חנות מקוונת יצירת קשר אודותינו
Yad Vashem logo

עדות של גבריאל דרורי דויטש יליד 1928 Lugoj, רומניה על קורותיו ברומניה ועל העלייה לארץ ישראל ב-1941

Testimony
null
null
היום יום רביעי. כ"א כסלו תשע"ג. 5 בדצמבר 2012.
שמי רותי גיל ואני מראיינת מטעם יד ושם
את מר דרורי גבריאל דויטש. יליד לוגוז' רומניה. 1928.
על החוקים האנטי יהודיים ברומניה.
ועל העלייה לארץ ישראל ב-1941. בוקר טוב לך גבריאל.
בוקר טוב.
גבי. אתה נולדת בלוגוז' בטרנסילבניה.
שהייתה לפני החלוקה בעצם הונגריה ודיברו שם הונגרית.
אממ. ההורים שלי הם בעצם. אה. שייכים לאוסטרו-הונגריה.
כן.
האבא שלי אפילו נלחם עוד במלחמת העולם הראשונה
עם הצבא האוסטרו-הונגרי בתור קצין.
בבית עוד היה ה. החרב שלו. זה ז. זיכרון מאותם הימים.
כן.
ואותו דבר גם. אה. אימא. כמובן בלי הצבא. נולדו כולם.
כן.
באותו מקום. אמא נולדה אפילו ממש בעיר לוגוז'.
כן.
אהה.
באיזה שפה דיברו בבית?
אז זהו. אה. בשפה דיברנו גם גרמנית וגם הונגרית.
כן.
ההורים שלי כמובן ידעו את 2 השפות.
רק מאוחר יותר. כשהלכתי לבית ספר למדתי גם. אה. רומנית.
ככה שלמעשה כשהגעתי לבית ספר. כבר ידעתי 3 שפות.
ולא הייתי בזה יוצא דופן. לא ילד פלא.
כל הילדים היהודים למעשה.
שלטו ב-3 שפות.
כן. שלטו בשל. קשה להגיד שלטו.
אבל דיברו.
אבל דיברו 3 שפות.
כן. מה עם יידיש?
יידיש אני רק קצת. אה. יודע. לא. לא הרבה.
כי ה. אפילו סבא וסבתא שלי דיברו הונגרית ולא יידיש.
כן. עכשיו גם. אה. הסבא והסבתא שלך נולדו בלוגוז'?
אהה. עד כמה שאני יודע כן.
אבל אני בזה. אני לא לגמרי בטוח.
מ-המ.
לא לגמרי בטוח.
כן. איך קראו לאביך?
לאבא שלי קראו משה. בעצם בשם ה.
ה. בתעודת הזהות שלו היה אדלברט. קראו לו בלה.
בהונגרית כל המכרים ש.
גם מהמשפחה קראו לו בשם בלה ולאימי לילי.
כן. אהה. מ. במה עסק אבא שלך?
אז ככה. אבא שלי הייתה לו חנות מכולת.
אז. אה. כמובן באותם הימים זה לא היה עם שירות עצמי.
אלא אחרי יש. דלפק.
למעשה כ. היה חנות. אה. לא במקום הכי מרכזי בעיר.
אבל באחד הרחובות הגדולים ממש מול. מול. אה. בית המשפט.
כן.
החנות הייתה יחסית די גדולה.
יחד עם אבא היו לו 2 שכירים. 2 עובדים.
אחד הונגרי. אחד רומני. ההונגרי עבד שם המון שנים.
אני זוכר אותו אפילו מגיל 3. 4. מאוד נאמן.
אבא מאוד סמך עליו והרומני התחלף מידי פעם בפעם.
עכשיו. אבא ישב כמובן רוב הזמן על יד הקופה. זאת אומרת.
קופה עם עוד שם מכרו גם סיגריות.
גפרורים. עוד כמה דברים קטנים.
הוא קיבל איזה זיכיון מהממשלה.
בגין זה שהוא השתתף במלחמת העולם הראשונה?
לא.
למכור. אה. למכור משקאות חריפים. למכור. אה. סיגריות?
לא. אני חושב. לא יודע אם היה לו איזה
זיכיון מיוחד. אבל. אה. החנות הייתה חנות. אהה.
רגילה לגמרי כמו כל. כל יתר החנויות ב. באזור.
אה-הא. זה היה רווחי? התפרנסתם מזה טוב?
אז בוא נאמר ככה. א.
א. אני חושב שאנחנו השתייכנו על המעמד הבינוני.
הייתה פרנסה. לא היינו עשירים. זה.
כן.
וודאי שלא.
איפה גרתם?
עכשיו ככה. בעיר לוגוז'.
אולי אני אגיד כמה מילים על. על העיר?
בקשה.
העיר לוגוז' שאת העיר ככה ממוצעת.
פעם כשעליתי ארצה אז שאלו אותי: "איזה גודל?"
אמרתי: "כמו פתח תקווה".
אבל כמובן לא פתח תקווה של היום.
אני לא יודע בדיוק את מספר האוכלוסין.
אבל זה התחלק בערך 2 שליש רומנים
והיתר היו גרמנים. הונגרים ויהודים.
אה. העיר הייתה בעצם עיר. אהה.
די יפה אני חושב שב. בימים ההם אפילו אחד היפות.
המיוחד בזה היה שבאמצע עבר. אה. נחל טימיש. קראו לו.
זה נחל שאחר כך נשפך לדנובה.
ברוחב של בערך 50. 60 מטר. זאת אומרת.
נחל די גדול במושגים.
נהר. נהר.
ארץ ישראלים.
כן. נהר. נהר.
נהר.
כן.
אה. לא הייתה שם כמובן תנועה של אוניות
פרט לסירות ספורט למיניהם.
כן.
אבל. אה. זה נתן. אה. אופי מיוחד לעיר.
גם ב. בקיץ. אהה. אנשים התרחצו בז. ב. בנחל.
אז היו רפסודות כאלה בצורת מזלג.
כן.
ובין ה. בין הרפסודות התרחצו.
אה. בחורף כמובן הנהר קפא וזה היה מקום בילוי לילדים
על מגלשים ואפשר היה ללכת קילומטרים.
כן.
רק חיכינו שיבוא הזמן שהקרח יהיה מספיק עבה. כדי ש.
חס וחלילה לא יקרה אסון.
חס וחלילה לא יקרה כלום. כי גם היו אסונות.
כן?
כמובן בעיר. עכשיו.
היות והאוכלוסיה הייתה כול כך קצת מגוונת.
אז למשל היו 3 כנסיות גדולות לדתות השונים.
היה קתולים. פרוטסטנטים. ואפ. אורתודוקסים רוסים.
כן.
וכמובן היה בית כנסת יהודי.
2 בתי כנסת. תכף אני אדבר על ה. העניין הזה.
אה. תחבורה ציבורית. אה. כמובן מוטורית. לא הייתה עוד.
מי שרצה להגיע בקצה העיר נניח לאצטדיון. אה.
כדורגל או ל. להבדיל. לבית קברות. אז היו סוסים. כרכרות.
מ-המ.
אהה. עד כדי כך שלמשל כשאימי אמרה לי: "תז.
אתה תלך ב. תיזהר כשאתה עובר. אה.
רחוב. שמא הסוס ידרוס אותך" ולא.
מ. הפחד לא היה ממכוניות.
כן.
עכשיו. אה. בקשר ל. ליהודים.
אני חושב שזאת הייתה קהילה מאוד מאוד מסודרת.
היה מתחם. ככה ב. באחד הצדדים של העיר.
מתחם גדול שבו היו למעשה 2 בתי כנסת.
אחד. אהה. זה ל. יותר קטנה לחרדים. בעיקר. אה. אנשים. אה.
זקנים כבר היו לשמה והבית כנסת השני היה הרב.
הרבה יותר מפואר. הרבה יותר גדול.
עזרת נשים בקומה השנייה. אה. אפילו. אפילו היה.
לא. לא פסנתר. איך קוראים לזה?
עוגב.
עוגב. עוגב קטן.
כן.
ובחגים אפילו איזה מקהלה קטנה.
ואני עוד זוכר שתמיד צחקנו שבל. את הבס. אה. זימר.
אה. רומני כי לא היו יהודים עם קול עמוק כל כך.
אז זה היה. אה. בית כנסת רפורמי? נאולוגי?
לא היה רפורמי. אבל היה מאוד.
אה. מאוד פתוח ככה ל. לכל מי שרק.
ההורים שלי ביקרו שמה רק בחגים. לא בשבתות.
לא ליום שישי וכמובן בכל החגים. אהה.
גם כבר כולל שמחת תורה או חגים פחות חשובים ב. בכל ה.
ביקרו למרות שבבית לא. לא היה אוכל כשר.
ואולי אם אני מתחיל כבר לדבר על. על הבית.
כן.
לא רגע. בואו נגמור קודם בקשר למתחם היהודי.
כן.
חוץ מבתי הכנסת. היה שמה. אה. בית ספר. 4 כיתות.
בית ספר יהודי?
בית ספר יהודי. 4 כיתות.
היה בית אבות יהודי.
כן.
והיה אפילו באחד הבתים ששמה גרו כנראה בחינם.
הרב המקומי והחזן.
אה. חוץ מזה עוד היה מגרש גדול למשחקים לילדים.
2 מגרשי טניס אפילו ומועדון היה ממש מעבר לרחוב.
כבר מחוץ למתחם.
כן.
כי זה היה בניין קצת יותר. יותר. אהה. מודרני בואי נאמר.
א. אה. הייתה אני חושב ש.
זכור לי לפחות שמאוד דאגו ל. לעניים.
לפני החורף כל הילדים בבית ספר.
פשוט נבדק למי חסר מעיל או למי צריך להחליף מעיל שהוא
כבר קטן מידי וזה כמובן היה בהתנדבות.
הכול היה. ועד. זאת אומרת. עם יושב ראש וסגן.
תפקיד של כבוד. בלי. בלי. בלי שכר.
האבא שלי ה. היה נציג הקרן הקיימת בעיר.
האימא שלי היא הייתה ב.
בוויצ"ו ולמעשה חלק גדול מהאוכלוסייה היהודית הייתה ציונית.
עד כדי כך שאני יודע שאבא שלי
וגם הדוד שלי קנו אפילו קרקע בארץ. מגרש.
זה. קראו לזה צ. צור שלום. היה כנראה רק בתכנון.
האבא החזיק. אה. ביד איזה מסמך.
קושאן?
עם מספר.
קושאן.
המגרש. בלי לדעת בדיוק איפה זה.
ומצאת אותו כשבאת לארץ?
אז כשעליתי אחר כך ארצה. ידענו ששום דבר לא נבנה.
המגרש הוא היה. הוא היה בין.
בין חיפה לעכו במקום שנקרא כורדני.
כן.
אם את יודעת איפה זה?
כן.
ולמעשה. היה שמה מחנה צבאי בריטי כשאנחנו הגענו לארץ.
כן.
עכשיו אולי אני אגיד מספר מילים על מ. ההורים שלי.
כן.
אבא שלי היה אדם מאוד נוח לבריות.
אני לא זוכר אותו אפילו פעם אחת מרים את הקול.
לא עליי ולא על מישהו אחר.
הוא היה עסוק מהבוקר עד הערב בחנות שלו וזה גם נתן.
למעשה. לא נתן. אבל זה פשוט. אה.
אורח החיים שהיה מאוד קשור בעניין הזה.
כי מהבוקר עד הערב כאשר היה בחנות.
למעשה רק לשעה בערך לצוהריים זה נסגר וכדי להרוויח זמן.
אנחנו אכלנו אצל הסבתא. כי לסבתא הייתה חנות. אהה.
דירה קטנה של 2 חדרים. ממש צמוד ל. לחנות.
פשוט היו צריכים לעלות 3 מדרגות
ואז בדרך כלל אכלנו ארוחת צוהריים אצל הסבתא.
אה. אני זוכר שלא מעט פעמים.
כשאבא היה צריך ללכת לאיזשהו מקום.
אז. אה. אם זה לא היה לזמן רב.
אז אימא החליפה אותו בחנות.
אהה. ל. לפעמים אפילו בקיץ בכוונה.
כדי שיוכל ללכת להתרחץ.
כי אבא שלי היה שחיין טוב מאוד. אהב את זה.
כן.
אה. אימא שלי לפעמים לקחה אותי גם כן לחנות
ואני מאוד שמחתי.
אני חושב שבערך מגיל 10.
אה. החלפתי את אבא לזה. ככה בחנות.
הוא מאוד סמך עלי. כי ידעתי טוב חשבון. לא היו בעיות.
כמובן ששילמו את הכול אז ב. במזומן לא היו.
כן.
לא כרטיסי אשראי ואפילו לא צ'קים.
ברור. אבל. אה. היה. הייתה. אה. הקפה גם כן.
זאת אומרת. אנשים אמרו שישלמו בסוף החודש. דברים כאלה?
אהה. כן. אבל זה רק. רק בודדים.
אה.
רק בודדים. בעיקר קרובי משפחה או כאלה.
כן.
שנהגו לבוא ככה ל. לקניות שבועיות. לסכומים יותר גדולים.
מ-המ.
ואני כמובן נ. נהניתי מהחנות גם כי היה לי ג.
גישה חופשית ל. ל. לממתקים ולשוקולד.
אבל לדוגמה. אני זוכר שב. בקיץ כש. כשהלכנו ל.
ל. איזה מקומות נופש. אף פעם לא 2 ההורים יחד.
כן.
אז. אה. פעם נסעתי לשבוע ימים עם אבא
ופעם לשבוע ימים עם אימא.
ואחד היה מחליף את השני.
אחד היה מחליף את השני.
לאן? לאן בדרך כלל הייתם נוסעים?
היו שמה מרחצאות ב. באזור שפ. פחות או יותר באותה.
באותו מקום כמעט. בין 2 מקומות כל הזמן.
כן.
או. לא. לא טיילנו בכל רומניה.
מ-המ.
על הדרך. אה. אני צריך לומר שהחיים עב. אה.
אני זוכר שמכיתה ד'. אני חושב.
בבית ספר. הלכתי לתנועת נוער הבונים. מגיל 10. 10 בערך.
וזה מעשה. כל החברים שלי היו חברים ב. בתנועה.
כן.
אה. כמו. קיבלנו שמה. ותלוי ב. מאיזה גיל.
בגיל צעיר כמובן בעיקר שרנו שירים. אה.
בדרך כלל שירים רומנים עם כמה מילים ב.
באמצע בעברית ככה. על גליל ועל זה.
שמענו סיפורים על. אה.
טרומפלדור. ידענו גם שהולכים לייבש את ה.
את החולה?
את החולה.
על גליל. קיבוץ בגליל. זה היה. נ.
רצינו הגשמה. ל. ללכת לקיבוץ בגליל.
על הנגב לא שמענו כלום.
זה היה בעיניי נראה כמו איזה מדבר סהרה. רק יותר קטן.
ומי היו המדריכים שלכם?
מדריכים היו גם כן. חברים יותר מבוגרים יהודים.
אה. אבל לא שליחים מארץ ישראל?
לא היו שליחים.
באו שליחים מדי פעם. אני עוב. לא לתנועה אלא ליותר ל.
ל. למבוגרים. אני יודע.
אה-הא.
שאירחנו בבית לפעמים מישהו. ו. אבל אני זוכר שמ.
מגיל. מכיתה ד' וגם אחר כך.
כל הזמן החופשי שלי בילינו בקנט. שמה היה.
כן.
מגרש גדול. התאספו. שמענו בדרך כלל הר.
ככה. א. אני הייתי בין היותר קטנים.
שמעתי סיפורים של הגדולים ביניהם.
שיחקנו משחקי כדור וזה היה חלק גדול מהזמן החופשי שלי.
כן.
לא סבלנו בהתחלה.
על כל פנים לא הרגשנו איזה אנטישמיות או. או משהו.
הדבר קצת השתנה כשעברתי לבית ספר. אה. תיכון.
בית ספר תיכון זה היה בית ספר
למסחר ושמה היינו 3 יהודים בכיתה של. אה.
אני חושב שבערך 40 איש. כמעט כולם רומנים.
ואז כבר התנכלו לנו קצת. גם הילדים.
היו קצת מכות מדי פעם. אפילו מספר מורים.
שהרגשנו שלא מקבלים את זה כל כך ברצון.
שאנחנו בין התלמידים הטובים.
ניסו פה ושם להכשיל אותנו ועם כל מיני שאלות. אה.
שהיו ציונים יותר נמוכים.
אבל החיים היו די נוחים אפשר לומר. עד 1940.
כן. וא. איך אתם קיבלתם את ההתייחסות הזאת?
את ה. את האפליה הזאת?
איך אתם בתור ילדים זה.
זה מאוד פגע בכם או שאמרתם. זה דרך העולם?
זה לא פגע כל כך. תראי. אני אתן לך איזה דוגמה.
אה. כשהתנכלו לנו ב. קצת בבית ספר והכל.
אנחנו איימנו על. על היתר ילדים ש:
"אם אתם ת. תמשיכו להציק לנו אנחנו לא נשחק. אה.
כדורגל בקבוצה שלכם". כי אנחנו היינו כאילו ה.
לפחות 2 משלושת היהודים. היינו ספורטאים טובים. ב.
בין הטובים בכיתה.
אה-הא.
וזה בדרך כלל הספיק.
כן.
זאת אומרת. אני לא. זוכר שקיבלנו קללות והכל.
אבל לא. לא נפצענו. בואי נאמר ככה.
מ-1940 השתנו המון דברים ברומניה.
לא רק בין. אה. ליהודים.
אה. שמה שהתחלף כל השלטון.
ה. גירשו את מלך רומניה. הק. אז זה היה קרול השני.
עלה במקומו לשלטון הבן שלו. מיכאי.
בחור צעיר שלמעשה הוא שימש רק בתור בובה.
כי המנהיג האמיתי היה אנטונסקו.
מי שהיה לפני זה המפקד הצבא.
ובמקביל לזה. אהה. איך קראו לזה?
משטר הברזל או משהו כזה.
גרדה דה פיירה.
גרדה. גרדה.
גרדה דה פיירה.
גרדה דה פיירה. בדיוק כך.
בדיוק כך ואז התחילו הצרות אחד אחרי השני. כל מיני חוקים.
אה. קודם כל לקחו את החנות של אבא.
אבא עוד ניסה לעשות איזה תרגיל.
שהוא מוכר את זה כביכול ל. להונגרי שעבד.
לשותף. כן.
איתנו. אבל התרגיל הזה לא הצליח.
והוא היה נאלץ למסור את החנות. אותי זרקו מבית הספר.
למי. למי הוא מסר אותה?
לא יודע מי. פשוט לקחו לו את זה וסגרו את החנות.
והוא לא קיבל תמורה על זה.
לא קיבל שום דבר.
שום דבר.
שום תמורה הוא לא קיבל.
הוא הצליח להוציא סחורות מהחנות?
הוא הצליח כמה דברים ב.
להוציא ככה ל. כדי שיוכל לאחסן את זה בבית.
כן.
אה. אני יודע? קמח. סוכר. דברים כאלה.
כן.
אבל לא בכנוי. בכמויות מסחריות.
כן.
ואני לא יודע. אה. פחות או יותר באותו זמן גם.
אהה. נאלצתי לעזוב את בית הספר.
העזיבו אותי במילים אחרות.
ב. באיזה אופן זה נעשה?
היה צו ממשלתי ש. אהה.
ליהודים אסור ללמוד?
יהודים לא. לא בבית ספר ואני עוד זוכר. אה.
שהייתי די חצוף והלכתי ל. לבית ספר ביום האחרון
וביקשתי בחזרה את שכר הלימוד והראיתי להם בכתב שה.
מי שעוזב את הכ. את הבית ספר בעוד בשליש הראשון.
חייבים להחזיר לו את הכסף.
אבא מאוד התפלא. כמובן גם.
גם הזהירו אותי שאני לא אעשה תרגילים כאלה הלאה.
זאת הייתה יוזמה שלך?
הייתה יוזמה שלי. כן.
ומה קרה?
שום דבר.
הם לא החזירו?
לא. הכסף נשאר אצל האבא.
אבל הייתה בעיה. כי לא היה לי איפה ללכת לבית ספר.
באזור לא היה כבר בית ספר כזה.
ואז נשלחתי יחד עם עוד אחד מ.
מחבריי לבוקרשט. ללמוד שמה לבית ספר יהודי.
מ-המ.
וגרנו באיזה צ. אצל איזה משפחה יהודית.
אה. היום אני יכול לומר. אה. משפחה די משונה.
ה. הגבר. אהה. לא עבד. אולי גם.
גם הוא היה פעם באיזה תפקיד שהיה צריך לעזוב את זה
והם מאוד שמחו לקבל את הכסף שלי ושל. ושל החבר שלי.
אבל ההתייחסות זו לא הייתה מאוד. בואי נאמר.
ידידותית.
ידידותית.
מי. מי. אה. שיבץ אותך למשפחה הזאת?
אני לא יודע איך הם הגיעו.
זה דרך הקהילה?
[משובש]. בטח איזה מודעה בעיתון או משהו כזה.
אה-הא. כן. לא היו לכם קרובי משפחה בבוקרשט?
לא היו לנו קרובי משפחה ואני. גרנו בחדר נפרד.
אסור היה לנו להסתובב ביתר הבית.
אפילו את הארוחות קיבלנו בחדר שלנו.
לא.
בגלל זה אני אומר. אווירה לא.
לא ישבתם איתם? בחדר אוכל עם בעלי הבית?
הם אכלו לחוד ואנחנו לחוד. הביאו לנו את האוכל.
אני מניח שזה היה אותו אוכל. אז זה לא.
לא הדאיג הנושא. בכלל האוכל לא הדאיג אותנו.
זה הספיק?
הספיק. אני חושב שהספיק.
אבל באותו הזמן קרו 2 דברים שהשאירו לי רושם.
בוא. בוא נאמר. עד היום אני זוכר די טוב את העניינים.
כן.
אחד היה שבבוקרשט הייתה רעידת אדמה.
בתים. מספר בתים נהרסו ואני זוכר שהלכנו לראות.
וראינו את הצבא הרומני מנסה לסלק את ההריסות.
אז זה לא כל כך הלך. כי לא היו להם אמצעים ו. אהה.
אני לא יודע כמה נספו שמה וכמעט ב.
באותו זמן הייתה גם. היה גם פוגרום בבוקרשט.
זה לא היה פוגרום הראשון ברומניה.
קרה. היה לפני זה בקישינב וביאשי וזה.
יאשי.
היה אזור.
כן.
אחר של רומניה ואני יודע.
שהפרעות היו ב-2 רחובות שיהודים גרו.
קראו לזה דודשט צפר ועוד בבקרשט.
אנחנו גרנו בקצה הזה. והבעלי בתים שלנו היו מאוד ב. ב.
בפאניקה ו. ורק אמרו לי ל.
לא לפתוח את הדלת אם דופקים ואם פורצים פנימה.
שאנחנו נסתתר בחנות. ב. בארון.
כן. כמה זמן הוא נמשך הפוגרום?
אני חושב שזה לא יותר מיומיים-שלושה.
אבל כבר היה פחד לצאת לרחוב.
כן.
ואז.
אתה. אתה ראית משהו מ. מההתרחשויות?
לא. א. שמענו רעש. ככה.
יריות?
מה?
יריות?
לא. לא יריות. לא.
המון שצועק. אה. מלהיב אחד את השני.
אני לא יודע. אני.
האמת היא שלא יודע כמה יהודים נרצחו שמה.
אה-הא.
על כל פנים. פחות משביאשי. בקישינב.
כן ושכש. אחרי יומיים-שלושה כשיצאתם.
מה. מה ראיתם?
לא הלכנו ברחוב הזה. השתדלנו להתרחק מזה.
מ-המ.
ותכף אני חושב. אפילו שבוע אחרי זה קיבלתי מכתב.
אה. מאבא ושלח לנו כסף.
זאת אומרת. אה. אני לא זוכר. רק לי.
עד כמה שאני יודע. החבר שלי נשאר עוד.
ביקש שאני אבוא הביתה.
כן.
כתב לי.
כתבו על זה בעיתון?
מה?
כת. דיווחו על זה בעיתון?
על הפוגרום?
כן.
כן. כן. בהחלט.
אומנם הכל עוד היה מסביב לרעידת אדמה.
גם אנחנו היינו קצת מבולבלים. כמ. בבית שלנו לא קרה כלום.
אבל אני זזתי בלילה עם המיטה לאמצע החדר.
כן.
ומלמעלה המנורה נפלה וכך הלאה.
כן.
זאת אומרת. ז. אהה. זה עוד זה
היה חוסר ביטחון.
מה?
היה חוסר ביטחון.
היה קצ. היה חוסר ביטחון.
ואבא עוד כתב. נתן לי כסף וכתב שאני אסע במחלקה השנייה.
שמא במחלקה שלישית רואים ילד יהודי ו. ועסק יהיה לא טוב.
אני זוכר טוב שאני מהיוזמה שלי קניתי כרטיס למחלקה השלישית.
ושיחדתי את הקונדוקטור. ש. זאת אומרת.
למדתי איך עושים את זה ברומניה ו. ו.
ונסעתי בסוף במחלקה ראשונה.
איך עשית את זה?
אני לא יודע אם זה היה משהו מ. כל כך יוצא דופן.
אבל. אה. אני הייתי די עצמאי.
זה נסיבות היו כאלה אולי.
כן.
הרי גם. אה. גם בחינוך שלי. אז א.
אני לא אמרתי את זה עוד.
זה ב. זה למעשה. אני חו. חונכתי על ידי אימא בעיקר.
כי אבא היה עסוק כל היום ב.
ב. בעניינים שלו. בענייני פרנסה.
אימא הייתה טיפוס לגמרי אחר.
היא הייתה בעצם אומנית.
כפי שאת רואה גם בתמונה שהיא ציירה.
אומנית. אהה. ציור אבל חובבת.
היא לא מכרת תמונות אלא חילקה אותם ל.
כן.
למשפחה והכל.
היא. היא. היא למדה באיזשהו מקום?
לא [משובש] גם אהבה מאוד קריאה ומזה.
זה חלק מזה אני גם כן ירשתי.
ומאוד דאגה גם לחינוך ה. ה.
אולי. ערכי תרבות שאני אלמד.
[משובש] בתור ילד ל.
ניסו ללמד אותי פסנתר. זה לא כל כך הלך. אה.
קריאת ספרות. אה. יפה בעיקר.
אהה. אני חושב שכבר התחלתי אז את הקלאסיקה
הרוסית עם טולסטוי ודוסטויבסקי ומה שהיה אז מקובל.
והמשכתי את זה אחר כך בארץ.
זה היה מתורגם לרומנית?
ברומנית. ברומנית.
אני חושב שזה רק היה בהתחלה. כי בכל זאת אני עזבתי.
עוד הייתי פחות מ. מ-13.
אבל היות ואימא קראה. זה איכשהו עבר קצת אליי גם כן.
נכנסת לשוונג.
כן. עכשיו. כשהגעתי הביתה מבוקרשט.
אה. המצב כבר השתנה באותו. ב. בבית.
כן.
פשוט לא הכרתי את הבית.
סליחה. אה. גבי. התמונה שאנחנו רואים.
זה ככה נראה הסלון שלכם?
זה תמונה של הסלון שלנו והתאריך של התמונה הזאת.
זה כשאימא הייתה עוד בהריון איתי. כתוב בקצה התמונה.
כן.
למעשה ה. הייתה. זאת התמונה האחרונה.
אני חושב שהיא ציירה.
אה-הא.
כשהגעתי הביתה. אם אני חוזר למה שאמרתי קודם.
מצאתי בית לגמרי אחר.
כן.
אה. כבר לא גרנו בדירה שהייתה לנו.
הייתה לנו דירה די יפה. דירת. אה.
3 וחצי חדרים. לא משהו גרנדיוזי.
אבל היה. היו חדרים די גדולים. בייחוד הסלון היה גדול.
אז תלו שמה לא מעט תמונות מהסוג הזה.
הם כבר לא היו. כנראה שנתנו אותם לקרובים והכל.
כשעזבו את הבית. אני לא יודע מה קרה עם הרהיטים.
ואנחנו עברנו לגור בדירה הקטנה של סבתא. ב-2 החדרים הקטנים.
ומה שיותר גרוע מזה. זה היה המצב הבריאות של אימא.
שכנראה קיבלה איזה התמוטטות עצבים.
הייתה גם מאושפזת כמה.
כמה ימים או אולי שבוע. אני לא זוכר.
ואז עלה על הפרק עניין שהגרמנים הרשו לקבוצת.
אה. נוער. ילדים לעזוב את הארץ תמורת סכום כסף רציני.
הכסף לא היה לאבא. ואני חושב שפעם הר.
הראשונה והיחידה בחיים שלו שהוא ביקש עזרה מקרובי משפחה.
זה היה כדי לאפשר לי לצאת. וזה לקח.
זה לשלם עבור הסרטיפיקט?
עבור הסרטיפיקט.
כן.
הסרטיפיקט הונפק. הדרך אגב. גם בן דוד שלי אמור היה לצאת.
אבל בסוף כנראה בבוקרשט קרה מה שקרה ומישהו נסע בשם שלו.
אהה. אנחנו. אני. קיבלנו אפילו. אני לא יודע ממי.
איזה רשימה של איזה בגדים כדאי לקחת איתנו
ואני זוכר שהיה בעיה. ש. כ.
היה כתוב אוברול ולא היה דבר כזה בגודל
שלי ואני די הייתי מאוכזב. אז. אז איך אני אסע?
וכול זה. אהה.
מה. מה עוד היה? אתה זוכר. ברשימה?
ב. ב. ביגוד. בעיקר ביגוד.
כן. אבל איזה ביגוד? על מה דיברו ברשימה הזאת?
דיברו על. על. על בגדים לעבודה ולאחרי העבודה.
ככה זה היה כתוב בעיקר.
לא יודע מי הוציא את ה. את הנייר הזה.
והיית ילד צעיר. אז מה חשבתם? איזה עבודה אתה תעבוד?
אני.
ההורים חשבו על זה?
לא ידעתי על שום דבר.
מ-המ.
אני כל הזמן עוד היה לי בראש שאני עולה לארץ ישראל.
והגשמה קראו לזה.
כן.
והיה כתוב גם שהמטען צריך להיות עד ס. סכו. עד. אה.
עד משקל מסוים.
משקל מסוים. כמו ב. בטיסה באווירון.
אני לא זוכר אם זה היה 20 קילו. או משהו כזה.
כן.
ואבא שלי. היות וכבר הוא עסק בזה ולא אימא.
עשה איזה שגיאה גדולה ואינני יודע אם זה
בגלל סיבות כספיות או להקל על המשקל.
במקום מזוודה קנו לי סל נצרים.
ו. הבעיה הייתה. סל נצרים היו 2 ידיות בקצה
ואני לא יכולתי לשאת את זה לבד.
וככה הלכנו לת. ובמועד שהיה צריך לצאת לתחנת הרכבת.
הרכבת יצאה מ. מטימישוארה וכנראה שה.
הקבוצה של. של הבונים מטימישוארה כבר ידעו שבא.
מישהו מלוגוז' אמור לעלות.
ככה כבר צעקו לנו דרך החלון להיכנס פה ל. לתא שלנו.
זאת אומרת. אתה מ. מהעיר שלך. לא היה אף אחד.
לא היה.
לא היה שום קרוב משפחה. מכר? לבד.
אף אחד.
איך. איך זה היה לעזוב את ההורים?
היה בכלל היה סיפור כזה. הרבה.
הרבה אנשים אמרו לאבא שלא ילך לצעד כזה.
כי הגרמנים אחרי שיקבלו את הכסף
שלהם הם בטח יטביעו את האוניה.
אבא שלי אמר זה הוא לא. לא מאמין היות ויש.
רומניה הייתה ידידה של גרמניה. ג.
בת ברית.
בת ברית.
נכון.
היה הסכם חתום.
ליותר מאוחר אפילו הכריזה יחד עם גרמניה מלחמה על רוסיה.
נכון.
ואמרה: "היות והאוניה היא אוניה רומנית.
הם לא יעשו דבר כזה" והוא צדק.
עכשיו. אם כ. ברגע שעליתי. אני לא זוכר שבכיתי.
היו. בכיתי אולי כשנפרדתי מאימא. אבל גם כן.
אה. בואי נאמר. לא ממש. היו לי עיניים דומעות אולי קצת.
אבל איך אומרים. הזה שאני יוסע [משובש] יחידים מ. מ.
מההכשרה. שנוסע לארץ ישראל זה ה. נס. אז הייתי גאה בזה.
בלי אף אחד שהכרת אותו?
אף אחד לא הכרתי ברכבת.
כול הילדים היו מבוגרים ממני.
הסתבר. הם היו מבוגרים בערך ב-3 או 4 שנים יותר ממני.
זה הרבה ב. בגיל הזה.
זה הרבה ומסתבר שבין. בין איזה 200 י.
ילדים שבכלל נוער. אני הייתי הכי צעיר.
עוד לא מלאו לי 13.
אני לא יודע איך אבא ארגן את זה ש.
זאת אומרת.
שבכלל נתנו לי.
יכול להיות ש.
לא היה לך אפילו. לא חגגו לך בר מצווה בגרמניה?
לא. עוד לא היה לי בר מצווה.
כן.
אבל החבר'ה האלה מהבונים קיבלו אותי תחת חסותם.
זה היה משהו יוצא מהכלל.
כן?
באמת. א. א. עם הסחיבה של הסל.
לא הייתי צריך לדאוג שום דבר.
א. הגיע בשלום ארצה ואפילו בארץ עוד השתמשתי בו קצת.
וכל האווירה בפנים כבר ברכבת. הייתה מאוד. אה.
ססגונית. אה. צחוק ושירה והכל וככה הגענו ל.
לבוקרשט. שמה החלפנו רכבת לקונסטנצה.
לא לנו אפילו בבוקרשט לילה אחד.
ובשעות הערב עלינו על האונייה ובמשך לילה ויום הגענו ל.
טורקיה?
לטורקיה. מה שנקרא אז קונסטנטינופול.
לא יד. ידענו את השם איסטנבול.
עכשיו אני לא זוכר בדיוק. אהה.
אם היינו שם יומיים או 3 ב. ב. בבית מלון.
האחראי. מי שהיה כנראה מישהו מהסוכנות. אה. ש.
איך. איך עברה הנסיעה? היו איזה בעיות? קשיים?
לא היו שום בעיות.
אוכל? הקאות?
טוב תראי. זאת הייתה אוניה די גדולה.
כן.
לא הייתה צפיפות מי יודע מה.
מ-המ.
נכון שהיו גלים. אה. ב. זה היה בחודש פברואר ו.
והים השחור הוא בדרך כלל ידוע בתור ים גלי.
כן.
אבל. אה. טוב. היו כמה שהקיאו עד כמה שאני זוכר.
אבל. אה. זה לא. עלי כל פנים זה לא.
לא השפיע.
זוכר שזה השפיע.
כן.
לא השפיע. אהה. בקונסטנטינופול לנו שאני חושב.
היינו באיזשהו בית מלון שאני לא יודע את שמו.
ביקשו מאיתנו שלא נסתובב ל. ב. ברחובות.
אהה. היותר מבוגרים לא כל כך שמעו בעצתם. אני כן.
זאת אומרת. אהה. [משובש].
נשמעתי לילדים הגדולים שאני לא אצא. בואי נאמר ככה.
כן. כמה ילדים הייתם בערך?
אומרים שהיו איזה 200 ילדים.
כן.
200 ילדים בערך.
ורק מרומניה?
רק מרומניה.
עכשיו. אחרי זה אותם ש.
אני רק זוכר מבית המלון שאנחנו מאוד
מאוד התלהבנו פתאום לקבל לחם לבן.
לא היינו רגילים לזה כבר ואנחנו ביקשנו עוד ועוד אקמק.
אקמק זה בטורקית. זה לחם.
זה מה שאני זוכר מכל. מה שאכלנו אני לא יודע.
יכול להיות שהמאכלים היו לא כל כך.
אבל זה אני אף פעם בעניין האוכל פרט לזה ש.
שבבית הייתי אכלן לא הכי טוב.
אבל זה אף פעם לא הפריע לי.
אה. אכלתי מה שרציתי ולא מה שנתנו לי.
עלינו על הרכבת מה שנקרא אוריינט אקספרס.
אוריינט זה היה אולי אקספרס. לא? זה היה כ.
קראת. קראת את הספר של אגתה כריסטי?
כן. כן.
זה עורר בך איזה נוסטלגיה?
לא. אני בכלל חשבתי את זה לגמרי אחרת.
כי זה דמה יותר לרכבת העמק. מה שנקרא.
אה. זאת אומרת היא כבר לא הייתה כל כך אלגנטית. ו.
לא. לגמרי לא הייתה אלגנטית.
ואי אפשר היה לעבור מקרון לקרון. אלא מבחוץ.
[משובש]
שהיה לה איזה מדפים כאלה.
כן.
והגדולים הביאו לי כל מה שצריך היה.
שאני לא אצא. שאני לא אפול מהרכבת.
וככה עבר. אני לא זוכר כמה ימים דרך טורקיה ומשמה לסוריה.
בסוריה נתקענו ב. בחאלב. הייתה איזה.
איזה ניסיון הפיכה של אחד הקולונלים או הגנרלים.
אני כבר לא. לא זוכר את השם של מי. ואני.
שהיינו צריכים להישאר תקועים באיזה מלון.
לא לצאת אפילו לרחוב.
שמענו יריות אבל. אה.
לא כל כך היינו בתוך העניינים מה קורה.
לא התרגשתם.
מה?
לא התרגשתם.
אני לא יודע. אני לא התרגשנו.
כי היריות לא היו ממש מתחת לחלון. אז אה.
כן.
אז זה לקח כמה ימים ואני לא יודע מי ניצח ב. בעסק הזה.
אבל ארגנו לנו שיירה אחר כך של. אה. נדמה לי.
2 אוטובוסים ו. ועוד הרבה מוניות ויצאנו לדרך [משובש]
מ. מסוריה ללבנון ואחר כך לארץ דרך ראש הנקרה.
ישר עד. עד עתלית.
בעתלית. אה. זה היה קצת משונה בינינו. מה פתאום בעתלית?
אנחנו לא בלתי חוקיים? יש סרטיפיקטים והכל.
אז הם אמרו הבריטים.
צריכים לבדוק אם אין בינינו ספיונים.
מרגלים.
כן. זה לא היה כל כך מתקבל על הדעת. מה פתאום. אנח?
איך. איך באמת הצבא הבריטי.
איך הוא קיבל אותכם?
היחס היה די טוב.
אני אומנם נכון. אה. סגרו בלילה את. את. את ה.
את המחנה.
את הצריף.
כן.
אבל ביום יכולנו להסתובב. אה. לאן ש. איפה שרק רצינו.
אני זוכר אפילו היה פעם ארגנו משחק כדורגל בין.
בינינו ובין כוחות. אהה.
אני חושב שלא היו שוטרים אלא חיילים דווקא מהאזור.
אה-הא. כן.
ואני הייתי מאוד מאוכזב שלא שיתפו אותי.
והאוכל. אה. היה. שמה למדתי מה זה חלווה
ואני מאוד אהבתי את זה אני זוכר.
אבל אחרי שבוע. בכל זאת.
אמרו לנו צריך להתחיל לצעוק. מה צועקים?
אמרו לנו: "עתלית לנו די".
ואני ברצון השתתפת במקהלה הזאת.
אם זה עזר או לא. אני לא יודע.
אבל כמה ימים אחרי זה התחילו טיפין.
טיפין לשחרר את האנשים.
אז מה. מה עשיתם במשך הימים?
שום דבר מיוחד.
כלום. רק אה. משחקי ספורט?
אהה. לא היה. לא היה הרבה מה לעשות.
אני אפילו לא זוכר בדיוק.
אני יודע שהיו שמה עוד אנשים שהיו בלתי לגאליים.
אני לא יודע מאיזו אוניה הם היו.
לא הייתם איתם בקשר?
לא היינו איתם בקשר.
אני. תראי. היה פה המה שאנחנו לא ידענו עברית
ואנחנו היינו בקשר עם מי שיכולנו לדבר ב. בשפות שאנחנו.
כן.
ידענו והם ה. היו כנראה ממקום אחר.
אה-הא.
כנראה. אני לא יודע.
אולי גם הגיל היה ככה. שלא היה לי מה לעשות.
כן.
איתם.
אז מי בעצם נתן לכם את ההוראות לעשות הפגנה. לצעוק וזה?
אה. היו תמיד הגדולים יותר.
המדריכים? המדריכים?
אהה. תראי גם ב. בקן של הבונים תמיד היה.
אה. ראש קבוצה או משהו כזה.
כן. מדריך.
מד. הוא היה מדריך מקומי על כל פנים.
אה. זה. אינני יודע אם זה עזר או לא.
אבל האכזבה שלי הייתה גדולה מאוד.
כל החבר'ה האלה מהבית שלחו אותם לאפיקים להכשרה.
ואני שהייתי הקטן. מוסד חינוכי אהבה.
לא שמעתי על זה לפני זה. על בן שמן דווקא שמעתי.
כן.
על אהבה לא שמעתי כלום.
היית היחיד?
הייתי היחיד.
שעבר לשם?
שבאותו זמן משמה הלך לאהבה.
מ-המ. ולא. לא הייתה אפשרות. אה. להתמרמר על זה?
לבקש? לשנות את רוע הגזירה?
לא. זה אני לא יודע. לא הייתה לי עם מי לדבר שמה. פשוט.
עם המדריכים?
אני חושב שמדריכים עזבו אחרי רק.
אה.
כמה ימים אחרי.
אה-הא.
ואני י. ידעתי שהם עוברים לאפיקים ואמרו י.
יבואו לקחת אותם.
אותי הביאו במיוחד. כי הייתי לבד.
כן.
אז הגעתי למוסד אהבה.
ולא. לא הכרת. לא שמעת על זה קודם?
שום דבר.
לא היה לך שום מידע על המקום?
שום מידע לא היה לי על זה.
ומי. מי נסע איתך?
אחד המדריכים מאהבה.
אה-הא.
בא לקחת אותי.
והוא. הוא סיפר לך על המוסד?
שום דבר.
תוך כדי.
אולי תוך כדי נסיעה.
אה-הא.
ש. שאני לא אהיה עצוב.
כן.
ו. ו. ויש שם עוד ילדים ויהיה לי טוב. אבל לא משהו מיוחד.
ולקחת איתך את התיק שלך?
התיק כבר נסע איתי. כן. אהה. טוב.
אה. הגעתי במצב רוח רע לאהבה הזה. אין כל ספק.
לא ש. שבלילה בכיתי או משהו. אבל. אה.
היה מצ. היה בכלל ככה.
באהבה היו לא מעט אנשים שדיברו גרמנית.
המדריכים כמעט כולם דיברו גרמנית.
נכון.
כי כפי שאת יודעת. אה.
נכון.
המוסד הזה בא. הגיע ל. מגרמניה.
כן.
בהתחלה.
עם ילדים גרמנים.
היה בנווה שאנן.
כן.
אחר כך הקימו את זה. בזמן שאני הייתי שמה.
כבר היו שמה חלק מאלה שבאו עוד ישר מגרמניה וגם אחרים שהם.
לא כולם. אבל רובם דיברו גרמנית.
זה למעשה. זה היה לרעתי. כי יכולתי לדבר בגרמנית.
אז לא כל כך ר. מיהרתי לדבר עברית.
עברית. כן. אבל לפחות הייתה לך שפה משותפת אתם.
הייתה לי שפה משותפת עם האנשים.
לא באת למקום שלא היה. לא הייתה תקשורת.
אהה. הייתה תקשורת.
אבל את יודעת. זה לא אבא ואימא והמדריך לא.
לא היה צריך לטפל בי באופן מיוחד.
כמה. כמה ילדים היו בקבוצה תחת מדריך?
תראי. מ. מוסד האהבה היו שמה 3 מבנים על 2 קומות.
בכל קומה גרה קבוצת ח. ילדים. בנים. בנות לפי גיל.
כן.
לפי גיל. ו. אה. גם. אהה. ח. חוץ מהמדריך הייתה גם.
אה. עקרת בית או אני לא יודע איך לקרוא לה?
אם הבית. אם הבית.
אם הבית. נכון.
כן.
אם הבית ו. נ. אני נכנסתי ל.
אהה. נכנסתי לגור עם עוד 3 ילדים. גרנו 4 בחדר.
כן.
אז זה רק היה זמני 4 בחדר. כי אחר כך הוסיפו עוד מיטה
חמישית ואפילו בסוף עוד מיטה שישית.
שכבר לא היה איפה לשים אותה.
הייתה מיטה התחתית.
שרק בערב אפשר היה להוציא אותה ו. ב.
ג. ב. בואי נאמר ככה. ב. ה.
היו עוד. עוד כמה רגעים ככה שהרגשתי לא טוב.
למשל. פעם בחודש אפשר היה לצאת.
אה. לילדים. אה. ל. לבקר אצל מכרים.
קרובים.
קרובים. מה שהיה.
וכמעט כולם נסעו ולי לא היה לאן לנסוע. כי לי.
מה עם הקבוצה שלך באפיקים? לא ביקרת אותם?
רגע. רגע. ביקרתי באפיקים.
אני לא יצאתי וזה כמובן עשה לי מצב רוח לא טוב.
אז נזכרתי שיש לי כתובת. מ. אה.
קרובים לא היו לי בארץ. אבל קיבלתי כתובת של איזה.
אהה. מכר של. של אימא שלי.
שכנראה עלתה ארצה בתור ילדה ופה התחתנה.
אז ידעתי שיש לי כתובת בחיפה. רחוב ברזילי. אם.
אם את יודעת איפה זה?
זה בכניסה ל. מ. מהכיוון של הקריות.
אה-הא.
וכתבתי להם מכתב והם ענו לי.
שבפעם הבאה כשיהיה לי חופש שאני אבוא אליהם.
נסעתי פעם. ובעצם ביקרתי שמה פעמיים.
לא הרגשתי כל כך טוב.
משפחה. לא היו ילדים.
אה. גם כנראה מצב החומרי שלהם היה די קשה.
הוא היה נגר ואחרי פעמיים הפסקתי את העניין הזה.
אבל כ. מה שאלת על אפיקים.
בחופש הגדול לפחות פעמיים או 3 נסעתי לאפיקים.
זה לא היה כל כך פשוט. כי קודם כול לא היה לי כסף. אז.
אה. להגיע מאהבה לצ'ק פוסט. זאת הייתה בעיה.
כן.
בצ'ק פוסט כבר לא היו בעיות. כי שמה עצרו את כל המכוניות.
אה-הא.
לבדיקה. האנגלים.
אז אפשר היה לקחת טרמפ.
ואז אפשר היה לקחת טרמפ.
אם לא בקבינה אז למעלה על המשאית.
כן.
וככה נסעתי לאפיקים ל. כל פעם ל. אני לא ז. נדמה לי לשבוע.
כמובן קיבלו אותי יפה.
אהה. בחדר אוכל לא שאלו אותי מי זה?
או מה זה? זה לא היה מקובל.
אני זוכר שהם גרו באיזה בניין. אה. על 2 קומות.
ובלילה כל המיטות היו למעלה על הגג.
עם כילה נגד יתושים. ואני כל לילה ישנתי במיטה אחרת.
זה תלוי מי שמר באותו לילה.
אה-הא.
וזה היה ככה נדמה לי פעמיים או 3 ביקרתי אותם.
וגם בזה נפסק. כי גם חלק מהם עזבו בינתיים את אהבה.
את אפיקים.
אה. את אפיקים. והיו עוד דברים קשים באהבה.
אז למשל לא היה לי שום קשר עם.
עם ההורים. לא היה דואר.
מ-המ.
אני יכולתי לכתוב בערך פעם בחודש.
היה מטעם צלב האדום טפסים כאלה. אם את מכירה?
כן.
מספר מילים מוגבל.
נכון.
שצריך. אפשר היה לכתוב ב. בג. אנגלית. צרפתית וגרמנית.
אני כתבתי בגרמנית ואני זוכר שבשביל לכתוב 20.
20 מילים ישבתי שעה ארוכה.
כדי לנסח מה כן לכתוב ומה לא לכתוב.
אבל זה גם כן היה. נדמה לי רק פעם בחודש והם קיבלו.
אחר כך נודע לי שאבא קיבל את המכתבים האלה באיחור רב.
אבל הוא קיבל אותם.
אבל אתה לא קיבלת.
אני לא קיבלתי שום דבר.
לא. לא ידעת מה קורה להורים בשלב הזה?
לא ידעתי שום דבר ממה שקורה להורים.
ועל מה שקורה באירופה בכלל?
טוב. באהבה ידענו הרבה על מה שקורה.
כן.
אהבה היה בכלל. אה. מין דבר כזה שהקשר.
אה. היה איזה מין. אפשר היה לשאול ו.
או לבקש הסברים על כל דבר.
המדריכים לא היו כל כך מורים.
הם היו יותר מחנכים. ודיברו. קיבלנו את אות. אה.
מדעי החברה. מה שקראו ופה בארץ נדמה לי קוראים לזה אזרחות.
ובמסגרת הדברים האלה. שהם לא היו במסגרת בית הספר.
אפשר היה לדבר על כל מיני דברים.
כן.
נכון בשנה האחרונה שהייתי באהבה זה כבר הגיע לכך שכ.
התחילו להגיע ילדים מהמחנות. בקבוצה שלי.
זה כבר היה 46'.
זה כבר היה ב-45'. התחלת 46'.
כן. כן.
הגיעה קבוצת ילדים מ. מבוכנוולד.
והדריכו אותנו טוב המדריכים איך להתייחס אליהם.
ולא לשים לב על הלחם שהם שמים מתחת למזרון וכל הדברים האלה.
מ-המ.
זאת אומרת. אני רוצה לומר רק שממוסד אהבה.
היה חיסרון אחד גדול שלא למדנו הרבה. זאת אומרת. אה. לא.
לימודים פורמלים?
פורמלים.
כן.
למדנו לא מעט חקלאות.
כן.
אה. אבל יצאנו מזה. א. אני חושב שזה מ.
הרבה מאוד השפיע על ה. על הח. אורח החיים שלי. גם ב.
ולא רק אורח החיים שלי. גם. גם השקפת עולם והכל.
אני יכול סך הכל לומר ש. אה. בגיל שעזבתי את אהבה. נניח.
עוד לפני גיל הגיוס. אז עוד לא הייתה עוד מדינה.
הייתי הרבה יותר בשל מה שהילדים של היום.
מ-המ.
מהרבה דברים.
אני גם למדתי משמה ש. עב.
עבודה זה עבודה וצריך לעשות את זה כמו שצריך.
לא חשוב איזה סוג של עבודה.
עד היום. אהה. אני חושב שאני מאוד פרפקציוניסט מבחינה זו.
עדות של גבריאל דרורי דויטש יליד 1928 Lugoj, רומניה על קורותיו ברומניה ועל העלייה לארץ ישראל ב-1941 ילדות לפני המלחמה; התגברות האנטישמיות ב-1940; העסק המשפחתי נבזז; סילוק מבית הספר; מעבר ל-Bucuresti; פוגרום ב-Bucuresti; שיבה ל-Lugoj; הבית נבזז; התמוטטות האם; גיוס האב לגדודי עבודה; הצטרפות ל"עליית הנוער" (כמאתיים ילדים); עלייה לארץ ישראל דרך טורקיה, סוריה ולבנון ב-1941; קליטה.
מספר פריט
10161594
שם פרטי
גבריאל
שם משפחה
דויטש
דרורי
תאריך לידה
1928
מקום לידה
Lugoj, רומניה
אופי החומר
עדות
שפה
Hebrew
חטיבה ארכיונית
O.3 - עדויות יד ושם
תקופת החומר מ
05/12/2012
תקופת החומר עד
05/12/2012
מוסר החומר
דרורי דויטש גבריאל
מקור
כן
מקום מסירת העדות
ישראל
קשור לפריט
O.3 - עדויות שנגבו בידי יד ושם
סוג עדות
וידאו
תמלול עדות זו התאפשר בסיוע ועידת התביעות בחסות הקרן "זיכרון, אחריות ועתיד" ובתמיכת משרד האוצר הפדרלי הגרמני