M.52.Crimea - תיעוד מהארכיון הממלכתי של רפובליקת קרים

M.52.Crimea - תיעוד מהארכיון הממלכתי של רפובליקת קרים תולדות הארכיון: הארכיון הוקם ב-22 במאי 1919 בתור הארכיון המרכזי של קרים. עד נובמבר 1920 הארכיון היה משויך לאוניברסיטת טאורידה. מנובמבר 1920 - הארכיון המרכזי של קרים. באפריל 1926, הארכיון היה מחולק לשני ארכיונים - לארכיון ההיסטורי ולארכיון של מהפכת אוקטובר. באפריל 1941 מוזגו שני הארכיונים לתוך הארכיון המרכזי הממלכתי של הרפובליקה האוטונומית הסובייטית הסוציאליסטית של קרים (Krymskaya ASSR). מיוני 1945 - הארכיון הממלכתי של מחוז קרים. מפברואר 1954 - הארכיון הממלכתי של מחוז קרים על יד המחלקה הארכיונית של הנהלת משרד הפנים של אוקראינה במחוז קרים. מ-1969 ועד 1980 - הארכיון נקרא ארכיון המחוזי הממלכתי של קרים. מאז 1980 - הארכיון הממלכתי של מחוז קרים. בנובמבר 1989 - הארכיון הממלכתי של מחוז קרים על יד הוועד המבצע של מחוז קרים. ממרץ 1991 - הארכיון הממלכתי על יד מועצת השרים של Krymskaya ASSR. מאוגוסט 1991 - הארכיון המרכזי הממלכתי על יד מועצת השרים של Krymskaya ASSR. בפברואר 1992 - הארכיון המרכזי הממלכתי על יד מועצת השרים של רפובליקת קרים. בין אפריל 1994 לבין ינואר 1995 - הארכיון המרכזי הממלכתי על יד ממשלת רפובליקת קרים. מינואר 1995 הארכיון שינה את שמו להארכיון הממלכתי על יד ממשלת רפובליקת קרים. ממרץ 1995 - הארכיון הממלכתי על יד ממשלת של הרפובליקה האוטונומית קרים. בין אפריל 1996 לבין אוקטובר 1997 - הארכיון הממלכתי של הרפובליקה האוטונומית קרים. בין אוקטובר 1997 לבין דצמבר 2002 - הארכיון הממלכתי על יד מועצת השרים של הרפובליקה האוטונומית קרים. בסוף ינואר 2002, הארכיון נקרא הארכיון הממלכתי ברפובליקה האוטונומית קרים. ב-2014, לאחר סיפוח של חצי האי קרים על ידי רוסיה, הארכיון עבר להיות כפוף לרשות הארכיונית של הפדרציה הרוסית. הרקע ההיסטורי: על-פי מפקד אוכלוסין התגוררו בקרים ערב המלחמה 65,000 יהודים. כמעט ולא היו קהילות דתיות, רוב היהודים היו אזרחים שגרו בערים גדולות וחלקם עבדו בקולחוזים (27,000 יהודים), רובם היו יהודים אשכנזים, חלקם היו קרימצ'קים (מספרם היה קרוב ל-7,000 בני אדם) ובנוסף התגוררו בקרים גם קראים. רוב הקרימצ'קים התרכזו בחצי האי קרים בערים Feodosiya, Simferopol, Karasu Bazar, וכן בעיירות אחרות בדרום חצי האי. ב-1 בספטמבר 1941 הוקם באופן רשמי מחוז קרים (GeneralbezirkKrim) על שטח חצי האי Crimea ומחוז Zaporozhye, שטח כולל של 52,000 קמ''ר ובו אוכלוסיה של כשני מיליון תושבים. העיר Simferopol נבחרה כבירת המחוז. מחוז קרים השתייך ל-Reichskommissariat Ukraine. הגוף העליון של מנהלת הכיבוש האזרחית במחוז קרים היה Generalkommissariat בהנהגתו של Frauenfeld. עם זאת, בשל העובדה כי עד קיץ 1942 היה שטח מחוז קרים קרוב לקו העורף, החלוקה המנהלית לא הפכה למציאות בשטח. Frauenfeld החל לשמש בתפקידו רק ב-1 בספטמבר 1942. חצי-האי קרים נחשב כפוף לפיקוד כפול: האזרחי (נומינלי) והצבאי (בפועל). לפקידים האזרחיים לא היה כוח במחוז. מצב זה הוביל לכך שבירת המחוז הועברה ל-Melitopol, והמחוז המנהלי נקרא בשם מחוז טווריה (Generalbezirk Taurien). לאורך כל תקופת הכיבוש הגרמני הכוח האמיתי בחצי האי Crimea היה בידי הצבא הגרמני. בראש המשרד המקומי של הממשל הצבאי עמד מפקד הצבא הגרמני בחצי האי Crimea Befehlshaber) Krim). בדרך כלל שימש התפקיד הזה בשטחים בהם ראש מנהלת ה-Wehrmacht תיפקד לא רק לצרכי ביטחון, אלא גם למשימות ניהוליות. מדצמבר 1941 ועד מאי 1942, שימש בתפקיד זה מפקד החטיבה הרגלית ה- 337, Lt. General Karl Spang. בתקופה זו, ניתן שם שונה במקצת למעמדו – מפקד ה-Wehrmacht בחצי האי Crimea Befehlshaber der landengen der Halbinsel) Krim). בשל מספר סיבות, השלטון המנהלי בתנאים הללו היה זמני והוחל רק באזור חצי האי קרים שבו הלחימה כבר הסתיימה. מתחילת הכיבוש הגרמני ועד שיחרורו של חצי-האי קרים שימשו בתפקיד מפקד כוחות ה-Wehrmacht ב-Crimea Mattenklott (08/1942-04/1943), Auleb (04-07/1943), Koehling (07-11/1943), Jaenecke (11/1943-05/1944) ו- Allmendinger (1-11/05/1944). רבים מיהודי Crimea הספיקו לפנות לשטחים פנימיים של ברית המועצות, כי הצבא הגרמני כבש את חצי האי קרים רק באוקטובר 1941. המנהל האזרחי הספיק לארגן יודנרטים שפעלו במשך תקופה קצרה מאוד. יושבי ראש היודנרטים היו בני הקהילות Yalta, Simferopol, ו-Yevpatoriya, לא מוכרים בציבור, אשר מונו בידי השלטונות הגרמניים. בערי קרים יהודים לא רוכזו בגטאות פרט ל-Yalta, וגם שם הם שהו מעט מאוד זמן. השלטון האמיתי ב-Crimea היה בידי הוורמכאט (Wehrmacht) ולא היה לו צורך בכוח עבודה יהודי, ולכן רוב היהודים נרצחו בחודשים הראשונים של הכיבוש. למשל ב- Simferopol ב-13-9 בדצמבר 1941 ירו אנשי ה-Sondierkommando 10b ו-11a למוות כמעט בכל היהודים האשכנזים והקרימצ'קים של העיר. בחלק מהמקומות רצחו גרמנים את היהודים הקרימצ'קים מאוחר יותר. עקב חוסר ודאות לגבי מוצאם והשתיכותם ל"גזע היהודי" והידיעות המועטות שהיו לגרמנים על יהודים אלה, שלחו שלטונות הכיבוש ב-Crimea שאילתא ל-Berlin בענין הקרימצ'קים. התשובה שהגיעה מ-Berlin הייתה שהקרימצ'קים נועדו להשמדה טוטלית כמו יתר היהודים. במהלך שנת 1941 ותחילת 1942 נרצחו מרבית הקרמצ'קים יחד עם יהודי Crimea האשכנזים. בעיר Kerch הוצאו רוב היהודים להורג ב-3-1 בדצמבר 1941 ולקראת הנסיגה הראשונה של הגרמנים. לגבי היהודים הקרימצ'קים הגיעה תשובה מגרמניה רק בסוף דצמבר. תאריך רצח הקרימצ'קים נקבע ל-3 בינואר 1942, אך הצבא האדום הספיק לשחרר את העיר ב-30 בדצמבר 1941 והיהודים הקרימצ'קים פונו דרך מפרץ Kerch וניצלו. בתחילת 1942 נרצחו כ-2,000 קרמצ'קים מ-Karasu Bazar במשאיות גז. רצח יהודים שעבדו בקולחוזים יהודיים נדחה בשל ביצוע עבודות חקלאיות, אבל גם הם נרצחו בתחילת החורף. ב-26 באפריל 1942 הוכרז חצי-האי קרים כנקי מיהודים ("Judenrein"). קראים שגרו ב-Crimea לא הושמדו. אחרי שחרור קרים בידי הצבא האדום במאי 1944 שבו חלק מהיהודים המפונים לביתם. ביבליוגרפיה 1. A. Kruglov Catastrophe of Ukrainian Jewry 1941-1944 The Encyclopaedic directory, "Karavella" 2001 2. Крым.Электронная еврейская энциклопедия. 3. "И.А. Альтман. Жертвы ненависти. Холокост в СССР (1941-1945( Москва, "Ковчег 4.( Места массового уничтожения евреев Крыма в период нацистской оккупации полуострова, 1941-1944. Михаил Тяглый ("Хесед Шимон" 2005 האוסף מכיל מסמכים של הוועדה המיוחדת לחקר פשעי הנאצים בשטח רפובליקת קרים בתקופת מלחמת העולם השניה. תיעוד של ההנהלה העירונית ב- Kerch מתקופת הכיבוש הראשון (30/12/1941-16/11/1941) ותיעוד של הנהלת הנמל ב- Kerch מתקופת הכיבוש הראשון.