חנות מקוונת יצירת קשר אודותינו
Yad Vashem logo

עדות של אורי מיאדובסקי יליד 1927 Danzig על הגליה ל-Mauritius בשנים 1945-1940

Testimony
null
null
null
היום יום שני כ"ו כסלו תשע"ג. 10 בדצמבר 2012.
שמי רותי גיל ואני מראיינת מטעם יד ושם.
את מר מיאדובסקי אורי יליד דנציג 1927.
על ההגליה למאוריציוס מ-1940 עד 1945.
בוקר טוב לך אורי. אתה נולדת בדנציג שהייתה בזמנו.
עיר חופשית. ו. מה אתה יכול לספר לנו
על הילדות שלך? נתחיל בהורים בבקשה.
אה. בהורים. א'. אה. אני בא ממשפחה מאוד.
אה. אדו. אדוקה. שמרו על. אה. על השבת ו.
ועל. אה. החגים. ו. והסבתא שלי והסבא שלי.
את הסבא אני לא הכרתי. הוא נפטר לפ. לפני שאני גדלתי.
היו אנשים. אממ. מאוד דתיים.
הם היו דתיים חרדים. אה. חסידים.
לא. לא. לא. לא ח.
אורתודוקסים.
לא. לא. אה. חרדים ולא פנאטים. חרדים.
הם היו דתיים למען הדת. הם ב. זה באמת.
אורתודוקסים.
והם לא ליברלים מה שנקרא. אבל. אה.
לא היו. אה. פנאטים או משהו כזה.
כן.
ואני בתור ילד. אה. כמובן עד. אה.
גיל. אה. הנסיעה. עד 13. אה. גם כן הייתי דתי.
הלכתי עם כיפה והלכתי לחדר לפני בית ספר כמו.
אה. כל הדתיים בחוץ לארץ בעיקר אני חושב. אה.
כן.
נהגו.
כמה שנים ביקרת בחדר?
אה. שנתיים. 3 או משהו כזה.
אה-הא.
עד לבית הספר. ואני לא.
אני הייתי ילד. אני לא לקחתי את.
אתה לא זוכר מה. מה למדתם?
כן. אני זוכר. אנחנו למדנו מה שהיה נקרא חדר עם המלמד.
אה. ו. את ה-א'. ב'. ואת החימש. ו.
אני לא הייתי. אה. בין ה. תלמידים. אה.
החרוצים.
החרוצים או הרציניים בעניין הזה.
כן.
אני הייתי יותר. אה. בחוץ מה שב. בשיעורים.
מ-המ. אבל נשאר לך משהו מהחדר. מהלימודים?
אה. נשאר לי.
ידעת לקרוא ולכתוב עברית?
לא. לא ידעתי לא עברית ולא לקרוא ולכתוב מפני ש.
אה. בזמן הזה. אה. אתה למדת את ה. את החימש.
מה שלמדת. אה. בעל פה זאת אומרת ה.
הרבה אמר. ויי. יי. יה.
כן.
וכל הילדים במקהלה. וזה הכול.
אה. ו. רובם. אה. אני מניח. רובם במצב. אה. שלי. אה.
אפילו לא ידע בדיוק את הפירוש. חוץ מ. אם זה היה קשור ל.
לדמויות רציניות בתנ"ך שהיו עליהם סיפורים.
כן.
הסבתא שלי. אני. אה. בעיקר הסבתא שלי גרה איתנו.
ו. בזכותה. היא מאוד שמרה על כל הכללים. אה.
כל שבת בבית כנסת. כל חג. אז ככה שאני. אה.
ידעתי ש. כדי שתביני למה אני מתכוון.
אם הייתי עובר על יד חנות של בשר לא כשר.
הרגשתי כאילו לא טוב. אם מישהו היה נותן לאכול נקניק.
אה. שאני אהבתי מאוד. אה. שידעתי שהוא לא כשר.
אז. עד. עד לעלייה למעשה.
כן. זאת אומרת הפ. הפנמת את ה. את החוקים של היהדות.
כן.
כן.
בהחלט.
בר מצווה הספיקו לחגוג לך?
כן.
כן.
עוד לפני שנסענו.
לפני שנסעת.
ה. הבתי כנסת כבר. אה. היו סגורים. ו.
אה. היה בית אבות אחת של הקהילה שהוא היה עוד בפעולה.
הוא היה פעיל.
והיה עוד פעיל.
כן.
ושם עשו בית כנסת וכל האנשים הדתיים שעוד היו בדנציג.
זה היה לקראת הסוף. אה. באו. אז שם עשו לי את הבר מצווה.
את הבר מצווה.
כן.
והייתה משפחה שהגיעה?
כן. בטח מי ש.
משפחה הגיעה?
בזמן הזה למעשה בדנציג היה לנו רק אח אחד של אימא.
האחרים היו מפוזרים ב. בכל העולם.
כן.
והם. אה. לא. לא היה בינינו. אה. קשר. אה. חזק. אבל.
אה. בכל זאת נפגשנו. וה. זה האח של אימא.
הוא היה מה שהיה נקרא מהדתיים
האורתודוקסים וביידיש קראו לזה שטיבל.
היה פה הבית כנסת ואחורנית היה. שלהם.
מין ב. בית מדרש. בית מדרש.
רק בשבי. כן. יותר.
כן. נכון. ההורים שלך.
אתה יודע אם הם ג. גם נולדו בדנציג?
מה זה?
ההורים שלך. אתה יודע אם הם גם נולדו בדנציג?
אם הם מה.
נולדו?
לא. הסבתא שלי נסעה לכל לידה חזרה הביתה
למשפחה שלה. לוורשה.
אה-הא.
אז כל הילדים שלה כולם נולדו בוורשה ואחרי זה היא חזרה.
אה-הא.
ובזמן מלחמת עולם הראשונה היא נתקעה בוורשה בדיוק.
ונשארה שמה. אה. כמה זמן.
והיא בעצמה הסבתא נולדה בדנציג?
לא.
גם לא?
לא. גם הסבא לא.
גם הגיעו?
הם. הם כולם באו מפולניה.
אה-הא.
רוב המשפחה. אה. שלנו המקור זה מפולניה.
רק אחרי הסבתא. אנחנו הדור הצעיר. האימא שלי כבר.
האימא שלי כבר הייתה. הלכה לאוניברסיטה.
כן.
והיא כבר. אה. רצתה ללמוד רפואה.
כמה. כמה היא הספיקה. כמה היא הספיקה ללמוד?
סמסטר אחד או משהו כזה.
כן.
ואז היא התחתנה מפני ש. הס. המשפחה של הסבא שלי הייתה.
אמרתי לך. אה. מאוד מוכרת ואנשים שהיו באים מפולניה
עוברים דרך וורשה והיו גרים. נשארנו מעל ללילה.
אז היו לנים אצלנו ואבא שלי הוא היה בסמינר לרבנים.
כן.
וזה היה בברלין. אז מוורשה לברלין הוא היה בתחנה.
וככה אימא שלי. אה. הכירה אותו. ו. אה. בסוף הם התחתנו.
לצערי הרב. לא לצערי. אלא לצערם.
לצערם. איך קראו לאביך?
אה. שמאי מיאדובסקי.
ו. ולאימא שלך?
חנה.
חנה. אה. מה היה העיסוק של אבא שלך?
אבא שלי העיסוק העיקרי. אני לא רוצה להיות גס.
אבל הסיבה שהם התגרשו שהוא רצה כל שנה ילד.
ו. אה. הוא לא עבד. אלא כמו. אה. לא יודע.
הוא חי בעיקר על. אה. חשבון. הסבתא היה לה כסף עוד ו.
הוא לא עבד. הוא לא התפרנס?
הוא עבד משהו אבל לא רציני. הוא לא עבד בתור רב.
או משהו כזה. למרות שהוא גמר את הסמינר.
ו. אה. זה כבר דברים שאני רק יודע מסיפורים ולא מ.
ברור. בטח.
אני לא זוכר מהגיל הזה.
כן.
מפני ש. אה. אני. הוא היה אצ. הם היו אצלנו.
אני הייתי בן 6 שהם. אה. התגרשו.
התגרשו.
והאח שלי היה בן 3.
זה היה מאוד יוצא דופן נכון?
מה?
זה היה מאוד יוצא דופן בתקופה הזו.
כן.
להתגרש.
בעיקר על הדתיים ו. אבל האימא. האימא שלי. אה.
היא הייתה כבר. אה. לא מהדור האלה שאמרו להם
תעשי את זה ככה והיא הייתה עושה אלא היא כבר.
יותר עצמאית.
הלכה לבית ספר. היא הלכה לגימנזיום.
היא הלכה לבר כוכבא ולהתאמן. היא הייתה.
אה. אלופה בהתעמלות והייתה בשחייה.
את מבינה היא היי. זה כבר היה משהו אחר.
כן.
וזה גם. אה. כל המשפ. אני. אני אומר עכשיו
מדברים שאני שמעתי. המשפחה לא אהבו את אבא שלי כפי נראה.
בכל אופן. אה. את יודעת איך שזה במשפחה האחים.
הסבא כבר לא היה חיים. היחידי שהיה לה כפי נראה.
את המילה האחרונה זה היה הסבא. וכל הבנים שאני מכיר.
והיו. הם עבדו בעסק שלו. הוא עבד ב.
כן.
‮‭import‬.‬
מה. מה היה?
‮‭import. export‬. עם. אה. דגים.‬
אה. ייבוא ייצוא.
משהו כזה.
של מזון?
כן בצורה. באופן גדול מאוד.
הם היו אנשים אמידים?
מאוד. מאוד. אה.
הסבא והסבתא.
כן.
כן.
אפשר להגיד. שוב. אני לא הייתי בתקופה.
כן. ברור. אתה.
אבל את יודעת איך זה בן אדם אחד. אה.
שולט על אימפריה כשהוא הולך וזה מתחלק אחר כך ל. ל.
כן. לילדים.
ל-4. ל-5 בנים. אז מצליח פחות אחד יותר. אבל מהעסק ה.
גדול.
לא נשאר הרבה.
כן.
ככה אני הבנתי.
כן. עכשיו. אה. אתה היית בן 6.
כשאנחנו. כן.
כשאביך ואמך נפרדו. היו עוד. אה. ילדים במשפחה?
האח שלי.
שהיה יותר צעיר ממך?
האח שלי היה 3 שנים יותר צעיר ממני.
כן. ואז אימא שלך. אה.
אימא.
איך התפרנסה?
אז ככה. אה. עד כמה שאני יודע. בהתחלה היה כסף מהסבתא.
והסבתא גרה איתנו. ואני. כשאני כבר זוכר.
אז היא כבר התחילה לעבוד. וזה כבר שאבא שלי לא היה.
אה. שאימא שלך התחילה לעבוד?
אימא שלי התחילה לעבוד ב.
מה היא עשתה?
אה. אני זוכר. אה. ש. בזמן מה היא עבדה בקולנוע.
הרי. אה. ב. הקהילה בדנציג. אה.
כל אחד הכיר את כל אחד. זה לא אמריקה או.
כן.
אז. אה. אחד של בעלי ה. בתי קולנוע בדנציג היה יהודי.
ו. אה. אצלה. זה מה שאני זוכר היא עבדה בקולנוע.
ו. אה. להביא את האנשים למקומות. ו.
אה-הא.
אחר כך אני זוכר שהיא עבדה במפעל לגבינות.
ו. אה. אחר כך היא עבדה במועדון.
בסוף כשהנאצים התחילו לסגור את. אה.
ליהודים אסור היה ללכת לקולנוע. אסור להיכנס לבתי קפה.
בכל מקום היה שלט [משובש] (שפה זרה).
כן.
אז היא עבדה בקהילה. אז היא התחילה בכל עוד שהמועדון.
הי. אה. הקימו מועדון והדור. אה.
לא לילדים אלה לאלה. לבוגרים. 18 והלאה.
ושמה היהודים. אה. התאספו. ובסופי השבוע.
לריקודים וזה. אז שם אימא עבדה אחר כך.
כן.
בתור. אה. אקונומית וטבחית. אחרי שסגרו.
את המועדון הזה גם כן. זה היה ב. שנתיים או 3 האחרונות.
אה. הקהילה הת. התחילו להיות בדנציג הרבה אנשים.
אה. בלי בית. אה. מפני שלקחו. אה. למשל אנחנו בסוף גרנו.
בדירה של 5 חדרים. כשכל חדר משפחה אחרת. ו.
אבל ת. תכף נגיע לזה.
בסדר.
אם. אם נחכה רגע אחד עם תקופת ה.
עם התקופה שבה כבר הנאצים היו בדנציג.
וכשאימא שלך פרנסה את המשפחה. מה. אה.
מה אתה זוכר בתור ילד על המצב שלכם. המצב הכלכלי שלכם?
אני מה שאני זוכר עד גיל 3 משהו כזה.
אני חושב המצב הכלכלי היה טוב. אימא לא עבדה.
כן.
וסבתא כפי הנראה עוד היה לה כסף.
מ-המ.
ואני. אה. והבנים. אה. היו לה בנים בכל מיני ב.
ברוסיה היה לה בן. זה אני זוכר במיוחד.
אה. ושלחו לה כ. לא היו לה בעיות כלכליות.
כן.
הבעיות הכלכליות. ככה אני חושב.
התחילו. אה. אחרי שהתגרשו נדמה לי. לא.
פשוט היה צריך להתחיל לשלם מפני שזה לא.
לא הייתה שמה קופת חולים כמו פה. ככה אני.
כן.
זוכר. היו צריכים לשלם את. אה. את ה.
את הטיפול הרפואי ואת הבתי חולים.
כן.
אז אחת האחים של. אה. אימא הוא טיפל בצד הזה אבל.
אה. ואז היא התחילה לעבוד ב.
כן.
במפעל לגבינות.
כן.
ואחר כך. אה. אנחנו עברנו והיינו גרים בדירה דיי גדולה.
בעיניי של איזה 4 חדרים.
שהייתה שייכת לכם? הדירה הייתה ש.
לא.
לא. היא הייתה בשכירות.
הדירה לא הייתה שייכת. עד כמה ש.
אה-הא.
בכלל. בזמנים שלנו. שלי. אה. עוד ל.
בלי קשר לנאצים. רוב היהודים גרו בשכר דירה.
כן.
חוץ מה. באמת העשירים שהיה להם. אה. וילות. ו.
כן.
לא. זה. אה. אני מניח שהם גרו שם בשכר. אני בטוח.
כן. עכשיו ה. קשר בינך ובין אבא שלך אחרי הגירושים.
היה איזשהו קשר?
אה. כמעט ולא. היה ככה. מה שאני זוכר.
הוא המשיך לגור בדנציג?
לא. לא.
הוא עבר?
הוא. יצא מדנציג. הוא נסע. הוציאו אותו.
אחרי שהוא התגרש מאימא. אה. אמרו לו:
"אדוני. לך הביתה לפולניה שלך". ככה. ככה זה.
ואז משם. מאז אני זוכר אותו. פעם אחת הוא בא לבקר אותי.
כן.
בדנציג. ו. אה. היה בדנציג כמה ימים.
ואחר כך. אה. שהייתי בגיל 4. 5.
האח שטיפל באח שלי מבחינה כלכלית נסע לוורשה.
ושמה האחות שלה הייתה ו. אה. הוא לקח עוד.
זה היה בחופש הגדול ואז הוא לקח אותי. אה. איתו.
לוורשה.
ואז. אה.
פגשת את אביך?
נפגשתי עם אבא שלי ועם. עם. אה. אחותו.
אבל. אה. לא הכרתי את המשפחה הרבה.
הייתי שם בסך הכול איזה שבוע. משהו.
כן.
וזה הסוף. מ. מאחרי זה אני.
לא ראית אותו יותר.
לא ראיתי ולא שמעתי.
ואתה לא יודע מה היה גורלו בשואה? מה קרה לו?
אני עד כמה שאני מבין. הם. הוא נספה. הוא לא חי.
אני התעניינתי אם הוא חי או לא חי.
אה. אבל בדיוק פרטים עליו. אני. אה. אין לי שום מושג.
כן. אני מבינה.
והיית. הייתה לי דילמה להגיד לך את האמת.
אה. הרבה פעמים פה שהייתי יותר גדול חשבתי
מה אני עושה אם עכשיו דופק בן אדם בדלת ואומר: "שלום".
אני אבא שלך.
"אני אבא שלך". האם אני אזמין אותו לכוס מים או לא.
ועד היום אני. אה. לא בטוח מה הייתי עושה.
מפני שבעיניי הוא התנהג בצורה. אה. לא טובה ולא רצינית.
לא אחראית.
לא אחראי. אימא שלי הייתה צריכה לדאוג ל.
הוא הסתלק כש. אה. איך. איך חלה האח שלי?
האח שלי חלה. אה. לנו היה בבית בזמן הזה סלון כמו זה.
אולי קצת יותר גדול. ושולחנות מהזמנים. אה. של הסבתא.
פי 2 כמו זה. ממה שהם היו משפחה גדולה. ו. אה.
היא יצאה לבלות או לקנות משהו. ועל ידינו היו שכנים.
אנחנו היינו היהודים היחידי בבית הזה.
והבן שלהם היה בייביסיטר.
אה. היא השאירה אותו. בייביסיטר.
כן.
והאח שלי היה אז. אה. בן שנתיים וחצי משהו כזה.
זה משהו שוב. אני מסיפורים.
סיפרו לך.
ואז. והוא היה משחק איתו. באחד המשחקים.
הוא שם אותו על הקצה של השולחן.
והוא רץ מהר לשמה. והוא היה בסך הכל נניח. אה.
אם הוא היה 3 אז האח ש. ההוא היה בן 15 או משהו.
רץ לצד שני ותפס אותה שמה. ו. ב. באחד הזה.
הוא לא הספיק להגיע והאח שלי נפל. ושבר את עמוד השדרה.
אה-הא.
ו. אה. זה שינה. זה שינה את כל החיים.
אה. של כל המשפחה כמובן.
כן.
ומאז באמת. אה. אני זוכר. אני עוד רואה את התמונה
שאנחנו יושבים בסלון ואני רואה שהאח שלי. אה. אה.
האבא שלי היה. אח שלי הדגים לנו איך הוא הולך ו.
ואז ראו שהוא הולך רק על קצה האצבעות. בכל אופן אז ראו.
שמשהו לא בסדר.
שמשהו לא בסדר.
כן.
ואז התחילו את הטיפולים.
ואז בזמן הזה הרפואה לא הייתה כמו היום.
כן.
ואז היו שמים. שמים לו גבס. ושמים. אה. שכבה של. אה.
עוד. העיקר. ומאז הוא המצב נהיה רע ורע יותר.
כן. אז האשימו את האבא כש. הוא כאילו לא טיפל.
והאבא הזה לדעתי הוא דגנרט מפני ש.
לדעתי. אה. זה שהם לא הסתדרו זה לא עסק.
את זה אני לא אשפוט. אבל. אה.
בתור אבא שעשית 2 ילדים ורצית כל שנה עוד ילד. אז. אה.
לפחות. אה. תשתתף בהוצאות או משהו. שום דבר לא.
כן.
נעשה הפסקה. גם אני.
[כך במקור]
אה. זה היה קשה להיות. אה.
ילד בלי אבא ב. בסביבה דתית חרדית?
לא.
שהיו באים.
אנחנו לא היינו דתיים חרדים. היינו דתיים.
כן. אבל כשהייתם באים לבית כנסת. הילדים לא הקניטו אותך?
אף אחד לא. דנציג הייתה עיר ה.
הקהילה היהודית הייתה עיר מאוד ליברלית.
וה. הפנאטים האלה היו כמו אחד. אחד האחים.
אה. היו מעט. מעט מאוד. הם לא היה להם. אה.
מעמד.
לא היה להם. אבל זה משלהם. הם את שלהם ו.
זאת אומרת הם. הם לא התערבו.
שמה אני בתור ילד בכלל לא. אם הדוד היה תופס אותי
לפעמים היה לוקח אותי למעלה שמה להשלים. ו.
ושם אותי על ידו. ו. ו. ומחזיק אותי שאני.
עד שהצלחתי לברוח לו. אבל חוץ מזה שום דבר.
כן.
אם אני הייתי רוכב באופניים נניח בשבת אז.
אה. היהודים היו יוצאים "שייגעץ".
הנכד של מוישה מונק. אבל זה הכל לא היו.
כן. אז איך היו החיים? אתה הפסקת ל. ל. אה.
ללמוד בחדר כשנכנסת לבית ספר פולני?
אני ב. בגיל 6 כמו. בכל. אה.
זה היה בית ספר גרמני בעצם.
בוודאי.
כן. דיברו בגרמנית.
הכל בגרמנית.
כן.
בית ספר. בגיל 6 הלכתי לבית ספר.
ובאותו הבית ספר הייתי 3 שנים או משהו.
עד שעברנו לדירה יותר קטנה ושוב הלכתי לבית ספר גרמני.
כן.
עד ש.
שפת האם בבית הייתה גרמנית?
אה. בבית הייתה. אה. דיברו הרבה יידיש.
הסבתא שלי דיברה רק יידיש.
ואני הייתי מקבל מהבית ספר לעיתים. אה. קרובות
מכתבים נא לדבר גרמנית עם הילד בבית.
למה הוא מלמד אותנו יידיש. זה.
כן.
זה הכל. אבל בחוץ כמובן הכל בגרמנית.
כן.
ולמדת 3 שנים בבית ספר אחד. וכמה שנים בבית ספר אחר?
אה. אני אגיד לך. 9 ו. עוד פעם איזה 4 שנים.
עכשיו כאן זה לא ככה. ה. אה. אמר.
למדתי שמה שנתיים וחצי. או 3 משהו כזה.
כן.
אחר כך הלכתי. שעברנו מהדירה הזאת הגדולה.
המרו. המרווחת לדירה יותר קטנה.
הרבה יותר קטנה עם הסבתא כמובן.
כן.
עברתי לבית ספר אחר. וזה למדתי שמה גם כן איזה 3 שנים
עד שזה. אה. ב. זרקו אותי החוצה.
לא רק אותי אלא את כל היהודים.
את כל היהודים.
מבתי הספר.
אה-הא.
ואז הקהילה הקימו בית ספר יהו. רק ליהודים.
אה-הא.
ושמה למדנו. אני למדתי שמה איזה שנתיים או משהו.
כן.
ואז סגרו את זה ואנחנו.
כן. וכשעדיין למדת בבית הספר הגרמני.
איך היו היחסים בין הילדים.
מצוין. בין הילדים?
כן.
אני אגיד לך עד כדי כך.
אני. אה. הייתי ספורטאי מאוד טוב.
כן.
והייתי תלמיד. אה. לא רע. ו. אה. הבן.
נניח בבית ספר ה. הראשון שלמדתי. כן זה היה הבן שלו.
אה. הבן. אה. של אחד המנהיגים של הנאצים בדנציג
היה איתי בכיתה והוא היה יושב אחריי.
ו. אה. הוא היה בחור נחמד. ו. אה.
בהתחלה היינו עוד חברים. אבל בעיקר הוא ישב על.
אה. על ידי וכל פעם בחשבון שהיה מבחן או משהו.
הוא היה. היה מעתיק. אה. אה. אצלי את ה.
תשובות.
כן. והוא. הוא שמר עליי כל עוד שהייתי בבית ספר.
כן.
את יודעת הוא היה הבן של אחד הזה.
אז הוא אמר: "מקס החבר שלי
ואוי ואבוי אם מישהו". אף אחד לא.
העיז לגעת בך.
ועוד לא הייתה השנאה כל כך רצינית.
כן.
יותר מאוחר ב. למשל בבית ספר השני ש. אה. סילקו אותנו.
כן.
אה. היה מנהג שבשיעור התעמלות היה את החניך תורן.
וה. אה. החניך תורן תפקיד שלו היה לפני התחלת השיעור
לסדר את ה. את הכיתה בשלשות וכשהמורה נכנס.
הוא היה צריך להעביר אותנו להקשב ולדום.
והיה צריך להגיד: "הייל היטלר". ו. "הכיתה.
כיתה ג' מוכנה לשיעור". ו. אה. היה התור שלי.
ועד עכשיו אני הייתי אומר [משובש] (שפה זרה).
וגם כאן נכנס המורה. והעברתי אותם ל. אה. לדום.
היו עוד יהודים בכיתה הזאת?
לא. אני הייתי. בכל הבית ספר היינו 3 יהודים.
אה-הא. אז בכיתה היית יהודי יחיד.
יהודי יחידי אחד.
כן. ובגלל החבר לא פגעו בך?
זה היה בכיתה הקודמת.
אה-הא.
בבית ספר הקודם.
כן.
ופה בבית ספר הזה היינו. היינו ביחסים טובים עם. אה.
כן. גם המורים. אה. לא הטרידו אותך?
המורים. אני אישית לא הרגשתי אף מורה. אה. שהוא. אה.
שיטריד אותך.
ש. שיטריד אותי. אלא להפך. הם שמרו אותי. אה.
כן.
כן.
מ. ממתי התחילו. אה. אה. ה.
איך אומרים הירידה במעמד ה. היהודים?
ממתי זה התחיל? שהתחילו חוקים נגד יהודים. ואפליות?
כן. זה היה. מה אני אגיד לך. אה.
אנחנו ב-40'. 37' משהו כזה.
כן.
ואז אני הייתי בן 7. 8.
כן.
למשל. אה. פת. אחרי שהמורה הזה נכנס. ואני לא.
אז הוא אמר לי: "מה קרה? למה אתה לא יכול.
אה. להצדיע את ה".
הייל היטלר.
את ההייל היטלר.
כן.
זה את ה. את המקובל. אמרתי לו:
"אני לא רוצה להעליב אותך. אז אני לא. לא מצ. לא מצדיע".
אז הוא אומר: "מה יש?" אמרתי: "אני יהודי. ובתור יהודי
אני לא חושב שאתה תרצה שאני אגיד הייל היטלר".
מ. מאותו היום היחס בכל. אה. בכיתה השתנה כל.
מה שכולם היינו חברים טובים ו.
הם לא ידעו קודם שאתה יהודי לפני זה?
לא. לא שאלו בכלל. לא היה. אה. אני.
אה-הא.
אני. אני הייתי אחד מהחבר'ה.
כן.
ספורטאי טוב. ואת יודעת איך שזה בית ספר'
כי אם אתה שחקן כדורגל טוב כל אחד רוצה איתך בקבוצה.
נכון.
לא. לא הייתה שום. אה. שום בעיה בכלל.
כן.
עד לאותו היום. ומאותו היום נגמר.
אף אחד לא רצה אותי בכלל. אה. לשחק ו. וזהו הבנ.
התחלתי כבר להבין ש. אה. שזה כבר לא מה שהיה. ו.
אה. שם גם אחר כך למדתי לרוץ. אנחנו היינו הולכים ברחוב.
והייתה באה קבוצה שנייה של גרמנים. אחד היה צועק:
"הנה היהודים". אז כבר היינו. התח. היינו בורחים להם.
כן.
כן. ואז כבר.
אם הם היו תופסים את היהודים?
היינו מקבלים מכות. מה.
מרביצים.
אם אנחנו היינו יותר חזקים מהם. אנחנו מחזירים. אבל.
כן.
בדרך כלל היינו פחות מהם והם היו חזקים.
היו חזקים.
אבל ברח. ו. אותי כמעט ולא תפסו אף פעם.
הם לא תפסו. ומה קרה למשל עם יהודים. אה.
מבוגרים. זקנים. פגעו בהם ברחוב?
תלוי. לא יודע. זה כבר.
היו מקרים שפגעו בהם?
היו. היה מקרים שפגעו בהם. היו. אבל זה לא.
בדנציג הם היו יחסית דיי מאוחר. דיי ליברליים.
כן. מה לגבי. אה. חנויות של יהודים?
הם. הם כתבו על זה משהו? הם סימנו אותם באיקס?
זה רק בסוף.
שזה מתי 39'. 40'?
38'.
38'.
כן. 38' כבר התחיל. אה.
[משובש] (שפה זרה). [משובש] [כך במקור].
אורי. מה. מה לגבי אלימות כלפי. אה.
אנשים מבוגרים. עם זקנים. דתיים.
אה. הטרידו אותם ב.
כן.
כן. לדוגמה. שגבלס בא לבקר ב. לדנציג.
אז כל הדרך שהרכב שלו עבר. את כל היהודים.
יום או יומיים לפני זה. אני לא זוכר בדיוק.
עצרו ושלחו אותם למחנה.
אה-הא.
גבלס באיזה.
כן.
יש לי סיפור אישי.
בבקשה.
נחמד עם. עם גבלס הזה.
כן.
אני אמרתי לך כבר הייתי שובב גדול.
ובזמן הזה היהודים כבר לא. אה.
לא כל כך הלכתי לבית ספר ו. אה.
זה היה מתי ב-38'. 9?
משהו כזה. אני לא זוכר בדיוק באיזו שנה.
אה-הא. ו.
אבל זה. הייתי כבר גדול וזה כבר היה.
כן.
שהנאצים היו בדנציג. אה.
שהם כבר שלטו.
חזק. שגבלס בא לבקר ו.
שאתה אומר לי גבלס. ב. בתקופה ההיא ידעת מזה גבלס?
בטח. גם בגיל. אה. 11. 12. את הגבלס.
ידעתם.
ושמה ב. בכל עיתון. אה. הוא היה מופיע כל יום יומיים.
כן. אוקיי.
אנחנו היינו קוראים לו. אה.
רגל מעץ. למה היה צולע. הקיצור.
כן.
אז. אה. אני הייתי שובב גדול מאוד.
ואימא שלי אמרה: "אתה לא יוצא מהבית ולא כלום. ולא זה".
אני בכל זאת רציתי לראות מי זה הגבלס הזה. ויצאתי בשקט
ש. העיקר. וזה היה בכיכר מאוד גדולה שבדנציג.
יש כאלה מרפסות. ואני תפסתי מקום מאוד טוב.
וכשהוא הגיע הוא. עם האוטו. אז היה לי מקום סופר.
בא איזה זקן ואמר לי: "ילד אתה לא. לא רוצה גלידה?"
אני מגטו. אני הייתי מקבל פעם בשבוע כסף בשביל גלידה.
אמרתי: "כן בוודאי". אז הוא אומר: "אתה רוצה
לתת לי את המקום ואתה תקבל". אה.
גלידה.
גלידה. מה. אמרתי: "בטח". העיקר אני בא הביתה.
ואימא שלי שמעה אז חטפתי. אצלנו היה חינוך ספרטני.
לא היה הרבה.
בלי פסיכולוגיות.
חטפתי. בלי פסיכו. את המנה שלי ו.
זה. זה. הסיפור שלי עם גבלס.
אז לא ראית אותו?
ראיתי אותו.
אה. ראית אותו?
בטח הוא כבר הגיע. ראיתי. הוא עמד לקום באוטו.
וודאי שראיתי אחרת לא הייתי מו.
כן.
לא הייתי נותן לו כפי הנראה.
אתה זוכר גם. אה. משהו מהנאום שלו?
מה?
אתה זוכר משהו מהנאום שלו.
שום דבר.
על מה הוא דיבר?
לא. אני כבר ב. אה. אצלם זה התחיל קודם כל
עם הרבה "הייל היטלר". והרבה "הייל פיהרר".
כן.
ו. אה. זה.
כן.
אבל אחרי שקיבלתי את הכסף התחלתי קצת לפחד. בכל זאת.
זה. יכול להיות שמה מישהו מה. אה. שמכיר אותי או משהו.
יזהה אותך.
זה לא.
כן.
אז ברחתי מהר הביתה.
כן. עכשיו בבית ספר כבר לא היית. נכון?
בסוף לא.
לא. גירשו אותך. מה. מה עוד היה אסור על היהודים?
ממה שאתה זוכר.
כל חיים. כל חיי הקהילה של היהודים בתקופה הזאת.
זה בערך בשנתיים האחרונות.
כן.
התרחשה בבית הקברות. בית. בבית הקברות של דנציג.
היה בית קברות יהודי.
מ-המ.
מחוץ לעיר. מאוד מאוד גדול ורחב.
כן.
השטח הרי היה שייך לקהילה היהודית.
כן.
ומאחר ככה את המועדונים. אה. סגרו של ה. את הבית"ר.
את הבונים ואת כל האלה. בית"ר עוד נתנו להם איכשהו.
כן.
אה. אבל. אה. וה. אני למשל. אה.
כל יום הייתי בבית הקברות שמה הילדים שיחקנו. אה.
לא פחדתם?
על מגרש ריק.
לא פחדתם?
לא ממה?
אני יודעת. לפעמים יש איזה מן. אה. שמועות על בית קברות.
יש. יש ככה. אה. כשאתה שמה הרבה אתה מתרגל.
אנחנו היינו משחקים בין הקברים. אה. מחבואים.
וזה היה ברור שבמקום אחר לא יכולנו להיפגש.
בלי שלא יהיו לנו בעיות רציניות.
שתהיה פרובוקציה.
כן. אז לפחות נדמה לי שנתיים.
כן.
גם המ. גם האנשים המבוגרים. 2לא רק הילדים היינו נפגשים.
כן.
התנועות כבר לא פעלו. מפני שהנאצים. אה. לא אפשרו.
אז כל החיים הקהילתיים כביכול היה בבית הקברות הזה.
ושם אף אחד לא הטריד אתכם?
אף אחד לא.
לא הגיעו לשמה?
לא בגלל. אה. הם היו עוד אז דיי נורמליים ה.
אה-הא.
בדנציג.
כן.
לבית הקברות היה רכבות. ו. ו. חוץ מזה.
כמו שאת אומרת הרבה אנשים לא העי. מעיזים להיכנס.
לבית קברות.
אבל אנחנו שמה איזה שנה וחצי או משהו.
כל החיים הקהילתיים הי. התרחשו שם.
כן. אז. אה.
אתם המשכתם שם את הכינוסים של תנועת הנוער. של בית"ר?
כן.
זאת אומרת פעולות ושיחות.
אה. כן. אה. היו. אה. בית"ר למשל הייתה ב. בחוץ לארץ.
הרוויזיוניסטים. אה. הייתה תנועה מאוד חזקה.
בכל אופן בדנציג.
כן.
הם היו. היו הכי חזקים ואני הלכתי לבית"ר
מפני שאחד הבני דודים שלי אמר: "בוא".
לקח אותך.
לקח אותי לשם ובאמת היו פעולות.
אה. מאוד. אה. מאוד טובות.
כן.
ביליתי שם דיי הרבה זמן ומאוד. אה. נהניתי אפילו.
כן.
יותר מאוחר. אה. שגדלתי.
דיברו על ארץ ישראל? על עלייה לארץ ישראל?
אה. אצלנו לא. על ארץ ישראל דיברו הרבה.
כן.
דיברו על ז'בוטינסקי. על. אה. ארץ ישראל.
ז'בוטינסקי בא לבקר?
לא. אני לא ראיתי אותו. הוא היה בדנציג.
שמעתי שהוא היה. [משובש]
היו מספרים לנו שהוא היה נואם. אה. אה. גדול.
נכון.
והוא עשה רושם חזק על כולם.
נכון. אז כשאתם. אה. לא.
לא הרשו לכם יותר לבקר בבית ספר. מה. מה. איך.
כשסגרו את הבית ספר היהודי.
כן. איך עברו עליך. עליכם הימים שלכם? מה עשיתם?
אה. היינו נפגשים ב.
בבית הקברות.
בבית הקברות הזה.
כן.
אחרי הצהריים. בצהריים או מה. ו. הכל יחסי. ב.
היו מארגנים לנו בקיץ הקהילה בחופש הגדול. אה.
אממ. מחנה קיץ. בדנציג הים קרוב ויש יער גדול.
כן.
אז כל בוקר היו.
התחבורה בדנציג היא עם [משובש] (שפה זרה).
היי. אה. בחשמליות.
חשמליות.
והיה מותר ליהודים להשתמש בז. בתחבורה ציבורית?
אף אחד לא אמר שלא.
עדיין היה מותר.
כל עוד שאני הייתי שם.
והיו לנו כרטיסים לכל החודש. לכל הקיץ.
אה-הא. ויכולתם לנסוע. ו.
ויכולת לנסוע הלוך ושוב. כמה ש.
ולשחות בים. לשחות בים.
זה היה מאורגן עם מדריכים עם זה והיה לנו.
אה. הקהילה ארגנה את זה.
וב. ב. ב-10:00 היו לנו סנדוויצ'ים.
כן.
אני זוכר כמו היום. היו לוקחים אותנו ל. ל. לאיכר .
ושם קיבלנו חלב חם וסנדוויץ'.
ו. ונשארנו שמה עד אחרי הצהריים.
כן.
אבל יכולנו גם. אה. לנסוע אחרי הצהריים.
אה. לבד אם רצינו.
כן.
בים אף אחד לא הטריד אותנו. אלא אם. אה.
לא. לא הטרידו אתכם.
במקרה מישהו. אה. הכיר או. אה.
יכול גם לקרות גם מקרה כזה. בכללי שום דבר.
אז מ. מבחינת אוכל. מזון.
אתם לא הרגשתם. אה. מחסור? היה מספיק?
אה. קודם ה. בסוף האוכל כבר היה על כרטיסים.
אתה. לא היה אוכל חופשי.
תלושים. על תלושים.
על תלושים.
ממתי זה קרה 39'?
אפילו יותר מוקדם. 38' כבר.
כבר היה.
אני חושב. זה אני לא יודע. לא יכול להגיד. אבל בסוף.
כן.
ולי לא היה בכלל לא בעיה של עם האוכל.
מפני שאימא שלי עבדה ב.
כן.
בקהילה שמה במטבח של הקהילה. אני בכל.
כן.
בכל צהריים הייתי בא לשם ואוכל צהריים שמה.
ו. אה. אני מוכרח לומר. אנחנו שגרנו במקום אחרון.
כמובן כל ה. כל החנויות הכירו אותנו.
אותי בתור מי שבדרך כלל אני הייתי עושה את ה.
קניות.
הקניות. ו. לא היה לנו בעיה עם אוכל.
לא הייתה.
אתה לא יכולת לקבל חמאה כמה שאתה רוצה.
כן. אבל לא היה מחסור ב.
שום דבר בזמן הזה לא.
דברים יסודיים.
עד כמה שאני יודע. לי לא היה חסר אף פעם. אה.
כן. עכשיו. מה. מה עם אחיך ממתי הוא התאשפז?
עכשיו ככה. אחי היה איתנו ביחד כמה שנים בבית.
ואימא טיפלה בו ואחר כך. אה. כשהמצב לא השתפר אז.
אה. הכניסו אותו לבית. אה. חולים.
הוא ל. לא השתפר המצב.
לא השתפר. וגם הוא נהיה יותר גרוע.
לא הצליחו לרפא אותו.
ו. מפני שהרפואה לא הייתה מפותחת. ו.
כן.
והוא היה כפי הנראה בחור מאוד פיקח.
הרי הוא לא הלך לבית ספר. הוא לא למד.
לא למד.
אבל הוא ידע לעשות חשבון.
והוא ידע לקרוא. רק יותר מאוחר.
כן. לבד הוא. לבד הוא למד?
הוא למד. לא יודע מאיפה הוא למד או מי לימד אותו.
אה-הא.
אבל הוא. הוא ידע.
כן.
הוא כפי הנראה היה בחור פיקח מאוד.
כן.
ו. אה. אז הוא כבר לא. לא היה אצלנו בבית.
אימא לא הייתה יכולה לעבוד וגם להשגיח עליו.
כן. הוא ממש לא היה מסוגל ללכת?
לא. הוא לא הלך. אה. כל החלק. הגוף התחתון היה משותק.
היה משותק.
אז הוא לא היה יכול בכלל ללכת. והוא היה במוסד.
אה. שהיה נקרא. זה כפי הנראה. איזה משהו.
משהו סופי שאין. אין סיכוי שהוא יהיה.
יתרפא.
ב. כן.
זאת אומרת הוא לא היה בבית חולים אלא ב.
קודם הוא היה בבית חולים.
אבל. אבל לקראת הסוף.
אחרי שהתברר ש.
אי אפשר לרפא אותו.
שאין. אין. אה. סיכוי ואין תקווה אז הוא עבר למוסד הזה.
כן. אה-הא.
ושמה הוא נשאר. אה. שנה.
והייתם רואים אותו כל כמה זמן?
אני הייתי רואה אותו לפחות פעם בשבוע.
ואימא שלי ראתה אותו לפחות פעמיים. 3.
כן.
ו. אה. פה יש לי סיפור. אה. מעניין.
הטרנספורט שלנו אורגן על ידי הקהילה.
הגרמנים דרשו כופר של 100 דולר על כל ראש שיוצא.
ולקהילה היו איקס מקומות שמורים.
נדמה לי 1.000 או משהו. אני לא יודע בדיוק כמה.
כן.
ו. אה. אם לך היה כסף אתה שילמת.
אם לא אז משפחה שלך מחוץ לארץ. אה. שילמו.
אה. את הכסף שאתה בטרנספורט.
בכל מקרה אימא שלי עבדה ויום אחד אני בבית.
אה. בא שליח מהקהילה. מיבנוב ואומר. ב.
בדירה שאנחנו גרנו היא הייתה רשומה
על שם של אימא והיו עוד 3. עוד 4 משפחות. כל חדר.
כן.
בא השליח והוא אמר: "היום בשעה 15:30 הטר.
הטרנספורט. אה. יצא". ואני הייתי לבד בבית ולא.
לא ידעתי בעצם מה.
והכנתם כבר. אה. מזוודה?
שום דבר לא היה מוכן. אה. חוץ מהמזוודות היו.
ו. אבל. אה. לא היה ארוז כלום. ואז. אה.
אחת הבנות של השכנים שהיא הייתה מעל 20 כבר הבחורה.
אה. היא. אה. היא עזרה לי כביכול. הלכנו קודם כל לטלפן.
לא היה אז טלפון בבית לכל אחד. לנו לא היה טלפון.
כן.
אז הלכנו ממול היה טלפון ציבורי כזה.
טלפנתי לאימא. אז היא אומרת: "כן. אני יודע.
אני יודעת. פה וגם [משובש] (שפה זרה) שמה.
אבל אני לא יכול לבוא הביתה. אני נוסע למוישל'ה.
אני אדבר איתו ואתה תארוז. תבקש מהלה הזאת.
שהיא תעזור לך. ותארוז מה שאתם מבינים.
שאני אבוא אנחנו". אז זאת אומרת בעצם הלה הזאת.
היא ארזה את כל מה שחשבנו שצריך.
כן. שצריך לקחת.
עד שאימא שלי באה הביתה באחת או משהו כזה.
ו. אה. ובאמת בשלוש וחצי יצאנו.
יצאתם. מה. מה אתה לקחת איתך אורי?
אני באופן אישי?
כן. משהו ששייך לך. אה. איזה מזכרת. אה.
שום דבר לק. מה שלקחתי אני זוכר.
ספר אחד שהייתי באמצע הקריאה שלו.
כן. איזה ספר זה היה?
אממ. קארל מאי היה לו.
אה. כן.
יש לי ספרים. זה היה. זה לא היה שלי אפילו.
אהבת. אהבת לקרוא את זה.
אז גנבתי אותו. ואחר כך לקחתי אותו איתי.
וגמרת אותו?
בטח. מה שהוא נשארת איתי. אה. עוד במאוריציוס. והית.
זה היה. זה היה בגרמנית נכון?
מה זה?
קראת בגרמנית.
בוודאי.
כן.
בכלל דיברנו בשפה. ה. הגרמנית.
כן.
אני ב. דיברתי יידיש בגלל הסבתא בבית.
כן.
והרי ה. אסור היה לקחת. אה. מותר היה לכל בן אדם.
5 דולר. ו. ו. אסור היה לקחת תעודות.
ותמונות. ו. ואני יודע. ואימא שלי הייתה מאוד. אה. יקית.
וכמו מה שכתוב. ככה היא נהגה ב.
בקושי לקחנו כמה תמונות. ו. את רואה לפי המשפחה.
כן.
כמעט אין תמונות.
כן.
ואין. אין גם לא מסמכים ולא שום דבר.
השארתם אצל מישהו את ה. את הדברים שלא לקחתם?
הכל מה שהיה נשאר ב. בדירה.
והיו שמה עוד 3 משפחות שנשארו.
כן.
מה קרה עם זה זה לא.
אף פעם לא קיבלתם משהו חזרה.
לא. לא. היה לנו שמה של הסבא.
אה. הרבה דברים של. אה. יודאיקה. ב. בארונות.
לא לקחתם.
א'. אני בכלל לא התייחסתי לזה. ו. חוץ מה. אה. סדר.
מהספרים של. אה. שלנו. של אימא ושלי מהבר מצווה.
סידורים.
ויש לי. שלום.
כן.
אפשר לעשות הפסקה שנייה? [כך במקור] כן. איפה היינו?
אה.
לא לק. לא לקחנו כלום.
לא לקחת את היודאיקה. לא לקחת.
כן לקחתי. יש לי.
את החומש?
יש לי ספר מלפני 200 שנה או משהו כזה. כמה ספרים לקחנו.
אה-הא.
אבל. אה. את הרוב נשאר.
איזה חומש. תהילים?
חומש וזה. יש לי גם את הספר של הבר מצווה שקיבלתי יש לי.
אה-הא. מה באמת קיבלת לבר מצווה איזה מתנות?
אממ. החלום שלי. חשבתי שאני אקבל לבר מצווה אופניים.
אבל. אה. לא קיבלתי. קיבלתי שעון. קיבלתי קצת כסף.
ו. בגדים. לא מי יודע מה.
כן.
אני חשבתי. אני חיכיתי לבר מצווה הזאת.
רק בשביל לקבל אופניים. ל. ל. למרות הכל.
ש. אה. בסוף. אה. במילא לא היה.
אנחנו הרי נסענו דיי מהר אחרי זה.
כן.
שום דבר לא מיוחד.
עכשיו. אה. ידעתם שאתם. אה. נוסעים לארץ ישראל? לארץ?
כן. אנחנו.
נכון?
תראי. קודם כל עד כמה שאני הבנתי. ה. ההרגשה הייתה
שכל המלחמה הזאת תהיה חצי שנה ככה.
ככה כולם חשבו. אנחנו.
כן.
ו. אה. אנחנו היינו בטוחים. אימא שלי הייתה בטוחה.
שאנחנו נוסעים ובעוד חצי שנה חוזרים.
וניקח את מוישל'ה ונהיה ביחד. לא. לא ידענו ש.
זה ייגמר ככה.
ולא רק אנחנו לא חשבו שהמלחמה תיקח כל כך הרבה שנים.
תימשך ככה.
ואני. אני כמעט בטוח שאם אימא שלי הייתה יודעת שזה ככה.
היא לא הייתה נוסעת. ו. אה. היינו נשארים. אה. בדנציג.
כן.
זו הייתה דעה כללית.
שזה משהו ש. ייגמר בעוד חצי שנה.
כן. ככה זה. ככה אני הבנתי. ככה אני.
אבל מה היה ברור. כרגע שאנחנו נוסעים לפלשתינה.
והיה ברור שאנחנו אפילו אם לא נחזור.
מפני שחלק גדול של המשפחה היה.
הייתה באמריקה שאנחנו ניסע לאמריקה.
אה-הא.
למה חלק גדול מהמשפחה ב-36'. 7. כבר נסעו לאמריקה.
כן.
שמה היה האח.
אבל מצד שני ב. ב-40'. בש. בשנת 40'.
הכיבוש. אה. הגרמני בפולין היה כיבוש קשה.
זאת אומרת. אה. אנשים. אה. סבלו מאוד.
כן.
לא. לא הגיעו אליכם פליטים שברחו מפולין?
כן. הגיע אלינו בן דוד שלי.
כן. מ. מוורשה?
מוורשה.
אה-הא.
והוא הגיע אלינו בשביל להצטרף. ל. טרנספורט הזה.
כן.
הוא היה מבוגר ממני. הוא היה כבר. אה. ב.
אחרי אוניברסיטה. היה כבר 20 ומשהו.
ומה. מה הוא סיפר על הכיבוש הגרמני?
שזה קשה. להם היה עוד איכשהו קל.
למה הם דיברו גרמנית והם למדו שוויצרית.
זה היה הרי עוד ב. בהתחלה.
כן.
והגורל שלו שלא הייתה לו סבלנות לחכות לטרנספורט.
והוא שמע. הוא הרי נולד בדנציג הם רק. אה.
עזבו בגלל הנאצים. אה. יותר. לפני כמה שנים לפני זה.
לוורשה חזרה. והוא שמע שמגרמניה יש
הכשרות ומשמה אפשר לנסוע יותר מהר לישראל.
מ-המ.
אז הוא עזב אותנו.
הוא לא היה לו סבלנות והוא נספה ב. בגרמניה.
לאן הוא עבר לברלין?
לא יודע בדיוק לאן הוא עבר.
אה-הא. כן.
אבל הוא נספה. הוא.
כן. אז כשעזבתם את.
וכל המשפחה שלו. אה.
בוורשה.
בוורשה. כל המשפחה שלנו.
נספו.
שהייתה בוורשה נספו.
כן. מ. מדנציג לאן אתם עברתם?
מדנציג אנחנו נסענו ברכבת.
כן.
לברטיסלבה.
כן.
אני מדבר עכשיו על הטרנספורט של דנציג.
כן. כן.
מ. מברטיסלבה נסענו על ה. אוניית הדונאו לטולצ'יאה.
על. על הדנובה?
על הדנובה.
כן.
מדנובה היו 3 אוניות. אטלנטיק. פסיפיק ונילוס.
ואנחנו אותנו העלו על האטלנטיק.
ואנחנו נסענו עם האטלנטיק עד לישראל. בקושי הגענו.
היא הייתה צפופה מאוד?
ממ?
האונייה הייתה צפופה מאוד?
מאוד. מאוד. זאת הייתה אונייה ישנה. אה. אוניית משא.
ואנשים היו גם עם. אה. בפריצות.
כל אחד היה לו מטר ומשהו.
כן על הדרגשים.
כן. בגובה.
היה לכם. אה. היה לכם מושג. אה. על.
על ה. יחס של האנגלים. על המדיניות שלהם?
שום דבר. לי.
ידעתם שהם לא מרשים להגיע לארץ ישראל?
לי שום דבר לא.
שיש בעיות?
אני לא. לי באופן אישי לא.
כן. עכשיו זה.
ידענו לא. מה שכן ידענו ש.
שזו עלייה בלתי לגאלית. שהאנגלים לא.
אה. בלתי לגאלית.
כן. זה כן. אבל. אה. אני בדברים. אה. ספציפיים לא.
לא הדאיג אותנו בכלל. אותנו הדאיג. אה. בכלל. אה. להגיע.
כן.
זה מה שהדאיג אותנו מבחינת ה. המוקשים. מבחינת הגרמנים.
כן. ידעתם את המצב על ה. על הים. מה קורה?
בוודאי.
כן. עכשיו. אה. ה. עולים שהיו על האונייה הזאת.
הם היו מ. מכמה קבוצות. או רק מדנציג?
לא. היה. על האונייה שלנו.
כן.
הייתה קבוצה של דנציג שהיינו ב. בערך 500 או 700 אנשים.
כן.
בסוף נדמה לי. אני לא. לא. המספרים האלה הם לא קבועים.
בערך. בערך. כן.
הייתה קבוצה של הצ'כים.
כן.
של. אה. בעיקר ב. אנשים.
שעלו בברטיסלבה?
שעלו בברטיסלבה. שהיו אנשים מאוד צעירים ומאוד מאורגנים.
כן.
הם היו שייכים לבלאו וייס.
לכחול לבן.
מה שנקרא הבונים.
כן.
והם היו מאוד. אה. קבוצה של איזה 400 גם כן משהו כזה.
ואחר כך הייתה קבוצה הכי גדולה מאוסטריה שהם היו.
אה. מהקבוצה הגדולה. והיו. אה. יהודים מ. מכל מיני. אה.
ערים באירופה שהגיעו. שישבו. אה. הנאצים.
הם. הם הגיעו בעקבות. אה. הפעילות שלהם בתנועת נוער?
לא.
הם היו שייכים לתנועת נוער?
מי ה. הצ'כים כן.
הצ'כים כן. והאוסטרים?
לא. האוסטרים היו אנשים ש.
והקבוצות ה.
שישבו ב. שישבו במחנה ריכוז.
אה-הא.
והנאצים אמרו להם. אה. בפירוש.
אה-הא.
אם. אה. אתם תישארו פה.
אתם עוזבים.
אנחנו. והם. הם. אה. הכתיבו. אה. לקהילה היהודית.
במקרה אני מכיר. אחר כך אותם. והם דאגו שי.
יתנו להם מקום. אה. על ה. על הטרנספורט הזה.
אז את. את הקבוצות האלה חילקו ב-3 אוניות?
ב-3 אוניות חילקו אותם.
את כולם.
את כל ה.
כן.
הקבוצות האלה.
כן. זאת אומרת שבכל אונייה היו גם מדנציג גם מ.
את זה אני לא יודע.
צ'כיה. גם מאוסטריה.
אני לא יודע. אני יודע על האונייה אטלנטיק.
כן.
היו מדנציג. מצ'כיה ומאוסטריה.
כן.
על האוניות האחרות. מה. איך הייתה החלוקה אין לי מושג.
וכל. כל קבוצה היה לה את השטח שלה?
הם היו ביחד כל קבוצה?
אה. כל קבוצה ב. לא ל-100%. אבל כל קבוצה היו יחד.
גרו יחד.
למשל על ה. על האונייה.
כן.
היו 3 מטבחים. גם האימא שלי. אה.
היא גם עבדה באונייה?
גם עבדה שמה במטבח.
כן.
עם עוד. אה. כמה. לדנציג הייתה מטבח משלה.
לצ'כים היה מטבח משלהם. ולווינאים היה מטבח משלהם.
ואכלו ב.
כל אחד אכל לבד.
בזמנים נפרדים.
לא. לא היה חדר אוכל או משהו.
אה-הא.
כל אחד בא בזמן.
אה-הא. קיבלו את המנה.
מה. מה אכלו בבוקר. קיבלו תה חם לשתות.
אם היה מים. ובצהריים קיבלו מה שהיה.
איזה מנה אורז ומשהו. בהתחלה. אה.
היה הרבה אוכל. באונייה שלנו על הדון למשל.
כן.
פגשנו איזה אוניית מעפילים שהיתה תקועה.
פינצ'וב נדמה לי קראו לה. ו. והעברנו להם מה.
לא היה להם מספיק אוכל.
מאיתנו לא היה להם מה לאכול אז העברנו להם אוכל.
מ-המ. כן. כמה זמן אתם. אה. הפלגתם?
אה. איזה 4 חודשים זה לקח לנו להגיע.
4 חודשים.
פלוס מינוס אני לא. זה לא מדויק כאן.
בערך אבל.
בערך 4 חודשים.
תקופה ארוכה.
אנחנו יצאנו באוגוסט והגענו ב. ב. בדצמבר.
לפני דצמבר. בהתחלת דצמבר.
אה-הא.
פלוס מינוס הכל. אה. ב. לוח הזמנים זה.
היה איזה רגע. רגעים קשים בהפלגה?
כן. היו הרבה רגעים.
כן.
קודם כל היו רגעים של. אה. שלא היה. אה.
לא היה הרבה. במים. הייתה בעיה רצינית.
אחר כך הייתה בעיה שה. ה.
הרב חובל והצוות ה. היו יוונים.
כן.
והם כפי נראה. ככה. ככה חושבים.
פחדו להגיע עם האונייה ל. פלשתינה.
מפני שהאנגלים היו תופסים אותם.
היו שמים אותם ב. אה. ב. במעצר.
אסרו אותם בטח.
אז הם. במקום.
עכשיו. בשלב הזה. סליחה. אה. אורי.
בשלב הזה אתם כבר הבנתם ש. יכולה להתעורר בעיה
עם הצבא הבריטי? אתם הייתם שותפים לדאגות האלה?
כן. אני. אני לא הבנתי. אה. ידענו ש. יש. יש בעיה ש.
יש בעיה.
הם לא אמו. נותנים לנו להיכנס לארץ.
ואתם הבנתם מה הרקע? מדוע?
לנו לא. לנו היה. אנחנו היינו שמחים שיצאנו.
אה. וברחנו מהנאצים.
כן.
ואנחנו הרי הייתה לנו. אה.
מטרה לכולם אני עכשיו מדבר. להגיע לישראל.
כן.
זה הגדול. זה הכל.
כן.
אז עוד לא ידענו בכלל את כל ה. כל הבלאגן עם האנגלים.
אני הייתי בטוח שנגיע. יקבלו אותנו ב.
כל היתר זה התברר לנו רק. לי בכל אופן.
כן.
המבוגרים אולי ידעו יותר. בוודאי ידעו יותר.
אה-הא. אבל הם. הם לא שיתפו את ה.
את הנוער. הם לא אמרו לו.
לא. וילדים.
איך צריך להתנהג או מה.
כל אחד. על האונייה לא הייתה שום פעילות.
כן.
שום דבר.
שום דבר?
כל אחד לעצמו.
ואז מה. מה קרה לרב חובל?
הרב חובל. אה. הדגנרט הזה. הוא במקום לנסוע
את הנתיב שהוא צריך בשביל להגיע.
עשה סיבובים בים ושרף את כל הפחם.
ואז אנחנו. אה. עלינו על זה. הרי אנשים שלנו עבדו.
אה. שם. אה. על האונייה גם כן ול.
לטרנספורט הייתה הנהגה שהיא הייתה מורכבת מ.
מדנציג. מה-3 הקבוצות. ואני. אה. אימא שלי הייתה.
אה. עסוקה במטבח. אני הייתי חופשי לגמרי.
הייתי. אה. רוב היום. אה. הייתי רץ של ה. לשכה הזאת.
שליח כזה.
שליח שלהם.
כן.
שצריך להביא את זה. זה לא משנה.
כן.
אני הייתי. הייתי לבד בעצם. ואז שמעתי הרבה דברים.
‮וידעתי מ. ‭maybe‬ יותר מילדים אחרים בוודאי.‬
ו. אה. אה. שהגענו. אה. למצב הזה.
כמובן את צריכה לדעת על האונייה היו. אה.
היה משטרה והיו שופטים והיו. אה. ששמרו על הסדר.
והיו כל מיני טיפוסים. ו. ו. אה. שמו אנשים. ל. כביכול ל.
לבית סוהר. היה בית סוהר לקחו איפה ש.
על. על איזה עבירות?
מה. מה בן אדם עשה כדי שיזרקו אותו לבית סוהר?
מה בן. אני אגיד לך מה בן אדם. אה. אחד עשה.
בשביל לעמוד בתור לשירותים. אה. היו שירותים.
וללכת לשירותים זה לקח. יכול היה לקחת לך שעה.
ואנשים. אה. התחילו לריב. ואם היו מכות או גנבו.
מי שגנב. כשהיה רעב.
היו. היו גניבות?
נו. בוודאי. כל מה שרק יכול להיות היה.
אז היה בית משפט והיו שופטים. עורכי דין משלנו שהם ב.
נתנו לאנשים. אה. עונש. הם שימ. שמרו על הסדר. אה.
היו אנשים בתור לאוכל שעשו בלאגן ורצו לקחת יותר.
כן.
תמיד יש. חייב להיות סדר זה. לא.
ויכלו באמת לשמור על הסדר?
שמרו.
כן.
מכל קבוצה.
איפה.
הצ'כים בעיקר היו הרבה אנשים צעירים.
כן.
אז הם הביאו.
היה [משובש].
וגם האוסטרים היו להם גם כן. הם מאוד שמרו למזלנו.
איפה היה הבית סוהר?
הבית סוהר היה איפה ש. את ה. אה.
שרשרת של העוגן. יש שמה באונייה מקום כזה.
אה-הא.
אז מי שבית. אני זוכר את זה בגלל ה.
עדות של אורי מיאדובסקי יליד 1927 Danzig על הגליה ל-Mauritius בשנים 1945-1940 ילדות לפני המלחמה; גילויי אנטישמיות; חוקים אנטי יהודיים; עליה בלתי-לגלית לארץ ישראל; הפלגה במשך כארבעה חודשים; הגעה לארץ ישראל; הגליה ל-Mauritius; כליאת הגברים בבית סוהר; כליאת הנשים במחנה צריפים; יחסים טובים עם האוכלוסייה המקומית ועם החיילים הבריטים; הנהלת המחנה; בתי מלאכה; בית קפה; חיי תרבות, דת וספורט במחנה; עזרה הדדית; מחלות; שחרור; עלייה לארץ ישראל ב-1945; קליטה.
מספר פריט
10223372
שם פרטי
אורי
שם משפחה
מיאדובסקי
תאריך לידה
1927
מקום לידה
Danzig, דנציג
אופי החומר
עדות
מספר תיק
13859
שפה
Hebrew
חטיבה ארכיונית
O.3 - עדויות יד ושם
תקופת החומר מ
10/12/2012
תקופת החומר עד
10/12/2012
מוסר החומר
מיאדובסקי אורי
מקור
כן
מקום מסירת העדות
ישראל
קשור לפריט
O.3 - עדויות שנגבו בידי יד ושם
סוג עדות
וידאו
נושאים
הקדשה
קומת הארכיון ע"ש מושל, אוסף ארכיון, יד ושם
תמלול עדות זו התאפשר בסיוע ועידת התביעות בחסות הקרן "זיכרון, אחריות ועתיד" ובתמיכת משרד האוצר הפדרלי הגרמני