כשאת אומרת לא הצלחנו. סיפרו לך מה. מה זה לא הצלחנו?
00:30:55.570 00:30:57.480
אהה. לא הצלחנו לצאת. לא הצלחנו לצאת.
00:30:57.480 00:30:59.190
לא. אבל אתם הולכים את אומרת מ.
00:30:59.190 00:30:59.730
הולכים.
00:30:59.730 00:31:00.930
עוצרים אותכם?
00:31:00.930 00:31:03.510
אהה. אני. אני לא יודעת מה היה.
00:31:03.510 00:31:04.125
את לא יודעת?
00:31:04.125 00:31:06.555
אני יודעת ש. אני זוכרת לילה.
00:31:06.555 00:31:09.840
אני זוכרת את הלילה וסבתי מחזיקה אותי.
00:31:09.840 00:31:12.345
מדברת איתי ונותנת לי דברי מתיקה.
00:31:12.345 00:31:15.195
יש לי התחושה הזאת עד היום.
00:31:15.195 00:31:16.710
את בת 3?
00:31:16.710 00:31:18.420
אני בת 3. כן.
00:31:18.420 00:31:23.595
אני בת 3. אה. 3. 3 וחצי. 4. אולי 4.
00:31:23.595 00:31:25.890
את זוכרת פחד?
00:31:25.890 00:31:29.550
אני זוכר פחד אחר כך. פחד אני זוכרת.
00:31:29.550 00:31:30.855
אבל שם בלילה הזה?
00:31:30.855 00:31:31.635
לא לא פחד.
00:31:31.635 00:31:33.840
זוכרת את הדברי מתיקה.
00:31:33.840 00:31:36.210
דברי מתיקה ו. והקושי ללכת.
00:31:36.210 00:31:37.995
ללכת ללכת בחושך.
00:31:37.995 00:31:38.700
באיזה.
00:31:38.700 00:31:42.495
מהחושך אולי פחדתי. אבל לא פחדתי אז מהגר. לא ידעתי.
00:31:42.495 00:31:44.620
זה קיץ?
00:31:44.990 00:31:48.030
אה. יכול להיות שזה היה קיץ 40'.
00:31:48.030 00:31:49.200
יכול להיות שזה היה קיץ 40'.
00:31:49.200 00:31:51.915
את אומרת באזור יוני. יוני. יולי.
00:31:51.915 00:31:54.615
כן. כשהם הגיעו. כשחזרו הגברים.
00:31:54.615 00:32:00.570
אהה. ואחר כך אנחנו עוברים לבריסל.
00:32:00.570 00:32:02.190
מה זה עוברים?
00:32:02.190 00:32:04.080
עוברים די. עוברים לבריסל.
00:32:04.080 00:32:05.085
איך עוברים?
00:32:05.085 00:32:15.285
אהה. נוסעים לבריסל ומדברים הרבה על מלין. מ. משלן. משלן.
00:32:15.285 00:32:22.560
משלן היה מחנה. הייתה עיר. עיר דווקא אומנותית.
00:32:22.560 00:32:29.400
עיר חשובה קטנה בין אנטוורפן לבריסל. יותר קרובה לאנטוורפן.
00:32:29.400 00:32:33.970
ובעיר הזאת היה מחנה הסגר.
00:32:34.340 00:32:38.265
וכפי הנראה. אני שחזרתי.
00:32:38.265 00:32:44.100
אימי מתה צעירה מאוד וכבר לא היה מי לשאול. אה.
00:32:44.100 00:32:56.440
פחדו להישלח למשלן. כי ממשלן לא חזרו אלא נשלחו הלאה מזרחה.
00:32:56.570 00:33:00.615
ועברו לבריסל.
00:33:00.615 00:33:08.250
ובבריסל גרנו ב-2 דירות.
00:33:08.250 00:33:12.240
אחת מהן יפה והשנייה פחות יפה. פחות טובה.
00:33:12.240 00:33:15.210
ובאחת קיבל אבי. אה. שבץ.
00:33:15.210 00:33:19.395
זה אני זוכרת. שהוא היה משותק בחלק מגופו.
00:33:19.395 00:33:22.710
ובא רופא לטפל בו.
00:33:22.710 00:33:26.130
שזה היה סכנה כבר לטפל ביהודים.
00:33:26.130 00:33:31.020
והרופא הזה גם הגיע לאורווה שבה התחבאנו בסוף.
00:33:31.020 00:33:34.050
בשנתיים האחרונות.
00:33:34.050 00:33:39.700
אהה. ויש לי את שמו. אין לי תמונה שלו.
00:33:39.700 00:33:41.640
הוא היה צדיק גדול.
00:33:41.640 00:33:42.435
מה שמו?
00:33:42.435 00:33:46.425
דוקטור דינסט. יש לי הכרטיס שלו.
00:33:46.425 00:33:48.630
לא. לא לא להראות לך עכשיו.
00:33:48.630 00:33:48.915
אחר כך.
00:33:48.915 00:33:50.535
יש לי כרטיס שלו.
00:33:50.535 00:33:57.035
אה. ואימי השאירה אצלו כנראה מזוודה עם דברים בזמן המלחמה.
00:33:57.035 00:34:04.080
כי מבריסל עברנו ה. הייתה. היה מקום מחבוא
00:34:04.080 00:34:06.960
באיזה בית חולים ובבית משוגעים. עד שזה היה.
00:34:06.960 00:34:11.835
כן. רגע נהיה רגע עוד ב. בבריסל. אבא מקבל.
00:34:11.835 00:34:12.210
שבץ.
00:34:12.210 00:34:13.005
שבץ.
00:34:13.005 00:34:16.110
ואימא מטפלת בו והרופא בא ומטפל בו.
00:34:16.110 00:34:17.850
וזה. זה את זוכרת?
00:34:17.850 00:34:19.575
אני זוכרת שהוא היה משותק. זה.
00:34:19.575 00:34:22.350
כמה. כמה זמן אתם שמה בבריסל?
00:34:22.350 00:34:29.610
לפי עניות דעתי לפחות שלושת רבעי שנה. שנה. אה.
00:34:29.610 00:34:31.260
אז את כבר ילדה בת 4?
00:34:31.260 00:34:34.590
אני כבר ילדה. ילדה בת 4. 5 אני כבר.
00:34:34.590 00:34:35.130
כן. עכשיו.
00:34:35.130 00:34:36.885
ואני לא יכולה ללכת לגן ילדים.
00:34:36.885 00:34:38.280
זהו. את לא יכולה לצאת.
00:34:38.280 00:34:41.130
ללכת לגן. אני לא יכולה לצאת לבד.
00:34:41.130 00:34:43.425
מה. מה את עושה כל היום?
00:34:43.425 00:34:45.180
בבית עם אימא.
00:34:45.180 00:34:47.760
את יכולה לתאר קצת מה זה?
00:34:47.760 00:34:50.455
אני זוכרת את הדירה החשוכה.
00:34:50.455 00:34:53.490
אה. היה. הייתה דירה ארוכה מאוד
00:34:53.490 00:34:57.075
וחדרים שרצו אחד לתוך השני שהתחברו.
00:34:57.075 00:35:01.980
והחדר האמצעי היה החדר שבו שכב אבי שהיה חדר שינה
00:35:01.980 00:35:03.720
ושמה הוא היה משותק.
00:35:03.720 00:35:07.635
וחדר אחד פנה אחורה וחדר אחד קדימה.
00:35:07.635 00:35:10.800
היו עם חלונות. אבל החדר החשוך מאוד הפחיד אותי.
00:35:10.800 00:35:16.695
החדר האמצעי. והיה חדר מדרגות עם שיש גדול. מפואר.
00:35:16.695 00:35:18.975
אהה. וזה מה שאני זוכרת.
00:35:18.975 00:35:20.595
יש לך. יש לך בובות? יש לך.
00:35:20.595 00:35:25.245
יש לי כל זמן המלחמה יש לי בובה. אה.
00:35:25.245 00:35:31.890
אבל יש לי בעיקר דובי גדול מאוד שהיה גדול כמעט כמוני
00:35:31.890 00:35:38.520
והשמיע קול נהדר כשהחזיקו אותו והשכיבו אותו.
00:35:38.520 00:35:44.910
הדובי הזה בחורף 44'. 5. אה.
00:35:44.910 00:35:49.170
נמכר כשבריסל הייתה. אה. כבושה.
00:35:49.170 00:35:52.510
וכששחררו אותה הבריטים והאמריקאים.
00:35:52.510 00:35:56.060
אה. ולא היה כסף. אימי מכרה אותו ו.
00:35:56.060 00:35:58.740
היא סיפרה שהוא נמכר תוך שעה.
00:35:58.870 00:36:02.195
הוא היה דובי יוצא מן הכלל.
00:36:02.195 00:36:03.230
איך קראת לו?
00:36:03.230 00:36:04.725
כזה כמו שרואים לו.
00:36:04.725 00:36:05.985
איך קראת לו אז?
00:36:05.985 00:36:06.555
טדי.
00:36:06.555 00:36:07.200
טדי?
00:36:07.200 00:36:08.130
טדי.
00:36:08.130 00:36:10.650
והיה לך ספרים או.
00:36:10.650 00:36:11.980
לא.
00:36:12.110 00:36:14.460
חשמל היה שם?
00:36:14.460 00:36:16.425
בדירה? כן היה חשמל.
00:36:16.425 00:36:19.500
באורווה. אה. סידרו משהו.
00:36:19.500 00:36:22.230
באורווה. נגיע לאורווה. אנחנו בבית עכשיו.
00:36:22.230 00:36:24.600
בבית היה חשמל. היה חשמל. היה מים.
00:36:24.600 00:36:27.060
כן. היו שירותים. כן. כן.
00:36:27.060 00:36:31.980
זה לא היה עוד. בדירה האחרונה היו. היו שירותים למטה.
00:36:31.980 00:36:34.335
כבר למטה בבניין לא שירותים בכל דירה.
00:36:34.335 00:36:36.705
אתם. אתם כאילו צריכים.
00:36:36.705 00:36:39.495
אתם מסתתרים או אתם. אה. מה אתם?
00:36:39.495 00:36:44.740
אימא השיגה באותו זמן ניירות מזויפים.
00:36:46.820 00:36:49.780
אה. בשם ג'יזל דבקר.
00:36:49.780 00:36:50.270
איך?
00:36:50.270 00:36:51.250
ג'יזל דבקר.
00:36:51.250 00:36:52.335
ג'יד. ג'יזל.
00:36:52.335 00:36:58.320
ג'יזל. אהה. אבל בלי ה-E. קצת שונה השם הפרטי. דבקר.
00:36:58.320 00:37:00.670
אני מצאתי את התעודה.
00:37:00.670 00:37:01.650
זה אימא?
00:37:01.650 00:37:04.154
אימא. וכנראה שאני לא יודעת
00:37:04.154 00:37:08.055
איפה התעודות המזויפות של שאר בני המשפחה.
00:37:08.055 00:37:08.970
איך לך קוראים?
00:37:08.970 00:37:12.500
אני. אין לי את זה. אין לי את זה. אין לי התע.
00:37:12.500 00:37:18.275
יש לי התעודה שלה מצאתי בה כשהיא נפטרה בת 63 בתל אביב.
00:37:18.275 00:37:21.700
אני מצאתי תיק דוקומנטים ושמה זה היה.
00:37:21.700 00:37:27.885
ויש מישהו שבודק את הבית. מבקר. ששואל?
00:37:27.885 00:37:30.030
אה. אחר כך.
00:37:30.030 00:37:31.590
פה. פה אתם.
00:37:31.590 00:37:33.825
בשנת 42'. 3. כן.
00:37:33.825 00:37:38.400
בשנת 42'. 3 כשכבר היינו. 43'.
00:37:38.400 00:37:44.670
כשהיינו בלימל באותה אורווה.
00:37:44.670 00:37:47.850
עוד לא הגענו לאורווה אנחנו בבית שמה.
00:37:47.850 00:37:48.015
כן.
00:37:48.015 00:37:51.090
בבית שמה את אומרת ש.
00:37:51.090 00:37:55.035
לא ח. מה שקרה הוא שאני זוכרת.
00:37:55.035 00:37:59.550
שסבתא לקחה אותי לחלון והראתה לי.
00:37:59.550 00:38:01.365
שאמרה: "אסור לעמוד בחלון.
00:38:01.365 00:38:03.060
אני לא רוצה שתעמדי פה".
00:38:03.060 00:38:08.310
והיא הראתה לי ממול הולך אדם עם גרמנים.
00:38:08.310 00:38:12.975
עם 2 גרמנים ומראה על דירות בהם גרים יהודים.
00:38:12.975 00:38:17.370
זאת אומרת היו יהודים שחשבו שהם יצילו את עצמם
00:38:17.370 00:38:25.960
על ידי כך שימסרו לגרמנים איפה גרים יהודים.
00:38:26.660 00:38:30.555
ואני יודעת שאסור היה לי לגשת לחלון.
00:38:30.555 00:38:33.135
אסור היה לי לצאת החוצה.
00:38:33.135 00:38:36.345
ואז היה כבר טלאי צהוב אני זוכרת.
00:38:36.345 00:38:37.470
היה לך טלאי צהוב?
00:38:37.470 00:38:40.605
היה טלאי צהוב. ולאימא היה ט.
00:38:40.605 00:38:45.630
טלאי צהוב. והיא שמה תיק או ארנק.
00:38:45.630 00:38:47.400
ניסתה להסתיר את זה.
00:38:47.400 00:38:53.070
היא הייתה אישה יפה מאוד. מרשימה.
00:38:53.070 00:39:00.160
אה. אני זוכרת. אז אני זוכרת את תחושת הפחד.
00:39:00.160 00:39:04.220
אז כבר ידעתי. בבריסל. ב.
00:39:04.220 00:39:10.180
במיוחד בדירה האחרונה הקטנה ידעתי שאסור שיקחו אותנו.
00:39:10.460 00:39:14.295
ידעתי שאסור. אסור שימצאו אותנו.
00:39:14.295 00:39:18.705
זה מה שידעתי. אה.
00:39:18.705 00:39:21.150
מלבד מלבד אימא וסבתא.
00:39:21.150 00:39:21.885
כן?
00:39:21.885 00:39:23.775
את רואה עוד מישהו?
00:39:23.775 00:39:25.710
אני רואה את אבא ואת סבא.
00:39:25.710 00:39:26.775
הא. ו.
00:39:26.775 00:39:29.125
ואני רואה את דוקטור דינסט כשאני חולה.
00:39:29.125 00:39:32.000
והוא בא ומזריק לי זריקות וסבתא מבטיחה לי
00:39:32.000 00:39:35.485
שהוא לא יזריק לי זריקה. והוא בכל זאת מזריק זריקה.
00:39:35.485 00:39:35.910
ומה.
00:39:35.910 00:39:39.330
ואני כועסת על סבתא שהיא לא עמדה בהבטחתה.
00:39:39.330 00:39:42.130
הא. ומה סבא עושה?
00:39:42.130 00:39:47.320
סבא יושב וקורא ומתפלל.
00:39:47.320 00:39:51.120
אה. הוא קורא עיתון ומתפלל.
00:39:51.120 00:39:54.375
והוא עדיין שומע רדיו. עוד היה רדיו.
00:39:54.375 00:40:00.135
אהה. והוא מפנק אותי.
00:40:00.135 00:40:04.380
סבא עושה לי עכברים ממחטה.
00:40:04.380 00:40:09.210
ועושה לי סירות מנייר ישן. אה.
00:40:09.210 00:40:14.830
ומחדד לי עיפרון בסכין גילוח ישנה ונותן לי נייר לצייר.
00:40:14.830 00:40:22.380
אה. סבא מפנק. סבא מאוד. סבא משחק איתי.
00:40:22.380 00:40:25.875
סבתא מאכילה אותי וסבא.
00:40:25.875 00:40:31.440
ודואגת לי. וסבא מפנק אותי. משחק איתי.
00:40:31.440 00:40:35.295
לא היו צעצועים אבל היו סירות והוא לקח קערה ו.
00:40:35.295 00:40:39.360
והסירה שטה במים והוא בונה לי ממחטה.
00:40:39.360 00:40:42.750
הוא יודע לעשות עכבר. והוא ידע אוריגמי.
00:40:42.750 00:40:46.980
הוא ידע. הוא ידע להעסיק אותי. אה.
00:40:46.980 00:40:51.660
והוא היה איש מקסים. איש צנוע. שקט.
00:40:51.660 00:40:53.370
והוא לימד אותי תפילות.
00:40:53.370 00:40:58.785
הוא בערב היה משכיב אותי והיה מכרבל אותי בשמיכה.
00:40:58.785 00:41:03.615
אה. ומלמד אותי את שמע ישראל ועוד תפילות.
00:41:03.615 00:41:04.740
כן את זוכרת?
00:41:04.740 00:41:06.090
כן ודאי.
00:41:06.090 00:41:09.480
והיה איזה שיר שאהבת בלילה?
00:41:09.480 00:41:12.225
אימא שרה לי שירים.
00:41:12.225 00:41:16.915
אימא שרה לי שירים [משובש]
00:41:16.915 00:41:18.390
תשירי. את רוצה לשיר?
00:41:18.390 00:41:23.670
כן ו. והיא סיפרה לי סיפורים. וסבתא סיפרה לי.
00:41:23.670 00:41:27.480
הם סיפרו לי סיפורי גרים שחלקם היה מבהיל מאוד.
00:41:27.480 00:41:33.060
אבל סיפרו לי סיפורים ושרו לי שירים.
00:41:33.060 00:41:36.510
סבתא לא אבל אימא כן.
00:41:36.510 00:41:38.550
אימא שרה יפה מאוד.
00:41:38.550 00:41:42.190
אה. וסבא שיחק איתי.
00:41:42.470 00:41:46.660
יש שיר ערש שאת זוכרת שאת אוהבת?
00:41:47.090 00:41:51.015
היו שירי ערש. אבל.
00:41:51.015 00:41:54.600
אה. אני ירשתי מסבתי את חוסר היכולת לשיר.
00:41:54.600 00:41:55.305
אה-הא.
00:41:55.305 00:42:00.270
אז אני לא. אני אומנם אוהבת את השירים ושומעת אותם היום.
00:42:00.270 00:42:03.235
אבל לא. לא שרה כי אני לא רוצה לזייף.
00:42:03.235 00:42:03.855
כן.
00:42:03.855 00:42:06.235
ואני יודעת שאני מזייפת.
00:42:06.235 00:42:10.205
אה. הם היו נהדרים הסבא והסבתא.
00:42:10.205 00:42:13.440
ואימא הייתה הרבה בחוץ כבר בבריסל.
00:42:13.440 00:42:16.320
ומבריסל היה מסוכן להיות.
00:42:16.320 00:42:19.230
מבריסל עברנו. אני אמרתי לבית חולים.
00:42:19.230 00:42:25.035
רגע. עוד שמה. ב. בשנה הזאת את רואה עוד איזה ילד?
00:42:25.035 00:42:29.375
לא. באנטוורפן כנראה שיחקתי עם ילד.
00:42:29.375 00:42:34.410
עם אימא שלי ואימא שלו ובאו הגרמנים ועצרו את אביו.
00:42:34.410 00:42:37.975
את האבא של הילד שהיה בקצה הגינה.
00:42:37.975 00:42:39.930
והאימא אמרה לילד לשתוק
00:42:39.930 00:42:43.200
והילד צעק: "פאפה" והגרמנים לקחו אותם.
00:42:43.200 00:42:44.565
זה אני יודעת מאימא.
00:42:44.565 00:42:47.835
יש לי תמונה שאני משחקת עם הילד הזה.
00:42:47.835 00:42:51.840
אז הילד הזה ואימו נאסרו עוד באנטוורפן.
00:42:51.840 00:42:55.410
כן. אבל שם בבריסל. אין לך.
00:42:55.410 00:42:55.965
אין ילדים.
00:42:55.965 00:42:56.775
אין ילדים.
00:42:56.775 00:43:01.830
אני בכלל גדלתי כל זמן המלחמה עד ספטמבר 44'.
00:43:01.830 00:43:03.850
בלי חברת ילדים.
00:43:04.090 00:43:09.020
לא יכולתי להג. ללכת לא לגן כמובן. לא לבית ספר.
00:43:09.020 00:43:11.345
לא היו ספרים. אה.
00:43:11.345 00:43:15.435
סבא וסבתא לימדו אותי לכתוב וחשבון. אה.
00:43:15.435 00:43:16.485
שמה כבר?
00:43:16.485 00:43:20.535
ב. באורווה. בלימל. בעיקר בלימל.
00:43:20.535 00:43:26.445
אה. וסבתא סיפרה לי סיפורים על קזימיר על.
00:43:26.445 00:43:29.790
על. של סייקייביץ'. על מלחמות.
00:43:29.790 00:43:34.160
על כל מיני דברים שהיא למדה בגימנסיה בקרקוב.
00:43:34.160 00:43:37.280
אז היא ידעה וסיפרה לי בגרמנית דברים.
00:43:37.280 00:43:40.085
אני לא זוכרת הרבה מזה.
00:43:40.085 00:43:44.720
אבל הם לימדו אותי לכתוב אותיות ולימדו אותי מספרים
00:43:44.720 00:43:51.600
ועשו איתי תרגילי חשבון פשוטים. אה.
00:43:51.600 00:43:53.520
אז. אז בואי נראה עכשיו.
00:43:53.520 00:43:57.630
אבל היה מבריסל. מן הדירה בבריסל עברנו לבתי חולים.
00:43:57.630 00:44:01.440
כן רגע. בתאריך הזה בערך סוף 42'?
00:44:01.440 00:44:04.350
לא. סוף 42' כבר היינו בכפר.
00:44:04.350 00:44:05.310
אז. אה.
00:44:05.310 00:44:05.955
לא.
00:44:05.955 00:44:07.470
סוף 41'?
00:44:07.470 00:44:11.190
סוף 41' אני חושבת שאנחנו עוזבים את בריסל.
00:44:11.190 00:44:11.505
כן.
00:44:11.505 00:44:16.800
ונוסעים לכפר קטן על יד העיר שרלרואה.
00:44:16.800 00:44:19.830
דרומה. דרומית מבריסל.
00:44:19.830 00:44:24.615
ושמה אנחנו גרים בבית איכרים.
00:44:24.615 00:44:27.645
אה. אימא חשבה שזה בטוח.
00:44:27.645 00:44:31.650
אבל מגרשים אותנו משם כעבור כמה חודשים כי.
00:44:31.650 00:44:35.260
איך הגעתם לשם? לא יודעת?
00:44:35.260 00:44:37.140
לא יודעת איך הגענו לשמה.
00:44:37.140 00:44:39.620
מה זה הבית הזה? תתארי אותו.
00:44:39.620 00:44:42.035
בית איכרים פשוט מאוד.
00:44:42.035 00:44:45.940
אבל במטבח היו סירים יפים מאוד. אה.
00:44:45.940 00:44:48.740
שאני אחר כך ידעתי את שמם וראיתי אותם
00:44:48.740 00:44:51.410
כשהייתי כבר בעלת בית בעצמי
00:44:51.410 00:44:54.125
[משובש] (שפה זרה) הסירים הכבדים.
00:44:54.125 00:44:58.985
כתומים אדומים. אה. שהם [משובש] (שפה זרה).
00:44:58.985 00:45:05.670
ואני מפילה סיר כזה ומגרשים אותנו מהבית.
00:45:05.670 00:45:08.790
כי הפלתי את הסיר היקר ביותר שהיה במטבח.
00:45:08.790 00:45:09.645
נשבר?
00:45:09.645 00:45:13.230
הוא לא נשבר. אבל חלק מ. אה.
00:45:13.230 00:45:17.610
הצבע הכתום והאדום נופל [משובש] וזה.
00:45:17.610 00:45:18.765
ה. האיכרים האלה.
00:45:18.765 00:45:20.490
האיכרים האלה מגרשים אותם.
00:45:20.490 00:45:22.740
הם היו. מה הם היו?
00:45:22.740 00:45:23.340
בלגים.
00:45:23.340 00:45:23.820
בלגים.
00:45:23.820 00:45:25.650
בלגים. זה על יד שרלרואה.
00:45:25.650 00:45:29.670
ואימא מחפשת. וזה היה אחרי שהיינו בבית משוגעים.
00:45:29.670 00:45:32.265
יש לי זכרונות איומים מבית משוגעים.
00:45:32.265 00:45:33.375
רגע. לא סיפרת?
00:45:33.375 00:45:36.390
סיפרתי שהיינו בבית חולים תקופה מסוימת.
00:45:36.390 00:45:37.500
אבל אימא נודע לה.
00:45:37.500 00:45:38.790
זה לפני ה. לפני ה.
00:45:38.790 00:45:42.150
לפני השרלרואה. לפני הבית האיכרים הראשון.
00:45:42.150 00:45:43.005
אז בואי ת.
00:45:43.005 00:45:44.130
היה בית חולים אחד.
00:45:44.130 00:45:44.670
תגידי משהו על ה.
00:45:44.670 00:45:48.300
לא היינו הרבה זמן אבל אני זוכרת שהיה רע מאוד שם.
00:45:48.300 00:45:54.690
ואני זוכרת תמונות זוועה מבית חולים למשוגעים. אה.
00:45:54.690 00:45:58.830
שאנשים צועקים ואישה צועקת ולוקחים אותה ו.
00:45:58.830 00:46:02.460
אנשים ב-2 הצדדים ו. ואני מראות נוראיים.
00:46:02.460 00:46:07.170
אני ומשם. משם עברנו לשרלרואה. לבית האיכרים הזה.
00:46:07.170 00:46:07.905
רק רגע.
00:46:07.905 00:46:11.445
כנראה שאימא נודע לה שגם משם לוקחים את היהודים.
00:46:11.445 00:46:13.665
לוקחים את המשוגעים ל.
00:46:13.665 00:46:19.485
למחנות. שכנראה שנודע לה. אימא שלי. אה.
00:46:19.485 00:46:25.335
היא הייתה שר החוץ ושר הכספים ושר הפנים שהנפיק ניירות.
00:46:25.335 00:46:28.260
שדאג לניירות ודאג לכסף.
00:46:28.260 00:46:31.605
היא דאגה לכל. כי היא ידעה צרפתית על בוריה.
00:46:31.605 00:46:33.120
לא. בלי מבטא.
00:46:33.120 00:46:34.545
מה קורה עם אבא?
00:46:34.545 00:46:37.830
אבא לא יוצא כמעט מהבית כי אבא לא יודע צרפתית
00:46:37.830 00:46:42.300
ואימא מפחדת שהוא. והוא עוד היה לא לגמרי בריא כנראה.
00:46:42.300 00:46:46.590
לא. אבל השאלה איך הוא. איך. איך. הוא יכול ללכת?
00:46:46.590 00:46:49.740
הוא יכול ללכת. הוא יכול ללכת הוא יכול לאכול.
00:46:49.740 00:46:51.660
אבל הוא כמעט לא יוצא מהבית
00:46:51.660 00:46:54.240
וכשהוא יוצא מהבית אימא מאוד כועסת עליו.
00:46:54.240 00:46:57.000
כי היא מפחדת. בצדק.
00:46:57.000 00:47:02.860
כי היא מפחדת שהוא ייתפס ושהם יבואו הביתה איתו לחפש אותנו.
00:47:03.110 00:47:07.245
אה. כי הוא דיבר רק גרמנית וקצת אנגלית.
00:47:07.245 00:47:08.805
מה את מדברת?
00:47:08.805 00:47:13.845
אני מדברת גרמנית. ו. אני מדברת בשלב זה רק גרמנית.
00:47:13.845 00:47:14.970
ויש מצב ש.
00:47:14.970 00:47:16.275
ולומדת קצת צרפתית.
00:47:16.275 00:47:18.090
שמישהו מנסה לדבר איתך?
00:47:18.090 00:47:18.660
כן.
00:47:18.660 00:47:20.445
מי את. מי אתם?
00:47:20.445 00:47:24.735
זה בא אחר כך. זה בא. כן. זה בא אחר כך.
00:47:24.735 00:47:28.785
אנחנו בשרלרואה לא נשארים הרבה זמן בבית האיכרים הזה.
00:47:28.785 00:47:33.390
על יד שרלרואה בכפר קטן קטן. והיהודים חשבו.
00:47:33.390 00:47:35.010
תראה אנחנו לא היינו היחידים.
00:47:35.010 00:47:38.970
היהודים חשבו שאם אתה הולך למקום קטן. מה הנאצים.
00:47:38.970 00:47:41.190
מה הם יחפשו שמה הגרמנים.
00:47:41.190 00:47:42.840
אהה. את מי הם יחפשו שם?
00:47:42.840 00:47:48.180
הם לא יבואו. הייתה מין דעה כזאת שבערים הגדולות היה מסוכן.
00:47:48.180 00:47:51.180
ואז אימא מצאה את ה.
00:47:51.180 00:47:56.535
את מקום המחבוא בלימל שאותו אני זוכרת מצוין.
00:47:56.535 00:47:58.185
איפה זה לימל?
00:47:58.185 00:48:04.290
לימל היא בפ. בלגיה הייתה מחולקת לפרובינציות.
00:48:04.290 00:48:08.250
בפרובינציה שקראו לה בראבו. לו בראבו. אה.
00:48:08.250 00:48:14.730
BRBENT. לו בראבו ועל יד עיר שקוראים לה בארבו
00:48:14.730 00:48:21.540
והעיר הזאת הייתה עיר שהייתה בה תחנת רכבת.
00:48:21.540 00:48:25.395
אה. ואימא לקחה את הרכבת הזאת הרבה מאוד לבריסל.
00:48:25.395 00:48:33.450
אה. והרכבת הזאת. אה. והכפר לימל היה למטה מגבעה.
00:48:33.450 00:48:38.235
אני ראיתי אותו רק אחר כך ב-46'. 7.
00:48:38.235 00:48:42.510
אה. והאורווה הייתה על גבעה
00:48:42.510 00:48:46.875
ששמה היו עוד 3 בניינים. בתים נוספים.
00:48:46.875 00:48:50.190
את זה אני זוכרת כמו היום יש לי התמונה בראש
00:48:50.190 00:48:53.850
וניסיתי בשנות ה-70 לחזור לחפש את המקום
00:48:53.850 00:48:59.655
וזה הפך ל-suburb מאוד מאוד יוקרתי עם בתים יפיפיים וגבינו.
00:48:59.655 00:49:04.335
גינות מטופחות. זה. לא נשאר מזה כלום.
00:49:04.335 00:49:16.110
אממ. ושמה אימא מוצאת מחבוא באורווה ששייכת למשפחת שארל.
00:49:16.110 00:49:19.830
אה. הבעל לאון שארל.
00:49:19.830 00:49:22.365
אה. הוא בלגי. איכר.
00:49:22.365 00:49:27.375
שיש לו שם אדמה רבה והוא מנהל את החווה.
00:49:27.375 00:49:32.310
ואשתו בלאנש. שאני קראתי לה מאדם שארל תמיד.
00:49:32.310 00:49:37.200
אה. אישה יוצאת מן הכלל. צרפתייה.
00:49:37.200 00:49:40.020
היא הייתה צרפתייה. הוא היה בלגי.
00:49:40.020 00:49:42.930
ולמעשה היא הצילה אותנו.
00:49:42.930 00:49:46.880
אה. אני חושבת שהייתה זו השפעתה שהצילה אותנו.
00:49:46.880 00:49:49.360
והייתה בת בשם אליין.
00:49:49.360 00:49:52.190
ואליין כמעט לא הייתה בבית.
00:49:52.190 00:49:54.095
היא כנראה הייתה באיזה פנימייה.
00:49:54.095 00:49:55.940
אבל מדי פעם הגיעה הביתה.
00:49:55.940 00:49:59.410
הייתה הרבה יותר גדולה ממני. היא. אה.
00:49:59.410 00:50:01.920
הייתה לפי דעתי. אה.
00:50:01.920 00:50:05.140
12. 13 שנה גדולה ממני.
00:50:05.180 00:50:08.880
הייתה בחור. בחורה שלא היה לי איתה הרבה קשר.
00:50:08.880 00:50:10.350
כי היא כמעט לא הייתה שם.
00:50:10.350 00:50:14.040
אבל מדאם שרל לימדה אותי צרפתית
00:50:14.040 00:50:18.420
במבטא צרפתי שיש לי עד היום.
00:50:18.420 00:50:24.720
ולימדה אותי להצטלב [משובש]
00:50:24.720 00:50:27.330
(צרפתית) שאם פוגשים אותי ושואלים אותי משהו
00:50:27.330 00:50:30.045
שאני אדע להצטלב. שאני אהיה קתולית.
00:50:30.045 00:50:34.360
היא הייתה קתולית והיא לימדה אותי.
00:50:34.670 00:50:39.165
ואני הייתי איתה בהאכלת התרנגולות.
00:50:39.165 00:50:41.295
גם כשהיא שחטה תרנגולות.
00:50:41.295 00:50:43.950
ואחד המראות המזוויעים היה.
00:50:43.950 00:50:47.310
ששוחטים תרנגולת והיא ממשיכה ללכת בלי ראש.
00:50:47.310 00:50:48.150
וואי.
00:50:48.150 00:50:53.085
והיא לוקחת אותי להאכיל את החזיר ולחלוב את הפרות.
00:50:53.085 00:50:57.285
והיא לוקחת אותי למרתף לקב.
00:50:57.285 00:51:00.660
ומראה לי איך היא עושה גבינה ושמנת מן החלב.
00:51:00.660 00:51:03.285
ונותנת לי לטעום.
00:51:03.285 00:51:07.470
והיא נותנת לאימא שלי פעם בשבוע.
00:51:07.470 00:51:12.885
לאפות במאפייה שלה לחם לכל השבוע.
00:51:12.885 00:51:17.460
ואימי שלא עבדה מימיה ושלא עשתה עבודות בית.
00:51:17.460 00:51:22.155
שהייתה לה משרתת ומטפלת בווינה. לומדת לאפות לחם.
00:51:22.155 00:51:25.710
ופעם זה מצליח יותר ופעם זה מצליח פחות.
00:51:25.710 00:51:32.865
וסבתא צוחקת עליה כשיש בלחם מין פס כזה שלא נאפה טוב.
00:51:32.865 00:51:35.730
אז היא אומרת: "זאת תיבת הדואר שנוסעת לפלשתינה.
00:51:35.730 00:51:37.800
שמביאה מכתבים לפלשתינה".
00:51:37.800 00:51:41.055
אבל אימא שלי אופה פעם בשבוע.
00:51:41.055 00:51:45.030
ואימא שלי עובדת קשה מאוד והרבה פעמים נוסעת לבריסל.
00:51:45.030 00:51:53.355
משום שהדירה של סבא וסבתא נשארה על שמם.
00:51:53.355 00:52:00.120
אה. רשומה. אה. מאחר וסבי קיבל על ידי כך
00:52:00.120 00:52:05.895
מן הקהילה היהודית בשר כשר ומצות לפסח.
00:52:05.895 00:52:11.385
והיה חשוב מאוד לקבל אוכל כשר כי הוא לא אכל לא כשר.
00:52:11.385 00:52:15.960
ואימי הייתה מביאה את הדברים האלה ברכבת לווארבו.
00:52:15.960 00:52:21.390
ומווארבו הולכת ברגל עד לימל ומלימל עולה ג. לגבעה אלינו.
00:52:21.390 00:52:28.995
אה. ואני זוכרת בבירור לילה אחד. זה אולי היה ב-43'.
00:52:28.995 00:52:35.205
כשסבא וסבתא עם איזה עשישית או משהו יושבים ב.
00:52:35.205 00:52:39.120
בחלק הקידמי של האורווה הזאת ושותקים.
00:52:39.120 00:52:41.565
ואני רואה על פניהם שהם מודאגים.
00:52:41.565 00:52:46.335
ואני קמה מהמיטה שהייתה במקום אחר באורווה ומצטרפת אליהם.
00:52:46.335 00:52:49.005
ואני אומרת: "איפה אימא?"
00:52:49.005 00:52:51.855
והם אומרים: "אנחנו מחכים לה".
00:52:51.855 00:52:56.430
ואימא חוזרת באמצע הלילה. חיוורת לגמרי.
00:52:56.430 00:53:04.455
ואומרת שהייתה בדיקה ברכבת והיא הייתה עם חבילת מצות גדולה.
00:53:04.455 00:53:10.395
ענקית לסבא. ו. בקרון אחד.
00:53:10.395 00:53:14.730
והיא מספרת שכשהגרמנים נכנסו.
00:53:14.730 00:53:20.520
היא פשוט השאירה את חבילת המצות ועברה 3 קרונות הלאה.
00:53:20.520 00:53:23.415
עם הניירות המזויפים.
00:53:23.415 00:53:26.070
אבל אם היו פותחים את התיק שלה.
00:53:26.070 00:53:28.920
היו גם מגלים את הניירות היהודיים.
00:53:28.920 00:53:36.970
משום שאיתם היא קיבלה את המצות. והיא פחדה מאוד.
00:53:37.940 00:53:41.070
ואני זוכרת את הפחד.
00:53:41.070 00:53:50.100
בין סבי וסבתי שהיו אנשים שקטים מאוד ששמרו על מסגרת.
00:53:50.100 00:53:53.985
על סדר יום. וסדר שנה. וחגים.
00:53:53.985 00:54:06.700
שמרו על. על כבודם. על. על מסגרת. על שקט. על.
00:54:09.170 00:54:16.470
שמרו על מסגרת תרבותית בתנאים הכי פחות תרבותיים שהיו.
00:54:16.470 00:54:18.420
לא היו מים באותה אורווה.
00:54:18.420 00:54:22.990
היינו צריכים להביא מים מ. אה.
00:54:23.150 00:54:24.915
מבאר?
00:54:24.915 00:54:29.070
מבאר עם. אה. וזה היה קפוא בחורף.
00:54:29.070 00:54:33.015
היה צריך להביא מים חמים כדי להפשיר.
00:54:33.015 00:54:38.550
ואני לקחתי מים. חצאי דליים רק כי הייתי קטנה על הכתפיים
00:54:38.550 00:54:41.670
והייתי צריכה להביא מים.
00:54:41.670 00:54:45.705
והלכנו להביא כדי להסיק את האורווה.
00:54:45.705 00:54:47.655
היה צריך להביא מים.
00:54:47.655 00:54:50.760
אה. עצים מין היער הקרוב.
00:54:50.760 00:54:55.940
אה. היה שם יער יפה ואני הייתי צריכה לעמוד על המשמר.
00:54:55.940 00:55:00.080
סבי היה חוטב עצים. אה.
00:55:00.080 00:55:04.320
הוא קיבל גרזן ממסייה שארל.
00:55:05.180 00:55:08.410
והייתי צריכה לשמור שלא באים אנשים.
00:55:08.410 00:55:10.670
ואם היו מתקרבים אנשים הייתי אומרת לו
00:55:10.670 00:55:12.425
והוא היה מפסיק לחטוב עצים.
00:55:12.425 00:55:16.175
והוא היה מביא את העצים ואני הייתי עוזרת לו. לאורווה.
00:55:16.175 00:55:21.000
כדי שאפשר יהיה להסיק. ה.
00:55:22.910 00:55:25.050
מה אכלתם שמה?
00:55:25.050 00:55:30.765
מה אכלנו? סבתי ידעה לעשות אני חושבת מתפוחי אדמה.
00:55:30.765 00:55:35.130
מה שקראו אחר כך באמריקה [משובש] (אנגלית) אה.
00:55:35.130 00:55:41.640
מתוק. ומטוגן. ומבושל. ו. אה. ב. בכל מיני צורות.
00:55:41.640 00:55:44.340
אכלנו הרבה מאוד תפוחי אדמה מה שהיה.
00:55:44.340 00:55:50.970
אה. איכשהו אכ. אני זוכרת שאכלנו ביצים. אכלנו סלק.
00:55:50.970 00:55:54.825
ואת הפסח. לא היה יין כמובן.
00:55:54.825 00:55:59.430
את הפסח סבתא עשתה מיץ מסלק.
00:55:59.430 00:56:04.800
וזה היה בצבע של יין ועל זה בירך סבא את 4 כוסות.
00:56:04.800 00:56:07.600
והוא ניהל סדר.
00:56:07.700 00:56:10.740
בלימל הוא שמר. והוא התפלל.
00:56:10.740 00:56:13.740
הוא היה יוצא מן האורווה שלא היו לה חלונות.
00:56:13.740 00:56:17.895
הוא היה יוצא החוצה עם הטלית והתפילין ומתפלל.
00:56:17.895 00:56:24.900
הבית השני היה בית יפה מאוד.
00:56:24.900 00:56:28.485
יש לי צ. תמונה שלו מאחרי המלחמה.
00:56:28.485 00:56:29.895
הבית של מי. של ה.
00:56:29.895 00:56:31.125
של המשפחת שארל.
00:56:31.125 00:56:31.635
כן.
00:56:31.635 00:56:34.695
שהם היו צדיקים. משום שאם הם היו נתפסים.
00:56:34.695 00:56:39.550
אם היו הגרמנים יודעים שהם נתנו את האורווה שלהם ליהודים.
00:56:39.590 00:56:42.420
היו הורגים גם אותם.
00:56:42.420 00:56:45.660
זאת אומרת הם סיכנו את חייהם.
00:56:45.660 00:56:51.000
אה. בבית שאחרי. במרחק מה מן הבית שלהם.
00:56:51.000 00:56:53.505
היה מה שקראו בצרפת [משובש] (צרפתית)
00:56:53.505 00:56:55.650
מה שקוראים באמריקה היום [משובש] (אנגלית)
00:56:55.650 00:56:58.470
בית בן קומה אחת גדול מאוד.
00:56:58.470 00:57:02.960
יפה מאוד. והוא היה של גרמני.
00:57:02.960 00:57:07.890
איש גרמני שקראו לו הרותה.
00:57:08.960 00:57:13.310
והרותה היה כאמור גרמני. היה להם בן.
00:57:13.310 00:57:19.755
אשתו הייתה בלגית והבן גוייס על ידי הגרמנים. אה.
00:57:19.755 00:57:23.250
והרותה מאוד התיידד עם סבי.
00:57:23.250 00:57:26.325
והיה מזמין את סבי. לא את אבי.
00:57:26.325 00:57:29.910
אבל את סבי לשמוע רדיו איתו.
00:57:29.910 00:57:32.955
אה. ולהיות איתו בערב.
00:57:32.955 00:57:34.170
הוא ידע שהוא יהודי?
00:57:34.170 00:57:40.260
כן. והוא היה בא אלינו לאורווה ואומר:
00:57:40.260 00:57:44.025
"מחר בבוקר אל תצא להתפלל החוצה.
00:57:44.025 00:57:47.730
באים אליי קצינים. באים אליי גרמנים".
00:57:47.730 00:57:50.640
הוא לא פעם היה בא ואומר: "אל תצאו.
00:57:50.640 00:57:55.695
אל תצאו היום מן האורווה". הוא היה מזהיר.
00:57:55.695 00:57:58.930
יום א. ואני הייתי בת בית אצלם.
00:57:58.930 00:58:02.375
והיו להם לא רק סוסים אלה היו להם פונייס.
00:58:02.375 00:58:05.255
ולפעמים הם נתנו לי לעלות על פוני.
00:58:05.255 00:58:08.290
ובשבילי זו הייתה חוויה בלתי רגילה.
00:58:08.290 00:58:10.410
ואני הייתי בת בית.
00:58:10.410 00:58:14.595
והייתי רצה בין הבית של משפחת שארל והחווה. אה.
00:58:14.595 00:58:16.785
הייתי רצה עד אליהם. ב.
00:58:16.785 00:58:19.845
בנעלי עץ כמובן. לא היו נעליים. ה.
00:58:19.845 00:58:21.450
הבגדים שלי היו מוזרים.
00:58:21.450 00:58:24.495
סבתא תפרה לי איזה שמלה מ. אה.
00:58:24.495 00:58:28.140
מאיזה וילון ישן. הייתי לבושה מוזר.
00:58:28.140 00:58:32.100
ויום אחד אני מגיעה לבית רותה
00:58:32.100 00:58:40.650
ואני רצה לתוך הסלון ומולי במרחק כפליים מהמרחק של אורי.
00:58:40.650 00:58:48.120
אני רואה הרבה מגפיים שחורים ומדים. מגפיים.
00:58:48.120 00:58:50.580
מגפיים. מדים.
00:58:50.580 00:58:59.250
וקול אומר לי בגרמנית [משובש] (גרמנית)
00:58:59.250 00:59:03.780
"בואי. איך קוראים לך? בואי להנה. איך קוראים לך?"
00:59:03.780 00:59:11.970
ואני פונה למטבח לגברת רותה ואומרת לה [משובש] (צרפתית)
00:59:11.970 00:59:16.320
ידעתי כבר מספיק צרפתית [משובש] (צרפתית)
00:59:16.320 00:59:17.865
והיא לוקחת אותי ביד.
00:59:17.865 00:59:22.330
מוציאה אותי ואומרת זאת בת של משרתת מהכפר.
00:59:24.140 00:59:27.090
ואילו הייתי עונה בגרמנית.
00:59:27.090 00:59:30.885
או הם היו יודעים שאני יודעת גרמנית.
00:59:30.885 00:59:33.820
שאני הבנתי מה הם אמרו.
00:59:34.490 00:59:41.080
זה היה הסוף של כולם ושל המשפחת רותה ושל הזוג רותה.
00:59:41.540 00:59:46.305
אה. רק לגמור את הסיפור על האנשים הנפלאים האלה.
00:59:46.305 00:59:51.180
אחרי המלחמה הוא נידון על ידי הבלגים.
00:59:51.180 00:59:56.400
ואימא הלכה לבית משפט [משובש] אני זוכרת איפה זה היה.
00:59:56.400 01:00:00.135
זה היה ברחוב לא רחוק מן הבית כנסת הגדול בבריסל.
01:00:00.135 01:00:03.270
והיא הלכה להעיד לטובתו שהוא לא היה נאצי.
01:00:03.270 01:00:07.050
ושהוא הציל יהודים. ושהוא היה איש נהדר.
01:00:07.050 01:00:14.655
והוציאו אותו להורג כמשתף פעולה. כקולרבוטר.
01:00:14.655 01:00:21.240
ואימא חזרה אז הביתה ב. בהלם. ממש בהלם.
01:00:21.240 01:00:23.220
היא לא הצליחה להציל אותו.
01:00:23.220 01:00:25.680
זה היה משפחת רותה.
01:00:25.680 01:00:27.990
זו הייתה אחת החוויות שהייתה לי.
01:00:27.990 01:00:30.495
היו עוד חוויות מסוג זה.
01:00:30.495 01:00:34.330
יום. אה. בשנת 43'.
עדות של קיטי כהן לבית ברמן, ילידת 1936 Wien אוסטריה, על קורותיה בתור ילדה ב-Wien, ב-Antwerpen, במסתור בכפרים באזור ובמסתור באורווה ב-Limal
החיים בתור פעוטה ב-Wien בעת אנשלוס (Anschluss - סיפוח אוסטריה לרייך השלישי) במרץ 1938; בריחה ל-Antwerpen; גירוש האב והסב בידי צרפתים ל-Gtyprcee ב-1940; מציאת מסתור בכפרים באזור Bruxelles בשנים 1941-1940; החיים במסתור באורווה ב-Limal בשנים 1944-1942; השחרור בסוף 1944; החיים ב-Bruxelles; עלייה לישראל בדצמבר 1948; קליטה ושיקום.