M.41.GABr - תיעוד מהארכיון הממלכתי של מחוז Brest

M.41.GABr - תיעוד מהארכיון הממלכתי של מחוז Brest תולדות הארכיון: הארכיון הממלכתי של מחוז Brest נוצר ב-11 בפברואר 1940 בתור חלק ממערכת הקומיסריאט העממי לענייני פנים. בארכיון אוכסן התיעוד של המוסדות והאירגונים הממלכתיים הפולניים שפעלו במחוז Polesie בין השנים 1939-1919 (ואשר בוטלו באותה עת בידי הסובייטים), כמו גם התיעוד של רשויות הצבא, ארגונים ואיגודים חברתיים ופוליטיים וחברות ממלכתיות ופרטיות. ביוני 1941 לא הצליחו השלטונות הסובייטים לפנות את הארכיון, ורבים מהמסמכים נפגעו או הוצאו אל מחוץ למדינה עם ספרי העזר והקיטלוג. במחצית השנייה של שנות ה-1940 הגיע אל הארכיון תיעוד של השלטונות הגרמניים והמקומיים שפעלו בתקופת המלחמה. מ-1954 ועד שנות ה-1960 הגיעו לארכיון חומרים מתקופת השלטון הפולני במערב בלארוס וחומרים מהתקופה הנאצית מהארכיונים המחוזיים ב-Baranovichi ו-Pinsk שבוטלו. משנות ה-1950 ואילך החלו להגיע לארכיון חומרים ממוסדות, איגודים וארגונים סובייטיים. ב-1992 הגיעו לארכיון חומרים מהארכיון המחוזי של המפלגה הקומוניסטית שנסגר. הארכיון הממלכתי של מחוז Brest מכיל תיעוד של ה-ChGK, ההנהלה העירונית והנהלת המחוז ב-Brest מהשנים 1944-1941. באוסף תיעוד של הוועדה המחוזית המיוחדת לחקר פשעי הנאצים בברית המועצות, ההנהלה העירונית והנהלת המחוז ב-Brest, מחלקת הכספים בהנהלה המחוזית ורישומים של וועדי בתים. בכלל האוסף ישנם, בין היתר, טפסים אישיים של יהודי Brest שמולאו לשם קבלת תעודות זהות. זהו תיעוד יחודי שאפשר ללמוד ממנו על הפרטים בקהילת גטו Brest ועל רבדיה. בתיעוד גם מסמכים רבים בנוגע לתשלום מיסיהם של בעלי המלאכה היהודים ורשימות של יהודים עובדי מערכת הבריאות. ערב המלחמה חיו 22,000 יהודים ב-Brest, ששיעורם מעל ל-40% מאוכלוסיית המקום. בסתיו 1939 הגיעו 10,000 פליטים מפולין, רובם יהודים. השלטונות הסובייטיים פינו אותם לאזורים שונים במזרח בלארוס. מקצתם פוזרו למקומות אחרים במחוז ומקצתם נשארו ב-Brest. כוחות הצבא הגרמני כבשו את Brest ב-22 ביוני 1941. ימים אחדים לאחר כיבוש העיר התפרסמה פקודה שלפיה על היהודים לגשת ללשכת התעסוקה. העיר חולקה לשני אזורים: שטח ארי ושטח יהודי. הוטלה על היהודים חובה לשאת טלאי בצבע אדום ולבן, ללכת רק לצידי הכביש ולקבל הפנייה לעבודה. הוטל איסור על התושבים הלא-יהודים ללחוץ ידיים או לקיים שיחות עם יהודים. ביולי 1941 הואשמו יהודים בתקיפת חיילים גרמנים, האשמה שהצדיקה כביכול פעולת "נקמה", שהייתה, הלכה למעשה, הרצח הראשון ביהודי Brest. מאוגוסט 1941 הוגבלו היהודים בבעלות על נכסים, הוטל עליהם איסור למכור, להשכיר ולהחליף נכסים. הפקודות הראשונות של מפקד העיר נוגעות לאיסורים שהוטלו על היהודים ולהגבלות על שכרם של עובדים יהודים. ב-8 באוגוסט 1941 הטיל השלטון הגרמני קונטריבוציות (מיסים) על האוכלוסייה היהודית. פרט לכך, היהודים הוכרחו לשלם קנסות על עבירות שונות, בהן שהות ברחוב ללא טלאי או ביקור בחנויות אריות. מתחילת נובמבר 1941 היה היודנרט אחראי לחלוקת כרטיסי המזון והלחם בקרב היהודים. כל המאפיות נחלקו למאפיות אריות או יהודיות. המאפיות היהודיות עברו לרשות היודנרט. בדצמבר 1941 הוקם גטו Brest בפיקודו של Friedrich Rohde, מפקד בסיס הס"ס והמשטרה (SS-und Polizei Standortführer). היודנרט בראשות הירש רוזנברג היה אחראי לסדר בתוך הגטו. בנובמבר-דצמבר 1941 נרשמו כל היהודים לשם קבלת תעודות מזהות. ברשותינו טפסים אישיים של יהודי Brest שמולאו לשם קבלת תעודות זהות, ובהן תאריכי לידה, מקומות לידה ומקצועות. מצורפים גם תצלומים של היהודים וטביעות האצבעות שלהם. הרשימות מסודרות לפי האלפבית הרוסי. תיעוד זה ייחודי בכך שהוא מציג את מגוון תושבי גטו Brest. בחודשים אוגוסט-ספטמבר 1941 הותר ליהודים לקבל רישיון עסק לפתיחת סדנאות מלאכה. עם זאת, לאחר הקמת הגטו נסגרו סדנאות רבות, ובעליהן סירבו לחדש את רישיון העסק שלהם ועברו לעבוד במפעלים בעיר. מקצת העסקים נסגרו כי היו בשטח הארי ואחרים בגלל המיסים הגבוהים. כמו כן, בפרויקט מיוחד הוטל על בעלי המלאכה היהודים לעבוד בסדנאות שנבנו לפי הדוגמה של סדנאות Lublin, שבעלי המלאכה היהודים בהן חויבו ללמד תלמידים מקרב האוכלוסייה המקומית. קיים תיעוד רב על תשלום המיסים שהוטלו על בעלי מלאכה יהודים. באוקטובר 1942 הוקם איחוד בעלי המלאכה ליד היודנרט. כמעט מחצית מההזמנות שקיבלו הסדנאות היו לצרכים צבאיים. ברשותינו גם רשימות של יהודים עובדי מערכת הבריאות. על פי פקודת המפקד הצבאי (Stadtkommandant) של העיר Brest, הגנרל Walter von Unruh, מ-16 באוגוסט 1941 נדרשו כל היהודים הכשירים לעבודה להתייצב מעת לעת לעבודות שונות. סוג העבודות נקבע בהתאם לבקשות של יחידות צבאיות שונות וארגונים לכוח עבודה ומטעם אנשים פרטיים. ב-17 בספטמבר 1941 ניתנה הוראה מטעם ראש העיר Bronikowski כי על כל יהודי לעבוד יום בשבוע בעבודות ציבור ללא תמורה. יהודי Brest עבדו בכפייה בתיקונים, בניקוי הרחובות והבניינים, בתור פועלים במפעלים, בפריקה וטעינה של עגלות וקרונות רכבת, בהובלות שונות ועוד. בליל 15 באוקטובר 1942 הוקף גטו Brest והחלה אקציה. היהודים גורשו מבתיהם לרחוב בעזרת כלבים, וכל שמץ התנגדות גרר ירי מיידי ביהודים. יהודים שהיו חלשים מכדי לצאת מהגטו נורו גם הם. הרכבות הגיעו ל"חלקת אדמה חריגה" ב-Bronnaya Gora ושם התחולל רצח המוני של היהודים שהובאו מ-Brest וממקומות אחרים. הוצאות המוניות להורג של יהודים אירעו גם ב-Brest עצמה בבית הקברות וליד בית החולים היהודי, שהמטופלים בו נורו למוות. מהקהילה היהודית של Brest שרדו רק 19 יהודים. הקהילה כמעט חדלה מלהתקיים. ניצלו רק יהודים שלא היו ב-Brest במהלך כיבוש העיר ויהודים שמצאו מקלט אצל תושבים מקומיים, שסיכנו את חייהם כדי לסייע להם. כמה מתושבי Brest הוכרו חסידי אומות העולם. היו יהודים שניצלו כי הצטרפו לשורות הפרטיזנים. ביבליוגרפיה Праведники народов мира Беларуси / Сост. Инна Герасимова, Аркадий Шульман. – Мн., 2004. Розенблат Евгений Семенович. Жизнь и судьба Брестской еврейской общины XIV-XX вв. – Брест, 1993. – 84 с.; Розенблат Евгений, Еленская Ирина Социально-демографическая структура Брестского гетто по материалам паспортизации еврейского населения // Евреи Беларуси. История и культура: Сб. науч. тр. – Минск, 1997. – Вып. 1. – С. 70-76 Browning Christopher R. Nazi policy, Jewish workers, German killers. – Cambridge: University Press, 2000. – P. 135