M.52.DAKhO - תיעוד מהארכיון הממלכתי של מחוז Kharkiv

M.52.DAKhO - תיעוד מהארכיון הממלכתי של מחוז Kharkiv תולדות הארכיון: הארכיון הוקם ב-1880 על ידי אנשי החברה ההיסטורית-פילולוגית של אוניברסיטת Kharkiv ונקרא "הארכיון ההיסטורי של Kharkiv". ב-1920 הארכיון קיבל את השם "הארכיון המרכזי ההיסטורי" על יד מחלקת החינוך של פלך Kharkiv. ב-1926 הוקם ארכיון ההיסטורי האזורי של Khakiv, אשר אליו הועבר התיעוד של ארכיון המרכזי ההיסטורי. במרץ 1932 הוקם "הארכיון המחוזי ההיסטורי ב-Kharkiv", בו רוכזו החומרים מהארכיון ההיסטורי האזורי ומהארכיון העירוני. בעקבות ההוראה של ה-NKVD SSSR מיוני 1940 הארכיון קיבל את השם החדש "הארכיון המחוזי הממלכתי ב-Kharkiv". ממרץ 1941 הועברו לארכיון האוספים שנמצאו בארכיון ההיסטורי-צבאי ב-Kharkov. בעת הכיבוש הגרמני המשיך הארכיון בפעילותו לאחר שפונה לעיר Zlatoust במחוז Chelyabinsk. הארכיון חידש את פעולתו בעיר Kharkiv באוקטובר 1943 בתור "הארכיון הממלכתי של מחוז Kharkiv" והיה כפוף למשרד המחוזי של ה-NKVD. מ-1958 הוא שוב נקרא "הארכיון המחוזי הממלכתי ב-Kharkiv". מיוני 1960 הארכיון עבר להיות כפוף לוועד המבצע של המועצה המחוזית ב-Kharkov. באוגוסט 1980 שונה שמו ל"ארכיון המחוזי הממלכתי ב-Kharkiv". בתחילת שנות ה-90 הועברו לארכיון האוספים מהארכיון המחוזי של המפלגה הקומוניסטית. רקע ההיסטורי: בעקבות פלישת הגרמנים לברית-המועצות עזבו יותר מ-100,000 מיהודי העיר מזרחה – את קצתם פינו השלטונות ואחרים נמלטו ביוזמתם. Kharkov נפלה בידי הגרמנים ב-23 באוקטובר 1941. מימי הכיבוש הראשונים נמנו יהודים עם בני הערובה שהוצאו להורג על כל הפרה של פקודה מפקודות הגרמנים. לפי מיפקד שנעשה במצוות הגרמנים נמנו עם תושבי העיר 10,271 יהודים, אך יש לשער שלא כל היהודים התפקדו. לאוכלוסייה הוקצבו מנות מזון מצומצמות, וליהודים הקציבו רק 40 אחוזים מהנורמה. ב-3 בנובמבר הורה המינהל העירוני ליהודים לבחור יודנרט, ובראשו הועמד פרופסור לרפואה ששמו גורביץ'. באמצע נובמבר 1941 פוצצו אנשי מחתרת אנטי-גרמנית חמישה בניינים ששכנו בהם מטות ומוסדות של הגרמנים. בתגובה רצחו הגרמנים כ-1,000 בני ערובה, רובם יהודים. ב-22 בנובמבר 1941 אסר השלטון המקומי האוקראיני על יהודים לעבוד במוסדות ציבור, חייב אותם לשאת סרט שרוול מיוחד וריכז אותם ברובע אחד. השלטונות האוקראיניים גם הפנו את תשומת לב הגרמנים לכך שהתושבים מבקשים לנקוט אמצעים נגד היהודים. באותו זמן הגיע לעיר זונדרקומנדו a4 בפיקודו של פאול בלובל (Paul Blobel). בתיאום עם העירייה הוחלט לרכז את היהודים בצריפי העובדים של בית החרושת למכונות ומפעל הטרקטורים. ב-14 בדצמבר 1941 הצטוו היהודים לעבור לשם בתוך יומיים. השוטרים שליוו את מעבר היהודים לצריפים התעללו בהם ושדדו את רכושם ואת מזונם. בזמן המעבר נאלצו היהודים ללון תחת כיפת השמים. רבים מהם קפאו למוות ו-305 יהודים נרצחו. בגטו היו 26 צריפים ללא חלונות ודלתות, בלי מים זורמים וביוב ובלי חימום. הגטו הוקף בגדר תיל דוקרני, הוצבה סביבו שמירה, היציאה ממנו נאסרה, וְלִמְפֵרֵי האיסור היה צפוי עונש מוות. לא ניתן שום מזון, ונאסרה קניית דברי מזון. שאיבת מים מהבאר הותרה רק לנשים, שעה אחת בלבד בצהריים, ויהודים רבים נאלצו לשתות מי שלג מומס. בכל אחד מהצריפים הצטופפו יהודים רבים, ונאסר עליהם לפנות את גופות המתים הרבים מרעב וממחלות. במקביל נמשך שוד היהודים: הם נדרשו לספק לשוטרים בגדים חמים ואפילו כסף לקניית יי"ש לחג המולד. ב-24 בדצמבר 1941 רצחו הגרמנים כ-200 יהודים חולי נפש. ב-26 בדצמבר 1941 נערך רישום של יהודים שהתנדבו בלית ברֵרה לצאת לעבודה בפולטבה (Poltava), רומני (Romny) וקרמנצ'וג (Kremenchug). למחרת הגיעו לגטו משאיות, כ-500 המתנדבים נדחסו אליהן, הובלו אל מחוץ לעיר ונרצחו. עד סוף דצמבר 1941 נרצחו עוד כ-500 יהודים. הגטו חוסל בין 2 ל-8 בינואר 1942. החולים והנכים הובלו במשאיות והאחרים הוצעדו ברגל, תחת שמירה של אנשי ה-Waffen-SS והס"ד (שירות הביטחון – Sicherheitsdienst) לאתר הרצח – שתי תעלות גדולות שהוכנו בדרוביצקי יאר (Drobitskii Yar) סמוך לעיר. היהודים נרצחו במקום בידי אנשי המשטרה הגרמנית (Schupo-Schutzpolizei). עד סוף 1942 נלכדו ונרצחו ב-Kharkov עוד 64 יהודים. האוסף כולל תיעוד של ההנהלה העירונית ב-Kharkiv מהשנים 1944-1941; תיעוד של הקומנדטורה (Kommandantur) העירונית ב-Kharkiv מהשנים 1943-1941; תיעוד של המשרד המקומי למשק ולמינהל ב-Kharkiv מהשנים 1943-1942; תיעוד של הנהלת שכונה מספר 5 ב-Kharkiv מהשנים 1943-1941.