Yad Vashem logo

עדות של קיטי כהן לבית ברמן, ילידת 1936 Wien אוסטריה, על קורותיה בתור ילדה ב-Wien, ב-Antwerpen, במסתור בכפרים באזור ובמסתור באורווה ב-Limal

Testimony
null
null
null
null
היום יום רביעי. כ"א כסלו. 5 בדצמבר 2012.
אנו מראיינים מטעם יד ושם
את הגברת גיטי כהן בביתה ברמת השרון.
הגברת כהן ילידת העיר וינה באוסטריה.
22 באוקטובר 1936.
מראיין יגאל וילפנד.
גיטי מכיוון שהיית. אה.
ילדה קטנה בתחילת המלחמה.
אנחנו בשאלות נ. נערב בין הזיכרונות האישיים שלך
לבין דברים שלמדת יותר מאוחר.
אנא ספרי על משפחתך. אבא. אימא.
אבא ואימא נולדו שניהם בווינה.
איך קוראים לאבא?
לאבא קרל מאיר ברמן.
הוא היה בנו של חבר מועצת העיר.
על זה אולי נוכל לספר אחר כך.
של. אה. איש ציבור. פוליטיקאי אקטיביסט.
ואימי הייתה ביתו של סוחר. אה.
איך קוראים לה?
גיזלה.
גיזלה.
גיזלה. גיזה ביים.
והם נישאו בווינה. הם שניהם נולדו שם.
נישאו בווינה ו. אה. בשנת למעשה. אה. ח.
המלחמה הגיע אליהם עם האנשלוס ב-12במרץ 1938.
כאשר היטלר נכנס לווינה לקול תרועות ההמון
ומחיאות כפיים של עשרות אלפים
שיצאו לרחובות לקבל אותו באהדה רבה.
אה. אבי בשלב מסוים תוך כדי ב.
בשנת 38' נאסר והובא לאיזה מחנה.
אני חשבתי שזה מאוטהאוזן אבל אין לי על זה.
אה. אישור בכתב.
כן. בואי נעצור כאן רגע. עוד לא ניכנס לזה.
תספרי על אבא לפני זה.
מי הוא. מה הוא. מה הוא עשה?
אה. אבי היה. אה. איך זה נקרא?
אה. סוכן שהייתה סוכנות ש.
ומנהל הסוכנות שדאגה לבתים.
‮אה. ‭real estate management‬ בערך.‬
כן.
אימי לא עבדה. היא רצתה ללמוד כשהיא הייתה צעירה.
רצתה ללכת לאוניברסיטה. אבל זה מאוד לא היה מקובל
בימים ההם למשפחות בורגניות לתת לבת ללמוד.
והפשרה של סבי הייתה שהיא תלך לבית ספר גבוה לשפות.
והיא ידעה אכן אנגלית על בוריה ואיטלקית וצרפתית. אה.
בדיעבד הד. ידיעת השפות שלה הצילה אותנו. היית.
היה חלק מין הגורמים שהצילו אותנו במלחמת העולם.
בשנות ה-40. מ-41' ואילך.
היה עוד ילדים במשפחה?
לא. אני הייתי בת יחידה.
וכמו שאני יודעת את זה מחברות שעברו אי אלו.
אה. שנים קשות בזמן המלחמה.
אממ. אני נשארתי בת יחידה.
באותם השנים לא נכנסו נשים להיריון.
זה היה פשוט בלתי אפשרי. אנחנו.
איפה גרתם?
גרנו בקלופשטיין פלץ דרי.
ברובע השלישי. שהוא לא היה רובע היהודים מובהק.
אבל לפני ש. 4 שנים.
כשהייתי בווינה פעם ראשונה לביקור יסודי. אה. עברנו.
הבית היה בכיכר ועם גן יפיפה.
הבית היה גם כנראה מאוד יפה אבל הוא הופצץ
ובנו איזה שיכון במקומו. בית סטנדרטי.
אממ. מעבר לגינה ברחוב הראשי בעלי שהיה איתי ראה שלט.
התקרב לשלט וזה היה ביתו של טדי קולק.
הא.
ושמה קבעו שלט ששם הוא גר עד עלייתו ארצה.
או-אה.
וכתבו שהוא היה.
עד שהוא עלה וייסד את עין גב.
כן. כן.
אז. ואת יודעת איך היה.
מה היה בבית? כמה בחדרים?
כן. אני יודעת שהבית היה מאוד. אה.
מודרני. לאימא היה טעם. אה. מצוין.
אהה. אני יודעת שהיה חדר. אה.
נפרד. אה. לבעלת הבית. ולבעל הבית.
וכמובן חדר לי. וכנראה שהיה לנו חדר אמבטיה בלתי רגיל כי.
בלתי רגיל יפה. כי המשפחה. אלה שנלקחו מהם הדירות כמו חמי.
הם באו אל אימא להתרחץ ולעשות אמבטיה ולהתקלח.
באו. באו אלינו. זה שמעתי אחר כך.
הבית היה מאוד יפה. אה.
מרוהט מודרני כפי שאמרתי.
לאימא היה חוש אסתטי מפותח.
והם. אה. ניהלו חיים טובים מאוד עם טיולים.
וסקי. ושחייה. ו. ו. וכ. עשו ספורט בחופשות.
אה. למעשה. כשאני חושבת אחורה אני לא מבינה.
כיצד הם לא ידעו מה מתרחש בגרמניה.
שזו הייתה המדינה השכנה ב-33'.
וחוקי נירנברג נדמה לי ב-35' או 6.
אה. ולא ברור לי שהם לא ידעו.
זה דבר שנבצר מהבנתי.
אבל הם לא ידעו.
אה. יכול להיות גם בשל שיטתם של הנאצים להחביא.
ל. להסתיר את מטרותיהם.
אה. הם עבדו. הם הסתירו מין האנשים.
כשהייתי בווינה עוד פעם ב-2008.
בית הכנסת שבו הלך סבי שגר ברובע השני.
שהוא היה רובע יהודי.
וגם הרובע ה-20 היה רובע היהודי. אהה. ה.
בית הכנסת שבו הוא התפלל הפך לאיזה בית
מרזח אצל הנאצים. אה.
ב-38'. אבל בית הכנסת הגדול של הקהילה.
החשוב. נשאר עומד על תילו.
אה. ונכנסנו לתוכו. היינו שם בתפילה.
ואחר כך שאלתי מה יש באגף השני
ואמרו לי ארכיון של הקהילה היהודית. ונכנסתי לשם.
ומסתבר שמפני שזה היה ב.
על יד בית הכנסת.
היו מוסדות הקהילה עם רשימות כל היהודים
ותרומותיהם ודמי החבר שהם שילמו וכתובותיהם.
הכול היה רשום באותו ארכיון.
את זה הם לא השמידו.
ידוע לך אם ההורים היו מעורבים בפעילות ציונית?
לא. סבי מצד אימי.
אהה. היה. הוא קנה מגרש כנראה בחיפה.
אה. אבל שכנעו אותו אחר כך למכור אותו.
שזה לא. הוא. היה לו. אה. הוא ידע על הארץ.
אבל הוא לא היה ציוני פעיל.
הוא היה סוחר. אהה.
ואני לא בטוחה שהוא האמין שיצא מזה משהו.
אה. דעתו השתנתה ב-45'. 6. אה.
ואז הוא ביטל את האפידביטים שהיו לנו לארצות הברית.
הוא אמר: "אנחנו לא מנצלים את האפידביט.
אנחנו נוסעים לפלשתינה".
עוד לא הייתה מדינת ישראל.
הזכרת את. את הסבא הזה.
הסבא השני. סבי השני.
כן. תגידי את השמות שלהם.
אה. ס. סבא הראשון מצד אימי. אה.
שהיה איש מסחר. אממ. שמו היה נתן ביים.
ומעניין. וזה בוודאי ידוע לכולם. כשהנאצים ראיינו את היהודים
וקראו להם לתת הכרזת רכוש וכולי.
ולשלם את דמי היציאה. אה. אצל.
דרך אגב. אצל אדולף אייכמן שהיה ממונה על יציאת היהודים.
שמה בווינה.
כן. בווינה. הוא הגיע כחודשים אחדים והוא הגיע תוך כדי.
ש. תוך כדי שנת 38'.
אחרי שהוא היה בישראל גם הרבה.
נכון.
בארץ ישראל.
הוא ביקר פה.
פלשתינה.
נכון נכון. אממ.
הנאצים ראיינו ו.
הנ. הנאצים ראיינו את היהודים.
ולכל גבר יהודי הוסיפו את השם ישראל.
ישראל. כדי שחס ושלום לא תהיה טעות.
לכולם הוסיפו את ה. השם ישראל.
לא חשוב אם. אם שמו היה פליקס.
כן.
הוא היה פליקס יזרעאל. ישראל. אה.
אז הוא נקרא נתן ישראל?
הוא נ. נתן ישראל ביים.
אה. ואת רכושו הם. אה. החרימו.
אה. והייתה מכירה כפויה של בית דירות גדול שהוא קנה.
כדי שיהיה לו ממה לחיות לעת זקנה מן השכר דירה.
היה בית דירות גדול ויפה.
אה. הייתה מכירה כפויה בסכום סמלי.
סבי השני היה איש פוליטי. אה. סוציאל דמוקרט.
אה. פעיל. אה. וייסד. מייסד ארגון מקצועי של אנשים שעובדים.
אה. במפעלים פרטיים קטנים.
שמו?
יוליוס ברמן. אה. ויוליוס זה. אה. תמיד אבי היה די מתבולל.
אימי באה מבית. אה. דתי מסורתי נאור. אבל מסורתי דתי.
אה. בעלה. אבי היה מתבולל.
וחשבתי שגם סברתי. לא ידעתי על היהדות של סבי יוליוס.
ורק ב-2008 נודעו לי דברים.
אהה. במרץ נכנסו הנאצים לווינה והייתה שאלה ב.
בכמה שבועות לאחר מכן.
האם לקיים את הסדר המשפחתי הגדול.
ושאלו את ראש המשפחה.
את יוליוס. את סבא יוליוס אם לקיים את הסדר.
והוא אמר: "אנחנו נקיים את הסדר כרגיל".
ומה שידוע לי. אה. עוד.
זה שכשהוא היה כבר בבית האבות.
בזגסה. משם. אה. הוא הובל. אה.
לטרזינשטאט. לטר. לטרזין. אממ.
הוא לימד את עצמו עברית.
אבל לפני זה הוא לא ידע?
הוא כנראה ידע מתפילות.
משפחת אשתו. הלנה. הלנה. הייתה אורתודוקסית.
והוא ידע. הוא ידע. אבל הוא לימד את עצמו לכתוב עברית
והייתה לו בת בארץ והוא כתב לה על המעטפה.
הוא כתב לה. הוא כתב את שמה ואת הכתובת בעברית.
בת בארץ שעלתה?
אה. בת. אחות. אחות אבי שעלתה בשלושים.
סוף 38'. התחלת 39'.
לאן היא עלתה?
בבקשה?
לא.
לרמת גן.
לרמת גן. אז נחזור אליו.
כן.
אה. ברמן הוא היה חבר במועצת העיר?
העיר. עד שנת. משנת 1918.
סוף מלחמת העולם הראשונה. עד 1932.
ב-1932. אה. המפלגה סוציאל דמוקרטית איבדה את השלטון.
את הרוב. והוא כבר לא היה חבר המועצה והוא היה בפנסיה.
זאת אומרת שמ-1900. מה אמרנו. 18'?
18' עד 36'.
14. 14 שנה הוא היה.
חבר מועצה.
נציג של המפלגה סוציאל.
אחד מהנציגים של המפלגה הסוציאל דמוקרטית במועצת העיר.
והוא היה פעיל מאוד.
הוא היה. באחד הדברים.
מצאתי מאמר שהוא כתב בעיתון. אה.
לתת דיור ציבורי למשפחות נזקקות או למשפחות עם ילדים
או משפחות שלא יכולות להרשות לעצמם לשכור או לקנות דירה.
זה אקטואלי גם פה.
כל מה שהוא כותב בספר שלו.
כל מה שהוא כותב בספר שאני מתרגמת עכשיו.
כל מילה היא. היא אקטואלית מאוד מאוד לזמנו. והקימו בווינה.
אני ידעתי על זה אבל לא רציתי לנסוע. אני.
לי היה חוסר רצון לנסוע לווינה לראות את זה עוד פעם.
לא רציתי לנסוע לשם.
אה. בשנת 2004 או 5 הקימו בית מגורים די גדול.
לא כמו הקרל מרקס הוף. אבל הקימו בית מגורים גדול
על שם סבי ב [משובש] ואותו ראיתי וצילמתי.
ואיזה בית שיש בו גן ילדים. מעון. ויש בו חדר מחשבים.
ויש בו ספרייה לילדים. ויש רמפה להגיע.
אפשר להגיע במדרגות מצד אחד וברמפה מצד שני לעגלות.
זאת אומרת נתנו לו. אמרה לי אישה וינאית שהגיע לו יותר.
אמרתי לו שהבית הזה היה בדיוק לפי רוחו.
יפה.
זה היה בדיוק לפי רוחו.
זה לא היה בית. אה. אה. ראוותני.
זה היה בית. אה. הגון. אה.
שאפשר היה לחיות בו.
כן. טוב אז הכרנו את האבא אימא קצת ואת הסבא.
את 2 הסבים מ-2 הצדדים.
אימי הייתה אישה בורגנית כפי שאמרתי.
שאהבה חופשות ולטייל ולבלות.
כן.
היא הייתה מוזיקלית מאוד.
הלכה תמיד לאופרה ולקונצרטים ולתיאטרון.
והיא. אה. הגיעה למלחמה וכל זה נגמר.
כשב-38' אסור היה לארים לעבוד אצל יהודים.
אבל המטפלת שלי כנראה הייתה באה כל ערב.
לעזור לאימי לעשות לי אמבטיה ולהאכיל אותי ולהשכיב אותי כי.
אהה. ואותה ביקרתי עם אימי ב-1948.
אימי עבדה. אה. במוסד יהודי אחרי המלחמה.
מ-45' עד 48' והיא ידעה מה קורה בארץ.
היא הייתה לגמרי מודעת למה שקורה.
אה. וב-48' היא אמרה: "עכשיו אפשר לעלות".
כן.
"ולא נעבור דרך קפריסין ולא. לא אי-לגאלי". אהה.
בואי לא נקפוץ כל כך רחוק בינתיים.
כן.
אז את נולדת ב-36'?
כן.
סיפרו לך איך התקבלת?
אני התקבלתי בשמחה. הייתי ילדה מפונקת ושמחה מאוד.
גם לפי הציורים. לפי התמונות.
לפי התמונות שיש. לפי האלבום תמונות שהכינו אבא ואימא.
אני הייתי ילדה מאוד שמחה. מאוד מפונקת. אהה.
וזה נגמר. אה. בדצמבר ינואר 38'. 9.
הגענו כנראה אחרי שאבי יצא ממחנה הריכוז
שבו הוא היה חודשיים.
כנראה חזר ובינואר 39' עזבנו פיזית את וינה.
כן. אז עכשיו את אומרת שב.
במרץ הגרמנים נכנסו באנשלוס.
כן.
מה קורה לאבא אמרת?
אבא נאסר. אני לא ידעתי בדיוק.
אבל אני יודעת שהוא נאסר. לא. אצלנו בבית.
אבא נאסר. סיפרו לך איך. מי בא.
מי. מי בא לקחת אותו? איך. איך זה קורה?
לא. לא סיפרו לי. לא סיפרו לי.
לא. מה שצריך לדעת שגם סבי וסבתי מצד אימי
וגם אימי זכרונה לברכה הם לא דיברו.
סבתי סיפרה לי דבר אחד. ס.
סבתי סיפרה לי שנכנסו בוקר אחד לדירה שלהם
בקלוסטרנויבורג שטראסה אכצן.
נכנסו לדירה שלה. ו. אה. ר. חיפשו כסף וזהב.
מי זה נכנסו?
אה. 2 אנשים.
מה. אה.
‮עם 2 אנשים עם. אה. סרטים של ‭S.S‬. או ‭S.A‬. עם.‬
עם. אה. סרטים על השרוולים.
אחד מהם שכן שלה.
שכן שלה?
כן.
שהכירה אותו?
שידעה מיהו והם ביקשו.
לכן לא הוללו לה רע. לה לעצמה. אה. אבל. אה.
אמרו לה: "תפתחי את הכספת". את הסייף.
והיא אמרה: "אין לי מפתח". והם הלכו.
אה. אצל סבתי כל זמן המלחמה.
זה אני יודעת. היה שמור. אה.
כסף זאת אומרת זהב. פלורינים של זהב.
במחוך שלה היו תפורים במחוך שלה.
איך היא עברה את זה. זה היה בכל אופן משקל.
איך היא עברה את זה כל המלחמה.
אבל זה היה תפור אצלה.
ותכשיטים היו בבובה שלי.
אה. ואני יודעת. זה אני זוכרת כי אמרו לי פעם
לקחת את הבובה וללכת למקום אחר. אממ.
נחזור לאבא אז ל. לוקחים אותו.
א. כן.
את לא. את לא יודעת איפה.
עצרו את הגברים. לא אבל אני יודעת שהוא היה במחנה.
לאן לוקחים אותו?
לוקחים אותו למחנה.
לאיזה מחנה?
מ. אני חושבת שזה היה מאוטהאוזן.
אה. ו. אהה.
זה ב. ב.
באוסטריה.
במרץ אפריל 38'?
כן. כן. כן. הם התחילו מהר מאוד.
יכול להיות שהוא נעשה רק יותר מאוחר.
כי אחרת היינו יוצאים יותר מוקדם.
אה-הא.
שהוא השתחרר. הוא היה חודשיים רק.
אה. ואז הוא הסכים לצאת.
למעשה היה דבר.
מה.
היה דבר מוזר.
שהוא היה במחנה. את יודעת מה. מה היה שם?
אני חושבת שזה היו מחנות עבודה.
היה גם מחנה שהם הקימו. האוסטרים. במקום של ביצות.
לתת לילדים. ל. ליהודים. לעבוד ו. אה.
להקים. אה. שם את ביתם כביכול.
אבל הוא סיפר אחר כך?
לא. הוא לא סיפר.
לא סיפר.
לי הוא לא סיפר. לי הוא לא סיפר
ואיתי לא דיברו על הדברים האלה. אה.
אז הוא חזר.
ואז יצאנו.
שהוא חזר איך הוא היה?
הוא היה במצב לא טוב פיזית.
אבל לא נורא אחרי חודשיים.
זה לא. הוא כנראה היה במצב פיזית. אה. קשה אולי.
אבל לא. הוא לא היה נכה או שום דבר מסוג זה.
אה. כשהוא הגיע לבלגיה כעבור.
אה. שנה וחצי הוא קיבל שבץ.
אני לא יודעת אם מזה או לא.
אז שהוא. הוא חוזר הביתה. אז?
ואז אנחנו יוצאים. אז יוצאים.
מה זה יוצאים. הם. הם התלבטו? היה.
כן זהו. המשפחה של אבי התלבטה ואבי התלבט.
עד שהוא חזר ממ. עד שהוא חזר מהמחנה אז הוא הפסיק להתלבט.
כשהוא חזר מהמחנה הוא הפסיק להתלבט.
אבל עד אז הוא הרגיש אוסטרי ואביו היה איש ציבור.
ו. והוא היה ממשפחה מוכרת ומה.
בשביל מה צריך לצאת?
זה דבר חולף. השלטון. זה יעבור.
הרבה יהודים חשבו שזה לא יכול להימשך.
שזה דבר. אהה. רעה חולפת.
לעומת זה משפחת אימי.
סבי מצד אימי וסבתי.
שהם הגיעו מ. אה. גליציה כשה. אה.
סבי הגיע עוד קודם בתור נער צעיר.
וסבתי הגיע כש. אחרי הנישואים. בגליציה הם הבינו טוב מאוד.
הם היו אנשים דתיים. אמרתי אורתודוקסים נאורים.
דתיים נאורים. פתוחים. אבל היו מודעים. אה.
לפוגרומים שהיו. ל. להתקפות של הגויים מסביבם.
אה. ואני חושבת שזה היה בדמם.
בהכרתם. אה. שזה לא דבר חולף. הם תפסו.
סבי תפס מיד ומיד ניסה להשיג אפידביטים לארצות הברית
ואכן השיג. אה. השיג אפידביטים לארצות ה.
היה קשה מאוד כי היו הגבלות על מספר היהודים שנכנסים.
אה. והיה צריך לצאת. היה צריך ל. לשלם. הוא היה צ.
כמו שסיפרתי לוותר על הרכוש שלו.
יש לי את הדף מן הארכיון ובשלב מסוים הם קורא להם זאויודה.
אה. ואחד אוסוולד מקבל את הבית.
אה. למעשה הוא עשה הכל.
אז הוא. הוא ויתר על הבית שלו?
הוא היה. זו הייתה מכירה כפויה.
כן.
הם או החרימו או שברו חנויות.
אהה. או פשוט עשו אריאניציה.
הם למעשה טיהרו את וינה מין השלטון היהודי.
מין החנויות והעסקים.
שאם היה רק חבר הנהלה אחד שאביו היה יהודי.
אז זה היה מפעל יהודי.
גם אם הוא היה מנוהל על ידי הגויים.
על ידי וינאים. על ידי נוצרים.
הם. אה. רצו לעשות אריאניציה של. אה.
אה. אוסטריה כמו שהם עשו בגרמניה.
אה. והחרימו רכוש.
פשוט מאוד הם החרימו.
ופה הם עשו מ. עשו מכירה כפויה.
ועל. על זה יש לי דוקומנטים. זה פשוט.
אה. והיו צריכים להשיג ויזות.
אז סבא אני לא יודעת איך.
אבל השיג מעבר ל. אה.
בלגיה והגיע בינואר 39' עם סבתי. אימי.
אבי ואיתי לאנטוורפן. אנוורס.
ושם חיכו לאונייה כדי לקחת אותם לארצות הברית.
את. אה. ההורים שלך.
את וסבא וסבתא מצד האימא?
וסבא וסבתא מצד האימא.
זה החמישייה?
אז זאת החמישייה ששרדה את המלחמה.
שמגיעה בינואר 39' לאנטוורפן.
לבלגיה.
לאנטוורפן.
ולאנטוורפן כן.
כן.
ו.
ו. ו. בכוונה להמשיך לארצות הברית.
נכון. והזיכרון. ה. יש לי 2 זיכרונות מאותה תקופה.
זיכרון אחד הוא שלא היה לי.
לא היו לי כנראה הרבה צעצועים או לא היה הרבה מה לעשות.
אני אהבתי להסתובב מסביב לעצמי.
לרקוד ולהסתובב להסתובב להסתובב.
ואני זוכרת את סבתי שכנראה אמרה לי לא.
אהה. ואני נפלתי על התנור.
ואני זוכרת שכאב לי מאוד.
נפלתי על התנור עם ידיים ופנים.
אה. ואני זוכרת שהייתי בכאבים הרבה זמן.
עוד דבר שאני זוכרת.
רגע שמה. איפה זה? ב.
באנטוורפן.
לא. זה בית?
בדירה. בדירה. בדירה.
בדירה שאתם שכרתם?
דירה שכורה. הדירות השכורות הלכו ונהיו יותר עניות.
יותר קשות. יותר. פחות נוחות ככל שהתקדם הזמן עד 41'.
42'. כשעברנו ללימל ושם גרנו באורווה.
כן.
וזה על זה.
אז נחזור. אבל את אומרת זיכרון אחד את נופלת על התנור.
ו. וכואב לי.
וכואב לך. מה הזיכרון השני?
הזיכרון השני שאנחנו הולכים
וזה חושך וסבתא מחזיקה אותי בי.
ביד ובכל פעם. ומכניסה לי לפה דברי מתיקה.
הם ניסו. מה שקרה הוא באנטוורפן שה. עצרו הצרפתים.
אני לא יודעת איך הם הגיעו.
הצרפתים אסרו את סבי ואת אבי ושמו אותם במחנה.
שלחו אותם למחנה בדרום צרפת.
ראיתי את המקום. היום זה מחנה משטרה.
משהו כזה או צבא. סן סיפריאן.
זה צרפתי של וישי?
כן.
זה ב-40'. או ב-39'. או לא?
39' הם היו שם.
אה. אז זה עוד לא.
38'. ב-9 הם היו שם והמחנה הזה.
מי שהיה שם במחנה וקבר בארץ את סבי זכרונו לברכה.
היה הרב אנסבכר מאיחוד שיבת ציון.
שהיה רב של איחוד שיבת ציון בתל אביב.
הוא היה עם סבי. עוד הרבה אנשים אחרים שאני נ.
נתקלת בהם לפעמים.
ואני שואלת איפה היה אבא הוא הסבא.
"הא. הם היו בסן סיפריאן".
לא. למעשה לא עונה להם רע.
פיזית הם לא עונו.
אה. אבל הם לא יכלו לצאת.
איך את קוראת למחנה?
סן סיפריאן.
סן סיפריאן.
‮‭. C. C. Y‬ אני חושבת ‭P. I. R. E. N‬. סן סיפריאן.‬
זה ב. ב.
בדרום צרפת.
בדרום צרפת.
כן.
אז כמה זמן הם. הם היו שם הרבה זמן. אה.
כמעט שנה. או יותר. הם היו שם הרבה זמן.
ואימי נסעה לשם והצליחה לבקר אותם וניסתה ל.
להוציא אותם. אבל לא הצליחה
וחזרה כלעומת שבאה אלינו לאנטוורפן. זה אני זוכרת.
אז אתם 2. הסבתא. אימא ואת.
אימא ואני נשארנו.
נשארתם באותה דירה באנטוורפן?
כן. באנטוורפן. ו. אבל מאחר והיא הביאה להם כסף.
אה. הם שיחדו את דרכם החוצה והם הצליחו להגיע לאנטוורפן.
אבל הם הגיעו אחרי מאי 40'.
ובמאי 40' כבשו הנאצים את הולנד ובלגיה.
ביוני הם הגיעו לצרפת. לפריז.
כן.
אבל הם הגיעו. אה. אלינו לאנטוורפן.
אה. ואז אי אפשר היה כבר כנראה לעלות על האונייה.
ויכול להיות שאז היה אותו לילה.
שאני זוכרת שהלכנו והלכנו והלכנו והלכנו. ואני כבר לא יכול.
וסבתי נותנת לי דברי מתיקה. כי הם ניסו לעבור את הגבול
ולהגיע לדרום צרפת לספרד. פורטוגל.
כמו שאני יודעת שהגיעו אחרים.
הם לא הצליחו. כנראה שהם עברו.
עכשיו הם זה כבר איתכם?
כן.
אבא. אבא וסבא.
כנראה כנראה. שאחרי שהם חזרו ואי אפשר היה לנסוע.
חוזרים אליכם.
אי אפשר היה לצאת מאנטוורפן באונייה לאמריקה.
כן. ואחרי שכבר הגרמנים כבשו את בלגיה.
בלגיה במאי 40'.
ואת הולנד. אז את אומרת שאתם.
וזה תכף תספרי. את.
את אומרת שאתם יוצאים באיזשהו מסע בניסיון להגיע.
לגבול. לצרפת.
או לצרפת או לפורטוגל או דרך.
לא. דרך צרפת ספרד פורטוגל.
כן.
וזו הייתה דרך המילוט.
ומשמה לנסוע.
כן.
לארצות הברית?
כן. אה. היו לא מעט. אה. לא מעט שעשו את זה.
אני מכירה אנשים שיצאו בדרך זו. אה.
ומה קורה לכם?
ואנחנו לא הצלחנו. והמשפחה עברה לבריסל.
אנחנו. אבא. אימא ואני גרנו בדירה נפרדת מסבא וסבתא.
כשאת אומרת לא הצלחנו. סיפרו לך מה. מה זה לא הצלחנו?
אהה. לא הצלחנו לצאת. לא הצלחנו לצאת.
לא. אבל אתם הולכים את אומרת מ.
הולכים.
עוצרים אותכם?
אהה. אני. אני לא יודעת מה היה.
את לא יודעת?
אני יודעת ש. אני זוכרת לילה.
אני זוכרת את הלילה וסבתי מחזיקה אותי.
מדברת איתי ונותנת לי דברי מתיקה.
יש לי התחושה הזאת עד היום.
את בת 3?
אני בת 3. כן.
אני בת 3. אה. 3. 3 וחצי. 4. אולי 4.
את זוכרת פחד?
אני זוכר פחד אחר כך. פחד אני זוכרת.
אבל שם בלילה הזה?
לא לא פחד.
זוכרת את הדברי מתיקה.
דברי מתיקה ו. והקושי ללכת.
ללכת ללכת בחושך.
באיזה.
מהחושך אולי פחדתי. אבל לא פחדתי אז מהגר. לא ידעתי.
זה קיץ?
אה. יכול להיות שזה היה קיץ 40'.
יכול להיות שזה היה קיץ 40'.
את אומרת באזור יוני. יוני. יולי.
כן. כשהם הגיעו. כשחזרו הגברים.
אהה. ואחר כך אנחנו עוברים לבריסל.
מה זה עוברים?
עוברים די. עוברים לבריסל.
איך עוברים?
אהה. נוסעים לבריסל ומדברים הרבה על מלין. מ. משלן. משלן.
משלן היה מחנה. הייתה עיר. עיר דווקא אומנותית.
עיר חשובה קטנה בין אנטוורפן לבריסל. יותר קרובה לאנטוורפן.
ובעיר הזאת היה מחנה הסגר.
וכפי הנראה. אני שחזרתי.
אימי מתה צעירה מאוד וכבר לא היה מי לשאול. אה.
פחדו להישלח למשלן. כי ממשלן לא חזרו אלא נשלחו הלאה מזרחה.
ועברו לבריסל.
ובבריסל גרנו ב-2 דירות.
אחת מהן יפה והשנייה פחות יפה. פחות טובה.
ובאחת קיבל אבי. אה. שבץ.
זה אני זוכרת. שהוא היה משותק בחלק מגופו.
ובא רופא לטפל בו.
שזה היה סכנה כבר לטפל ביהודים.
והרופא הזה גם הגיע לאורווה שבה התחבאנו בסוף.
בשנתיים האחרונות.
אהה. ויש לי את שמו. אין לי תמונה שלו.
הוא היה צדיק גדול.
מה שמו?
דוקטור דינסט. יש לי הכרטיס שלו.
לא. לא לא להראות לך עכשיו.
אחר כך.
יש לי כרטיס שלו.
אה. ואימי השאירה אצלו כנראה מזוודה עם דברים בזמן המלחמה.
כי מבריסל עברנו ה. הייתה. היה מקום מחבוא
באיזה בית חולים ובבית משוגעים. עד שזה היה.
כן. רגע נהיה רגע עוד ב. בבריסל. אבא מקבל.
שבץ.
שבץ.
ואימא מטפלת בו והרופא בא ומטפל בו.
וזה. זה את זוכרת?
אני זוכרת שהוא היה משותק. זה.
כמה. כמה זמן אתם שמה בבריסל?
לפי עניות דעתי לפחות שלושת רבעי שנה. שנה. אה.
אז את כבר ילדה בת 4?
אני כבר ילדה. ילדה בת 4. 5 אני כבר.
כן. עכשיו.
ואני לא יכולה ללכת לגן ילדים.
זהו. את לא יכולה לצאת.
ללכת לגן. אני לא יכולה לצאת לבד.
מה. מה את עושה כל היום?
בבית עם אימא.
את יכולה לתאר קצת מה זה?
אני זוכרת את הדירה החשוכה.
אה. היה. הייתה דירה ארוכה מאוד
וחדרים שרצו אחד לתוך השני שהתחברו.
והחדר האמצעי היה החדר שבו שכב אבי שהיה חדר שינה
ושמה הוא היה משותק.
וחדר אחד פנה אחורה וחדר אחד קדימה.
היו עם חלונות. אבל החדר החשוך מאוד הפחיד אותי.
החדר האמצעי. והיה חדר מדרגות עם שיש גדול. מפואר.
אהה. וזה מה שאני זוכרת.
יש לך. יש לך בובות? יש לך.
יש לי כל זמן המלחמה יש לי בובה. אה.
אבל יש לי בעיקר דובי גדול מאוד שהיה גדול כמעט כמוני
והשמיע קול נהדר כשהחזיקו אותו והשכיבו אותו.
הדובי הזה בחורף 44'. 5. אה.
נמכר כשבריסל הייתה. אה. כבושה.
וכששחררו אותה הבריטים והאמריקאים.
אה. ולא היה כסף. אימי מכרה אותו ו.
היא סיפרה שהוא נמכר תוך שעה.
הוא היה דובי יוצא מן הכלל.
איך קראת לו?
כזה כמו שרואים לו.
איך קראת לו אז?
טדי.
טדי?
טדי.
והיה לך ספרים או.
לא.
חשמל היה שם?
בדירה? כן היה חשמל.
באורווה. אה. סידרו משהו.
באורווה. נגיע לאורווה. אנחנו בבית עכשיו.
בבית היה חשמל. היה חשמל. היה מים.
כן. היו שירותים. כן. כן.
זה לא היה עוד. בדירה האחרונה היו. היו שירותים למטה.
כבר למטה בבניין לא שירותים בכל דירה.
אתם. אתם כאילו צריכים.
אתם מסתתרים או אתם. אה. מה אתם?
אימא השיגה באותו זמן ניירות מזויפים.
אה. בשם ג'יזל דבקר.
איך?
ג'יזל דבקר.
ג'יד. ג'יזל.
‮ג'יזל. אהה. אבל בלי ה-‭E‬. קצת שונה השם הפרטי. דבקר.‬
אני מצאתי את התעודה.
זה אימא?
אימא. וכנראה שאני לא יודעת
איפה התעודות המזויפות של שאר בני המשפחה.
איך לך קוראים?
אני. אין לי את זה. אין לי את זה. אין לי התע.
יש לי התעודה שלה מצאתי בה כשהיא נפטרה בת 63 בתל אביב.
אני מצאתי תיק דוקומנטים ושמה זה היה.
ויש מישהו שבודק את הבית. מבקר. ששואל?
אה. אחר כך.
פה. פה אתם.
בשנת 42'. 3. כן.
בשנת 42'. 3 כשכבר היינו. 43'.
כשהיינו בלימל באותה אורווה.
עוד לא הגענו לאורווה אנחנו בבית שמה.
כן.
בבית שמה את אומרת ש.
לא ח. מה שקרה הוא שאני זוכרת.
שסבתא לקחה אותי לחלון והראתה לי.
שאמרה: "אסור לעמוד בחלון.
אני לא רוצה שתעמדי פה".
והיא הראתה לי ממול הולך אדם עם גרמנים.
עם 2 גרמנים ומראה על דירות בהם גרים יהודים.
זאת אומרת היו יהודים שחשבו שהם יצילו את עצמם
על ידי כך שימסרו לגרמנים איפה גרים יהודים.
ואני יודעת שאסור היה לי לגשת לחלון.
אסור היה לי לצאת החוצה.
ואז היה כבר טלאי צהוב אני זוכרת.
היה לך טלאי צהוב?
היה טלאי צהוב. ולאימא היה ט.
טלאי צהוב. והיא שמה תיק או ארנק.
ניסתה להסתיר את זה.
היא הייתה אישה יפה מאוד. מרשימה.
אה. אני זוכרת. אז אני זוכרת את תחושת הפחד.
אז כבר ידעתי. בבריסל. ב.
במיוחד בדירה האחרונה הקטנה ידעתי שאסור שיקחו אותנו.
ידעתי שאסור. אסור שימצאו אותנו.
זה מה שידעתי. אה.
מלבד מלבד אימא וסבתא.
כן?
את רואה עוד מישהו?
אני רואה את אבא ואת סבא.
הא. ו.
ואני רואה את דוקטור דינסט כשאני חולה.
והוא בא ומזריק לי זריקות וסבתא מבטיחה לי
שהוא לא יזריק לי זריקה. והוא בכל זאת מזריק זריקה.
ומה.
ואני כועסת על סבתא שהיא לא עמדה בהבטחתה.
הא. ומה סבא עושה?
סבא יושב וקורא ומתפלל.
אה. הוא קורא עיתון ומתפלל.
והוא עדיין שומע רדיו. עוד היה רדיו.
אהה. והוא מפנק אותי.
סבא עושה לי עכברים ממחטה.
ועושה לי סירות מנייר ישן. אה.
ומחדד לי עיפרון בסכין גילוח ישנה ונותן לי נייר לצייר.
אה. סבא מפנק. סבא מאוד. סבא משחק איתי.
סבתא מאכילה אותי וסבא.
ודואגת לי. וסבא מפנק אותי. משחק איתי.
לא היו צעצועים אבל היו סירות והוא לקח קערה ו.
והסירה שטה במים והוא בונה לי ממחטה.
הוא יודע לעשות עכבר. והוא ידע אוריגמי.
הוא ידע. הוא ידע להעסיק אותי. אה.
והוא היה איש מקסים. איש צנוע. שקט.
והוא לימד אותי תפילות.
הוא בערב היה משכיב אותי והיה מכרבל אותי בשמיכה.
אה. ומלמד אותי את שמע ישראל ועוד תפילות.
כן את זוכרת?
כן ודאי.
והיה איזה שיר שאהבת בלילה?
אימא שרה לי שירים.
אימא שרה לי שירים [משובש]
תשירי. את רוצה לשיר?
כן ו. והיא סיפרה לי סיפורים. וסבתא סיפרה לי.
הם סיפרו לי סיפורי גרים שחלקם היה מבהיל מאוד.
אבל סיפרו לי סיפורים ושרו לי שירים.
סבתא לא אבל אימא כן.
אימא שרה יפה מאוד.
אה. וסבא שיחק איתי.
יש שיר ערש שאת זוכרת שאת אוהבת?
היו שירי ערש. אבל.
אה. אני ירשתי מסבתי את חוסר היכולת לשיר.
אה-הא.
אז אני לא. אני אומנם אוהבת את השירים ושומעת אותם היום.
אבל לא. לא שרה כי אני לא רוצה לזייף.
כן.
ואני יודעת שאני מזייפת.
אה. הם היו נהדרים הסבא והסבתא.
ואימא הייתה הרבה בחוץ כבר בבריסל.
ומבריסל היה מסוכן להיות.
מבריסל עברנו. אני אמרתי לבית חולים.
רגע. עוד שמה. ב. בשנה הזאת את רואה עוד איזה ילד?
לא. באנטוורפן כנראה שיחקתי עם ילד.
עם אימא שלי ואימא שלו ובאו הגרמנים ועצרו את אביו.
את האבא של הילד שהיה בקצה הגינה.
והאימא אמרה לילד לשתוק
והילד צעק: "פאפה" והגרמנים לקחו אותם.
זה אני יודעת מאימא.
יש לי תמונה שאני משחקת עם הילד הזה.
אז הילד הזה ואימו נאסרו עוד באנטוורפן.
כן. אבל שם בבריסל. אין לך.
אין ילדים.
אין ילדים.
אני בכלל גדלתי כל זמן המלחמה עד ספטמבר 44'.
בלי חברת ילדים.
לא יכולתי להג. ללכת לא לגן כמובן. לא לבית ספר.
לא היו ספרים. אה.
סבא וסבתא לימדו אותי לכתוב וחשבון. אה.
שמה כבר?
ב. באורווה. בלימל. בעיקר בלימל.
אה. וסבתא סיפרה לי סיפורים על קזימיר על.
על. של סייקייביץ'. על מלחמות.
על כל מיני דברים שהיא למדה בגימנסיה בקרקוב.
אז היא ידעה וסיפרה לי בגרמנית דברים.
אני לא זוכרת הרבה מזה.
אבל הם לימדו אותי לכתוב אותיות ולימדו אותי מספרים
ועשו איתי תרגילי חשבון פשוטים. אה.
אז. אז בואי נראה עכשיו.
אבל היה מבריסל. מן הדירה בבריסל עברנו לבתי חולים.
כן רגע. בתאריך הזה בערך סוף 42'?
לא. סוף 42' כבר היינו בכפר.
אז. אה.
לא.
סוף 41'?
סוף 41' אני חושבת שאנחנו עוזבים את בריסל.
כן.
ונוסעים לכפר קטן על יד העיר שרלרואה.
דרומה. דרומית מבריסל.
ושמה אנחנו גרים בבית איכרים.
אה. אימא חשבה שזה בטוח.
אבל מגרשים אותנו משם כעבור כמה חודשים כי.
איך הגעתם לשם? לא יודעת?
לא יודעת איך הגענו לשמה.
מה זה הבית הזה? תתארי אותו.
בית איכרים פשוט מאוד.
אבל במטבח היו סירים יפים מאוד. אה.
שאני אחר כך ידעתי את שמם וראיתי אותם
כשהייתי כבר בעלת בית בעצמי
[משובש] (שפה זרה) הסירים הכבדים.
כתומים אדומים. אה. שהם [משובש] (שפה זרה).
ואני מפילה סיר כזה ומגרשים אותנו מהבית.
כי הפלתי את הסיר היקר ביותר שהיה במטבח.
נשבר?
הוא לא נשבר. אבל חלק מ. אה.
הצבע הכתום והאדום נופל [משובש] וזה.
ה. האיכרים האלה.
האיכרים האלה מגרשים אותם.
הם היו. מה הם היו?
בלגים.
בלגים.
בלגים. זה על יד שרלרואה.
ואימא מחפשת. וזה היה אחרי שהיינו בבית משוגעים.
יש לי זכרונות איומים מבית משוגעים.
רגע. לא סיפרת?
סיפרתי שהיינו בבית חולים תקופה מסוימת.
אבל אימא נודע לה.
זה לפני ה. לפני ה.
לפני השרלרואה. לפני הבית האיכרים הראשון.
אז בואי ת.
היה בית חולים אחד.
תגידי משהו על ה.
לא היינו הרבה זמן אבל אני זוכרת שהיה רע מאוד שם.
ואני זוכרת תמונות זוועה מבית חולים למשוגעים. אה.
שאנשים צועקים ואישה צועקת ולוקחים אותה ו.
אנשים ב-2 הצדדים ו. ואני מראות נוראיים.
אני ומשם. משם עברנו לשרלרואה. לבית האיכרים הזה.
רק רגע.
כנראה שאימא נודע לה שגם משם לוקחים את היהודים.
לוקחים את המשוגעים ל.
למחנות. שכנראה שנודע לה. אימא שלי. אה.
היא הייתה שר החוץ ושר הכספים ושר הפנים שהנפיק ניירות.
שדאג לניירות ודאג לכסף.
היא דאגה לכל. כי היא ידעה צרפתית על בוריה.
לא. בלי מבטא.
מה קורה עם אבא?
אבא לא יוצא כמעט מהבית כי אבא לא יודע צרפתית
ואימא מפחדת שהוא. והוא עוד היה לא לגמרי בריא כנראה.
לא. אבל השאלה איך הוא. איך. איך. הוא יכול ללכת?
הוא יכול ללכת. הוא יכול ללכת הוא יכול לאכול.
אבל הוא כמעט לא יוצא מהבית
וכשהוא יוצא מהבית אימא מאוד כועסת עליו.
כי היא מפחדת. בצדק.
כי היא מפחדת שהוא ייתפס ושהם יבואו הביתה איתו לחפש אותנו.
אה. כי הוא דיבר רק גרמנית וקצת אנגלית.
מה את מדברת?
אני מדברת גרמנית. ו. אני מדברת בשלב זה רק גרמנית.
ויש מצב ש.
ולומדת קצת צרפתית.
שמישהו מנסה לדבר איתך?
כן.
מי את. מי אתם?
זה בא אחר כך. זה בא. כן. זה בא אחר כך.
אנחנו בשרלרואה לא נשארים הרבה זמן בבית האיכרים הזה.
על יד שרלרואה בכפר קטן קטן. והיהודים חשבו.
תראה אנחנו לא היינו היחידים.
היהודים חשבו שאם אתה הולך למקום קטן. מה הנאצים.
מה הם יחפשו שמה הגרמנים.
אהה. את מי הם יחפשו שם?
הם לא יבואו. הייתה מין דעה כזאת שבערים הגדולות היה מסוכן.
ואז אימא מצאה את ה.
את מקום המחבוא בלימל שאותו אני זוכרת מצוין.
איפה זה לימל?
לימל היא בפ. בלגיה הייתה מחולקת לפרובינציות.
בפרובינציה שקראו לה בראבו. לו בראבו. אה.
‮‭BRBENT‬. לו בראבו ועל יד עיר שקוראים לה בארבו‬
והעיר הזאת הייתה עיר שהייתה בה תחנת רכבת.
אה. ואימא לקחה את הרכבת הזאת הרבה מאוד לבריסל.
אה. והרכבת הזאת. אה. והכפר לימל היה למטה מגבעה.
אני ראיתי אותו רק אחר כך ב-46'. 7.
אה. והאורווה הייתה על גבעה
ששמה היו עוד 3 בניינים. בתים נוספים.
את זה אני זוכרת כמו היום יש לי התמונה בראש
וניסיתי בשנות ה-70 לחזור לחפש את המקום
‮וזה הפך ל-‭suburb‬ מאוד מאוד יוקרתי עם בתים יפיפיים וגבינו.‬
גינות מטופחות. זה. לא נשאר מזה כלום.
אממ. ושמה אימא מוצאת מחבוא באורווה ששייכת למשפחת שארל.
אה. הבעל לאון שארל.
אה. הוא בלגי. איכר.
שיש לו שם אדמה רבה והוא מנהל את החווה.
ואשתו בלאנש. שאני קראתי לה מאדם שארל תמיד.
אה. אישה יוצאת מן הכלל. צרפתייה.
היא הייתה צרפתייה. הוא היה בלגי.
ולמעשה היא הצילה אותנו.
אה. אני חושבת שהייתה זו השפעתה שהצילה אותנו.
והייתה בת בשם אליין.
ואליין כמעט לא הייתה בבית.
היא כנראה הייתה באיזה פנימייה.
אבל מדי פעם הגיעה הביתה.
הייתה הרבה יותר גדולה ממני. היא. אה.
הייתה לפי דעתי. אה.
12. 13 שנה גדולה ממני.
הייתה בחור. בחורה שלא היה לי איתה הרבה קשר.
כי היא כמעט לא הייתה שם.
אבל מדאם שרל לימדה אותי צרפתית
במבטא צרפתי שיש לי עד היום.
ולימדה אותי להצטלב [משובש]
(צרפתית) שאם פוגשים אותי ושואלים אותי משהו
שאני אדע להצטלב. שאני אהיה קתולית.
היא הייתה קתולית והיא לימדה אותי.
ואני הייתי איתה בהאכלת התרנגולות.
גם כשהיא שחטה תרנגולות.
ואחד המראות המזוויעים היה.
ששוחטים תרנגולת והיא ממשיכה ללכת בלי ראש.
וואי.
והיא לוקחת אותי להאכיל את החזיר ולחלוב את הפרות.
והיא לוקחת אותי למרתף לקב.
ומראה לי איך היא עושה גבינה ושמנת מן החלב.
ונותנת לי לטעום.
והיא נותנת לאימא שלי פעם בשבוע.
לאפות במאפייה שלה לחם לכל השבוע.
ואימי שלא עבדה מימיה ושלא עשתה עבודות בית.
שהייתה לה משרתת ומטפלת בווינה. לומדת לאפות לחם.
ופעם זה מצליח יותר ופעם זה מצליח פחות.
וסבתא צוחקת עליה כשיש בלחם מין פס כזה שלא נאפה טוב.
אז היא אומרת: "זאת תיבת הדואר שנוסעת לפלשתינה.
שמביאה מכתבים לפלשתינה".
אבל אימא שלי אופה פעם בשבוע.
ואימא שלי עובדת קשה מאוד והרבה פעמים נוסעת לבריסל.
משום שהדירה של סבא וסבתא נשארה על שמם.
אה. רשומה. אה. מאחר וסבי קיבל על ידי כך
מן הקהילה היהודית בשר כשר ומצות לפסח.
והיה חשוב מאוד לקבל אוכל כשר כי הוא לא אכל לא כשר.
ואימי הייתה מביאה את הדברים האלה ברכבת לווארבו.
ומווארבו הולכת ברגל עד לימל ומלימל עולה ג. לגבעה אלינו.
אה. ואני זוכרת בבירור לילה אחד. זה אולי היה ב-43'.
כשסבא וסבתא עם איזה עשישית או משהו יושבים ב.
בחלק הקידמי של האורווה הזאת ושותקים.
ואני רואה על פניהם שהם מודאגים.
ואני קמה מהמיטה שהייתה במקום אחר באורווה ומצטרפת אליהם.
ואני אומרת: "איפה אימא?"
והם אומרים: "אנחנו מחכים לה".
ואימא חוזרת באמצע הלילה. חיוורת לגמרי.
ואומרת שהייתה בדיקה ברכבת והיא הייתה עם חבילת מצות גדולה.
ענקית לסבא. ו. בקרון אחד.
והיא מספרת שכשהגרמנים נכנסו.
היא פשוט השאירה את חבילת המצות ועברה 3 קרונות הלאה.
עם הניירות המזויפים.
אבל אם היו פותחים את התיק שלה.
היו גם מגלים את הניירות היהודיים.
משום שאיתם היא קיבלה את המצות. והיא פחדה מאוד.
ואני זוכרת את הפחד.
בין סבי וסבתי שהיו אנשים שקטים מאוד ששמרו על מסגרת.
על סדר יום. וסדר שנה. וחגים.
שמרו על. על כבודם. על. על מסגרת. על שקט. על.
שמרו על מסגרת תרבותית בתנאים הכי פחות תרבותיים שהיו.
לא היו מים באותה אורווה.
היינו צריכים להביא מים מ. אה.
מבאר?
מבאר עם. אה. וזה היה קפוא בחורף.
היה צריך להביא מים חמים כדי להפשיר.
ואני לקחתי מים. חצאי דליים רק כי הייתי קטנה על הכתפיים
והייתי צריכה להביא מים.
והלכנו להביא כדי להסיק את האורווה.
היה צריך להביא מים.
אה. עצים מין היער הקרוב.
אה. היה שם יער יפה ואני הייתי צריכה לעמוד על המשמר.
סבי היה חוטב עצים. אה.
הוא קיבל גרזן ממסייה שארל.
והייתי צריכה לשמור שלא באים אנשים.
ואם היו מתקרבים אנשים הייתי אומרת לו
והוא היה מפסיק לחטוב עצים.
והוא היה מביא את העצים ואני הייתי עוזרת לו. לאורווה.
כדי שאפשר יהיה להסיק. ה.
מה אכלתם שמה?
מה אכלנו? סבתי ידעה לעשות אני חושבת מתפוחי אדמה.
מה שקראו אחר כך באמריקה [משובש] (אנגלית) אה.
מתוק. ומטוגן. ומבושל. ו. אה. ב. בכל מיני צורות.
אכלנו הרבה מאוד תפוחי אדמה מה שהיה.
אה. איכשהו אכ. אני זוכרת שאכלנו ביצים. אכלנו סלק.
ואת הפסח. לא היה יין כמובן.
את הפסח סבתא עשתה מיץ מסלק.
וזה היה בצבע של יין ועל זה בירך סבא את 4 כוסות.
והוא ניהל סדר.
בלימל הוא שמר. והוא התפלל.
הוא היה יוצא מן האורווה שלא היו לה חלונות.
הוא היה יוצא החוצה עם הטלית והתפילין ומתפלל.
הבית השני היה בית יפה מאוד.
יש לי צ. תמונה שלו מאחרי המלחמה.
הבית של מי. של ה.
של המשפחת שארל.
כן.
שהם היו צדיקים. משום שאם הם היו נתפסים.
אם היו הגרמנים יודעים שהם נתנו את האורווה שלהם ליהודים.
היו הורגים גם אותם.
זאת אומרת הם סיכנו את חייהם.
אה. בבית שאחרי. במרחק מה מן הבית שלהם.
היה מה שקראו בצרפת [משובש] (צרפתית)
מה שקוראים באמריקה היום [משובש] (אנגלית)
בית בן קומה אחת גדול מאוד.
יפה מאוד. והוא היה של גרמני.
איש גרמני שקראו לו הרותה.
והרותה היה כאמור גרמני. היה להם בן.
אשתו הייתה בלגית והבן גוייס על ידי הגרמנים. אה.
והרותה מאוד התיידד עם סבי.
והיה מזמין את סבי. לא את אבי.
אבל את סבי לשמוע רדיו איתו.
אה. ולהיות איתו בערב.
הוא ידע שהוא יהודי?
כן. והוא היה בא אלינו לאורווה ואומר:
"מחר בבוקר אל תצא להתפלל החוצה.
באים אליי קצינים. באים אליי גרמנים".
הוא לא פעם היה בא ואומר: "אל תצאו.
אל תצאו היום מן האורווה". הוא היה מזהיר.
יום א. ואני הייתי בת בית אצלם.
והיו להם לא רק סוסים אלה היו להם פונייס.
ולפעמים הם נתנו לי לעלות על פוני.
ובשבילי זו הייתה חוויה בלתי רגילה.
ואני הייתי בת בית.
והייתי רצה בין הבית של משפחת שארל והחווה. אה.
הייתי רצה עד אליהם. ב.
בנעלי עץ כמובן. לא היו נעליים. ה.
הבגדים שלי היו מוזרים.
סבתא תפרה לי איזה שמלה מ. אה.
מאיזה וילון ישן. הייתי לבושה מוזר.
ויום אחד אני מגיעה לבית רותה
ואני רצה לתוך הסלון ומולי במרחק כפליים מהמרחק של אורי.
אני רואה הרבה מגפיים שחורים ומדים. מגפיים.
מגפיים. מדים.
וקול אומר לי בגרמנית [משובש] (גרמנית)
"בואי. איך קוראים לך? בואי להנה. איך קוראים לך?"
ואני פונה למטבח לגברת רותה ואומרת לה [משובש] (צרפתית)
ידעתי כבר מספיק צרפתית [משובש] (צרפתית)
והיא לוקחת אותי ביד.
מוציאה אותי ואומרת זאת בת של משרתת מהכפר.
ואילו הייתי עונה בגרמנית.
או הם היו יודעים שאני יודעת גרמנית.
שאני הבנתי מה הם אמרו.
זה היה הסוף של כולם ושל המשפחת רותה ושל הזוג רותה.
אה. רק לגמור את הסיפור על האנשים הנפלאים האלה.
אחרי המלחמה הוא נידון על ידי הבלגים.
ואימא הלכה לבית משפט [משובש] אני זוכרת איפה זה היה.
זה היה ברחוב לא רחוק מן הבית כנסת הגדול בבריסל.
והיא הלכה להעיד לטובתו שהוא לא היה נאצי.
ושהוא הציל יהודים. ושהוא היה איש נהדר.
והוציאו אותו להורג כמשתף פעולה. כקולרבוטר.
ואימא חזרה אז הביתה ב. בהלם. ממש בהלם.
היא לא הצליחה להציל אותו.
זה היה משפחת רותה.
זו הייתה אחת החוויות שהייתה לי.
היו עוד חוויות מסוג זה.
יום. אה. בשנת 43'.
עדות של קיטי כהן לבית ברמן, ילידת 1936 Wien אוסטריה, על קורותיה בתור ילדה ב-Wien, ב-Antwerpen, במסתור בכפרים באזור ובמסתור באורווה ב-Limal החיים בתור פעוטה ב-Wien בעת אנשלוס (Anschluss - סיפוח אוסטריה לרייך השלישי) במרץ 1938; בריחה ל-Antwerpen; גירוש האב והסב בידי צרפתים ל-Gtyprcee ב-1940; מציאת מסתור בכפרים באזור Bruxelles בשנים 1941-1940; החיים במסתור באורווה ב-Limal בשנים 1944-1942; השחרור בסוף 1944; החיים ב-Bruxelles; עלייה לישראל בדצמבר 1948; קליטה ושיקום.
details.fullDetails.itemId
10257692
details.fullDetails.firstName
קיטי
details.fullDetails.lastName
כהן
details.fullDetails.maidenName
ברמן
details.fullDetails.dob
22/10/1936
details.fullDetails.pob
Wien, אוסטריה
details.fullDetails.materialType
עדות
details.fullDetails.language
Hebrew
details.fullDetails.recordGroup
O.3 - עדויות יד ושם
details.fullDetails.earliestDate
05/12/2012
details.fullDetails.latestDate
05/12/2012
details.fullDetails.submitter
כהן ברמן קיטי
details.fullDetails.original
כן
details.fullDetails.interviewLocation
ישראל
details.fullDetails.belongsTo
O.3 - עדויות שנגבו בידי יד ושם
details.fullDetails.testimonyForm
וידאו
details.fullDetails.dedication
קומת הארכיון ע"ש מושל, אוסף ארכיון, יד ושם
banner.documents.disclaimer