Yad Vashem logo

עדות של אשר ברונר יליד 1925 Mezocsat, הונגריה על קורותיו במחנה עבודה בהונגריה ב-1944

Testimony
null
null
היום יום שני. ג' שבט תשע"ג. 14 בינואר 2013.
שמי רותי גיל ואני מראיינת מטעם יד ושם.
את מר ברונר אשר יליד מזוצ'אט. הונגריה 1925.
על עבודתו במחנה עבודה. אה. ב-1944.
בוקר טוב לך אשר.
אתה נולדת בעיירה קטנה לא רחוק מבודפשט.
שקראו לה. או שקוראים לה מזוצ'אט.
כן.
אתה יכול קצת לספר לנו על העיירה הזאת? מה יש בה?
זה עיירה ש. זה דומה ל. כמו פה.
מועצה אזורית שיש 35 קיבוצים ומושבים.
גם שמה היו איזה 10. 12 כפרים.
ובמזוצ'אט זה היה מרכז שבאו. שם.
שם היה ראש מועצה. והכל הסידורים באו לשמה.
אה-הא.
ואנחנו. ההורים שלי עבדו במסחר.
זאת אומרת. שהיה להם סוס. סוס עגלה.
בית עם חצר יפה. והם נסעו כל פעם ל. לשוק.
אה. קנו ביצים. עופות. ואחרי זה היו ציידים בחורף.
שהביאו ארנבות. מאות ארנבות קפואות.
ואחרי זה באה משאית מבודפשט.
ולקחו אותם ל. זה הלך לייצוא.
כן.
[משובש]
גם ההורים שלך נולדו במקום הזה?
איך?
ההורים שלך גם נולדו במזוצ'אט?
כן. כן.
כן.
כל הזמן. הם. הם עבדו קשה מאוד. כל לילה.
כן.
כל לילה נסעו כל יום לאיזה כפר ושמה קיבלו זה.
הלכו לשוק וקנו את כל הביצים.
אלפים של ביצים במסחר גדול.
אה. היה להם בית מסחר?
הם היו משווקים ביצים גם לחוץ לארץ?
לא. לא.
רק בהונגריה?
היה על יד מזוצ'אט. היה קוראים לזה מישקולץ.
זה היה עיר הבירה השנייה נדמה לי בהונגריה.
כן.
מישקולץ.
כן.
ושם היה סוחר אחד. ושם הובילו את הביצים ומסרו לו.
אה-הא.
וזה מעניין שבחורף היה לו מרתף כזה עם חביות.
ושמו את זה בסיד. ככה נשאר טרי הביצים.
כן.
זה היה אז משהו. לא היה קירור ודברים כאלה.
כן.
שמו את זה בסיד.
אה-הא.
במשך החורף.
כן.
עכשיו.
ההורים שלך היו אנשים דתיים?
תראי שם כולם היו דתיים. אבל לא דתיים כמו נטורי קרתא.
אלא דתיים שבערב הלכנו לבית ס. בית.
בית כנסת. בחגים היה משהו מאוד יפה.
כן.
הלכנו להתפלל. היה רב שכולם מכבד.
כיבדו אותו כמו. והיינו יהודים רגילים.
כן. איך ההורים שלך היו מתלבשים. בצורה מודרנית?
כן. תראי הם היו בסדר. כי הם לא היו כזה ש.
עם כיסוי ראש?
לא.
לא.
לא אבל תראי. הם לא הלכו בלי כובע או.
או שעד גיל 13 אני הייתי מוכרח ללכת עם פאות.
אה-הא.
אבל פעם אחד הלכתי לספר. בגיל 14 נדמה לי. הלכתי לספר.
ואמרתי לו: "תוריד לי את הפאות". וזה.
כמה חודשים עבדתי באיזה חנות בדים. חנות יפה של יהודי.
ושמה באו כל מיני אינטליגנטים הונגרים.
זה החנות רצינית היה. אז אמרו:
"אתה לא יכול להיות עם כובע ועם פאות".
כן.
ואז. אז הורידו את זה. ובא אבא שלי בדיוק.
פעם בשבוע היה בא להתגלח.
והוא ראה שהוא הוריד לי את הפאות. אז הוא התרגז נורא.
אז אמר. אמר לו הספר: "תראה אחד הורדתי לו בטעות.
אז הייתי מוכרח להוריד את השני".
וככה איכשהו זה עבר אבל.
כן.
זה לא היה נעים לו.
גם הסבא והסבתא היו מהמקום הזה?
לא. הם היו על יד. על יד מזוצ'אט בערך 20 קילומטר.
שנסענו לבקר אותם. פה יש לך תמונה.
כן.
של הסבא. סבתא.
אה-הא.
היה להם חנות והיו להם. היה להם בנים שמה.
ועבדו אצלם הרבה הרבה גויות. עשו קש.
מקש עשו כל מיני. איך אומרים את זה שהולכים.
סלסלות וסלים.
מה?
סלים ל. לשוק.
כן הרבה הרבה בנות שמה עבדו.
והם מכרו את זה בכל מיני מקומות.
כן.
זה היה משהו מאוד חגיגי שהלכנו ל.
פעם בשנה לבקר את הסבא.
סבא וסבתא.
סידרו את העגלה יפה עם הקש ועם הזה.
אה-הא.
אבל היה בוץ הכול. לא היה כבישים.
לא היו כבישים?
אל תשאלי. לפעמים ב. בחזרה פתאום בא הגשם ונתקענו.
והסוס לא רצה לנסוע. אבל איך שלא חזרנו.
אה-הא. כן.
עבדו קשה אז. ההורים עבדו קשה מאוד. את יודעת ש.
אז הם עבדו ביחד.
מה?
האימא ואבא עבדו ביחד.
כן. הם נסעו.
נסעו ביחד.
היא נסעה איתם יחד כל הזמן. הייתה אימא מאוד מסורה.
גם בלי. גם לילדים. גם באוכל עשתה דברים.
כמה ילדים הייתם במשפחה?
היה 3 ילדים. היה לי אחות. הגדולה.
כל פעם היה שנה משהו הבדל.
אחות שלי היה. לילי. אני. ואח שלי מרדכי.
שגם עלה לארץ. אחותי לא עלתה.
מתי. מתי הוא עלה?
הוא עלה איתי.
אה-הא.
והיה ב.
ב-48'?
הוא היה גר. כן. היה גר בבאר שבע.
והתחתן עם בחורה שבאה מתוניס נדמה לי.
שהיא דיברה צרפתית כזה.
כן.
והוא היה עובד במשרד ל. ב. איך קוראים את זה?
איפה שהיו האחיות שהלכו לכפרים לטיפולים של.
משרד הבריאות כזה.
משרד הבריאות.
שם היה נהג.
וההורים שלך גם עלו לארץ ישראל?
לא.
נשארו בהונגריה?
הרגו אותם את כולם שמה. לקחו לאושוויץ.
אה-הא.
אה-הא. לא נשאר. היו שם מצד אבא היו 10 אחי. אחים אחיות.
מצד אימא גם 10 אחים אחיות. היו 30 קרובים.
כל ה-50 האלה לא נשאר אף אחד. את כולם לקחו.
כן. כן. אני מבינה. עכשיו נחזור קצת לעיירה שלך.
אז אתה מספר שהיה שם רב. היה בית כנסת.
מה. מה עוד היה במקום הזה? מה?
היה שם בית ספר יהודי.
בית ספר יהודי ש.
יש פה תמונה כדאי לראות את זה. איפה שכל היהודים מצולם.
אה-הא. בית ספר יהודי?
שמה. איפה שה.
כמה. אה. בית ספר עממי?
כן.
4. 5 כיתות?
עד. שמה היה רק עד 6 כיתות.
6 כיתות.
ככה היה מקובל. אחרי זה היה עוד.
חטיבת ביניים. כן.
כן.
ובית חולים היה?
לא.
בית חולים? מרפאה?
לא היה בית חולים. מרפאה היה שמה כן.
הייתה. היה רופא יהודי?
היה רופא. היו 2 רופאים יהודים.
אבל לקחו אותם לאושוויץ. 2 רופאים טובים.
היה משהו חבל להם כאלה. היו שם חנויות של יהודים.
והכל הכל נשאר ולקחו. חזרנו הביתה.
כן. טוב בינתיים. אהה. אשר.
אנחנו עכשיו עדיין מדברים על הזמן שלפני המלחמה.
אז מה שיקרה במלחמה תספר עוד מעט.
אבל קודם כל על החיים לפני המלחמה.
תראי. החיים שלנו היה ממש טוב. טובים.
הרגשנו ילדים טובים. היינו. היינו יותר.
יותר הונגרים מאשר הונגרים.
כן. הייתם פטריוטים. הרגשתם.
מה?
הרגשתם פטריוטיות?
הכול.
ה. האנשים המבוגרים. אבא שלך. הדודים שלך.
השתתפו במלחמת העולם הראשונה?
אבא שלי היה ברוסיה ב. ב-2000. 2014 היה אף שבוי ב. ב.
1914.
בסיביר.
כן.
ומשם הוא ברח פעם אחת עם מישהו.
כן. מסיביר?
ואיכשהו ניצל וחזר.
אה-הא.
אבל אז היה צעיר [משובש]
כן. גם היה קשה מאוד.
והיה אבא טוב כזה שעוד אין כזה.
כן.
היו הורים טובים.
כן. אתה זוכר משהו שעשית עם אבא שלך? אתה והוא?
איך?
אתה זוכר משהו שעשית איתו?
אה. איזה בילוי זמן? איזה תשומת לב?
לא. תראי הם היו מאוד עסוקים.
אנחנו רק הלכנו לבית כנסת איתו בערב. מנחה.
ובחגים התלבשו יפה והלכנו להתפלל כולם.
ותראי היה מעניין שהיה מולנו היה גר צועני אחד.
אישה שאבא שלה לקחו למלחמה נגד הרוסים. הגרמנים.
ולא חזר. אז היא הייתה אלמנה.
ובשבת היה צריך להביא מהמאפייה.
שביום שישי הכניסו את החמין.
כן.
שם היה מקובל להביא למאפייה חמין.
אז היא הייתה. היא הייתה גוי.
הכניסו בתנור שם.
כן. היא הייתה גוי של שבת?
מה?
היא היא הייתה גוי של שבת?
כן. ובשבת אני הייתי בגיל 6. 7.
הלכתי איתה להביא את החמין. איזה דבר. משהו טעים.
הייתם ביחסים קרובים עם הצוענייה? הייתם שכנים קרובים?
לא. לא. איתה?
כן.
לא. תראי רק הייתה שכנה. אבל עזרה לנו.
כן.
זה היה עוד. עוד משפחה אחת על ידינו.
אה-הא.
כמעט כולם היו גויים על ידנו. מסביב. אנחנו היינו שם.
אה-הא. לא הייתם בשכונה של.
יהודים היו מפוזרים. פה יהודי אחד.
לא הייתה שכונה של יהודים?
לא.
לא.
כמעט שלא. היה קצת אולי על יד ה.
איפה שעשו שחיטה של ה.
היה צריך לקחת את העופות לשחוט אצל השוחט.
אה-הא. השוחט.
לא אי אפשר היה ככה לשחוט לבד.
כן. נכון.
אז. אז. אז לקחנו לשם.
והבחורה הזאת הייתה באה בשבת למשל להדליק את האש.
אה-הא.
והיא הביאה לנו את החמין. הלכתי איתה. הייתי בתור ילד.
כן.
אחרי זה היה אחד. גוי אחד על ידינו גר.
והיה בא לעזור להעמיס את הביצים ל.
אה-הא.
לעגלה. כי היה כמות גדולה של ארגזים.
של 1.400 בעצם בכל ארגז.
והיו איזה 10 כאלה. אז היה צריך להעמיס על העגלה.
כן.
אז הוא היה בא ועזר לנו. שילמו לו. היה שכן משהו.
בערב הלכנו אליה. עישנו סיגריות.
אז היו. היו יחסים טובים בין היהודים ובין ההונגרים?
הם 100 אחוז איתנו. אדון ברונר זה.
נישקו את היד שלו. כל כך אהבו אותו. בכל העיר.
כן. כן.
עד שהפאשיסטים לא. התחילו. אחרי זה הלכנו.
היינו צריכים ללכת ב. בגיל 13.
היה צריך להתייצב ביום ראשון על יד הראש העיר במרכז.
על יד הפסל. ובהתחלה היינו יחד בכל היחידות האלה עם ה.
עם הגויים. והיה צריך ל. לעשות זה ולעבור על ידו.
את יודעת זה כמו חיילים. אבל אחרי כמה חודשים שהתחיל.
היה צריך לצרוח יחד שהיינו עם החבר'ה. היה צריך לצרוח:
"היטלר. היטלר [משובש] (גרמנית). היטלר".
אה. רגע. רגע אנחנו עוד נגיע לזה.
זה עוד היה שמה.
כן. עוד נגיע לזה.
לפני מלחמה.
עכשיו. אה. אשר. נדבר קצת על בית ספר יהודי.
על מה?
על בית ספר יהודי. על הבית ספר היהודי.
אתה למדת שם 6 כיתות?
אני למדתי שם 6 שנים. הייתה מורה אחת צעירה.
כן.
על הכיתה. כיתה ו' האחרון כבר הייתה מורה.
לפני זה היה מורה אחד. יש פה תמונות.
כן.
אבל הוא היה מורה כזה שלא לימד שום דבר.
הוא רק שלח לבית של. שלו.
ושיקחו אווזים ו. וזה. שלעזור לשחוט להם.
וכל אלה שהיו יהודים. עניים. הוא בא בבוקר.
הוא אמר: "מי שלא יודע את השיעורים. יעמוד בפינה".
אז יש כמה שעמדו. אחרי זה לקח. היה לו מקל.
וכל אחד היה צריך להתכופף. והתחיל לתת מכות.
ככה הוא לימד. עשה השוואות בין העשירים והעניים.
תראי מה זה היה. אבל אחרי זה שבאה המורה הזאת.
כבר הייתה בסדר. היא לימדה אותנו. ולמדנו הכל.
מה. מה אתה זוכר שלמדתם בבית הספר היהודי?
לא. למדנו גאוגרפיה. אחרי זה. אחרי הצהריים.
היה אחד מלמד דתי אחד זקן. והוא היה מלמד אותנו.
כאילו [משובש] אבל זה.
אה-הא.
זה. קוראים לזה גמרא. גמרא. את יודעת מה זה גמרא?
אני יודעת. אז מה. הוא לימד אותכם גמרא?
אחרי הצהריים כל פעם היה צריך ללכת והוא לימד אותנו.
אה-הא.
המלמד הזה.
ומה עם חומש? למדתם?
מה?
חומש למדתם?
זה החומש. זהו.
אה. זה לא גמרא. זה חומש.
אה. אז אני טעיתי. זה חומש.
כן. בסדר. לא קרה כלום. כן?
הוא לימד. אבל הייתה בעיה שביום
ראשון אני רציתי ללכת לכדורגל. היה קבוצה.
והוא לא רצה לתת. אז פעם התרגזתי. ולקחתי קמח.
ואיך שלא אחרי חצי שעה הוא כבר תמיד נרדם.
ואיכשהו שם את הזקן שלו על הספסל. אני הדבקתי לו.
ואז הוא התרגז. ונתן לי. והוא אמר:
"אם אתה אומר לי מיד את השיעור שנתתי. אתה יכול ללכת".
ומאז הוא נתן לי כל יום ראשון ללכת לכדורגל.
ובקבוצה היו רק יהודים או גם הונגרים?
לא רק. אנחנו היינו רק יהודים.
רק יהודים.
לא. זה לא.
ושיחקתם נגד הונגרים?
מה?
אתם שיחקתם נגד הונגרים?
שיחקתם. שיחקנו כדורגל נגד ה.
הגויים נגד היהודים. היה לנו קבוצה.
כן?
אני הייתי כדורגלן טוב.
מה. איזה תפקיד היה לך?
מה?
מה. מה עשית בקבוצה?
בקבוצה הייתי חלוץ.
היית חלוץ.
הייתי מהר. הייתי מאוד זריז.
כן.
הייתי ספורטאי.
היית מבקיע גולים. והיו עוד.
אה. סוגי ספורט שעשית חוץ מכדורגל?
אני עשיתי ספורט כזה. למשל עם אחותי.
הודענו בבית ספר שאחרי הצהריים יש קרקס אצלנו בחצר.
כל אחד יכול לבוא. להביא אגוזים או איזה אגורה משהו.
ובאו כל הכיתה. ואז אני עם אחותי עשינו קרקס.
היא הרימה אותי. ועשינו התעמלות וגלגולים.
וכל מיני. ואני עמדתי על הידיים.
עמידת ידיים.
תראי. כמו ילדים.
ומ. מי לימד אתכם לעשות את זה?
לא. אנחנו ראינו קרק. היו באים קרקס.
אה-הא.
אז אנחנו הלכנו בקרקס. וראינו איך כל.
וכל מה שהם עשו. את הלוליינים. זה היה עשיתי בבית.
היה לנו עץ גדול. שם היה נדנ.
מה עשיתם נד. נדנדה כזאת?
שם סידרתי נדנדה. ואת הטרפז כזה.
ועשיתי בדיוק מה שבקרקס. עשינו אפילו.
לקחתי 4 בקבוקים. שמתי על זה כיסא ועמדתי על. על ידיי.
על 4 בקבוקים כיסא. זה היה מסוכן.
דברים כאלה זה היה משהו. אנחנו בילינו בתור ילדים כיף.
תאמיני לי שהיה אם לא הפאשיסטים אז.
יכולנו. היינו אז [משובש] אה. איך אומרים?
אהה. מתבוללים. הייתם מתבוללים בחברה הונגרית.
הייתם נעשים הונגרים.
איך?
הייתם נעשים הונגרים?
היינו הונגרים של הונגרים.
שהיה למשל ב-15 למרץ איזה חגיגה יש להם.
וזה היה צריך לתת פה איזה סימן כזה.
היינו [משובש] קוראים לזה [משובש] (הונגרית).
זה רק הונגרים שמו. אבל אנחנו שמנו.
אהה. היינו. היינו בסדר עם כולם. כל ה.
הלכנו לאיזה גוי להביא חלב למשל.
אימא שלחה אותי שתביא ליטר חלב.
כן.
ו. ועם כל השכנים טוב מאוד.
כן.
לא היה לנו שום בעיות. תאמיני לי.
ו. והיו לך גם חברים הונגרים?
לא.
ילדים?
תראי זה מעניין שזה לא היה.
לא היה?
רק היינו 6 חברים שעלינו.
יהודים?
כל הזמן אנחנו אחד על יד השני.
ושם שיחקנו עם קצת קלפים וקצת עישנו.
כן.
ובילינו. והיה אחד שהוא היה פחח.
יותר מבוגר. הוא היה מכין לנו 20 ביצים.
חביתה מ-20 ביצים ל-6 אנשים. היה בחור טוב.
פחח כזה. כדורגלן כזה שמה.
כן. אבל עם גויים לא היו לך.
מהגויים לא היו לך חברים? למרות שהיו יחסים?
היה. תראי היה אחד שהוא למד ב. באמת שכחתי.
היה אחד שהיה לו חנות של בשר. והוא היה.
קצב.
בא רק לבית ספר יהודי. לא רצה לגויים ללכת.
אה-הא.
והוא בחור כזה שאהב אותנו. הוא היה גר.
הוא היה הונגרי?
הונגרי. קרוב ל. קרוב לבית ספר. ואחרי זה הלך לחנות.
לקח חתיכת שינקה. ויצאנו לחורשה.
ושמה עשינו על האש. איתו. בתור ילדים. זה.
ואבא שלך ידע שאתה אוכל שינקן? זה היה בסוד.
לא. דברים האלה לא ידעו. זה לא היה כשר.
זה אסור היה. חלב ובשר זה לא הלך אצלנו.
לא הלך ביחד.
חוץ מזה זה היה חזיר בשר. חזי. בשר חזיר היה.
וביום כיפור אתם צמתם?
מה?
ביום כיפור צמתם?
אוה. הלכנו להתפלל מהבוקר עד הלילה.
אבל בשעה 22:00 שיצאו קצת להתאוורר.
להפסקה.
אנחנו ברחנו הביתה.
ומהר נכנסנו לאיפה שהיה עוגה כזה טובה.
עוגת גבינה וזה. אכלנו קצת וחזרנו.
צום חלקי.
זה בשביל ההומר אני אומר. אבל זה קרה.
כן. זה קרה. ומה עם בר מצווה?
עשו לך מסיבה של בר מצווה?
בר מצווה. הלכנו לבית. לבית כנסת. ואנשים היו.
היה קומה. הנשים היו למעלה. אנחנו למטה.
ואיך שאני אמרתי את ה. מה שהיה צריך לקרוא.
קראת את ה.
אז. אז ה.
את הפרשה שלך.
אז הנשים זרקו עלינו סוכריות.
כן.
וכל הילדים אספו אותם.
אה-הא.
בטח שאספו. בר מצווה.
ואתה זוכר איזה מתנות קיבלת. אשר? איזה מתנות?
תראי קיבלתי. אני לא זוכר. אבל אבא שלי תמיד דאג.
את יודעת שהביא לנו. איך קוראים את זה. האמריקאי.
את הגרעינים האלה ה. אז אמרו שזה מאמריקה. הבוטנים.
אה.
את יודעת מה זה היה שם בוטנים ב. במזוצ'אט?
זה היה דליקטס הכי.
כן?
וכל פעם הפתיע אותנו. היה טוב. אבל נדמה לי שהיה לו.
תראי היה לנו [משובש] אחרי זה קנ.
הם קנו אופניים. ונסענו בשבת. ואז הרב ידע שנסענו.
נודע לו. וקרא לאבא ולי וחזרנו. אז הוא הוריד את החגורה.
רצה לתת לי מכות. אבל אני הייתי זריז. ברחתי.
לא. אבל אחרי זה עזב אותי. לא.
כן. אה-הא.
וגם לאחותי קנו אופניים ונסעה ב. בשבת.
וגם זה נודע לרב ואז היה בעיות שלמות. אלה דברים.
הייתם. הייתם מרדנים?
מה?
הייתם מרדנים. מורדים ב. במסורת. באבא. כן.
קצת. כן. תראי אנחנו היינו יותר ככה לא.
היו כאלה שהלכו עם פאות ושהלכנו ביום ראשון ל.
לראש העיר שהיה שם על יד הפסל עם השוט שלו.
אז אלה שהיו פאות. אז הוא קרא להם.
ונתן להם מכות. כי הם לא הלכו טוב.
היה צריך ללכת כמו חיילים. ולעשות ככה.
להצדיע?
אבל כשהפאשיסטים נכנסו. שתפסו את השלטון.
אז הפרידו אותנו. אנחנו היהודים לחוד. גויים לחוד.
נתנו לנו עונש 2 קילומטר ללכת על יד.
היה איזה גשר בטון. ללכת עד שם.
לחזור ואז לעבור על ידו. ואז מי שלא עבר יפה.
אלה שהיו להם פאות כאלה גדולות.
כן.
את צריכה לראות את התמונה. יש שם כולם.
אז הם קיבלו מכות. אבל אנחנו לא. ואחרי זה הס. התפזרנו.
תגיד לי.
וכל יום ראשון היה צריך להופיע.
כן. תגיד לי אשר. כשהעניינים השתנו לרעת היהודים.
בהונגריה. ואתה שהיית פטריוט כזה.
והרגשת סולידריות עם. עם העם ההונגרי ו.
איך. איך הרגשת כשפתאום אתה.
לא. אנחנו אחרי זה. תראי אנחנו היינו אדישים.
בצד. ולא יחד עם כולם.
עשו. התחילו לעשות חוקים נגד היהודים.
שלמשל שהלכו לשוק. אז היהודים היה צריך לחו. לחוד.
גויים לחוד. להיות בשוק לקנות דברים.
כר. כ. כאלה דברים. ולימודים. כבר לא יכולים ללמוד.
מתי זה היה?
מה?
ב-39'? ב-39'? מתי כבר הפסקת ללמוד?
אני הצלחתי ללמוד בגיל. בגיל 14 כבר לא למדתי.
אז 8. 6 כיתות ועוד.
אז 39'?
2 כיתות ככה למדתי שמה.
39'.
ו.
כן?
ככה שלא הייתה לי הזדמנות לתיכון או משהו. זה.
כן.
אבל פה אחרי זה עשיתי קורסים. ו.
מה רצית ללמוד? מה. מה.
על מה חשבת? על איזה מקצוע?
תראי. לקחו אותי לבודפשט ושם סידרו לי עבודה.
וזה. עבדתי משהו משהו. עבדתי.
לא. אבל זה היה יותר מאוחר.
מה?
זה היה יותר מאוחר מתישהו. נכון?
זה כבר באלף תשע מאות.
אבל כשאתה עוד היית תלמיד.
חשבת ללמוד. אה. באוניברסיטה. לרכוש מקצוע?
לא מה. אף יהודי שם לא הלך לאוניברסיטה.
לא?
לא הלכו. כי אי אפשר. את לא מבינה?
ב. ב-48' כבר. כבר אז עשו הגבלות.
1938.
אולי היו אלה שהיו יותר מבוגרים עוד לפני זה הם למדו.
הם למדו.
נסעו ברכבת למישקולץ. ושם היה בית ספר יהו. יותר.
גבוה? כן.
ולמדו. אבל אנחנו כבר לא הגענו לזה.
אה-הא. אני מבינה. אבל לפני. לפני שהיו כל ההגבלות.
היו לך איזשהן תוכניות? מה אתה רוצה ללמוד? איזה מקצוע?
תראי אני תמיד רציתי משהו. אבל לא הייתה שם אפשרות.
לאיזה מקצוע? לא היה שם שום דבר.
היה פחח אחד יהודי ו. והחנויות.
אז אפשר היה לעבוד בחנות. אז עבדתי חודשיים. שלושה.
באיזה חנות של יהודי. בגדים. אבל אחרי זה עזבתי.
ולקחו אותי לבודפשט. וזהו. אני לא הייתי שם בעיירה.
בגיל 15. 16 כבר הייתי בבודפשט.
שם עבדתי עד שלא השתחררתי.
כן. עכשיו. כשהתחילו לגייס יהודים למחנות עבודה.
לקחו את אבא שלך גם?
לא.
לא?
אני לא הייתי בבית ואני לא ידעתי כלום שלקחו אותם.
הייתי בבודפשט ולא ידעו בכלל.
לא אמרו לי שלוקחים ומרכזים. ולוקחים אותם ל.
שם באותו מקום היו ה. התחנת רכבת האחרונה היה אצלנו.
משם יצאו הרכבות. שמו אותם 100 אנשים בתוך רכבת.
בתוך קרון.
קרונות. כן. בעמידה עד. עד אושוויץ.
מתי. מתי אתה עברת ממזו לבודפשט?
מתי עברתי?
כן. מתי עזבת את ההורים שלך.
ואת המשפחה ועברת לבודפשט?
זה ב-16. זה בגיל 16 זאת אומרת.
ב-41'?
לא. ב-40'. ב-40'. 40'. 41'.
ב-40' היית 15. אז 41'.
כן 41'.
אז עזבת ו. ואז נסעת ברכבת?
כן ברכבת. איתו עם הבן דוד.
עם הבן דוד. לא בדקו לכם את התעודות?
לא? לא הייתה בעיה.
לא. אז עוד לא היה שום דבר.
עוד היה חופשי. אבל היו הגבלות.
כן.
ולנסוע ברכבת. נסעתי.
והלכתי לגור איפה שסידרו לי אצל משפחה.
כן. אז בעצם מ-41' לא ראית את ההורים שלך. נכון?
מה לא?
לא ראית את ההורים שלך. אז נפ.
לא. לא הייתי. פעם אחת באתי לבקר אותם.
כן. נפרדת מההורים וזהו. נכון?
כן.
אה. יכולת לכתוב להם מכתבים?
לא היה לנו. לא היה לנו קשר. מכתבים אולי אני לא יודע.
לא זוכר. אבל אני באתי פעם אחת אני זוכר לבקר.
פעם או פעמיים. ו. והכל הסתדר.
מה. מה. בפעמים שאתה באת לבקר את ההורים.
מה קרה עם המסחר שלהם? הם עוד היו יכולים להתפרנס מזה?
כן. הם היו ממשיכים אותו דבר.
כן?
רק בהגבלות. כן? שלא.
אני. אני חושב שכן. עד שלא לקחו אותם הם עסקו במסחר הזה.
כן?
בלי בעיות.
לא. לא חיסלו להם את העסק?
לא.
לא חיסלו להם.
פשוט מאוד בא יום אחד פקודה להכניס אותם ברכבות.
כן.
תתארי לך שכל הרכוש. הכל הם אספו היהודים.
רק לא. אני חזרתי אחרי זה ולא רצו לצאת מהבית.
רגע. אחרי המלחמה. אתה חזרת?
חזרתי.
ומצאת את הבית?
מצאתי.
זה היה בית שלכם עם גינה.
כן. בטח.
וגרו שם הונגרים?
הם אסרו כל הבתי יהודים. אסור.
ולא נתנו לך בחזרה שום דבר?
לא אני. אני נתנו לי. עשו לי טובה וחדר אחד פינו.
אה-הא.
ואז האלה שחזרו הם אספו אצל הגויים את הרהיטים.
וכל אחד שחזר קיבל מיטה וארון.
ואז חדר אחד פינו לי. ושם עם אח שלי גם כן חזר.
הוא היה במחנה עבודה. והוא ניצל.
והיינו בחדר והגויים גרו שמה. פתאום אחרי חודש. חודשיים.
חזרה אחותי עם הבעל שלה. שהיא התחתנה בבודפשט.
היה. זה היה ב. בחור לא יהודי. אבל רומני.
אבל הוא היה אחראי על יחידות של ה.
של ה. אלה שלקחו אותם למחנות עבודה היה המנהל.
והוא ה. הציל אותה. את אחותי.
ופתאום חזרו והם ראו ששמה גרים.
הוא הלך. היה בחור כזה הלך והוציא אותם. זרק אותם החוצה.
זאת אומרת הוא בעצם החזיר לכם את הבית?
הא?
הוא החזיר לכם את הבית?
כן. בטח.
הוא גירש את כל מי שגרו. ו.
ומה עם הרהיטים שהיו. וכל הווילונות. יודאיקה.
תראי. רהיטים לא היה שמה.
לא היה?
היה שמה את יודעת. אני זוכר שהיה לנו.
מיטה אחת בחדר שהיה ישן. ישנה אחותי.
ושם בתוך הזה היה. הרמנו את המזרון.
היה מפח כזה קופסה. שם היה הכסף הגדול.
אה-הא.
כל זה השאירו. ומי שמצא את זה. כי הלכנו לשוק.
אז תמיד היה את הארנק והיו בזה כסף. כספ. כספים.
הרוב קטנים כי זה הכול גרושים היו הביצים.
כן.
היה צריך לשלם. אבל הכסף הגדול היה בתוך זה.
כל זה השאירו הכול.
מישהו לקח?
בטח. מי זה. מי שלקח את זה היה עשיר.
זה לא מיליונים אבל זה היה.
הרבה כסף.
במשך הרבה שנים התאסף שם.
תכשיטים גם?
מה?
תכשיטים?
לא יודע מה. אני לא כל כך בדקתי את זה.
כי היה ארון. ושם היה קופסת כסף הקטן.
ואני לקחתי רק משמה. כשהייתי רוצה משהו.
לקנות סוכריות ואיזה צעצוע. אני לקחתי כסף חופשי. זה.
כן.
זה היה קופסה שאפשר היה לקחת.
מצבנו היה טוב. מצוין.
כן?
ואחרי זה שהייתי בבודפשט גם כן הרווחתי טוב.
וגרתי אצל המשפחה. היא נתנה אוכל. וה.
זה היו משפחה שלך?
איפה שגרת. זה הי. הייתה המשפחה שלך?
לא. זה.
אנשים. אנשים זרים?
אנשים שאני לא הכרתי אף אחד מהם. אבל היה אישה טובה וה.
כן.
והבעל שלו היה מנהל חשבונות ב.
במפעל שהיה עובד הבן דוד שלי.
אה-הא.
הבן דוד שלי היה. זה היה זכוכיות שהקרו. הקרונות של ה.
של ה. איך קוראים הקרונות. נו? בהונגרית. לא יודע.
קטרים?
קטרים שבאו הביאו את כל ה. הכל אז היה זכוכיות.
בלונים גדולים וכל מיני דברים. הכל בזכוכית.
אה-הא.
והוא. והוא היה. מעמיסים אוטו על הכל.
והיה מוביל אותם לכפרים. היו הזמנות.
כן.
הוא היה ה. היה הנהג. והוא היה איתו.
נוסע איתו כל פעם לתורה כזה שבוע. וחזרה.
ומה אתה עשית שם במפעל הזה?
היה אחד מפעל מכני. נתנו לי איזה מכונה מעניינת.
שהיה צריך לעשות. גרנקים קראו לזה.
שהיו עושים. שמים את זה בנעליים לצבא.
אה. כן.
ברזל כזה.
ברזלים כאלה.
וזה.
כן. פרסות כאלה.
כזה גלגלים ענקים של חוטים. והיה צריך לעשות את זה.
והיה עובד אחד שהיה עושה אחד ולחץ.
ואז הוא. הוא שבר את זה וכיפף אותו.
כמו ששמו את זה. היה מקובל לשים.
כן. מסביב. לסוליה. מתחת. על הסוליה.
סוליה מעור. היו שמים ברזלים כאלה.
כן.
שזה לא יישחק.
ואחרי זה אני מצאתי שיטה.
שיטה כזה שאני עשיתי אוטומט את זה.
אה-הא.
הם השתגעו. עשיתי מיליונים. ואחרי הבעל הבית לקח אותם ל.
על יד זה. והבעל הבית היהודי כבר לא היה.
לקחו אותם. זה היה מנהל עבודה. זה היה בחור טוב.
כן.
בצהריים ירדנו. אכלנו. הביא לנו בירה. שתינו יחד. אכלנו.
וגם סידר לנו איזה משרד. לא יודע איזה. איך קוראים את זה?
כ. אני מתבלבל עם העברית עם ההונגרית לגמרי.
תסביר מה. על מה אתה. על מה אתה רוצה לדבר? שמה?
מה?
מסעדה? זה היה מסעדה? לאן הוא לקח אתכם?
אה. כן. זה מין מס. לא מסעדה.
בית קפה?
אבל עשה לנו חגיגה כזה טוב בכל פעם.
אה-הא. הוא היה נותן.
רציתי להגיד שגם הביא לנו בחורות. וככה בילינו קצת.
אה-הא.
היה כזה בחור טוב. עם עוד שותף אחד.
הם היו הבעלבתים. והבן שאיפה שגרתי.
גם הבן הגדול גם עבד שם על איזה מכונה גדולה.
אבל הוא עשה בשפיץ. שפיצראש קראו לזה.
כן.
את יודעת שהיה מקובל שם לשים פה ברזל כזה?
ופה הכניסו בנעליים. הם עבדו לצבא.
ואני עשיתי הרבה הרבה עם ה.
הם לא ידעו איך אני עושה את זה אוטומט.
אז יכולתי לעשות פי 10 מה שאחד עשה.
אז. אז כל. כל השנים שהיית בבודפשט. מ-41' עד 44'.
עד שהגרמנים נכנסו. עבדת במפעל אחד?
אז לקחו אותי לשמה לעבודה.
רגע. במפעל אחד. כל הזמן עבדת.
וכל הזמן גרת אצל אותה משפחה?
כן.
נכון. אוקיי. אז החיים שלך היו.
נו גרתי איזה חודש אצל משפחה אחרת.
ושהיה לנו מלא פשפשים שמה. כל הבית היה.
עזבתי מהר. ואז גרתי רק כל הזמן פה.
כן. עכשיו היו לך חיים מסודרים. קיבלת משכורת?
כן. שילמתי לה בעד הדירה.
היה לך מספיק אוכל?
מה?
היה לך מספיק אוכל?
היא הכינה אוכל בכזה. כלי כזה את יודעת.
כמו שהיה גם בצבא כזה. צ'ייקה קראו לזה.
כן.
והכינה לנו צהריים.
ולקחתם את זה איתכם?
כן. ושם חיממנו ואכלנו. בבוקר גם.
נתנה לנו קפה ואכלנו. זה היה ארוחת בוקר.
ואני שילמתי לה 10 לירות. זה היה המון כסף שמה.
ואני הרווחתי 15 או משהו. נשאר לי גם להכין.
אני זוכר פעם שהיה. קרון אחד שהיה. היה זה.
איך אומרים ב. בעברית? שעשה חליפות.
חייט.
חייט. במזוצ'אט. מאותו העיירה.
כן.
ועבד בבודפשט. פתאום נודע לי שהוא שם.
עשה לי חליפה יפה. הזמנתי.
אני זוכר שהבן הקטן ש. איפה שגרתי.
ש. שלחתי אותו להביא את החליפה. כי זה היה באויפשט.
ואני הייתי [משובש] באזור עשירי.
וזה היה בתוך בודפשט.
והוא הביא לי את החליפה. וככה יצאתי.
תגיד לי בבקשה.
שהכרתי איזה בחורה. אז יצאתי איתה לקולנוע. משהו.
תגיד לי אשר. באותם השנים. המלחמה עוד לא הייתה בבודפשט.
אבל כבר היו שמה הז'נדרמים.
הפאשיסטים בבודפשט.
מה היה?
בבודפשט היו ז'נדרמים פאשיסטים. שהם היו אנטי יהודים.
כל ה. כל ה. אספו יהודים ב. ברחובות.
והם ירו בהם ב. בדנובה. את לא שמעת על זה?
נכון. נכון. אז בוא תספר לנו מה אתה ראית בשנים האלה.
ב. בהתנהגות שלהם. ביחס שלהם.
עכשיו תראי. כמעט חודש או חודשיים.
לפני שהפאשיסטים לקחו את השלטון.
לא הרגשתי כלום. אני עבדתי וזהו.
רק כשהורידו את השלטון ובאו הפאשיסטים.
קוראים לזה סאלאשי.
כן.
הוא היה הפאשיסט. ואז.
הוא היה יותר קיצוני מהורטי.
אז התחלנו להרגיש.
אבל גם. גם בזמן של הורטי.
היו ז'נדרמים שהתנהגו בצורה ברוטלית ל.
לא. אני לא הרגשתי שום דבר.
לא הרגשת כלום?
גם באזור הזה היה שקט. פה איפה שגרתי.
יהודים. כמעט שלא היו לנו יהודים.
אה-הא.
רחוק היו.
ומה. הייתה לך תעודת עבודה? הייתה ל.
הייתי. הייתי כמו ב. בביטוח לאומי.
גם רשמו אותי שמה. זה היה מסודר.
זאת אומרת הייתה לך תעודת עבודה מסודרת.
אם היו תופסים אותך ברחוב.
עכשיו תראי.
והיו מבקשים ממך תעודה. אז.
לא. לא ביקשו אף פעם.
לא ביקשו אף פעם?
היה לי תעודת זהות.
כן. אבל.
לא היה כתוב יהוד. יהודי.
לא היה רשום שאתה יהודי.
אז לא תפסו אותך אף פעם. לא ביקשו ממך.
תראי פעם אחד בא. כשבאו הפאשיסטים.
יום אחד הגיע מכתב למפעל.
אה-הא.
שנודע לנו שעובד אצלכם יהודי אחד.
כן.
מיד להתייצב בבית חרושת של גומי.
של הגרמנים עשו אותו. היה.
עכשיו. היית יהודי אחד?
מה?
היית יהודי אחד בכל הבית חרושת?
יהודי אחד שלקחו אותי לשם.
היה צריך לנסוע ברכבת קלה כזה. איזה 20 קילומטר.
והיה בית חרושת גדול ושמה הייתי צריך להתייצב.
והייתי שמה איזה חודש. ובא אליי בחור אחד.
כנראה היה קומוניסט. הוא אומר: "אל תעשה שום דבר. אל תעבוד".
יום אחד המנהל של הבית חרושת.
זה היה בן אדם כנראה משהו נגד ה. נגד הפאשיסטים.
כי הוא אומר: "בוא. אתה יודע מה?
אתה פה לבד יהודי? תסתלק. תלך וזהו.
אז תלך הביתה". ושיחרר אותי. תראי מה זה.
מה. מה היו מייצרים בבית חרושת הזה? מה. מה עשו שם?
בית חרושת של גומי היה.
כן.
על יד בודפשט. לא מר. לא רחוק.
כן.
והוא שיחרר אותי. וחזרתי עוד פעם לבית הזה.
ואחרי זה התחיל הריכוז של הבית עם הטלאי הצהוב.
שהיה צריך להתרכז. הודיעו.
בתים. אהה.
הודיעו עם.
בתים של יהודים. בתים מסומנים.
עם מודעות גדולות שהיהודים להתייצב.
כן.
אני לא התייצבתי. אבל הלכתי ל. לאיזה אישה שהכרתי.
הלכתי לבקר אותה בערב. פתאום דופקים בדלת.
אז היא נבהלה. ואומרת: "תראה. תקפוץ פה מהחלון.
כי באים לחפש הב. בעל שלי היה קומוניסט.
וחיפשו אותו הפאשיסטים". אני קפצתי ויצאתי.
אבל היה כבר עוצר. הגרמנים עשו עוצר לפאשיסטים.
ואז רצתי על יד הבתים והגעתי לבית הזה של ה.
של ה. כו. כוכב ה. הטלאי הצהוב.
פתחו לי את הדלת ושמה. ושם כבר התרכזו.
וככה הגעתי לזה שלקחו למחרת אותנו לעבודה.
אחרת לא הייתי הולך. תראי זה מעניין.
אה-הא. כן.
עכשיו נזכרתי לזה.
עכשיו. אני רוצה לשאול אותך אשר.
אתה חיית כמה שנים בבודפשט. מה אתה יכול.
מה אתה ראית. אה. כל מיני דברים שעשו נגד יהודים?
תראי. עשו הרבה דברים. הרבה הגבלות.
לא. אבל לא רק הגבלות. גם כמו שאמרת:
"שתפסו אותם ברחוב. וירו בהם בדנובה". אתה ראית?
לא. זה כבר היה אחרי שתפסו את השלטון.
לפני שהגרמנים נכנסו. כמה חצי שנה אולי שהפאשיסטים היו?
שסאלאשי. כן.
ואז כבר עשו דברים נגד היהודים.
אז. אז בוא תספר לנו מה. מה ראית?
טוב תראי. זה. זה ידוע מה שהיה.
כן. אבל מה אתה ראית?
אני מה שאני ראיתי ש. רק זה ש. שלקחו אותי לשמה.
ונתנו איזה חתיכת שק כזה על הגב וכמה דברים.
לקח אותנו. לקחו אותנו לעבודות.
וזה אני לא ידעתי מזה יותר שום דבר.
מה שקורה בבודפשט זה. זה היה אזור עשירי של התעשייה.
ואת זה הפציצו. יום ולילה הפציצו. ו. וירו. והאמריקאים.
יצאנו החוצה. ראינו איך הפצצות שנופלים. ו.
וראינו קרבות אוויר של מטוסים שנופלים.
זה. אז עוד היה אפשר לצאת לראות.
אבל ברחובות.
מה?
ברחובות. כשהיה עובר ז'נדרם ומבקש תעודה. ורואה יהודי.
לא נתקלתי בזה.
לא נתקלת בזה?
כי זה היה אזור תעשייה.
זה לא כמו בודפשט שהיה מלא אנשים ותנועות.
פה זה היה מין רחוב כזה ש. שלא הלך שם אף כמעט.
היו שם בתי חרושת כאלה קטנים. ב. בתי מלאכה.
או זה העסק הזה הגדול ש. של הזכוכיות שבאו הקרונות.
אז לא ראית כל מיני מעשים ברוטאליים נגד יהודים ברחובות?
עכשיו. לא תראי. הם.
הם הפציצו את בודפשט יום ולילה.
והחדר שאני ישנתי קיבל פצצה מפגז.
זה היה כמו דלת. ואז לא יכולנו לישון שם. היה קור.
אז שכבנו במט. ב. במטבח כולם. שמו מזרונים.
ושמה 10 אנשים שכבנו על הריצפה.
ופצצה קיבל הבית. הקצה הבית קיבל פצצה.
וזה היה. אי אפשר לסבול את זה.
יומיים לפני שנכנסו הרוסים. האישה הזה אמרה.
היה על ידינו בית חרושת ל. לצבע. ושם היה.
שמה עשו בונקר כזה. מסביב. אה.
מילאו שקי חול. וזה היה הבונקר.
והיא עברה לשם ודיברה עם ה. עם הבעל הבית חרושת.
וראה שם יש חיילים הונגרים שברחו מהקרבות.
אז אמרה לו. לבית. לבעל הבית: "תראה.
יש פה 10 יהודים. אם אתה לא נותן להיכנס פה.
לעבור. אני אלך לגרמנים להגיד".
אז הוא אמר: "תבואו בערב. תח. תעברו".
כל ה-10 הלכנו לשם. שכבנו על השערה. על הקש.
ישנו לילה אחד. בלילה השני פתאום שומעים רעש גדול.
שוברים את ה. את הגדר. והכניסו. באו הרוסים.
והעמידו שמה תותח ענק והתחילו לירות.
וכל הבונקר הזה התרומם איתנו.
אז זה היה כבר סוף העולם. באו בחורות עם הקשר. הרוסיות.
והיה שם משרד. שם העמידו את הקשר.
והם כיוונו את התותחים וירו. אבל זה היה לא. לא.
יום יומיים התקרבו. אחרי זה התחילו.
אנחנו יצאנו ואז אמרו: "דוואי. דוואי" ברוסית.
כן.
[משובש] (רוסית) היה צריך לאסוף את הגו. גוויות.
כן. ל. לעבוד?
היו גוויות גרמניות והונגריות על הרחובות.
כן.
היה צריך לאסוף אותם באיזה מקום שקברו אותם.
והיו סוסים קפואים. אז יצאו. יצאו אנשים.
וחתכו מזה. ועשו מזה מרק. לא היה אוכל.
אבל זה היה היה קפוא. סוס קפוא. בכלל בודפשט היה.
היית. היה רעב? היה רעב?
אתה גם הרגשת. אה. את התקופה הזאת שהיה.
לא היה אוכל. לא היה מה לאכול?
תראי. האישה הזאת יצאה. ואיך שלא היה.
שאנחנו כולנו שילמנו. אז היה לה כסף.
ויצאה בשוק שחור היה. אז איך שהיא יצאה.
ותמיד השיגה קצת אוכל.
אה-הא.
הביאה. אבל זה לא לקח הרבה זמן.
כי תוך כמה ימים הרוסים כבר התקדמו.
והתחיל לחזור החיים קצת למסלולם.
אה-הא. אתה באופן אישי. אשר.
הייתה תקופה שהיית רעב?
לא. הייתי רעב קצת איפה שהיינו בעבודה.
אז בוא. בוא ת.
שם היה קצת אוכל. מעט מאוד.
כן. בוא. בוא תספר קצת על המחנה עבודה.
אמרת שזה היה. אה. בערך 15 קילומטר מבודפשט. נכון?
כן.
וגרתם בבניין?
ב. בסככה ענקית כזה.
כן?
שאפשר היה להכיל. 200 יהודים היו שמה.
200 יהודים.
כל. כל האזור. כל אזור עשירי הזה בבודפשט שם.
כל היהודים שהיו.
ואיפה ישנו? סידרו דרגשים שם?
לא. שום דבר.
על הריצפה?
על הקש ככה. היה קש. שכבנו על זה.
בבוקר באו העירו אותנו והזהירו אותנו.
אם אחד בורח. 10 הורגים. וקרה.
בני ערובה. כן?
קרה שמישהו ברח.
אני ברחתי. טוב שלא. לא ראו אותי.
שני. שנייה אחת ניצלתי עד שקפצתי מה. כשחזרנו.
כן. תיכף תספר. אבל קודם כל. אה.
היה לכם סדר יום ב. במחנה הזה?
אה. היה מסדר בבוקר? מסדר?
בטח. מסדר. ספרו הכול.
כן. וזה. זה לקח הרבה זמן? היו צריכים לעמוד בקור?
לא היה לנו. לא היינו שם יותר מחודש אולי.
חודש או חודשיים נדמה לי. חפרנו. חפרנו.
אני זוכר שהיו שמה. אלה אנשים שלא היה.
לא ידעו מה זה לעבוד. אז אני עזרתי להם.
שקבעו תמיד כמה צריך לחפור. ואני גמרתי את זה מהר.
ואז אני הלכתי לעזור להם. וככה חזרנו בערב ו.
עזרתם אחד לשני?
אני עזרתי.
כן? גם עם אוכל? התחלקתם עם האוכל?
תאמיני לי שאני לא יודע מה נתנו לאכול.
משהו בישלו שמה. אכלו לחם זה. אבל היה.
היה שם קצת קשה. כי הפאשיסטים התנהגו לא יפה.
היו מרביצים ליהודים ש.
פעם. פעם היה לי. היה לי חום בלילה.
לא יכולתי לקום לצאת לעבודה. נתנו לי מכות.
מאז רועש לי האוזן. אבל יום אחד.
והיו. היו מרביצים?
יום אחד הייתי רק חולה. ומחרת כבר הלכתי לעבוד.
היה רופא שם? היה ריוויר?
לא. רופא. איזה?
אחות? משהו?
שום דבר. זה לא. מה זה? איזה רופא?
כלום. זה היו כמה פאשיסטים וזהו. עבדנו וגמרנו.
היו מחלות?
לא היה משהו מסודר כזה שרופאים או.
אבל היו מחלות כמו טיפוס? דיזנטריה?
לא. לא. תראי היה. יהודים האלה כולם היו בריאים.
אה-הא.
וזה לקח רק איזה חודש חודשיים. אז עברו את זה.
אבל אחרי זה התחילו ללכת ברגל עד לגרמניה.
ואני שמעתי שהולכים. והיה קור כזה.
כן.
אמרתי אני לא הולך לגרמניה.
זאת אומרת מבודפשט לגרמניה?
כן. הלכו ברגל. אוסטריה. גרמניה. שמעתי אחרי זה.
כן.
היו כאלה שלא. לא יכלו.
אז זרקו את עצמם מתחת לטנקים. היו כאלה גם.
אה-הא.
הכרתי אחד שעשה את זה. היה לו חנות מאפייה. אה.
כן?
ואני יצאתי מה. מה. זה. יחידה.
וקפצתי על החשמלית. בא אחד אליי שמה כשהלכנו. אומר:
"בואו נברח". אמרתי: "תעזוב אותי".
אני ידעתי שאם שנינו יחד יתפסו כמו כלום.
עשיתי את עצמי. אמרתי: "תעזוב אותי. אני לא רואה".
הלכנו עוד איזה 100 מטר.
אם. אם. אם מישהו היה בורח ותפסו אותו. מה קרה לו?
אני לא יודע מה עשו כי אני עזבתי.
אה-הא.
אני אמרתי לך שעד שאנחנו הלכנו מסודר.
מיד כשהתחילו בצעדה.
עדות של אשר ברונר יליד 1925 Mezocsat, הונגריה על קורותיו במחנה עבודה בהונגריה ב-1944 ילדות לפני המלחמה; דו קיום; יחסי שכנות טובים; פרוץ המלחמה באירופה; הטלת חוקים אנטי יהודיים; הפסקת הלימודים; מעבר ל-Bucuresti ב-1940; עבודה במפעל; הכיבוש הגרמני במרץ 1944; התעללויות ביהודים; רעב; הפצצות; עוצר; גיוס לעבודות כפייה; חפירות תעלות נגד טנקים; התקרבות הצבא האדום; צעדת מוות לגרמניה; בריחה ל-Budapest; רצח בני המשפחה ב-Auschwitz; הכשרה ב"דרור הבונים"; עלייה לישראל ב-1948; קליטה.
details.fullDetails.itemId
10351523
details.fullDetails.firstName
אשר
details.fullDetails.lastName
ברונר
details.fullDetails.dob
1925
details.fullDetails.pob
Mezocsat, הונגריה
details.fullDetails.materialType
עדות
details.fullDetails.language
Hebrew
details.fullDetails.recordGroup
O.3 - עדויות יד ושם
details.fullDetails.earliestDate
14/01/2013
details.fullDetails.latestDate
14/01/2013
details.fullDetails.submitter
ברונר אשר
details.fullDetails.original
כן
details.fullDetails.interviewLocation
ישראל
details.fullDetails.belongsTo
O.3 - עדויות שנגבו בידי יד ושם
details.fullDetails.testimonyForm
וידאו
banner.documents.disclaimer