אותו.
כי אז נכנסתי לתנועה ואז התנועת נוער היה רק לעבודה.
צריך רק לעבוד. ו. ואחר כך איך שאומרים. אה.
זאת אומרת נכנסת לתנועה?
לאיזה תנועה?
השומר הצעיר.
בוורשה.
בוורשה. כן. ואז הפסקתי ללמוד.
שנה וחצי רק למדתי.
והיינו כל הזמן בתנועה בימים ובלילות.
בואי נדבר קצת על השומר הצעיר.
קודם כל. מה משך אותך ללכת לתנועה?
למה נמשכת לזה?
למה? שכנעו אותי שיש חברות.
חברים. חברות טובה.
מ-המ.
והייתה לי חברה אחת והיא הייתה קודם ונמשכתי איתה יחד.
זה לא היה לי משהו מיוחד.
איפה גרתם בוורשה?
באזור. באיזה אזור?
אממ. אזור יהודי. כן.
את זוכרת?
מורנובסקה. מורנובסקה 44.
אחר כך זה היה בתוך תחומי הגטו. מורנובסקה?
גטו הגדול. כן. זה.
אה. איך שאומרים. רחוב שני ממילה.
[משובש]. ש.
שם. שמרדכי אנילביץ'.
את יודעת שיש שם אנדרטה.
כן. יש שמה. כן.
יש על זה. או בדיוק אחרי סיבוב השני.
זה מור. אה. מורנובסקה. הרחוב שלי.
כשאת מצטרפת לשומר הצעיר.
מבחינת ה. עמדות. של התנועה.
אני לא. לא התעסקתי.
לא בפוליטיקה. ולא זה ולא ידעתי בדיוק זה.
אני שואלת כי גם אני לא יודעת.
השומר הצעיר ב. בשנות ה-30 בפולין.
היה תנועה כמו שאנחנו מזהים אותה היום.
סוציאליסטית עם נטייה ל.
נכון. אבל אני עוד לא הבנתי כלום.
הייתי ירוקה. לגמרי מבחינה הזאת.
בעצם נולדת ב-1917.
ואת מדברת פחות או יותר על איזה שנים?
35'. 6'?
שהצטרפת לשומר הצעיר?
אהה.
7'?
אני בערך ככה.
בערך.
הייתי אני חושבת. בת 15. 16. משהו כזה.
אז אפילו אולי קודם.
אהה. כן.
אמ. אמצע שנות ה-30?
כלומר את ילידת. אה. דצמבר 1917.
כן.
אז. אה. היית משהו בשנת 33'. 4'. בשנים האלה.
כן. משהו כזה.
ולמה זה חייב אותך להפסיק ללמוד?
אמרתי לך.
כי צריך לעבוד.
כי בתנועה אמרו.
לא צריכים ללמוד. צריך לעבוד ואני הלכתי לעבוד. עבדתי.
במה?
עבדתי בבית חרושת לקופסאות לשוקולד.
מ-המ.
איזה זמן. ואחר כך עבדתי במקום אחר שעושים כובעים.
לא יודעת. איזה משהו. עבדתי. עד שיצאתי להכשרה.
וההכנסה. ה. ה. המשכורת שקיבלת. הלכה לתנועה או להורים שלך?
לא. מאז. אני כבר. אה. לא לקחתי מההורים כלום. כבר.
אה. קניתי לבד כל הביגוד שלי. ו. ומזה מה שהרווחתי.
ומה ההורים חשבו על זה שאת מפסיקה ללמוד והולכת לעבוד?
א. אל. אני. ל. לפי מה שאני זוכרת.
אני לא כל כך שיתפתי אותם בדברים האלה.
יכול להיות שהיית טיפה יותר גדולה מגיל 15?
או שבגיל 15 בוורשה של אז.
אפשר היה כבר להיות עצמאית?
אני הייתי בבית.
אני אכלתי בבית.
מ-המ.
אני ישנתי בבית.
אבל כל הימים הייתי ברחוב.
ברחוב.
הייתי עם החברים.
עם כל ה. התרוצצתי.
היה לכם כמו בארץ. אה. את יודעת.
בארץ. תנועת נוער. יש תלבושת? אה. יש חולצה?
בטח. בטח.
מ-המ.
הייתה חולצה אפורה וחצאית.
הלוא מכנסיים אז לא לבשו. רק. אה. חצאיות. בטח.
מה יש ברעיון הזה של. אה. ציונות.
של איזה ארץ ישראל הרחוקה הזאת.
שכל כך מושך את הצעירים?
זה מושך שזה משהו חדש.
מ-המ.
זה משהו חדש. שאת משנה משהו.
קודם כל את מכירה אנשים. באמת. הרבה. זה משהו.
בגילך.
חוץ מזה זה לא רק יש. היינו כל ערב.
קראו לזה קן. בקן. כן. במקום איפה שהיו נפגשים. כן?
מ-המ.
אה. מפגשים בקן.
היו קוראים ספרים. היו מדברים על ספרים ואני זוכרת
עוד שהיה משפט של איזה ספר.
דיון.
וב. זה. וכל אחד היה לו איזה תפקיד שם.
הייתה פעילות מלאה.
היו לכם מדריכים?
בטח.
שהם היו מפולין? מוורשה?
הם ל. ג. מדריכים. שהם היו יותר מבוגרים.
מבוגרים.
מ. מאיתנו.
גם היו באים מדריכים מהארץ.
שליחים.
כן. מהארץ. ו. אני בגיל 18. בערך. 17. 18.
הייתי מדריכה של אולם. אה. של התעמלות.
שלחו אותי מהתנועה.
ואני הייתי מדריכה במושבות קיץ שהיו.
מושבות קיץ שהיו גם מדריכים מהארץ.
היו באים ואני הייתי מדריכה.
אני הייתי מדריכה בהתעמלות.
כי היה לך. כי את בעצמך.
שנתיים הייתי.
היה לך כישרון להתעמלות או.
והייתי.
מתעמלת?
מה?
את עצמך היית מתעמלת?
אה. לא.
לא.
הייתי עושה עם ה. מדריך. מ.
מהילדים הצעירים שהיו באים כל בוקר. זהו.
רוב הילדים שהגיעו לתנועות נוער הציוניות.
השומר הצעיר. גורדוניה וכולי.
היו ממשפחות פחות דתיות?
אה. לא. רוב.
קודם כל בשכונה איפה שאני גרתי.
אז הרוב זה היו. אה.
יהודים. במעמד. אינני יודעת. בינוני כזה.
מ-המ.
אפשר להגיד. אה. זה לא. לא היו אף עשירים שם.
הייתה לנו משפחה אחת.
זאת אומרת של חברים שלי. שאצלם היה רדיו.
אז היינו באים לשם לרדיו. וואי.
אם זה אולי השם שלך. יגיד לי משהו.
וילנר. אריה וילנר היה חבר שלי טוב.
שאחר כך היה איש רק"ח. ש.
לא. לא. לא. לא. זה לא זה.
מה. לא. לא. זה וילנר אחר.
לא. זה. יש. יש וילנר רק"ח זה נכון. הוא.
אריה וילנר תזכירי לי. זה עיתונאי?
אבל זה שהוא מונה על ידי הגסטפו. ב.
בוורשה. ת. תפסו אותו בוורשה.
לא. אז אוקיי. אז עוד מעט תספרי לי עליו יותר בהרחבה.
כן.
כי כשאת אומרת אריה וילנר. זה לא לקח אותי למקום הזה.
כן.
אממ. אז הקן או הפעילות בשומר הצעיר.
הופכת להיות משהו מאוד מרכזי בחיים שלך.
כן.
הכרת כאלה שעלו לארץ ישראל?
אה. לא. עו. לפני זה לא הכרתי.
אבל היה אצלכם דיבורים.
בלי קשר למלחמה. שיום אחד תעזבו?
אנחנו לא ידענו שתהיה מלחמה.
נכון. את צודקת.
אז היו אצלכם דיבורים שיום אחד תעלו לארץ ישראל?
ש. כל ההכשרה ש.
שלחו אותנו נניח בעיר. אה. מזרח פולין. סלונים.
להכשיר אותנו לעבודה חקלאית.
ואנחנו בעתיד צריכים להגיע לארץ ישראל ולבנות את ארץ ישראל.
זה היה המוטו.
כשאת אומרת הכשרה. שיצאתם להכשרה. באיזה שנה זה?
אה. זה ב-37'. 8'.
כלומר. עדיין לפני. אה.
כן. עוד אף אחד לא [משובש].
מה שעובר על אירופה.
כן.
בוורשה. כנערה צעירה בשנים האלה. שאת. אה.
פעילה בשומר הצעיר.
את חווה אנטישמיות? יש אנטישמיות מסביב?
אני אישית לא הרגשתי.
מ-המ.
יכול להיות שהיו כאלה שהרגישו.
אני אף פעם לא הרגשתי.
כשאת הולכת ברחוב את מרגישה בטוחה?
בטוחה הייתי לגמרי. חוץ מזה.
יכול להיות שבגלל זה. תראי.
אני כמו שתמיד אמרו. שאין לך מראה של יהודייה.
מ-המ.
הייתי בלונדית עם שיער בלונד. והייתי בטוחה.
הלכתי בלי שום פחד ברחובות.
וגם המשפחה שלך באופן כללי לא הרגיש.
האנטישמיות לא היה גורם בחיים שלכם?
אף אחד לא חשב שיהיה משהו כזה.
מ-המ.
אף אחד לא. ממשפחה שלי.
אף אחד לא סבל מאנטישמיות.
היו לכם גם. מכרים או מכרות שלא היו יהודים?
או שהסתובבת רק בחברה של יהודים?
לא. לא. חברים. היו לי רק יהודים.
הבנתי.
כן.
בשומר הצעיר בארץ. את יודעת.
יש חגים. נגיד חג הפסח.
יש את ההגדה של הקיבוץ הארצי.
גם בפולין היו לכם מסורות משלכם בשומר הצעיר?
לא. רק בבתים פרטיים.
בתנועה. אני לא זוכרת שהיה משהו.
אבל נניח שהייתי בהכשרה.
הייתי כמעט שנתיים בסלונים.
אז. אה. קודם כל השפה גם הייתה רק פולנית.
מ-המ.
לא דיברנו בשום שפה אחרת.
ומה הייתה השפה קודם?
בבית דיברו יידיש.
יידיש.
אני בבית דיברתי יידיש.
ובקן של התנועה דיברתם?
רק פולנית. בוורשה. רק פולנית.
רק כשהגעתי למזרח פולין.
מ-המ.
ובאו כבר מכל. כל מיני עיירות שדיברו יידיש והרבה. זהו.
מ-המ.
אז למדתי כי התחלתי ללמוד יידיש.
אני בבית הייתי מעט.
כמה שם. לא ניהלתי שיחות גדולות עם ה. עם ההורים.
כלומר. את באופן בסיסי.
גם בוורשה דיברת פולנית.
כך שלא הייתה לך בעיה לדבר פולנית גם בסלונים.
רק פולנית דיברנו.
זאת הייתה פריבילגיה ללכת להכשרה
או שכל מי שרצה הלך להכשרה?
לא. מי שרצה. מי שלא רצה לא הלך.
זאת אומרת. אם. אם לדוגמה.
בקן היו 100. אה. חניכים. אם כולם רצו.
כולם יכלו ללכת להכשרה?
כן. כן. כולם יכלו ללכת. זהו.
כשאת הולכת להכשרה בסלונים. המשפחה תומכת?
המשפחה. נגיד לך [משובש].
אני הייתי הכי צעירה ולא דרשו ממני בבית. כלום לא לעשות.
האימא אמרה: "תשטפי פעם אחת את הכוסות.
יזרקו אותך מהקיבוץ".
אבל אני באתי לקיבוץ. בבית לא עשיתי כלום.
אני הייתי אחד הפועלות הטובות ועד היום.
כלומר. היית אולי הילדה הצעירה והמפונקת.
אבל ברגע שהיית צריכה להוכיח את עצמך. ידעת להוכיח.
אני. משהו.
מה היו הציפיות שלך מההכשרה?
מה חשבת שהולך לקרות בחיים שלך?
אני לא ידעתי. לא יו. תו. דו. היה לי טוב.
תשמעי. הייתי נערה מאוד מקובלת.
מ-המ.
הייתי מחוזרת מאוד.
וכמו שכשאני מספרת לנכדות שלי.
הגדולות. נשואות כבר. מספר לי. סבתא. היו לך חיים.
באמת היו לי. לי. בתור נערה. אני אומרת.
אני מאחלת לכל נכד. נכדה שלי. שיהיו להם נעורים שלי היו.
פשוט הייתי מאוד מחוזרת. זהו.
הייתה לי חברה אחת מאוד יפה.
אני לא הייתי יפה. הייתי נחמדה.
תמיד מסביבי. זהו.
אז היא אומרת: "תגידי לי. איך את עושה את זה?"
אז אני אומרת: "אני לא עושה כלום".
אני לא עושה כלום. כמו שקוראים לזה.
יש איזה סקס אפיל. כן?
לא עשיתי כלום. תמיד.
צמרת. אני לא יודעת למה רצים אחרייך.
אז בעצם הזכרונות שלך.
שיש לכם זכרונות של תקופה נעימה.
של. אממ. נו נעורים.
נועז.
תוססים. אה. חברו. איך?
חברה. חיי חברה. פעילות.
כן. אז. זה. אז זהו.
גם ל. לא. לא. לא תופעות של אנטישמיות.
כן. אז אני אומרת. אני חוזרת על זה עוד פעם. היו לי.
חיים טובים.
נעורים מאוד טובים.
מ-המ.
היה לי טוב.
כשהגעתם לסלונים. כמה ח. כמה הייתם שמה?
אני הייתי. אבל בהפסקות.
אני הייתי כל קיץ.
הייתי נוסעת למחנות בתור מדריכת.
אה. ספורט.
מ-המ.
ובפעם האחרונה שהיה 39' באמת.
אז הייתי בזקופנה. את יודעת. זה מזרח פול. זה.
על הגבול עם צ'כוסלובקיה.
דרום מערב פולין. ה. ההרים שם. של.
של צ'כיה ושל. אה. זהו.
קיבלנו. הייתי שם. וקיבלנו הוראה מההנהלה הראשית.
אולי תפרוץ מלחמה. לפזר את המושבות. ולחזור הביתה.
הגענו. ערב לפני המלחמה בוורשה.
למחרת זה היה יום שישי. אחי היה בבית.
אנחנו גרנו בקומה רביעית.
עמדתי עם אחי על יד החלון וראיתי אווירונים.
ידענו. זה תמרונים פולניים.
אחרי כמה שעות. זה היה בצהריים.
שמענו. זה היה כבר ברמקולים.
ראש העיר הודיע: "הותקפנו על ידי
הגרמנים ויש כבר קורבנות הראשונים בפולין".
זה היה מילים של ראש העיר וזהו.
ואלה הטילו הפצצות ישר. יום ולילה.
עד. אה. שמודיעים לכם מהנהגת התנועה.
שכנראה עומדת לפרוץ מלחמה.
אתם לא יודעים שזה ב. באוויר?
לא. אף אחד לא ידע.
ומ-33' עד. אה. 39'. כשמתרחשים בגרמניה כל מיני.
אה. זאת אומרת שהנאצים עולים לשלטון. ויש גזר.
חוקים. ורדיפה של יהודים.
שמעתם על זה?
אה. את יודעת?
אנחנו לא התעסקנו עם זה.
קודם כל הייתי בהכשרה. רחוק.
עבדנו. עבדנו קשה.
אגב. הת. הלוא. התקיימנו מ. מזה מה שהרווחנו. מזה חיינו.
מ-המ.
כן. אף אחד לא נתן לנו כלום. וזהו.
אז כשהיינו בהכשרה לא קיבלנו עזרה מההורים.
כי לא הצטרכנו וחיינו ממה שהיה לנו.
מה את עבדת שמה בהכשרה?
מהעשירייה. את יודעת מה זה?
אה. קוראים לזה מעשי.
כאילו את יודעת שבאים בולי עץ.
מנסרה. את מתכוונת.
איך?
מנסרה.
או. לא. אמרתי לא טוב.
אני עבדנו. עבדנו וזה עבודה מאוד קשה.
כן. אבל היינו גאים שאנחנו עובדים קשה.
שאנח. היינו גאים מהעבודה.
מ-המ. מה עשיתם? ניסרתם?
זה היה קל השלבים. כשבא העץ.
אז הייתה מכונה אחרת שזה נכנס לאותו זה.
מ-המ.
זה חתך קרשים.
מ-המ.
הקרשים באו למכונה אחרת. ו.
אה. הורידו את ה. את יודעת. יישרו את זה. שהקרש. יהיה נקי.
זהו. ואנחנו היינו צריכים את החתיכות האלה שנפלו.
לזרוק לזה. לקחת את הקרשים ולהעביר את זה לעגלות.
אז ככה עבדנו איזה 8.
9 שעות. היו משמרות. עבדנו קשה.
מ-המ.
ואז היה שם באמת לא יהודי.
שניהל את המכונה הזאת.
והיה אומר לנו: "אתם לא תוכלו ללדת.
כשאתן עובדות כל כך קשה".
שזה. בעצם מה שאת אומרת.
שזה היה מאוד לא שיגרתי שנשים צעירות עובדות עבודה פיזית.
עבודה קשה. ואגיד לך עוד משהו.
יום אחד. מנהל עבודה בא אליי.
היה חסר לו פועל על יד העצים הגדולים האלה שבא שם.
היה צריך. הוא בא אליי וקורא לי: "חסר לי מישהו.
את מוכנה להחליף שם. וזהו?"
מה להגיד לך? הייתי מאושרת ש.
שלוקחים אותי לעבודה קשה כזאת.
זהו. היה באמת עבדנו נורא קשה.
אבל היינו מאושרים שם.
ידעתם. היה לזה איזה שהם.
אממ. הייתה איזשהי. איזשהם גבולות?
ידעתם כמה זמן תהיו בהכשרה?
מתי תעלו לארץ? אם תקבלו סרטיפיקטים?
היו דיבורים על זה?
אני. אנחנו לא ידענו איך זה מתבטא.
מ-המ.
ידענו רק. שאנחנו ב-39'. לפני זה.
אני. אחרי. שאני צריכה ללכת.
לנסוע הביתה. להתכונן לעשות את ה.
איכשהו את כל הבגדים ו. ו. ו.
[משובש] הכל לעשות. אה. זהו.
אבל לא ידענו בכלל. אה.
כלומר לא היה לך.
זה. אנחנו לא דאגנו לזה.
מישהו אחר דאג לנו.
אנחנו קיבלנו. איך שאומרים זה. הכל מוכן.
ואז כמו שאת מתארת.
אווירונים מפציצים את ורשה.
והמלחמה פורצת ואת בוורשה. בבית של ההורים.
כן.
בואי תתארי את הימים
הראשונים האלה של הפ. הפצצה בלתי פוסקת?
מה. רצנו. קודם כל אמרתי.
אנחנו גרנו בקומה רביעית.
היו מפציצים. אז או שהיו יורדים למטה או לא.
אוכל. כמעט שלא היה. כי הכל היה מופצץ. כן?
אבל דיברנו כמה חברים.
שאנחנו נלך רגלי מחוץ לזה ונביא איזה אוכל. לחפש אוכל.
או תפוחי אדמה או איזה ירק אחר.
מהכפרים. אה. ה. פ. פ. קרובים לוורשה. כן? זה. בפרברים.
ואני זוכרת עוד הלכנו עם שק תפוחי אדמה על הגב. הגענו.
ואחר כך. למי שיש בין השכנים היו מתחלפים.
מי שהיה לו קצת מזה יותר.
בדרך היו מחליפים את האוכל אחד עם השני וחוץ מזה.
בדיוק ב. ב. ב. לפני ורשה. אחותי הגדולה עם הי.
הילד הקטן שלה. הגיעה לביקור.
והשכן שלה היה בצבא הפולני.
הוא עמד בוורשה מטעם זהו והוא היה מחסנאי שם.
איפה שבצבא הזה.
אז הוא היה תמיד בא הביתה אלינו.
עם כיסים מלאים. או של אורז. או של. לא.
של נרות. גפרורים. כל מיני דברים היו בזה.
ועם זה אימא הייתה.
אה. מחליפה עם שכנים משהו. וככה הם עברו את זה.
ואחר כך כש. הגרמנים כבשו את ורשה.
אז אחותי עם השכן הזה יצאו בעגלה או מה.
הלוא תחבורה לא הייתה. כל. אה.
עזבו את הבית שלנו ונסעו. זהו.
ואני התחלתי לעמוד בתורים.
תור למים. תור ללחם. תור לפיצוץ.
הייתה שריפה של. אממ.
בית חרושת של. אה.
זאת אומרת. של חימוצים. [משובש] כל מיני.
רצתי לכל תור.
ואני הייתי לבד כי אחי יצא.
הייתה הוראה של ראש העיר.
כל הגברים שיכולים לשאת נשק. יוצאים עם הצבא.
אז אחי יצא מהבית עם הצבא יחד ואני הייתי מביאה ככה.
מה ש. מה שאפשר זה.
טוב. אבל יום אחד בהיר החלטנו.
ב. היינו נפגשים גם. גם מה.
תנועה.
תנועה. כן?
אז התנועה התארגנה בווילנו.
וילנו הייתה נייטרלית וגם בצ.
אה. צפון מזרח פולין.
אז החלטנו. אז התנועה החליטה שאנחנו.
ושכל אחד איכשהו. אנחנו.
כשאת מדברת על וילנה הייתה נייטרלית.
את מתכוונת כבר אחרי חלוקת פולין.
וכאשר וילנה כבר הייתה תחת שלטון סובייטי.
רגע. רגע. זה לא כל כך.
זה וילנה. [משובש] עוד לא הייתה.
לא הייתה שום חלוקה וווילנה הייתה עצמאית.
ואנחנו. התנועה הגיע לווילנו.
מ. כל הדרכים אנחנו מוורשה. מישהו מכל. הזהו.
כי ידענו שהתנועה. אממ. אה.
בכל אופן. זה כבר קורה אחרי.
כן.
חלוקת פולין. זה לא קורה.
כי וילנה הייתה קודם שייכת לפולין.
רק כשפרצה המלחמה.
בדיוק. רגע.
היא מקבלת את המעמד הזה.
וילנה הייתה. זהו. וילנה.
אז תיכף נדבר על התנועה ואת תספרי לי את מה שהתחלת.
נכון. נכון.
אני עוד רוצה רגע אחד את ורשה. את עדיין.
כן.
בוורשה.
נכון. נכון.
בוורשה. ב. הימים הראשונים מאוד קשים.
הבית שלכם נפגע?
הבית שלנו נפגע כמה פעמים. נשר.
זאת אומרת היו שריפות.
אבל התושבים. זה היה בית גדול.
שאיזה 100 תושבים היו.
דיירים. וני. אי. תי לבד הסתדרו.
איזה אווירה?
איזה אווירה יש אצלך בבית.
למשל. בין ה. קרובי משפחה. פתאום עד אתמול
הייתם אזרחים פולנים. ופתאום פולין נכבשת.
מה קורה לאנשים? מה מרגישים?
לא יודעים כלום מה שנעשה.
ההורים שלי. אף אחד לא האמין שהגרמנים.
כי הם זר. אה.
זכרו את המלחמת העולם הראשונה.
מ-המ.
שהגרמנים היו נהדרים.
אני הייתי תינוקת. אימא הייתה מספרת.
שהיו באים הביתה והיו לוקחים הגרמנים על.
על הידיים והיו מלטפים אותי.
וזה. הם לא ידעו. אף אחד לא ידע מה ש.
אבל בכל זאת. זה כבר היה ליל הבדולח בגרמניה.
כן.
וכבר היו חוקי נירנברג.
כן.
כבר היו.
הם לא ידעו שהם יכבשו את פולין. והם. התנהגו ככה פה.
איך עוד לא. אף אחד לא. לא תיאר את כל זה.
כשמתברר שהגרמנים כבשו.
זה גם משנה את רמת האנטישמיות ברחוב הפולני?
לא.
מ-המ. כלומר. לך באופן מוחלט.
אין זכרונות של אנטישמיות פולנית.
לא. לא.
לא נתקלת בזה.
בכל אופן. במשפחה שלי לא הרגישו שום אנטישמיות.
מאחר וכבר הזכרת את ממי.
את רחוב ממילא. ואת תנועת השומר הצעיר.
הדמות של אנילביץ' זה דמות.
אה. אה. שכל אחד שמכיר את ההיסטוריה של השואה.
כן.
שמע עליה.
לך יצא להכיר אותו לפני המלחמה?
את. אה. מרדכי אנילביץ'?
הוא היה הרבה יותר צעיר ממני.
מ-המ.
כן. אבל אישית הכרתי אותו.
אבל. אה. אני. לא היה לי איתו קשר.
קשר. ואותו אריה וילנר שהזכרת קודם?
אריה וילנר. חבר שלי טוב.
הגענו גם כן. אני כבר קופצת לווילנ אחר.
אז בסדר. אז אם. אם.
נדבר עליו בשלב היותר מאוחר.
כן.
של העדות. בכל אופן.
אתם בוורשה. הנסיבות השתנו. כיבוש.
אני מתארת לעצמי. למרות שאת לא אמרת.
שיש אנדרלמוסיה מסביב.
כן.
אולי קצת תוהו ובוהו.
ואולי הרבה בלגן והרבה פחד. והרבה רגשות ובלבול.
בתוך כל זה אני מבינה ממך שהקשר עם התנועה זה קשר.
קשר חזק.
קשר חזק וקשר שנותן כיוון.
בדיוק. בדיוק.
אז בואי תספרי.
ואנחנו היינו. מה שאמרו לנו מ.
מהתנועה. כי הייתה אותה הנהגה. כן?
מ-המ.
ככה אנחנו נהגנו.
כשהתנועה אומרת. וילנה זה יעד.
זאת מטרה. אתם מחליטים לברוח.
כן.
לווילנה? המשמעות. זה שצריך לחצות גבול כי כבר יש גבול.
יש גבול.
גרמניה. רוסיה.
כן.
ההורים שלך מאשרים לך? הם מסכימים?
בוקר אחד. שהחלטנו.
היינו 5 חברים. שהחלטנו באיזה בוקר לצאת.
זה היה 05:00 בבוקר.
קמתי. כבר דיברתי קודם. אימא אמרה: "את לא הולכת".
לא. היה ויכוח בין ההורים. אבא אמר: "היא צריכה ללכת.
היא צעירה. הכל לפניה ואני מאשר והיא צריכה ללכת".
אז מה שאבא אמר. אבא. אימא.
אמרנו שלום. כי נתנו לי. איך שאומרים.
לדרך עוד קצת. כנראה לא היה. כסף הרבה לא היה בבית.
אבל נתנו לי קצת. וכמה קופסאות גפרורים. כמה חתיכות סבון.
כל מיני דברים כאלה זה. שפע בבית לא היה.
אבל דברים בסיסיים לא היה חסר.
תמיד היה ועם הדברים האלה.
גם קופסת גפרורים וקצת מלח.
אנחנו עשינו את כל הדרך עד לווילנה.
עשינו. זאת אומרת. את ו.
בדרך אצל הגויים. שנתת קפ.
קופסת גפרורים. נתנו לנו אוכל.
והשכיבו או. אותנו לישון. כל אלה.
את הולכת עם מי? עם חברים מהתנועה?
עם חברים וחברות?
מהתנועה.
הולכים בגוש? בקבוצה?
כן. אני רואה שאת מסתדרת.
אחיך. הזכרת שאחיך היה יחד איתך.
הוא הולך איתך לווילנה?
אחי לא היה איתי. כי הוא יצא.
ואני לא ידעתי איפה הוא.
התברר אחר כך. כשהוא.
כשאני כבר לא הייתי. הוא חזר לוורשה. עזר להורים קצת.
והוא עוד פעם ברח. כשהגרמנים כבר שלטו.
כי בהתחלה הוא יצא עם הקריאה להצטרף לצבא.
כן. בדיוק.
אחר כך הוא חוזר ועוזר.
כן.
אז את עוזבת את ורשה.
נפרדת מההורים. לא יודעת מה הולך לקרות?
כלום לא יודעת. אנחנו יודעים שאולי נחזור.
מ-המ.
אנחנו לא יודעים.
ולאן? איך אתם חוצים את.
קודם כל בדרכים אפשר לנוע בחופשיות או שלא?
אני אגיד לך. זה מ. למזרח פולין.
חלק מהדרך עשינו באיזה עגלה.
חלק דרך. תפסנו רכבת.
היינו 3 בחורות צעירות.
עשינו את עצמנו שאנחנו ישנות.
לא העירו אותנו ולא כלום.
נתנו לנו זה. איזה הכרה. באיזה תחנה יצאנו.
ו. אנחנו הגענו. הקיבוץ שלנו היה לנו בעיר סלונים.
הגענו. הקיבוץ עוד היה כאילו כי זה היה במזרח פולין.
ומשם קבוצות קבוצות.
בואי תתארי לי. איך חציתם את הגבול
מהחלק גרמני לחלק הרוסי.
ונסענו ברגל.
אה. אוקיי.
בקור של ה. 20 לפחות מעלות קור והיה בלי.
לא. לא מכנסיים. בחצאיות.
איך ידעתם?
זה מה שזה.
איך ידעתם איך לעשות את זה?
ותפסו אותנו בדרך.
הכניסו אותנו לאיזה מבנה רעוע.
הר. הרוסים כי זה כבר גבול רוסי.
החזיקו אותנו יומיים שם.
ואחר כך אמרו לנו. הביאו אותנו לגבול.
ואמרו: "את. אתם יכולים ללכת".
לא ידענו איפה. ומה. לפני היער. אז.
אה. חיכ. התחלקנו לקבוצות.
זו הייתה. אנחנו קבוצה. הייתה איזה גויה.
אישה. אה. גויה והיא אומרת:
"אני עם האלוהים שלי. אני הולכת שמאלה".
לא ידענו איפה.
התחלקנו לקבוצות. אנחנו עם החברים.
2 חברות שלנו. אנחנו הולכות עם הגויה.
נלך עם ה. עם האלוהים שלה.
וכשהתחלקנו. אה. הלכנו שמאלה. התרחקנו.
איזה דרך מצד ימין שהלכו שמענו כבר יר. יריות. לא ידענו.
הגענו לילה בשלג. עד הנה. ביער. בדרכים.
הגענו לאיזה. לפני איזה כפר.
ולא ידענו מי זה. מה זה.
שלחנו את מישהו ל. לברר איפה אנחנו. באיזה גבול.
אם עברנו. אם לא עברנו.
אז התברר שזה כפר ליטאי.
עברנו את הגבול הרוסי לליטאי ובאנו לשם.
אז. אז היינו תחת שלטון ליטאי באמת.
אז. אה. אה. רק אני ככה סקרנית. אם את.
את יודעת פחות או יותר את הסביבה
שבה עברתם קרוב לביאליסטוק?
יותר צפונה לביאליסטוק?
כן. כן.
ביאלה פודולסקי?
זה יותר. אה. צפון מזרח.
צפון מזרח.
צפון מזרח.
אולי ביאלה ב. באזור ביאלה?
אז הגענו ל. לגבול הזה.
בבוקר חיכינו עד שיהיה בוקר. התברר שזה.
קיבלו אותנו מאוד יפה.
נתנו לנו אוכל. וזה. לישון.
ולמחרת שלחו את הילד.
שייראה לנו איפה יש אוטובוס לווילנו.
מ-המ.
לאיזה כפר. הגענו ל. שם היה אוטובוס הגיע.
לא היה לנו כסף.
אנחנו עומדים. היה לנו קצת כסף פולני.
אבל הוא אומר: "אני לא לוקח כסף פולני".
אנחנו עומדים. אובד עצות ולא יודעות מה לעשות.
קם איזה גוי. מבוגר. באוטו. אמר: "אני משלם בשבילם".
הוא שילם ואנחנו לקחנו את הכתובת שלו. כמובן.
אני מקווה. ביום שהגענו למרכז.
נתנו לנו את הכתובת שלו.
והבטיחו לנו שהם ששול. משלמים לו.
מה שהוא נתן לנו והיינו בווילנו שנ.
אחרי חצי שנה. הרוסים כבשו את ווילנו.
תכף. עוד לא הגענו. רק שאלה.
היינו תחת שלטון. חצי שנה וילנו וחצי שנה רוסית.
חצי שנה ל. ליטא ליטאי וחצי שנה רוסי.
כן.
אבל אני חוזרת להתחלה.
אני יודעת מ. מ. מפגש עם עדויות כמו שלך.
שכל תנועות הנוער היו בניסיון להגיע
לווילנה והרוסים עשו כל מאמץ למנוע מהם.
בהרבה מאוד פעמים הרוסים. אה.
עצרו אותם. החזיקו אותם ב. כמו שאת תיארת.
אתם מאותו רגע ש. שהייתם לילה באיזשהו. אה.
מקום. לא מנעו מכם להמשיך ללכת?
כלומר. נתנו לכם להתנהל בחופשיות ולמצוא את הדרך שלכם?
לא. אמרתי לך. כשהר.
כשהם תפסו אותנו.
כשעברנו את הזה. אז הר.
החזיקו אותנו באיזה. איך לקרוא לזה? מחנה כזה.
מ-המ.
כן.
אמרת שאחרי זה החזירו אותכם לגבול.
כן ולא ידענו בדיוק אז כשעברנו את זה סתם.
עברנו וגם בדקו מה. מו. איך.
מה. אז. אה. עושים כך.
מה היה הרעיון של התנועה. אה. לי.
ל. לכוון אותכם להגיע דווקא לווילנה?
בגלל שהיא הייתה נייטר?
אבל. אני אחליף. אני אפריע לך.
כאשר גם כשבביקורת שם.
כשבדקו אותנו. אז הם לא היו מעוניינים להעביר את הזה.
כי גם ברוסית הוא אמר.
עליי: "היא לא יברקה" זאת אומרת.
היא לא יהודייה. שהיא תעבור.
אבל יש כאלה שלא נתנו להם לעבור וזהו.
אז יש כל מיני. אז יש כאלה שניסו כמה פעמים.
זאת אומרת היו פליטים גם פולנים שרצו לברוח.
בדיוק.
מהכיבוש ופליטים יהודים.
ברור. כן. אז זה שאמרנו.
שעם הגויה. אנחנו. אה. לאן אתם רוצים?
אמרתי יש לי חבר.
יש לי משפחה. בווילנו ואני רוצה לחזור למשפחה שלי.
וכמו שאמרת. תעודות. לא היה לנו בכלל כלום.
אז מה איכשהו כאילו כמו שאמרתי.
שאמרו שאני לא נראית. אה. יהודייה. אז. אה.
יש לך היום איזושהי תשובה או הסבר ל. כמעט אפשר להגיד.
לסוג של ראיית הנולד של הנהגת התנועות.
שהבינה שצריך לברוח מג. מ. מ. שטחי הכיבוש. ולהגיע לווילנה.
יש לך הסבר איך הם הבינו שכדאי לעשות את זה?
אה. תשמעי. הם היו יותר מבוגרים מאיתנו
והייתה להם כנראה גם [משובש] קשר עם הארץ.
כנראה שמהארץ הבריחו אותם. כן?
אה. ככה ש. אנחנו.
כי אנחנו בעצם.
היינו מודר. מודרכים איכשהו.
מדברים ממש על החודש הראשון אחרי הכיבוש.
כן.
עוד לפני שהיו גזרות.
לפני שהיית צריכה ללכת עם טלאי צהוב.
כן.
ממש על ההתחלה.
אני לא הגעתי לזה.
אני אומרת. הכל עוד קורה ממש.
כן.
כש. כשזה רק מתחיל.
כי אני לא. לא הייתי בגטו.
אני לא הגעת. הגטו הוקם יותר מאוחר. כן?
זה לא בהכ. ב. בחודש הראשון אמרתי כש.
אז זאת הייתה השאלה שלי.
מאיפה הייתה להם. בראייה לאחור.
נו. כנראה הייתה להם ראייה מרחוק.
כי הם קיבלו הנחיות מהארץ.
אוקיי.
ובכל זאת גם. הלוא בארץ. גם.
היישוב לא. אף אחד לא האמין מה שקורה שם.
אז זה מה שאני שואלת.
זה היה מוקדם מדי.
אה. בעצ. זאת אומרת.
אבל בכל זאת.
זה עבד לטובתכם.
נכון. אבל בכל זאת אמרו.
צריך לברוח מהגרמנים. צריך לברוח.
את מגיעה לווילנה. נערה צעירה.
לא יודעת אם זה יימשך חודש. חודשיים. אין לך מושג.
עבדתי. הלכנו כל אחד. פילגו בקבוצות.
בגו. בהתחלה. כל התנועות יחד. היה ריכוז.
אחר כך כל תנועה קיבלה בית.
אה. השומר הצעיר. גורדוניה. כו. כל מיני.
זהו וכל קבוצה הסתדרה. כל אחד חיפש עבודה.
זו הייתה קופה משותפת.
עבדנו. אני גרתי עם עוד. אה. 2 חברים וחברה.
שכרנו איזה דירה שם והתנועה. יש.
הייתה קופה משותפת והם דאגו.
מה שהרווחנו הלך לקופה.
מהכל והיינו שם חצי שנה.
אחרי חצי שנה נודע לנו. אולי יש איזה אפשרות.
יש איזה קונסוליה שפותחים.
אולי אפשר יהיה לזוז משם.
אנחנו. כל השאיפה להגיע לישראל ויום אחד בהיר פתחו קונסוליה.
ואמרו שאפשר להגיש בקשות לפליס.
ל. פלשתין. כן.
את מת. מתכוונת לאיזה קונסוליה?
רוסית.
מ-המ.
רוסית. ד. זה הכול. ד.
שום תעודות לא היו לנו ואנחנו רוצים להגר.
זהו. אז היו ימים שהם היו מקבלים.
היו ימים. חוץ מזה ככה. חילקו.
אני. היה לי כאילו. כאילו. זוג כאילו שאני נשואה.
כאילו. ורצינו יחד לעלות.
‮הוא היה חבר של ההנהלה הראשית. ו-‭N.K.V‬ חיפשו אותו.‬
‮לא. לא ‭N.K.V.D‬. אה. כן כן. של הרוסים.‬
כן? היו לו כל מיני תעודות ב. בכיסים.
אחרי כמה פעמים שלקחו אותו ל.
‮כל מיני ראיונות. ב-‭N.K.V.D‬. אז הוא אומר: "צמרת.‬
אנחנו כבר מוכרחים ל. לזוז מפה".
וקראו לך אז צמרת?
ואז התנועה הייתה. היו.
התנועה קיבלה כמה סרטיפיקטים מהאנגלים והזוג הזה כאילו.
שהוא היה זה.
שהוא ח. חייב היה כבר לברוח.
מ-המ.
כי חיפשו אותו. אז אני איתו בתור אשתו.
כאילו. אנחנו קיבלנו סרטיפיקט.
וזה היה דרך רוסיה. וילנו. מ.
אודסה. מאודסה אונייה. וקיוב. כל המזרח פולין. ככה הגענו.
בשביל מי שלא מכיר את החיים תחת השלטון הסובייטי. את.
אתם נמצאים שם בשנת 39'. 40'.
ליטא בשלב מסוים חוזרת.
נכבשת על ידי. הסובייטים נכנסים לשם.
כן.
‮כשאת אומרת חיפשו אותו ה-‭N.K.V.D‬.‬
למה בעצם חיפשו אותו?
כי. תשמעי.
הם ידעו טוב מאוד. שיש. אה.
כל מיני תנועות וידעו ש. ידעו ש. הוא כאילו לא.
לא. לא רוצה את הי. את הרוסים.
הוא רוצה לברוח משם.
אבל. אנ. אני מניחה שזאת הייתה בעיה
של כל חברי התנועות. שזה לא היה.
נכון. כל מיני תנועות היו ככה.
הרוסים לא רצו שתעזבו.
בדיוק.
את ברית המועצות.
ואחרי זה עם התחילו לחפש את החברים של התנועות.
עוד פיזרו הלוא. פיזרו אחר כך.
אז באיזה אופן הסרטיפיקטים פתרו
את הבעיה הזאת? כי הסרטיפי.
כן. קיבלנו רק. אה. אני יודעת. אה.
אבל הס. הסרטיפיקטים. המשמעות שלהם הייתה.
אשרת כניסה לארץ ישראל.
אשרת כניסה בארץ ישראל.
אבל עדיין הייתה הבעיה של.
אישור לעזוב את ברית המועצות.
נו. אבל אם. אם קיבלת סרטיפיקט וראית את זה. אז הם אישרו.
יש כאלה שהם אישרו ויש כאלה שלא אישרו.
הרבה חברים שלי.
לי היה מזל. שאנחנו קיבלנו. הם קיבלו את הסרט.
אז. אז תיכף נדבר על העזיבה של ברית המועצות.
אבל לפני זה אני רוצה.
כן.
כשאתם בווילנה שם. מתאמצים להתקיים.
בדיוק.
אתם מודעים לזה שכל הזמן יש תנועה לכיוון וילנה.
שבאים עוד חברי תנועה ועוד פליטים.
נכון.
ועוד אנשים?
נכון. כל הזמן הייתה תנועה.
אבל. מי שכי. גי. הצליח. להגיע נניח ראשון לתוך החלון הפתוח.
כי הם היו עושים. הרוסים. ככה.
יום. היום נניח הם פתחו פה.
את החלון הזה. אפשר היה.
קיבלו בי. אה.
בקשות. כן?
סגרו היום.
אין. מחר הם בפינה אחרת בעיר פתחו.
הם עשו מין. מין תמרונים כאלה משונים.
אז מה התנועות אחר כך עשו?
בכל מקום העמידו איזה בן אדם.
כששמעו שפתחו זה כמו רדאר. את יודעת.
מ-המ.
כולם ידעו. ומי שרצה.
רצה. רץ למשרד הזה להגיש את הבקשה.
על הקונסול היפני שמעתם?
על מי?
הקונסול היפני שנתן אשרות יציאה.
לא. על היפנים לא שמענו.
כלום. כלום. כלום.
אז את ברת מזל.
יש איזשהו סדר עדיפויות שנקבע.
מי הראשון שיוצא ומי השני?
כשאני הייתי עוד בהכשרה.
אז שם עשו. אה. איכשהו אומרים תור.
מ-המ.
כן? אני הייתי מקבוצה הראשונה.
שהייתי צריכה לעלות לארץ. אז ככה.
בגלל הגיל או ותק?
בגלל. אה. קשה לדעת מכל מיני זה.
כי. אולי אני אמנם לא הייתי הראשונה שבאתי להכשרה. כן?
ואני הגעתי לשם או זה. אבל אולי בגלל האישיות.
אולי בגלל. אה. שידעו שאני יכולה לעשות משהו.
מ-המ.
מה. בגלל כל מיני.
אני הייתי בקבוצה הראשונה.
כשאת מקבלת סרטיפיקט.
בחוויה הפנימית שלך או בתודעה שלך.
לא יודעת. את מבינה שאת בעצם מקבלת איזשהו כרטיס הצלה?
נכון.
את מבינה שאת בעצם.
החיים שלכם באיזשהי סכנה או שעוד לא ראיתם את זה ככה?
לא ראינו את הסכנה.
אנחנו ראינו ארץ ישראל.
אנחנו הולכים לבנות ארץ ישראל.
כלומר. זה בעצם 2 מציאויות שונות.
אתם רציתם בגלל ארץ ישראל.
כן.
לא.
כן.
לא בגלל השואה ולא בגלל מלחמת העולם השנייה.
כן.
אלא בגלל שרציתם לחיות שם.
נכון.
אבל לא כי הבנתם שכל רגע שאתם נשארים ברוסיה אתם. אולי.
אנחנו. כל הרצון שלנו רק היה לברוח משם.
אנחנו רוצים. כאילו העתיד שלנו בארץ ישראל.
אז אני מבקשת. מבקשת ממך צמרת.
שתתעכבי בשבילי על המילה לברוח.
למה לברוח?
עתיד. אני מבינה. זה היה חלום. כמו ש.
רוצים ללכת לשם. אבל.
הרגשתם שאתם צריכים לברוח?
אנחנו הרגשנו שאנחנו לא רוצים להיות ברוסיה.
מ-המ.
זה אנחנו. אנחנו רוצים להגיע לארץ ישראל.
בתקופה שהיית ברוסיה. בווילנה.
קיבלת מכתבים מהבית. מוורשה?
כלום. כלום. כלום.
כלומר. לא ידעת מה קורה שם.
כלום לא ידעתי.
רק ב-42'. בתחילת 42'. כשהייתי.
כבר פה.
בארץ פה והייתי בקיבוץ.
אני הצלחתי איכשהו דרך צלב האדום.
לשלוח מכתב הביתה שאני פה ואחי גם חי.
רק הסיפור איך שנפגשתי עם אחי.
אז בוא נחזור לרוסיה. לווילנה.
אתם בווילנה. מחכים סטי. לסרטיפיקט.
הסרטיפיקט מגיע.
כן.
מה המשמעות של זה? איך יוצאים?
המשמעות. אם יש לי סרטיפיקט.
אז יש. אה. כל האפשרויות לצאת.
מ-המ.
כי יש ג'וינט.
אז יש עוד שחקן במגרש הזה. הג'וינט.
הג'וינט מימן את כל הדרך.
המסלול שלך. בואי תתארי את המסלול שלך לעלייה לארץ.
כן.
יצאתם מווילנה. לאן? למוסקבה?
ל. מווילנה. נסענו לקובנו.
קובנו.
קובנו הייתה עיר ב. של ליטא. הכול ממומן על ידי זה.
אחר כך דרך מוסקבה. דרך. אה.
הזכרת את אודסה.
כן. אודסה.
כל הדבר הזה זה נסיעה רצופה
או שבכל מקום שהיתם איזה פרק זמן?
לא. זה לא. זה. ב. במוסקבה היינו 3 ימים.
מ-המ.
ממוסקבה נסענו דרך קייב. אז. אה.
עמדנו גם כן 3 ימים בשלג. הרכבת לא יכלה לנסוע.
למה בעצם לא נוסעים ישר מווילנה. דרומה לאודסה?
אנחנו טסנו מווילנה למוסקבה.
מ-המ.
אבל ב. ממוסקבה. נסענו כבר ברכבת.
זה לא מה שרצית.
כמה יצאתם?
רק מה שהיה.
כן. כמה יצאתם באותם ימים?
כמה הייתם. אה. בקבוצה הזו
שנסעה מווילנה למוסקבה. ממוסקבה לקייב?
מוסקבה זה. איזה שבועיים אני חושבת. ככה. [משובש]
אבל הייתם איזה 10 אנשים?
20 אנשים? 2 אנשים?
הייתם קבוצה גדולה?
אנחנו במוסקבה על ג'וינט. היינו במלון 5 כוכבים.
מ-המ.
היה לנו מזוודות מעץ.
עשו לנו. כי היה לנו משהו.
בכל זאת משהו והיה לנו בגד אחד עליי בבגד אחד ב. ב.
זהו ופתאום המזוודות התפרקו שמה על המדרגות.
וכולם הסתכלו עלינו שם במלון כזה מפואר כזה.
איזה מין. איזה פליטים היינו עליהם. זהו.
ו. ב. הגענו לאודסה. והיינו להיות יום באודסה.
אבל גם כן הגענו יותר מאוחר.
בגלל זה ש.
הרכבת לא יכלה לנסוע בגלל השלג.
על הזה. אז ישר כשהגענו מזה. ישר לאונייה.
פשוט לא. מהרכבת ישר לאונייה ו.
אודסה זאת עיר נמל. הים השחור.
עיר נמל. עיר נמל.
אה. הים.
כן.
כן.
והייתה אונייה יפיפייה.
כל. וגם בכמה עוד. לא זוכרת כמה זמן היינו בים.
זה. זה ברח לי ואני לא זוכרת והגענו לביירות.
כמה.
לא. לאיסטנבול.
כמה אנשים הייתם בקבוצה הזאת.
שיצאה מווילנה והגיעה ל.
אני היינו עם קבוצה.
איזה. איזה 10 איש.
כלומר מעטים מאוד.
כן.
כשאנחנו חושבים במושגים של תנועות הנוער ופליטים.
בדיוק. נכון.
אז 10 אנשים בסך הכל.
[משובש] מקורבים שלנו אבל. בכל מיני.
כלומר. כל סרטיפיקט זה היה בפינצטה.
כן. כן. הגענו לאיסטנבול באונייה.
ים השחור. ובאיסטנבול היינו שבועיים.
שבועיים ואני. כאילו. הלוא היה לי בן זוג.
היה לנו פיקציה. היינו במלון. והוא היה אחד המארגנים.
היינו שם שבועיים. ובקבוצות. בכל מיני מקומות שיכנו את זה.
אחרי שבועיים באוטובוסים עלינו דרך. אה.
סוריה?
זהו. כן.
כלומר.
וכך היה כשהגענו לראש הנקרה.
אז שם עלה כבר איש סוכנות.
עכשיו אתם צריכים לשכוח.
על אונרר"א ועל. אה. זה. וכל ה.
מי שרק עזר לכם.
אתם בסוכנות. פה תנאי. פה תנאים. אממ.
אחרים ו. היינו בבית. אה העולים בחיפה.
אני זוכרת את התמונה איך שהגענו.
קודם כל. כשנסענו דרך ליט.
ל. לבנון. איך שהתלהבנו מהעצים עם התפוזים.
אנחנו לא ראינו תפוז ב. ב. בחיים שלנו.
את יודעת מתי שאחרי מישהו אכל בפולין תפוז. כמו שאמרו.
או שהתפוז היה ר. אה. רקוב או שהבן.
בן אדם היה כבר רקוב.
לא ר. לא ראינו את זה.
לא אכלנו בכלל והגענו ל.
עדות של צמרת זקין לבית פוגל ילידת 1917 Warszawa, פולין על עלייה לארץ ישראל דרך Wilno ב-1941 פעילות בתנועת "השומר הצעיר"; יציאה להכשרה ב-Slonim ב-1937; הדרכה במחנות קיץ של התנועה; פרוץ המלחמה ב-1939; הפצצות; הנחית מוסדות "השומר הצעיר" לברוח ל-Wilno; הברחת הגבול; ארגון העלייה לארץ ישראל בידי התנועה; קבלת סרטיפיקט; פעילות התנועה בזמן הכיבוש; הפלגה מ-Odessa לטורקיה; עלייה לארץ ישראל בפברואר 1941; התגייסות האח לצבא אנדרס; פציעתו בקרב Kasino באיטליה; קבלת מידע על רצח ההורים והאחים לאחר המלחמה.
details.fullDetails.itemId
10370985
details.fullDetails.firstName
צמרת
details.fullDetails.lastName
זקין
details.fullDetails.maidenName
פוגל
details.fullDetails.dob
1917
details.fullDetails.pob
Warszawa, פולין
details.fullDetails.materialType
עדות
details.fullDetails.language
Hebrew
details.fullDetails.recordGroup
O.3 - עדויות יד ושם
details.fullDetails.earliestDate
10/03/2013
details.fullDetails.latestDate
10/03/2013
details.fullDetails.submitter
זקין פוגל צמרת
details.fullDetails.original
כן
details.fullDetails.interviewLocation
ישראל
details.fullDetails.belongsTo
O.3 - עדויות שנגבו בידי יד ושם
details.fullDetails.testimonyForm
וידאו
details.fullDetails.dedication
קומת הארכיון ע"ש מושל, אוסף ארכיון, יד ושם
banner.documents.disclaimer