חנות מקוונת יצירת קשר אודותינו
Yad Vashem logo

עדות של שמשון שוופל, יליד 1928 Cernauti רומניה, על קורותיו בגטו Cernauti, ב-Obodovka, בגטו Bershad, בבית יתומים ב-Balta ועוד

Testimony
null
null
null
היום כ"ח בכסלו תשע"ג. 12 בדצמבר 2012.
ואני טובה אלוני מראיינת את מר שוופל שמשון.
בביתו שבראשון לציון. שמשון נולד בצ'רנוביץ רומניה.
בשנת 1928. ובתקופת המלחמה היה בגטו צ'רנוביץ.
בגטו ברשד שבטרנסניסטריה. ובבית היתומים בבלטה.
עלה ארצה בפברואר 1949. לאחר שגורש מקפריסין.
שמשון. בוקר טוב.
בוקר טוב.
זה אתה?
כן.
מה שאמרתי עכשיו. אהה. שמשון.
ספר לי בבקשה על בית ההורים שלך.
תתחיל בשמות שלהם. בשמות של האחים שלך. בבקשה.
אהה. לאבא שלי קראו צבי יהודה שוופל.
או בלועזית ליאופולד. הוא היה יליד בוריין.
זאת עיירה בבוקובינה. אהה. אימי קראו לה לאה שיל.
והיא הייתה מכפר על הגבול של פולניה. גם בבוקובינה.
אני בגיל 5. אהה. התחילו לשלוח אותי לחדר.
ללמוד. אהה. אותיות א'. ב'. בתפילות. אה.
אצלנו בבית היה בית יהודי. אבא שלי היה בעל מקצוע.
הוא היה זגג. והוא התמחה בגידולי חורף.
שעשו אז כבר באזור צ'רנוביץ. אהה. על.
במטה של זכוכית כזאת. היו מכסים בזכוכית ומגדלים.
האא. זה כמו בחממה?
כמו. חמ. חממות. חממות. אבל שעשו כבר אז.
האא. אז הוא חיבר את הזגגות עם ה.
הוא היה. הוא עשה את הזגגות. כן.
הא. אבל הנטייה הזאת לגידולי חורף.
זה לא.
זה היה מהצד של הזכוכית?
זה לא היה. זה היה מצד של ה. כן. זה היה מצד של האיכרים.
היו שמה איכרים גרמנים והם גידלו אז כל מיני ירקות.
בצ'רנוביץ?
בצ'. בפרוור של צ'רנוביץ שקראו לו ראש.
ראש?
ראש.
מ-המ.
ובזה הוא התמחה. וחוץ מזה הוא היה זגג.
היה עושה כל מיני עבודות זגגות.
ואימא?
אימא הייתה עקרת בית. ולפעמים הייתה מקבלת עבודות.
אהה. מבתי חרושת לגמור בבית. כמו כפפות. שלים.
לעשות פרנזי. וכל מיני דברים. גם כן הייתה עובדת בזה.
מ-המ. אמרת מבחינה של חיים יהודיים.
הבית היה יהודי מסורתי. או אורתודוקסי?
לא אורתודוקסי. אבל יהודי מאמין.
אבא שלי היה יהודי מאמין כי הוא היה מתפלל כל יום.
ושמרו על כשרות. זה מה שאני זוכר.
ומגיל 5 התחלתי ללכת לחדר. והיה לי עוד 2 אחים.
האח הבכור קראו לו יוסף. הוא היה ילי. יליד 25'.
והאח היותר צעיר קראו לו ישעיהו. הוא היה יליד 1931.
היה בינינו 3 שנים. ואני הייתי האמצעי. הסנדוויץ'.
המילוי.
בבקשה?
המילוי.
המילוי. זה לא. לא ממליץ להיות למישהו מילוי.
למה?
אז. לא יודע. אהה. מקופח.
אממ. אתה זוכר. אהה. חגים בבית?
כן. היו בשבתות.
אימא הייתה מכינה את המאכלים.
היא הייתה לבד אופה חלות בזמנים ההם. וכל מיני מאכלים.
היא הייתה מכינה. והיינו אוכלים שמה ליל שבת.
בשבת צוהריים תמיד היה כזה חגיגי.
וגם התלווינו לאבא שלי לבית כנסת.
בערב שבת אבא היה מביא מישהו מבית הכנסת לאכול?
לא.
כן.
כי היינו. אהה. 5 אנשים.
ולא היו שמה כאלו אורחים באזור שלנו.
האזור שלכם בצ'רנוביץ היה יהודי. אזור יהודי?
הי. כן. ש. היו. זאת עיר של אז בזמנו.
היה 150 אלף תושבים. מזה 50 אלף היו יהודים.
והיהודים. זאת אומרת. שליש מהאוכלוסייה הייתה יהודית.
הייתה קהילה יהודית מאוד מפותחת.
עם בתי ספר ובתי כנסת. גם. אהה.
העזרה ההדדית הייתה מאוד מפותחת.
אבא היה פעיל בזה?
היה פעיל. כן. הוא היה פעיל בקהילה היהודית.
מה זה היה כאן?
אוקיי שמשון. אמרת שאבא היה פעיל בחיי הקהילה?
בקהילה היהודית. כן.
כן. והיה מתן בסתר? או. במה התבטאה.
התבטא העז. התבטאה העזרה ההדדית?
אהה. לא. אה. אה. הי. היה מתן בסתר.
אבל. אה. אני למדתי למשל בבית ספר יהודי.
4 כיתות הראשונות שלי. התחלתי בגיל 7.
ו-4 שנים הראשונות שמה למדנו את השפה הרומנית.
זה היה שפה ראשית. וגם היה. ועוד כל מיני דברים.
מה שלומדים בית ספר עממי. וגם עברית היה לנו.
פעמיים בשבוע למדנו עברית.
מי. מי היה המורה לעברית?
אה. דופלר קראו לו. דופלר. והוא היה איש מבוגר.
אני זוכר. והיה איש נ. נורא נחמד. התנהג אלינו מאוד יפה.
כן.
דופלר.
אז בעצם ידעת כבר מאז עברית?
ל. אה. אנחנו למדנו פעם או פעמיים בשבוע.
אי אפשר היה ללמוד. אבל מילים בודדות. או שירים למדנו.
כי העברית שלך מאוד עשירה.
זה ב. רכשתי בארץ כבר.
מ-המ. אבל נראה לי שזה משהו שעוד קשור בילדות. באיזה.
יכול להיות.
היכרות. אהה.
יכול להיות.
ב. בגיל הנכון.
כן אמרו לי שהעברית שלי בסדר.
כן. כן. אממ. אז. אהה.
עכשיו. מה שרציתי להגיד לך.
כן.
שבבית ספר הזה. הילדים בחורף היו מחלקים לנו.
אהה. שמן דגים בשביל לחזק אותנו.
כן.
כל אחד אם רצו. לא רצה. ומי שרצה.
לא הביא סנדוויץ' מהבית.
היה יכול לקבל כוס חלב חם ולחמנייה.
אני חושבת שזה היה נגיעה של הקהילה. כן.
זה היה נגיעה של הקהילה.
כן.
ומי שלא היה לו צוהריים. היה גם מטבח כזה.
שהילדים יכלו ללכת לקבל צוהריים שמה.
אממ. ה. הייתם נחשבים לבית אמיד?
לא. אנחנו בית של בעל מלאכה.
כן.
בעלי מלאכה בחוץ לארץ. אהה.
התפרנסו אבל לא ברווחה. אהה. גדולה.
מ-המ.
היה הכול. לא היה חסר.
אני לא זוכר שהיה חסר. אבל בצמצום.
אהה. מה. מה היה.
מה הייתה דעתם של ההורים בקשר לארץ ישראל?
אבי היה ציוני. ושאף כל החיים לעלות לארץ.
הייתה אצלכם קופת קרן קיימת בבית?
זה אני לא זוכר. אבל ראיתי באזור שמה קופות קרן קיימת.
בבית ספר היה. בבית. אני לא זוכר.
ולמה הוא לא מימש בחייו את הרצון לעלות לארץ?
אני חושב שרק בגלל. אהה. אמצעים. לא היה לו אמצעים.
מ-המ.
מי שרצה לקנות סרטיפיקט אחד. זה עלה אז 1.000 שטרלינג.
והוא לא היה יכול לגייס סכום כזה.
כל אחד תמורת 1.000 שטרלינג היה יכול לעלות לארץ?
היה יכול לקבל סרטיפיקט ולעלות לארץ.
מ-המ.
אבל לא הייתה שום עזרה ל. בשביל לעלות. אהה.
אנשים. אהה. שאין להם את האמצעים לכך.
מ-המ.
אבל הוא שאף. הוא כל הזמן חלם על זה.
כן. אהה. אתה זוכר סבים וסבתות שלך?
כן. מ. רק מצד. אהה. אימא שלי. כי ההורים של אבא.
נספו במלחמת העולם הראשונה. מ. איזה מין שפעת.
וההורים של אימא גרו קרוב אליכם?
ההורים של אימא. גרו לא קרוב. גרו בכפר.
אהה. לא רחוק מ. מאיתנו. אבל. אהה.
אני ראיתי אותם פעמיים או 3 פעמים במשך כל החיים שלי.
היה להם. אהה. חנות כזו. מכולת בכפר. ושמה הם חיו.
לאימי היה עוד. אהה. הם היו 3 אחים ו-2 אחיות.
5. אה. אחים ואחיות היה לאימא שלי.
5 דודים היו לך?
5 דודים. ל. זאת אומרת. לא. 3 דודים. דודה. ואימא שלי.
וכולם גרו בכפרים באזור שמה. כולם הסתדרו בכפר.
מ-המ.
חיו חיי כפר בין איכרים. היה להם שמה.
אהה. משק. ושמה הם חיו עד המלחמה.
כן. הבית שלכם היה עירוני לגמרי נכון?
הבית שלנו היה. אבל אנחנו גרנו בפרוור של העיר.
קרוב שמה לראש. אהה. איפה שאמרתי לך.
לא גרנו במרכז העיר אלא בפר.
אז הייתה סביבה חקלאית יותר?
זה הייתה חצי חקלאית.
כן.
ולש. אבא היה שמה בית כנסת. היה לו שכנים מכירים.
והיה לו בני עיר. היה לו שמה אחד.
שהיה בן עיר שלו והיו נפגשים הרבה ביחד.
אהה. כשאמרת שאבא היה ציוני כל חייו. אהה. במה זה התבטא?
הוא הלך לאסיפות שהיה עושים של ציונים. היו שם הר. הרבה.
הייתה פעילות של.
מפלגות ציוניות. אבל הוא היה בפועלי אגודת ישראל.
הוא היה שייך לפועלי אגודת ישראל?
כן.
כן. ואתה היית. אהה. הצטרפת לאיזה תנועת נוער?
לא. לפני המלחמה לא הייתי בשום תנועת נוער.
אבל הייתי פעיל בבית. אהה. ספר.
היה לנו כל מיני חוגים ו. בשלב מסוים. בגיל 11.
אהה.
צירפו אותי למקהלה של הבית כנסת הגדול.
שרתי שם במקהלה. היה לי קול טוב. ו.
ומה. מה עברת בשביל לשיר?
שיעורי פיתוח קול. דברים כאלה היו?
לא. רק חזרות עם ה. אהה. ממונה על המקהלה.
ואהבת את זה?
מאוד אהבתי את זה. זה. קודם כל. זה.
אהבתי את זה. וגם. אה. לעשות רושם.
להסתכל שמה מהמרפסת למטה. לראות את החברים שלי.
שיתפעלו ממך?
שיתפ. בבקשה?
את היית שר כסולן?
לא.
בתוך המקהלה?
בתוך המקהלה.
כן. אממ. אז.
ה. העניין הזה. הציוני. היה בבית? היה בשיחות בבית?
כן.
מה. מה. מה אימא אמרה על ה.
אימא לא כל כך. אהה. השתתפה בזה.
אבל אבא אמר שהוא שואף להגיע לארץ.
אהה. לבנות אותה. להיות בין יהודים.
כן.
והיה לנו גם מ. מישהו ממ. משפחה. היה לו.
אמרתי שלא היה לו הורים. אבל היה לו 2 דודות שהם מאוד.
אהה. דאגו לו. אהה. טיפלו בו. אז. אהה.
לדודה אחת היו 2 ילדים. והם עלו ארצה בשנת ה-30' ומשהו. 35'.
והם התיישבו. נדמה לי. בקריית חיים. אהה.
והבן נהרג. הוא היה קבלן בניין.
נפל עליו איזה לבנה והרגה אותו.
והבת הייתה. כשעלינו ארצה ב-49'.
אז היא קיבלה אותכם?
אימי. אימי נפגשה איתה.
כן.
אני לא ראיתי אותה.
כן. אממ. אמרת שלמדת 4 כיתות.
אז.
בבית ספר יהודי?
כן. על זה יש לי גם לספר לך.
כן?
כשגמרתי את הכיתה ד'. זאת אומרת. השנה הרביעית.
הייתי צריך לעבור לבית ספר אחר.
כי שם היה חובת לימוד של 7 כיתות לימוד.
ח. אז למה לא את ה-7 באותו בית ספר?
כי לא היה.
האא.
הם רק היה 4 כיתות.
כן.
אז עברתי לבית ספר. אהה. ממשלתי.
וזה היה באזור שלנו. אז בכיתה שלי היו.
ממשלתי רומני? בית ספר רומני?
כן. כן רומני.
מ-המ.
בכיתה שלי היו איזה 15 רומנים. 12 גרמנים.
שמה היה ש. אה. פולקסדויטשה. שוובים. קראו להם.
מ-המ. כן.
והיינו 3 יהודים. סך הכול.
כן.
והמורה היה אנטישמי. אז התחילו כבר.
היטלר כבר היה בשלטון. זה היה. אני מדבר.
מ-המ.
אני התחלתי ב-36'. שלושים וש. אה. בן 7.
86. ב-35' התחלתי לימודים.
זה כבר אחרי ה.
39'.
כן.
39' עברתי לבית ספר הזה. הי. היו ממשלות.
אהה. אנטישמיות ברומניה. וגם. אה.
שמעו מהיטלר מה שהוא מעולל בגרמניה.
ואנטישמיות מאוד הייתה פעילה שמה.
ככה שהמורה שלי היה אנטישמי והיה קורא לי:
"יהודון. תבוא ללוח". ממש במילים.
ככה הם התייחסו אלינו. והגרמנים והרומנים. אז ת.
תתארי לך אז. אה. כל הגרמנים היו בהיטלריוגנד.
כן.
האלה שלמדו איתי. היו בנים ובנות.
אהה. לא היה לנו כמעט מגע כי עוד לא היה להם את ה.
חופש לעשות עם היהודים. היו. אה.
אם. אם מורה קורא לך. יהודון בא ללוח.
אז זה כבר. היה להם חופש.
כן. זה היה. אה. היה. מאוד. אהה. לא.
וכל זה נמשך עד שנת 40'.
אז למדת שם שנה?
שנה.
עד כניסת הרוסים?
כן. כיתה. כן. בדיוק. ביוני 40' התחלף ה.
אה. בגלל הסכם שמה. ריבנטרופ פופ.
ריבנטרופ.
אה. מולוטוב.
מולוטוב. כן.
אהה. אז לחלק הזה של רומניה נכנסו כוחות רוסים.
ואיך. אהה. איך זה בא לידי ביטוי?
אז אהה.
בבית ספר שם?
אני אסביר לך. הרומנים נ. נ. נסוגו.
ראיתי את החיילים הרומנים נסוגים.
ופשוט לכיכר שמה הגיעו המון טנקים רוסים. וזה.
אבל ב. בזמן הביניים. ב-24 שעות או כמה.
הייתה ביזה גדולה. החנויות ה. כל החנויות. רוב רובם.
היהודיות?
פרצו אותם.
היהודיות?
היהודיות בעיקר.
כן.
וכל האלה. אבל לא דווקא יהודים. אהה.
הם לא בחלו באף אחד. באו שמה כל מיני אוכלוסייה.
היו פורצים את החנויות. וב. בוזזים את החנויות.
כי הרגישו ש. שזה בין לבין. אז אפשר.
כי אין. אין. אה. אין ש. אין שלטון. היו בוזזים.
ואני בתור ילד הייתי מסתכל מהצד איך עושים את זה.
זה היה נורא. כשהיה בא בעל החנות וזועק שמה:
"מה אתם עושים וזה?" אז. אהה. אמרו לו:
"תברח. אם לא. יהרגו אותך". זה. זה ראיתי במו עיניי.
ופחדת? מה אתה זוכר שעבר לך בראש?
לא אני עמדתי בצד. רק הסתכלתי איך. אה.
איך עושים את זה. זה היה נורא לראות.
כמה אנשים זורעים את. אהה. משתלטים על כל הדברים.
וסוחבים חבילות. כולם סוחבים.
והיו ביניהם אנשים שהיכרת?
לא.
לא.
אז זה. זה היה בעיר בעיקר. במרכז העיר. וזהו.
ואז הכל השתנה לגמרי. היחס של.
ליהודים היה שונה. האנטישמיות נעלמה.
אז היה. אבל. אבל הם לא היו הכי טובים ליהודים?
התחילו כל מיני הלאמות ו.
לא. אבל מבחינת. זאת אומרת.
האווירה?
חופש וזה. היה. עכשיו לעשירים הל. אהה.
העלימו את הרכוש. מי שהיה לו חנות או בית חרושת.
תיכף. אה. הורידו אותו. ושמו ועדים של העובדים.
או מנהלים שלהם. אבל מבחינת ילד. מה שאני הרגשתי.
שהרבה יותר חופש. הביאו לנו מורים חדשים.
האא. השאירו את כולם באותה כיתה.
הייתי בכיתה ה'. נשארתי בכיתה ה'.
אבל עברתי לבית ספר יהודי. היה בתי ספר יהודיים.
למדו. יידיש. הייתה השפה הראשית.
ובנוסף למדנו רוסית. אוקראינית. גרמנית. וכל יתר הזה.
ויידיש. אפשר היה בלי בעיה ללמוד? זאת אומרת.
לא. זה היה בשבילי חדש. אני אומנם ידעתי לדבר.
אבל לא לכתוב. לא. כל זה ללמוד בשנה אחת.
3 שפות חדשות או אפילו 4 ושרדנו את זה.
אבל היה חופש. נתנו לנו שמה ספרים בחינם.
הביאו מורים מברית המועצות. יהודים שדיברו יידיש.
אה-הא.
המנהל. הכל הביאו מברית המועצות.
לעומת זה. ל. לאבא שלי היו כל מיני גזירות.
שהיה לו מאוד קשה לקבל. הכריחו אותו לעבוד בשבת.
ואותי ללכת לבית ספר בשבת. אבל זה כבר. אהה.
זאת אומרת הבית ספר היהודי עבד בשבת?
עבד בשבת. אה. אצלהם אין. אהה. היום היחידי שהיה זה.
זה יום ראשון. ל. דת לא היה. אסור להזכיר את זה.
אומנם לא סגרו את הבתי כנסת. אבל. אהה.
הסתכלו בעין רעה מי שהולך להתפלל או מי ש.
וגם כל התנועות הציוניות?
גם כל הת. נעלמו לגמרי. נעלמו.
נעלמו לגמרי.
היינו צריכים הכל להיסגר.
כן.
ואני זוכר שבראש השנה ויום כיפור.
לא הלכנו לבית ספר. ואבא לא הלך לעבודה.
אז עשו לנו אחר כך משפט שמה. המורה קראה לנו החוצה.
למי שלא בא. והשפילה אותו ולכל הכיתה. שאנחנו קלריקלים.
דתיים ולא הולכים לפי הרוח החדשה.
והיא הייתה בת של רב. המורה שלי.
מרוסיה?
המכננת. המחנכת.
המחנכת שבאה מרוסיה?
לא. היא לא באה מרוסיה. היא הייתה מבסרביה.
כן. מ-המ.
קראו לה פרידמן והיה לה. בשואה פגשתי אותה.
ואת אבא שלה שהיה רב.
אז היא הייתה צריכה.
היא הייתה מורה. כן.
בשם הקומוניסטים להגיד. אהה.
בשם הקומוניזם ל. להטיף לנו. והיינו שם.
שם בתנועת נוער. בפיונירים. את כולם עשו אותנו פיונירים.
זה צופים לא?
זה מין צופים. עם. אהה. כזה אדום.
צופים רוסים?
כן. עם. אהה. אהה. עם ה.
עניבות?
ע. עניבה אדומה. כן. קראו לזה פיונירים.
זה. זה בעניין הגיל שלכם. הייתם שייכים לפיונירים?
או. או שזה כמה הלכו לתנועה?
כן. כן. אבל זה מין. אהה. תנועה.
ששמה מטיפים לך להיות קומוניסטו ולעבוד ו. כל ה.
ו. ומה קרה במשפט הזה שעמדתם בו?
אה. השפילו אותנו. מאבא שלי. אה. אה. הורידו לו.
נדמה לי. חודשיים שכר. ש. חודשיים הוא לא קיבל
את השכר שלו או פחות. אני כבר לא זוכר.
עשו לו משפט חברים. שהוא חטא כלפי ה.
מי? אי. איך. אהה. התבצע המשפט?
מי ישב מולכם? גם אתה ישבת שם?
לא. לא. לא. אני. אני בבית ספר.
רק המורה אמרה שילדים. שאנחנו לא מתנהגים כמו שצריך.
אבל כל הכיתה הייתה יהודית. יהודייה?
אבל ה. הרוב כן באו.
מפחד?
משום מה. לא יודע. מפחד. כן הרוב באו.
כן.
רק בודדים לא באו. אנחנו היינו בין הבודדים.
מ-המ. אז בפני הכיתה היא אמרה?
בפני הכיתה. ו. אבל אנחנו הרגשנו חוץ מזה.
בחוץ לא הציקו לנו. האנטישמים. לא צעקו לנו ז'יד שמה.
"יהודון". וכל זה. אבל כל זה. והיו חוגים.
יצאנו לשדה וראינו איך הם. אה. גודלים שמה פרחים.
למדנו את זה. איך לפרק את זה. והסבירו לנו.
זה במסגרת הקומוניזם?
בבוטניקה. מסגרת הלימודים של הבית ספר.
כן.
אבל כל זה היה רק שנה אחת.
אז זאת שנה שסך הכול זכורה לך לטוב?
כן. זאת הייתה שנה נהדרת. אבל אני אומר לך.
יהודים מאוד סבלו. ביטלו את כל התנועות הציוניות.
אהה. מי שהיה לו. אהה. נכס או משהו. הורידו אותו לגמרי.
והוא. אפילו אם היה לו דירה גדולה.
הכניסו לו עוד אנשים לתוך הדירה שלו.
שרק חיים בדי. דירה של. ש. 2 חדרים היו. לא ככה.
אבל אצלכם זה לא קרה? אתם הייתם מבית צנוע?
אצלנו זה לא קרה כי לא היה לנו. היה הכל צנוע ולא.
כן. ו. אממ. אז. אז חוץ מהקטע הזה הקומוניסטי של הח.
אהה. שהיה מול היהדות. אז לא הרגשתם.
אהה. אממ. מ. אה. מצוקות בשלטון הקומוניסטי?
כן. היה מחסור שמה. למשל בגדים לא היה בכלל.
המשפחות של הקצינים הרוסים. אנחנו במקרה.
גרנו על יד בסיס צבאי והיו שם יהודים שבאו.
דיברו יידיש. שמעו שאנחנו יידיש.
אז הם לא היו בכלל. לא היה להם כמעט מלבושים.
האלה זולים. את יודעת? בד הם לבשו כזה.
פעם בשנה נתנו חולצה אחת ומכנס. נקודות על זה.
זה בכלל לא היה. או נעליים. הכול היה מחסור נוראי.
מזון איכשהו עוד היה.
לא הרגשתם רעב?
לא. לא. לא.
כן.
אהה. היינו בסדר. וכל זה היה. כל האידיליה הזו היה.
שנה?
עד שנה אחת. ו.
עד יוני 41'?
ביוני 41'.
כן.
כשפרצה המלחמה בין רוסיה לגרמניה.
ואז מה. בעיני הילד שלך. מה אתה זוכר מ. מיוני 41'?
מ. אהה. אז אני אסביר לך.
כן.
זה סיפור ארוך. אהה. אז נכנסו. חזרו הרומנים.
קודם כל הרוסים יוצאים?
הרוסים יצאו וחוזרים הרומנים. עם גרמנים. עם גרמנים.
ואז יש תקופה כאוטית כזאת?
אהה. כן. אבל זה בקצרה מאוד.
זה כסף קטן על יד. כן.
ואז כל ה. אוכלוסייה קיבלו אותם בתשואות רבות.
האוקראינים. שמה הייתה.
האוכלוסייה הרומנית?
אהה. היו מעט רומנים. היו בעיקר אוקראינים שמה.
מ-המ.
והתחילו הגזירות. מהיום ראשון. ליהודים אסור. אהה.
לצאת עד שעה מסוימת. אהה. צריך ללבוש את הכוכ.
טלאי הצהוב?
את הטלאי הצהוב. בחנויות. היה מחסור במזון.
אה. מכרו שמה לחם או מצרכים הכי בסיסיים.
מי. מי שהטיל את זה. זו הייתה ז'.
אהה. ח. היו חיילים רומנים במיוחד?
רומנים. כן.
לא הרגשתם כל כך את הגרמנים?
הגרמנים פחות. אה. זה. חזר לרומניה. אבל ראינו אותם.
הם היו מהצד. למשל. אני ראיתי תמונה.
שברחוב הראשי עברו שמה יהודים. אז. אהה.
2 חיילים גרמנים אמרו להם לצחצח להם את המגפיים.
הם ראו שהם עם זקנים וזה. וראיתי את זה. מושפלים.
לצחצח להם את הנעליים. או העוזרות שעבדו אצל היהודים.
היה להם חברים. אהה. חיילים. הם היו שולחים אותם לבתים.
איפה שהם עבדו. שחשבו שיש שמה תכשיטים ודברים כאלה.
אז התחילו ל. לש. ל. אהה. פשוט ל. להיכנס לבית.
ולקחת להם מה שבא להם. החייל היה הכול יכול.
אף אחד לא יכול. היה יכול לעצור אותם.
הרומנים?
רומנים.
כן.
לשדוד שמה את היהודים. את התכשיטים. את הזה.
היו?
ומי שלא נתן. נ. נתנו לו מכות רצח. וזהו.
ואתה פשוט היית רואה את זה? ראית?
אה. אני ראיתי את זה. ושמעתי את זה.
ואחר כך אני ראיתי. אותי שלחו לקנות מצרכים.
אז באנו שם עמדנו בתור. אבל אמרו יהודים בסוף.
וה. חיכינו. חיכינו. עד שכבר לא היה כלום.
וזה נמשך ככה מיוני עד אוקטובר. לא. לפני זה. ב.
נדמה לי בספטמבר. מודעות גדולות בכל המקומות.
כל היהודים לוקחים תרמיל. לכל אחד תרמיל.
במודעה כתוב?
במודעה. סוגר את הבית שלו ועובר לגטו.
הגטו היה מן כמה רחובות שחיברו אותם יחד. וכמו.
הייתם בתחום של הגטו גרתם?
אנחנו לא גרנו בתחום. היינו צריכים לעבור.
להשאיר את הכול בבית ולעבור לגטו.
אגב כל הביזות והדברים האלה.
הבית שלכם. אהה. לא. לא נכנסו לכם?
אנחנו לא ראינו. אנ. שעזבנו. אנחנו לא ראינו.
לא עשו ביזות מיידיות.
מ-המ.
בדירות האלה. כי אמרו שצריך לסגור את זה.
ולמסור למישהו את המפתח.
לא. אבל בתקופה הזאת. עד שאמרו לכם להתאסף.
ולעבור לגטו אז לא נכנסו אליכם?
אז היו ביזות. ה.
אליכם נכנסו?
אלינו לא. לא. לא. לא באו.
כי לא כל כך היה מה לגנוב. אני מבינה?
לא. היה. לאימא היה תכשיטים. וזה.
כן.
אבל הם לא.
זה פסח עליכם?
לא היה לנו עוזרת בית שעבדה קבוע אצלנו יום יום.
כי היו כאלה שהיה להם עוזרות שעבדו אליהם.
אצלהם כל היום. והם ראו בדיוק איך הבית מתנהל.
ואגב. אהה. טלאי צהוב. נשאת?
כן. כל הזמן.
ממתי?
מאז שהם.
משהם נכנסו? כן.
סו. עד שיצאנו מהגטו.
ואימא תופרת לכם את זה? איך אהה.
אימא עשתה את זה. כן. לקחה בד.
וכזה מאוד. אהה. פרימיטיבי.
כן.
לא עם ה. אהה. חתוך עם הקצוות ו.
ו. ואיך הרגשת ללכת עם הטלאי הצהוב בחוץ?
מושפל. כל הזמן מושפל. ואיפה שעברנו.
הגויים היו רצים אחרינו. מרביצים לנו. זורקים אבנים.
היית מחזיר?
מה פתאום.
בורח?
הם. הם היו. כן. הייתי מסתתר באיזה מקום. לעבור את זה.
לא הייתי גיבור. אני הייתי בן 12. 13.
מ-המ. וזה. אסור היה גם ליסוע בטח ברכבת חשמלית או ב.
זה אני לא זוכר.
לא? כן.
אבל לצאת. מ. את המקום.
היה אסור לעזוב את ה. רק היו צריכים ל.
את הגטו הזה?
אחר כך לא.
אז.
אחר כך נכנסנו לגטו. אחרי.
עזבנו את הבתים. לקחנו כל אחד תרמיל.
א. אתה זוכר דברים שלקחת? דברים שהיו לך חשובים? לא?
כמעט לא. רק. אהה. בגדים קצת. קצת אוכל אימא נתנה שמה.
לא זוכר איזה. הכינו. נדמה לי.
כמה לחמים. או. וזה מה שלקחנו.
איך הייתה האווירה בבית כשזה קורה?
ההורים מסבירים לכם מה הולך להיות?
לא. אנחנו הבנו ש. אה. אה. ידענו בדיוק ש. זהו.
מגרשים אותנו מהבית. הכול נגמר.
כל הדברים שאהבנו. משחקים. זה הכול נשאר.
ועברנו לגטו. שמה הצטופפנו בחדר אחד כמה משפחות שם.
2 או 3 משפחות בחדר. לנו על הרצפה.
אה. ושם היינו איזה שבועיים או 3 שבועות.
ואז התחילו לצאת משלוחים.
זה כבר. זה בסביבות ספטמבר שאתם עוברים לשם?
כן. ספטמבר.
כן.
ספטמבר. אוקטובר. תחילת אוקטובר.
זה היה אחרי החגים. אחרי סוכות. שמחת תורה.
מ-המ.
ואז מתחילים לשלוח. אה. משלוחים.
עם ה. אה. ללכת לרכבת. וב.
איך. איך זה מתב.
רכבות של בהמות.
כן. איך שולחים אותכם לרכבת? איך זה מתבצע?
עם כרוז. עם מה? איך. עוברים בבתים?
באים. באים מאיזה. ברחוב.
מגרשים את כל האנשים החוצה מהבתים. חיילים רומנים.
חיילים רומנים?
כן. ומתאספים שמה ברחוב.
והוא רואה כבר שיש לו. לפי הרשימה כמה שהוא צריך.
הולכים ברגל עד לתחנת רכבת. וש.
זה. זה הייתה רשימה שמית? או פשוט כמות של כמה יהודים ו.
לא. לא. לא. לא חושב שהיה רשימה.
לפי מספר? לפי כמות?
הלכו לפי. עברו את הבתים. בכמות. בדיוק. ספרו.
ואז הגענו לרכבת. עמדו שמה קרונות של בהמות.
זאת הייתה תחנה בצ'רנוביץ?
בצ'רנוביץ. כן. בתחנת הרכבת של צ'רנוביץ.
זה גם לא היה רחוק מהגטו. איזה חצי שעה הליכה.
כן?
ושמה הכניסו אותנו לרכבת בצפיפות רבה. קטנים. גדולים.
זקנים. חולים. כו. הכול ביחד. ומתחילים לנסוע.
איך. איך אבא ואימא שומרים עליכם? או איך מתנהל הקשר?
אה. מנסים לשמור עלינו. אנחנו היינו ביחד. איכשהו.
השתדלנו להיות ביחד.
מ-המ. מה. מה. מה עובר לך בראש אז?
עוד לא ידעתי למה לצפות. י. ידעתי שרע לי.
אבל לא. לא ידעתי עד כמה.
אני חושבת ש.
כי פתאום אין לי. אין לי מה לאכול צוהריים.
אה. אה. אה. ככה אכלנו ארוחות סדירות. וזה.
כן. אני חושבת שלילד. זה כל כך קשה לראות את ההורים ב.
במצב כזה ש. שלא יכולים להגן עליו. או.
אבא שלי היה מאוד מאוד נפגע מהכול הדברים האלה.
כי הוא היה אדם שהיה חייל בצבא.
והוא. אהה. הבין איך החיים צריכים להיות.
פתאום הם עשו ממנו כלום. והוא. זה מאוד פגע בו. ב.
כן.
ואז אחרי כמה ימי נסיעה. אה. שוב פעם.
לא נתנו לנו. לא אוכל. לא מים. כלום.
ומה.
אנחנו מ.
איך. איך אנשים מתנהגים בקרון?
בקרון היה נורא. ל. אה. אה. למי שצריך לשירותים.
א. אני חושב שפעם ביום או כמה פתחו את הזה.
ונתנו לנו לרדת. ת. תחת שמירה קשה.
ואז כל אחד היה יכול לעשות את הצרכים.
אבל זה היה נורא. בקרון עשו. עשו באיזה כלי.
ואחד ראה את השני. לא היה שום פרטיות. היה משהו מחריד.
וככה נסענו כמה ימים. 3 או 4. אני לא זוכר בדיוק כמה.
עד שהגענו למרקולשט. תחנה ראשונה.
אז אתם נוסעים כאילו בכיוון לבסרביה?
לבסרביה. כן. אנחנו נוסעים לבסרביה.
ומה קורה במרקולשט?
במרקולשט. אממ. מכניסים אותנו לבתים כזה.
חצי הרוסים. זה היו בתים של יהודים.
וראינו הקירות היו שחורות. וכל מיני כתבים שמה השאירו.
תיזהרו. שודדים אותכם. אהה. מגרשים אותכם.
את יודעת. כל מיני כי. כתובות כאלה.
מה שיהודים שעברו שמה. השאירו את זה.
שמזה התחלתם כבר קצת להבין מה הולך להיות?
התחלנו להבין שהולך להיות לא. כבר הרגשנו שלא טוב.
שמה אחרי יום יומיים. עשו שיירות מאנשים.
והתחילו לגרש אותנו ברגל לכיוון הדניסטר. הנהר הדניסטר.
כן.
שזה חוצה בין בסרביה לאוקראינה.
אה. טרנסיסטריה.
לטרנסי. טרנסיסטריה זה שם רומני הרי.
כן.
כי כך קראו לזה הגבול של אוקראינה.
ברור. אהה. ו. והכל הכל התנהל תחת חיילים רומנים?
חיילים רומנים.
ואוקראינים? או רק רומנים?
לא. רק רומנים.
היו רומנים. כן.
רק רומנים. ובצד היו גרמנים. אני לא יודע.
הם עקבו אחרינו או משהו כזה. אה.
כל הזמן ראינו גרמנים בסביבה. אבל הם לא היו פעילים ב.
הם לא היו מזיקים? זה היו הרומנים?
לא. לא. לא פי. היו פעילים. הם לא גירשו אותנו .
או אמרו לנו. זה היה. הכול היה ז'נדרמים רומנים.
אז. אז הם. אהה. מארגנים אותכם ב.
בשיירות כאלה.
בשיירות? זה היה מן.
והולכים.
מן מסע מוות כזה. מן צעדת מוות?
"ותלכו". זה מן צעדת מוות. ואז אחרי יום יומיים. אה.
ראיתי בצד אנשים שלא היו יכולים להמשיך.
זקנים. זקנות. אהה. נשים עם תינוקות.
היו בצד הדרך ולא הלכו. אני לא ראיתי.
אבל אמרו שירו בהם והשאירו אותם.
וכל יום היו יותר כאלה. ואני זוכר. כשהייתי צמא ורעב.
והלכנו. היה גשם ואנחנו הלכנו בתוך הגשם.
זה חורף?
והיה בוץ.
אוקטובר. נובמבר.
בוץ עמוק כזה. את יודעת? חצי נעל נכנסה לתוך הבוץ.
בשלב מסוים אני בכיתי שם בצד. ה. הלכתי ובכיתי.
שאף אחד לא יראה כי היה לי. רע לי. אני רעב. אני. קר לי.
ה. בבוץ קשה נורא ללכת. לא סיפרתי לאף אחד.
ואתם כל הזמן חמשתכם ביחד?
כל הזמן חמשתנו יחד.
כן.
עד שבאיזשהו יום. מישהו. אהה.
מתקרב לאימא שלי. איזה אחד האיכרים שמה בסרבים.
נותן לה מכה בראש. וחותך לה את התרמיל שלה.
אה. כל התרמיל. מה שהיה לה על הגב.
שמה היה לה דברים הכי. חשובים של הבית.
היה פמוטי כסף. אהה. כל מיני דברים מהבית.
מה שהיא לקחה. דברים הכי יקרים גזלו מאיתנו.
זה אוקראיני עושה את זה?
כן. ב. ב. בסרביה זה מן. אהה.
רומנים כאלה. אני. ל. שמה אין אוקראינים.
מי יו. מי יודע? אבל זהו. נשארנו. חצי רכוש כבר הלך.
וגם תכשיטים בטח היו לה שם?
גם תכשיטים. כי. עכשיו. ממה חיינו כל הדרך הזו?
אז בערב היו עוצרים באיזה מקום.
לפעמים הכניסו אותנו לאיזה רפת. כזה קולחוז.
ולפעמים לא. וכך היינו יושנים בחוץ. אבל. אה.
בערב הי. היו מתאספים איכרים ומביאים מצרכי אוכל.
תמורת איזה בגד. אני לא יודע. זוג מכנסיים.
או חולצה או מפה. אהה. קיבלת קצת אוכל.
סחר חליפין כזה עשיתם?
סחר חליפין.
כן. והיה לכם מה לתת?
בהתחלה עוד היה. היה מפה. היה איזה בגדים של אימא.
מטפחות. אהה. כל מיני דברים. וככה החלפנו עם אוכל.
וכך. כל יום היה יותר גרוע. ההליכה.
היינו יותר עייפים. אנשים התחילו להיות חולים.
שלא יכלו ללכת. מי שזה. הלך לצד וגמרו אותם.
אנחנו לא ראינו את זה אבל שמענו יריות.
וככה הלכנו מספר ימים או אני לא זוכר כבר כמה.
שבועיים או משהו כזה.
עד הדניסטר?
עד הדניסטר. הגענו ל. לגדות של ה. דניסטר.
ושמה חיכינו בשביל לעבור. ל. הגשר היה מפוצץ. הרוס.
והם בנו איזה מעבורת וככה העבירו את האנשים.
והמעבר היה מאוד מאוד קשה. זה. היו צריכים לרדת.
והירידה הייתה קשה. אנשים מבוגרים.
תלולה?
כן. הייתה תלולה. והרבה אנשים נפלו שמה.
תוך כדי עלייה על זה לתוך המים. ואף אחד לא הלך.
להציל אותם או למשות אותם. ככה טבעו. אחר כך.
ואתם מצליחים כול. חמשתכם?
אנחנו הצלחנו כולנו בשלום לעבור את זה.
והגענו כבר לשטח. ליאמפולי. כמו שאמרתי לך.
יאמפולסקי?
יאמפול. יאמפולי.
יאמפולי?
יאמפולי.
זה. זה היה הנקודה בצד השני?
הנקודה הראשונה של אוקראינה.
ש. שמעבר לדניסטר?
מעבר לדניסטר. ושם הלכנו עוד כמה קילומטר.
עד שהגענו לאיזה קולחוז.
קולחוז. את יודעת מה זה? זה כזה.
כן.
משק שיתופי. ושמה הכניסו אותנו לרפת גדולה.
ושם. אה. התמקמנו. שוב פעם. ל.
אף אחד לא דאג לנו לאוכל. לצרכים הכי מינימליים.
זה כל הזמן אותם שומרים רומנים?
הם היו מתחלפים.
מתחלפים.
הם. הם. הם לא הלכו הרבה. כל מקום הם התחלפו.
מ-המ. אז אתם באורווה הזאת?
באורווה הזו. ואנ. אני יוצא ככה לעשות.
אהה. סיור קטן. לראות מה יש מסביב.
אז ראיתי שמה המון יהודים מבסרביה.
שהם כבר גירשו אותם מספר חודשים לפנינו.
הם היו הרבה יותר גרועים מאיתנו.
הם כבר היו חצי ערומים כאלה. לא היה להם בגדים.
או בגדים מאוד קרועים. הם היו מורעבים. אהה. רזים כאלה.
ו. אה. הם היו הרבה יותר גרועים מה שאנחנו.
כי אנחנו היינו רק קרובים מהבית. לא מזמן עזבנו.
וזה היה מראות נוראיים. היו מורעבים ומלוכלכים.
כאילו שהם לא בני אדם. מן בני אדם כאלה. נורא.
ומשמה שוב פעם שיירות.
כמה זמן אתם באורווה הזאת?
אהה. היינו יום יומיים. ממשיכים ללכת. עוד לא הגענו ל.
ושמה עוברים כל מיני נקודות. אהה.
ביום הולכים מהבוקר עד הערב. אני לא יודע.
15 קילומטר או כמה. שוב פעם. קור עז.
בוץ נוראי. ואנחנו עדיין הולכים. מחזיקים מעמד.
עד שהגענו לאיזה קולחוז שקראו לזה אובודובקה.
אובודובקה? כן.
אובודובקה. ושמה שוב ראינו אנשים חולים. גוססים.
אהה. המון מתים. התחלנו לראות מתים. גוויות. אהה.
מסתובבות ככה. אהה. רואים אותם בשטח.
אף אחד לא מסלק אותם. לא קוברים אותם.
אבא ואימא מתפקדים?
אבא ואימא מתפקדים. והם עוזרים גם לנו.
כן. זאת אומרת אתם מרגישים עוד מוגנים?
אנחנו מרגישים עוד מוגנים.
וגם שמה שהינו כמה ימים. ומשמה עוד הלכנו הלאה.
אז בכל זאת.
מה ששכחתי להגיד לך. שביאמפולי ראיתי בין היתר.
על ערימת זבל. אהה. תינוקת מתה. זאת אומרת.
אהה. גו. גוויה של תינוקת מתגלגלת שמה בזבל.
שאף אחד לא. לא קובר את זה. לא כלום.
מונחת ככה. הייתה חצי קפואה. אבל מתה. אה. תינוקת מתה.
איך. איך. אהה. בכל זאת ה. אתם.
אתם אוכלים במשך כל הימים האלה?
אז אני אומר לך. אהה. רק שזה.
שהחליפו תמורת. אהה. איזה חפץ.
תמיד היה עם מי להחליף בדרך?
כן. הם תמיד. הם ידעו ש.
עם האוקראינים?
כן. הם. אהה. ידעו כבר שהם יכולים לקנות מציאות.
תמורת קצת אוכל. שמה לא מקבלים שום דבר.
אף אחד לא דואג לנו ל. לאוכל. לשתיה.
רוצים שתמותו בעצם?
בדיוק. רוצים שאנחנו נמות. זה הכול.
כן.
אז מה. המשכתם עד אובודובקה?
כן. מאובודובקה.
שמה באובודובקה. אובודובקה הייתם נשארים?
היינו כמה ימים. ושמה היה שוב. היו המון אנשים שמה מתו.
גוויות. אהה. ה. ראינו המון חולים שמה.
ב. על הרצפה פזורים. אף אחד לא עוזר להם.
היה נורא. נורא לראות את זה.
כן. כשאתם מגיעים למקום כזה שאתם נחים. או אני יודעת.
אז. אז. אהה. אז יש עליכם משמר כבד?
כל הזמן היה משמר. אי אפשר היה לזוז לאף מקום.
היו. כל הזמן היה. אהה. חיילים עם רובים מקודנים.
וכשהיה. הם ראו משהו. איזה סכנה.
זה היו יורים ישר. היה להם אפשרות לירות.
אי אפשר היה לעשות שום דבר. ושמה.
אחר כך. אחרי אובודובקה. עוד המשכנו איזה יום יומיים.
עד שהגענו ל. מקום הזה שקראו לזה ברשד.
אז זה קרוב לאובודובקה. ברשד?
כן. כן. איזה 50. 60 קילומטר.
כן. ומה. איך נראה המקום הזה. ברשד? מה זה?
ברשד זה מין עיירה כזו. שלא יודע. אולי 10 אלפים.
או 15 אלף תושבים היו. והיו שמה בתים ריקים.
והביאו ל. אנחנו הגענו לאיזה. היה שם גטו.
הם היו של יהודים הבתים?
כן.
כן.
אני חושב שכן. היה שמה גטו. והבתים האלה.
היו בגבול של הגטו. הבתים ה. ואבא שלי ועוד מישהו.
עוד משפחה. אה. ראינו איזה בית כזה חצי הרוס.
בלי חלונות. בלי דלתות. אז. אה.
אבא שלי והשני הלכו בסביבה. מצאו איזה קרשים.
סגרו את זה קצת. ושמה אנחנו התיישבנו.
זה היה המ. המגורים שלנו. אהה.
כולם שמה נשכבנו על הרצפה. לא היו מיטות. לא היה כלום.
ב. ב. בקושי ארגנו קצת קש. שמה נשכבנו ללילה.
למחרת אף אחד לא קם. זאת אומרת.
היינו כל כך עייפים מהדרכים של השבועות האחרונים.
והיה קר מאוד. היה כבר חורף. שלג בחוץ.
אז מה חימם אותכם? איך לא קפאתם?
כלום. אהה. היה לנו כיסויים כאלה. כיסוי. כזה.
שמיכות שסחבנו כל הדרך. זה היה עם. אהה. נוצות.
אה-הא. פוך כזה?
כזה. כזה פוך. כי זה מה שאימא סחבה.
זה גם היה לאחרים. כולם. אהה.
אז את זה לא שדדו ממנה?
זה לא שדדו ממנה. זה כנראה היה בחבילה של אבא.
אז נשכבנו שמה.
וזה הציל אותכם?
ואימא הייתה היחידה שקמה. ועשתה שמה אש בחוץ.
וחיממה איזה סיר מים. זה היה לנו סיר.
ומצאה שמה סלק סוכר. זה היה העונה של ה.
מורידים את הסלק סוכר מהשדות.
אז היו עוברות מהכפר המון עגלות עם הסלק הזה.
וזה לפעמים היה נופל מהעגלה או.
לפעמים היא הייתה מבקשת מזה שהוביל את זה שייתן לה.
והיא הייתה חותכת את זה ומרתיחה.
זה היה מאוד מתוק. [משובש] (לא רלוונטי).
[כך במקור].
ידעתם. שמשון. ששם אתם נשארים זמן רב? או.
לא ידענו כלום.
לא ידעתם?
לא ידענו שום דבר. אף אחד לא הודיע לנו. כלום.
כל אחד עשה. זאת אומרת ידענו שאנחנו סגורים תחת. אהה.
מן גטו כזה. תחת שמירה. אבל לא ידענו כלום.
אנשים. סליחה. האנשים האחרים גם מצאו בתי. מקומות כאלה.
כן.
בתים כאלה נטושים ו.
כ. לא. גם נכנסו ל. אהה.
מקומות ציבוריים. למשל בית כנסת.
בתי ספר?
היו בתי כנסת. בתי ספר. שזה היה בגטו.
וזה לא היה פעיל אז בכל מ. אבל הכל זה היה מלא כבר.
כשאנחנו הגענו זה היה כבר מלא על ידי אנשים אחרים.
מי? כאלה שבאו לפניכם?
שבאו לפנינו כמה ימים או שבוע או שבועיים.
זה היה הכול מלא. אז הם מצאו כזה בית חצי הרוס.
ושם אנחנו התיישבנו. ועוד איזה משפחה של 5 אנשים.
ועוד 2. וזה. גרנו בחדר אחד. אנחנו חדר של 2 על 2 מטר.
בצד אחד המשפחה שלנו. בצד השני המשפחה שלהם.
ואני אומר. אנחנו לא קמנו. היינו כל כך מותשים.
האימא הייתה יחידה שקמה ו.
אימא זאת אימא.
כן. והייתה יוצאת שוב פעם. מחליפה משהו.
כמה תפוחי אדמה. ומכינה לנו משהו לאכול.
אבל היינו רעבים כל הזמן. זה. זאת אומרת. אף ארוחה לא.
השביעה ממש?
השביעה ממש. כי לא היה.
כן.
ואנשים התחילו למות אפילו מרעב.
אני ראיתי אנשים שמתים מרעב. כי לא היה כלום.
אז אימא איכשהו החזיקה אותנו. אנחנו קיבלנו חום גבוה.
לא יודע. קיבלנו איזה מן טיפוס כזה. חום גבוה.
כולכם?
כמעט כולם. כן. כולנו. אבא. 3 האחים.
2 האחים?
רק אימא הייתה יחידה.
כן.
לא. וגם כנראה המשפחה השנייה. כי במשפחה השנייה.
אחרי איזה שבוע. 10 ימים. האבא הוא מת. זאת אומרת.
קודם הוא גסס. אנחנו שמענו את כל השיהוקים.
זה מה שלפני המוות. מן נשימות כאלה כבדות.
וזה היה נורא. מת. האבא. הוציאו אותו ליד הדלת.
ושמה אספו אותו. אחר כך האימא מתה.
ואחר כך 2 האחים. ה. כל המשפחה הזאת תוך.
אני לא יודע. חודש לא היה. נשארה בת אחת.
והיא הצטרפה אליכם? או.
לא. היא. היא הייתה. היא חיה שמה איתנו.
אני לא יודע. אולי היא הלכה לאיזה משפחה.
אני כבר לא זוכר איפה. לאן היא הלכה.
אבל היא נשארה לבד מכל המשפחה. אחר כך היה עוד זוג.
בעוד איזה חדרון שמה במטבחון. גם אלה מתו.
רק אצלנו לא מת אף אחד.
אבל אתם. אתם חולים?
חולים. חולים. יש לנו טיפוס.
ושום טיפול?
שום דבר. האימא היחידה שמכינה לנו קצת משקה חם.
לפעמים זה היה מרק תפוחי אדמה או.
ה. ה. המשקה הזה מהסלק סוכר.
קני סוכר? כן. מזה.
זה לא קני סוכר. זה סלק סוכר.
סלק סוכר.
הוא לבן כזה. בצבע. מה שיש.
זה מאכל לבהמות.
זה מאכל לבהמות או שעושים מזה סוכר. מזה מייצרים סוכר.
כן.
וזה לקח איזה חודש או יותר.
אז ככה היא טיפלה בכם. אימא?
אימא טיפלה בנו. אם לא. גם אנחנו היינו.
והיא לא חלתה?
אחרי זה. אחרי שאנחנו.
הבראתם.
אחר כך לקראת האביב. לקראת האביב.
אז. אהה. איכשהו התחלנו. ה. אני זוכר.
אני קמתי על הרגליים. והיה כבר יותר חם קצת וניסינו.
ניסיתי לצאת. אז מסביב חורבן. את לא.
רק רואים גוויות שמוציאים שמה מה. אהה. בתים.
מה. מהב. מהבית כנסת שמה היו המון אנשים.
אז תמיד היה מלא והייתי רואה איך שעובר שמה.
2 אנשים עם מן עגלה כזו. זורקים את הגוויות על הזה.
ולוקחים אותם לבית קברות.
תגיד. בתוך ה. הקושי הזה הבלתי. בלתי יתואר.
א. האבא ואימא שומרים על מצוות? מה קורה. איך זה היה?
לא. לא. לא. לא. הכול נשכח. אין מצוות. אין כלום.
אני זוכר שאנשים. אני חושב שאבא שלי לקח את הטלית שלו.
וגם החליף אותו תמורת מצר. הם היו צובעים את זה.
ועושים מזה מטפחות ראש. עד כדי כך הוא היה חולה ומסכן.
ש. הטלית שלו. שהיה מתפלל בו.
כן. ואז. אז. אהה. לאט לאט אתם רואים שזה.
נמשך זמן. שאתם נשארים שם?
אז אני ואחי. אחי הקטן. אהה. לא יודע ו.
אה. ראינו עוד ילדים שמה. היינו בורחים מהגטו.
הולכים לכפר הראשון ומציעים. אהה.
שאנחנו רוצים לעבוד. היינו. עוד בגדים קרועים כאלה.
הבגדים במשך הזמן נקרעו או שגדלנו מהם. לא היה כלום.
וככה. תיכף הכירו אותנו שאנחנו יהודים. שאנחנו מהגטו.
היו כאלה רחמנים שלפעמים נתנו חתיכה לחם.
היו כאלה שהיינו עושים להם שירותים.
מנקים להם שמה את האורווה. עוזרים להם בשדה לאסוף.
אהה. את ה. גידולים. תפוחי אדמה או סלק סוכר עוד.
ובשביל תמורת זה. היו נותנים לנו משהו לאכול.
והיינו לוקחים את זה גם הביתה לאבא ולאימא.
ואת אבא התחילו לסחוב לעבודות. כל כמה ימים היו באים.
מוציאים אותו מהבית לעבודה. אה. לקחו אותו ליער.
לכרות עצים או ל. אה. לעשות דרכים שמה.
לתחזק כבישים. דב. דברים כאלה.
ואבא היו לו כוחות?
היה לו עוד. כן.
עוד היה לו כוחות? כן.
עוד היה לו כוח. עוד היה לו כוח.
הוא אומנם רזה מאוד אבל הוא עוד היה יכול לעבוד.
ותמורת העבודה הזאת. הוא קיבל משהו?
כמעט ושום דבר. לפעמים היו נותנים להם קצת אוכל.
אבל לפעמים גם זה לא.
והוא היה חוזר כל ערב הביתה?
לפעמים חזר. כן. חזר כל ערב הביתה.
זה היה בקרבת מקום.
[משובש] (לא רלוונטי).
וזה נמשך ככה. ואנחנו לאט לאט.
ו.
אני ואחי היינו כמעט כל יום בורחים ל. לאיזה כפר.
וזה לא היה מסוכן?
זה היה מאוד מסוכן. אם היו תופסים אותנו.
היו יורים בנו. או לא יודע. עוצרים אותנו.
אבל אנחנו היינו כל כך זריזים. ו.
חיות קטנות. משהו כזה?
כן. ממש כמו חיות.
מ-המ.
ש. כנראה שהשרידות שאנחנו רצינו לשרוד. אהה. עבד בנו.
חזק? כן. אממ. לא. ב. בתוך האזור הזה של הגטו. בברשד.
התחילה להתעורר איזה פעילות קהילתית. משהו ש?
הייתה קהילה.
כן?
ס. אבל זה היה מטעם הרומנים. ואלה רק.
אהה. דאגו לספק להם עובדים.
כוח לעבודה?
בדיוק.
זה. זה היה.
כל היתר.
זה היה כמו מן יודנראט כזה?
זה היה מן יודנראט כזה. עזרה לפליטים שמה.
לא היה שום עזרה. כלום. כלום. מאומה.
את. אתה יודע.
בשנה הראשונה.
כן.
ובשנה השנייה אולי.
אתה יודע מה זה אופשינה?
כן. אופשינה זה קהילה.
אז. אז זה.
הייתה אופשינה.
כן.
ואני זוכר אפילו מי היה ראש ה.
אבל זה היה של המקומיים?
לא. זה היה ר. גם של ה. זה היה של הפליטים.
שלכם?
שלנו.
אז. אה. היה מן יודנראט כזה?
היה מן יודנראט כזה.
האופשינה?
כן.
אז אתה זוכר מי היה שמה?
הראש קראו לו קורן. קורן קראו לו.
קורן?
קורן.
אה. אה. ו.
זה היה ראש הקהילה.
ומתי. מתי היא קמה. האופשינה הזו?
אני חושב מיד. זה הרומנים הקימו.
שהוא יספק להם. אהה. עובדים.
ו. ואיך הוא היה קורא לזה?
הוא לא היה. לא היה לטובתנו. אני לא.
לא חושב שהוא היה לטובתנו. הוא היה מספק להם עבודה.
אה. את אבא ואת האח הגדול. כל הזמן לקחו לעבודות.
כן. אז. אז האנשים. אהה. שנאו אותו?
היה. היה. היה מתח כזה?
שנאו אותו. כן. כן. היה. שנאו אותו.
והייתה משטרה יהודית?
הייתה משטרה יהודית. גם הם. הם היו מ.
מבצעים את הדברים האלה. את ה.
כן. איזה עוד. אהה. מן מוסדות כאלה קמו?
אה. היה משהו שקם מתוך האנשים. מתוך הפליטים?
בשנה השלישית. זאת אומרת. אהה. סוף שנה שנייה.
כבר קם משהו עזרה. נדמה לי יהודי רומניה.
אני קראתי את זה בספרים. ה.
יהודי בוקרשט?
יהודי בוקרשט. אספו כסף והתחילו לשלוח לטרנסיסטריה.
ואז הקימו. אהה. עם המוות של הטיפוס.
מתו המון המון. אהה. הורים. והשאירו ילדים. ילדים קטנים.
בני 5. 6. ואת אלה אספו לבית. אהה. יתומים כזה.
אז זה היה בשנה השנייה?
זה היה בשנה הש. השלישית.
השלישית?
אהה. סוף שנה שנייה. התחילו קצת לארגן עזרה.
כן. זה לקראת הסיום. לקראת. אהה.
זה עוד לא היה הסיום. זה היה של. לפני השנה השלישית.
אבל כבר הרגישו את הרוסים?
עוד לא.
עוד לא? כן.
זאת אומרת. אז עוד לא הרגישו אז כלום.
אז ל. אספו את הילדים האלה.
אבל את יודעת באיזה תנאים הם חיו?
הם חיו. בנו להם מין. אה קרשים כאלה.
אהה. זה היו המיטות. אח.
דרגשים?
דרגשים. אחד על השני. שמיכות כמעט לא היה להם. מעט מאוד.
זה בבית היתומים כבר?
בי. בבית היתומים.
כן.
ולהם לא היה בגדים. הם היו חצי ערומים כאלה.
לא היה מה ללבוש בשביל לצאת.
אז הם היו שוכבים כל היום במיטה.
מ-המ.
ונותנים להם. אהה. חתיכה כזו.
דייסת מ. של. אהה. קמח תירס.
כן. אהה. שמשון. אנחנו נעשה עכשיו הפסקה להחליף קלטת.
בבקשה.
עדות של שמשון שוופל, יליד 1928 Cernauti רומניה, על קורותיו בגטו Cernauti, ב-Obodovka, בגטו Bershad, בבית יתומים ב-Balta ועוד החיים לפני המלחמה; בן למשפחה דתית ציונית; גילויי אנטישמיות; הכיבוש הסובייטי ביוני 1940; הכיבוש הגרמני; כניסת הצבא הרומני; גירוש לגטו; החיים בגטו זמן קצר; גירוש ברכבת משא לכיוון באזור Bessarabia; כניסה ל-Marculesti; העברה בצעדת מוות; שוד של האם; סבל מרעב וקור; חציית הנהר Dniester על גבי רפסודה; כניסה ל-Yampol; פגישה עם מגורשים יהודים; העברה בצעדה; החיים ב-Obodovka זמן קצר; גירוש לגטו Bershad; פרוץ מגיפת טיפוס; יוזמה להשגת מזון עבור המשפחה עם האח הצעיר; העברת האב לעבודת כפייה ב-Nikolayev; מות במקום ב-1943; העברה עם האח הצעיר (בעקבות יוזמה של הוועד היהודי ב-Bucuresti) לבית יתומים ב-Balta בתחילת 1944; בריחה ברגל לפגישה עם האם ב-Bershad; שיבה ל-Cernauti; קבלת אישור מעבר לרומניה; החיים בבית יתומים של תנועת פועלי אגודת ישראל ב-Oradea; לימוד עברית; מעבר ל"הכשרה" ל-Cluj; העפלה לארץ-ישראל דרך נמל Borgas; גירוש לקפריסין; עלייה באונייה "Pan Crescent" לישראל ב-1949; שיקום וקליטה.
מספר פריט
10234630
שם פרטי
שמשון
שם משפחה
שוופל
תאריך לידה
15/08/1928
מקום לידה
Cernauti, רומניה
אופי החומר
עדות
שפה
Hebrew
חטיבה ארכיונית
O.3 - עדויות יד ושם
תקופת החומר מ
12/12/2012
תקופת החומר עד
12/12/2012
מוסר החומר
שוופל שמשון
מקור
כן
מקום מסירת העדות
ישראל
קשור לפריט
O.3 - עדויות שנגבו בידי יד ושם
סוג עדות
וידאו
הקדשה
קומת הארכיון ע"ש מושל, אוסף ארכיון, יד ושם
תמלול עדות זו התאפשר בסיוע ועידת התביעות בחסות הקרן "זיכרון, אחריות ועתיד" ובתמיכת משרד האוצר הפדרלי הגרמני