תיעוד של נציבות המחוז (Generalkomissariat) בעיר Schitomir מהשנים 1944-1941

תיעוד של נציבות המחוז (Generalkomissariat) בעיר Schitomir מהשנים 1944-1941 אוסף מסמכי נציבות הרייך (Generalkomissariat) ב-Zhitomir מתקופת הכיבוש הגרמני, 1943-1941, היה מאוחסן בארכיון המחוזי ב- Brest כמו כל הארכיון הממלכתי של מחוז Zhitomir. האוסף כולל פקודות של מפקד Gendarmerie ושל מפקד משטרת הביטחון (Sipo), התכתבות עם גופים שונים, מפות, תצלומים, רשימות מבוקשים ורשימות של פעילים גרמנים ומשתפי פעולה אוקראינים. בין מלחמות העולם חיו ב-Zhitomir כ-30,000 יהודים, וערב פלישת הנאצים הם היוו כשליש מכלל אוכלוסייתה. הגרמנים כבשו את Zhitomir ב-9 ביולי 1941. רובם הגדול של יהודי העיר התפנו ממנה בהוראת השלטון הסובייטי הנסוג, ברחו או התפזרו ביישובי הסביבה עוד לפני כניסת הגרמנים. עם הצבא הכובש הגיע לעיר Sonderkommando 4a אשר פתח במעשי רצח. ב-19 ביולי 1941 נורו כ-100 מיהודי Zhitomir, ועד סוף יולי הגיע מספר הנרצחים היהודים לכ-400. באוגוסט 1941 נערכו בעיר שלוש אקציות: ב-3 באוגוסט נורו 400 יהודים; ב-7 באוגוסט נורו 402 יהודים; וב-17 באוגוסט נורו 266 יהודים נוספים. לפי מיפקד האוכלוסין מ-5 בספטמבר 1941 מנו תושבי Zhitomir בסך הכל 40,131 נפשות (בסוף שנות העשרים עמד מספרם על כ-100,000), מהם 4,079 יהודים. לאחר המיפקד ריכזו הגרמנים את היהודים בגטו שהוקצו לו שלושה רחובות באזור הדל ביותר בעיר. בימים הבאים הועברו אליו יהודים נוספים ממקומות יישוב סמוכים. תושבי הגטו חויבו לשאת סרט שרוול ועליו מגן דוד. נאסר עליהם לקחת לגטו ריהוט כלשהו, והם הורשו להעביר אליו רק כמות מזערית של חפצים הכרחיים ומזון. בימים הראשונים הותר ליהודים לצאת מהגטו בשעות היום כדי לקנות מזון, אך לאחר מספר ימים נסגר הגטו והוקף בגדר תיל. השלטון המקומי מינה את אחד מיהודי העיר ל"זקן היהודים". מנת המזון שאושרה לתושבי הגטו הייתה מחצית ממנת המזון שקיבלו האוקראינים. בגלל הצפיפות והרעב פרצו בגטו מגפות, ורבים מתו. היהודים הוצאו לעבודות פרך בעיר. בקרב יהודי הגטו התהלכו שמועות שהם יישלחו ל-Odessa ומשם לארץ-ישראל. ב-18 בספטמבר 1941 כיתרו שוטרים אוקראינים את הגטו, ולמחרת נרצחו 3,145 יהודים ביער Bogun בידי Sonderkommando 4a. במחצית השנייה של אוקטובר 1941 רצחו אנשי היחידה 1,500 יהודים נוספים באזור חוות וידומקה (Vidumka). סמוך לאותה העת הוציאו הגרמנים 35 נכים יהודים מהמוסד העירוני לנכים וכן חמישים ילדים מבית הילדים העירוני ורצחו את כולם. בעלי מקצוע הושארו לאחר הרצח בבניין גדול בעיר והועמדו לשירות הצבא הגרמני. ב-19 באוגוסט 1942 נרצחו גם הם – 237 בני אדם.