חנות מקוונת יצירת קשר אודותינו
Yad Vashem logo

עדות של אליהו שוורץ יליד 1935 Budapest, הונגריה על קורותיו ב-Budapest בזמן המלחמה ובמסתור בכפר

Testimony
null
null
היום יום חמישי. ב' חשון תשע"ג. 18 באוקטובר 2012.
שמי רותי גיל. ואני מראיינת מטעם יד ושם. את מר שוורץ אליהו.
יליד בודפשט הונגריה 1935. על המסתור בהונגריה.
בוקר טוב לך אליהו.
בוקר טוב.
נולדת בבודפשט?
כן.
באזור יהודי? באזור מעורב?
גבולי.
גבולי.
זאת אומרת. לא היי. המשפחה גרה באזור יהודי מובהק.
אנחנו המשפחה הקרובה גרנו קצת כבר. אה. מחוץ ל. ל.
לאזור היהודי.
אבל. אה. הזיקה הייתה כי למדתי בבית ספר יהודי.
שהייתי הולך ברגל לשמה כל בוקר.
כן.
ואפילו בחדר.
כן. אז למדת בבית ספר יהודי?
כן.
כן. כמה שנים הספקת?
3.
כן. ובחדר מאיזה גיל התחלת?
בחדר רק בקיץ. אצל הסבא שלי בכפר
הייתי הולך לחדר. בודפשט לא.
אבל. אה. היינו שומרי. תראי אימא שלי.
ובעיקר אני מדבר על אימא שלי. כי אבא שלי היה בצבא.
אז אני הרבה פחות זוכר אותו בתוך. אה. מעגל חיינו.
אבא שלך היה מגויס לצבא?
היה מגויס למחנות. אה.
בצב. לצבא. אחר כך מחנות עבודה.
ממתי גייסו אותו?
לא יודע מתי. אבל הוא לא היה מ-42' בערך.
הוא לא היה בבית.
אה-הא.
וב-42'. אני הייתי בן.
אה. 6 אני יודע. משהו כזה.
כן.
וכך שהוא לא היה כל כך במעגל חיינו.
מי שהיה במעגל חיי. סובב אותי לגמרי זו אימא שלי.
כן.
ואחותי.
אה. הייתם אח ואחות?
אח ואחות. האחות היא הייתה מנישואים קודמים של
אימא שלי. שהייתה חלוצה בלהתגרש.
היא לא. ובאותם הימים היהודים. ה.
נכון. זה לא היה מקובל.
בעיקר המסורת. דתית מאוד. מאוד דתית.
נכון. הם היו אנשים דתיים?
מאוד. הסבתא ו. וכל אלו.
חרדים? אורתודוקסים?
חרדים.
חרדים ממש? עם כיסוי ראש?
היא הייתה עם כיסוי ראש. הבנות על ידה היו עם כיסוי ראש.
כשיצאו אז. אה. תראי בבודפשט היה איזה תנועה סך הכול של.
של. אהה. התבוללות איזושהי.
נכון.
בקצב שונה או אחר. כל משפחה והקצב שלה.
אבל היה איזשהו. עובדה שהיה לי ב.
על יד הסבתא היו. בבית. בחוץ כבר הורידו.
אימא שלי גם נסעה בשבת.
כן. זאת אומרת. הייתם יותר נגיד שומרי מסורת?
אנחנו.
המשפחה הגרעינית.
ה. בעיקר אנחנו. המשפחה שלי.
כן.
עד שאבא שלי חזר.
והוא חזר פתאום דתי נורא. ו. ו. ו.
דווקא מהמחנות?
הוא לא מהמחנות.
מהמחנות הוא חזר קומוניסט.
כשהוא ברח מהצבא. מהמחנות עבודה.
כן. אז. אז הוא חזר.
וחזר לבודפשט. הוא היה דתי.
אה-הא.
אבל אצלו יכול להיות שהוא מצא יותר ביטחון כלכלי
בלהיות דתי. אני לא בטוח.
מ-המ. מה היה המקצוע שלו?
לא היה לו. הוא היה סוחר.
סוחר במה?
בעיקר בבדים.
מ-המ. טקסטיל. כן.
והייתה מזה פרנסה טובה?
אימא שלי היה לה איזה. מפעלצ'יק.
חצי ביתי של צביעת מנורות. בצבע האפלה כזה של. אה.
חצי מנורה. צבועה. מוטבלת בצבע.
כן.
ומזה היא עסקה. ובזה הרוויחו יותר כסף מה שאבא שלי בזה.
וזה היה מפעל פרטי שלה?
זה היה מפעל פרטי שהיא ניהלה אותו.
היו לה פועלים?
כן היא. זה שלה.
היו לה פועלים?
היה לה. נדמה לי. איזה מישהו שעבד.
מ-המ.
אבל מכיוון שכל הזמן היו אצלנו. פליטים סלובקים.
כן.
כל הזמן.
מה זה כל הזמן? משלוש. מארב.
מאז שאני זוכר את עצמי.
38'. 39'?
מאז. אה. שהתחילו הצרות בסלובקיה.
כן.
וזה התחיל בהתחלה.
ואלה היו. אה. קרובי משפחה?
לאו דווקא. לא.
לא?
לא. אימא שלי מבחינה הזאת הייתה.
מעין מעון לכל הסלובקים שהגיעו.
עובדת סוציאלית? היא הייתה שייכת לאיזה ארגון נשים?
אין לי מושג. אני לא מאמין עלייה.
זה היה.
לא מאמין עליה.
זה היה משהו פרטי? יוזמה פרטית שלה?
יוזמה פרטית. שכבר אחד הביא את השני.
וכבר הלכה בתוך העסק.
מדי פעם בלשים היו באים. משטרה גם.
כן.
ואז הם היו נתלים במרפסת. וכל מיני.
היא הייתה גם משלמת כנראה.
היו הלשנות?
היו הלשנות.
ו. בדרך כלל האנשים האלה. הפליטים. אה.
ניסו לסדר להם תעודות?
כן.
כי. כי היא הייתה קבוצה שטיפלה בזה.
כן. כן. כן.
כן.
ניסו לסדר תעודות.
חלק גם כל כך נקלטו שם. ש.
בבודפשט?
תראי. הם כולם דוברי הונגרית. כי זה סלובקיה.
כן. כן.
ו. הם הכתיבו את הקצב בחיים. גדלתי איתם.
מ-המ.
הם לימדו את המילים הגסות הראשונות שלי. ו.
אה. הם היו חבר'המנים כאלו צעירים. חבר'ה בני 20.
אה. זה בדרך כלל היו אנשים צעירים שברחו.
19. 20.
אה-הא. כן.
כולם. חלק התחפשו לגרמנים אפילו.
ועשו מעשים לדעתי די נועזים.
למשל?
הוא הגיע למפקדה שמה. ו. וסידר סידורים. לא יודע פרטים.
ואיך. איך הם הגיעו למדים של הגרמנים?
לא יודע. לא יודע.
אז בדרך כלל זה היו אנשים צעירים?
צעירים מאוד.
ו.
כל הזמן היו לפחות 4 כאלו. גם יותר מאוחר או באמצע.
יש לי דוד שאחד מהם. שהוא סלובקי. והוא היה דוד שלי.
שהתחתן עם אחות של אימא שלי.
מ-המ.
ודווקא אותו תפסו. והוציאו. הוא הושמד.
הוצאה ל. כן. הוצאה להורג.
ואביך כשהוא חזר ממחנות העבודה.
איך הוא קיבל את העובדה שיש אורחים בלתי קרואים בבית?
הוא הזדהה עם זה?
הוא לא פחד מה.
תראי. פחד. הוא לא פחד אף פעם.
משום דבר. מבחינה זאת אני כמוהו.
הוא היה אדם נועז בצורה לא רגילה. עד כדי טירוף.
כי הוא היה קצת משוגע. לא עם תעודות. אבל אה.
כן.
הוא היה קיצוני הנה. קיצוני הנה. הוא היה.
אתה יכול לספר על איזשהו מעשה נועז שהוא עשה? שאתה זוכר?
הוא היה מביא. כשהיינו בבתים יותר מאוחר.
בבתים של ולנברג. מוגנים של ולנברג.
אה. כן.
אז הוא היה הולך למפקדה הגרמנית ו. משיג אוכל. לא יודע איך.
הוא היה בכלל איזה מין. אה. אז כבר הוא.
כבר אז לא היה דתי. אצלו זה ימים היה כל הז. העסק הזה.
וזה כבר אחרי ה.
מה?
למה. למה אתה מתכוון. אה. אליהו?
אתה יכול קצת לפרט בבקשה?
אני זוכר את התקופה שהוא הכריח אותי כל בוקר
לקום וללכת לבית הכנסת. ולהתפלל. ו. ש. שחרית.
אה. כשהוא חזר והפך להיות יותר. אה. קיצוני?
כן. כן. כן.
ואני שנאתי את זה שנאת מוות.
מ-המ.
אני בכלל לא כל כך הייתי. האמנתי באלוהים מעולם.
כן. גם בתור ילד?
גם בתור תינוק.
אני לא אשכח איפה שהיה נקודת מפנה.
ציורית שלי. שהיה. יש ברכת כהנים.
הם אמרו שאסור להסתכל. מי שמסתכל מתעוור.
אני לא יכולתי להתאפק. הסתכלתי. ולא התעוורתי.
אז ראיתי שסתם דופקים אותי.
ואמרתי יאללה. כל העסק הזה. זה סיפור.
וג. גם בגלל. אה. זה. אבל זה. זה רק סימבולי.
יותר בגלל הנוחות. אני שנאתי.
לקום בבוקר?
לקום בבוקר. אני חושב עכשיו לשנייה.
שלא אהבתי להיות יהודי.
לא מצא חן בעיניך?
לא אהבתי להיות מיעוט.
מ-המ.
ראיתי. אני חושב.
טוב זה.
שרציתי. שרציתי להשתייך לרוב.
זה טבעי. לרוב החזק.
אני לא נתתי דעתי אף פעם במשך.
אה. עד הראיון הזה.
כן.
שיכול להיות שזה גם הביא
אותי שגם אחר כך לא רציתי שוב לשמוע על השואה.
מ-המ. זאת אומרת לא ראית בזה פרק.
כאילו. לספר עליו ו. או.
לא. התביישתי בו.
או להתהדר בו.
היה אז אמרה בארץ. הלכתם ככבשים לטבח וזה.
כן.
היה מ.
זה דווקא אמר. אה. ניצול שואה.
לא חשוב שאם אני אקבל את זה בגיל 70 או לא.
אני לא מקבל את בגיל 70.
כן.
אבל אז זה מאוד. אה.
פגע.
פגע בי. והזדהיתי איתו.
כן.
כי אמרתי למה? היום אני יודע שאם הייתי חי היום שמה.
בגיל ההוא. הזה. אפילו פחות הייתי הולך כצאן לטבח כמו כולם.
כן.
אבל אז היה נדמה לי שה. נו. המרד.
כן.
המרידה של ה.
זה. זה היה העניין. תראה זה נורא עניין של.
בעיקר כשהגעתי.
עניין של גיל.
לארץ וראיתי את הפלמ"חניקים. ואת כל הכאלו.
כן.
ואת הבריאים ואת היפים.
אבל הם לא היו בגיל 50.
60. הם היו ילדים. בגיל 16. 18.
כן אבל הם היו כבר עם שפמים.
כן.
והם היו נראים לי. אני זוכר שכל החיים שלי רציתי להית שמן.
גדול. גדול זה. זה. סוף סוף נעשתי שמן.
אז אמרו שצריך להרזות אבל זה.
לא הצליח. כן. אה. מה אתה זוכר מהבית או מהדירה שגרתם בה?
תראי. ה. דודים כרגיל היו מאוד משפחתיים.
כן.
לסבתא שלי היו. היא ילדה 17 ילדים.
17 ילדים?
היה לי איזה 12 דודות חיות פעילות בבודפשט. דודים ודודות.
זה. זה לא היה נורמה. 17 ילדים.
היא שברה נורמה.
זהו. זה היה קצת יוצא דופן.
קצת הגזימה.
כן. וכולם נשארו בחיים?
לא כולם. לא כולם.
אבל זה 12 לכן אני אומר לך.
היו פעילים ב. הבנים היו פחות דתיים.
חוץ מאיזה 1 או 2 שקיצוני דתי.
אבל הוא גם לא גר בבית.
הוא גר בכפר באיזשהו מקום.
היה גבר יפה. היה בצבא ההונגרי.
היה פרש. אבל עם זקן.
אה. אז עוד היה אפשר.
בכלל הונגריה מלחמה. רדיפות הגיעו קודם.
אבל. אה. המלחמה הגיעה ב-44'.
נכון. אתה.
כשלא היו כבר יהודים בפולין.
אני עוד אכלתי לחמניות בבוקר.
נכון. היו יליד. יהודים בפולין אבל.
לא. לא. לא כקהילה.
כן כקהילות. נכון קהילות. אה. הושמדו. ו.
והמשפחה של הסבתא גרו באזור היהודי המובהק.
את לא מכירה את בודפשט. זה רובע מאוד יהודי.
והיינו כמעט כל יום. הייתי שמה.
גם הבית ספר שלי היה קרוב לשם.
אז הקשר היה חזק מאוד? הקשר.
הקשר היה חזק מאוד.
למרות השוני ב. ב. באמונה הדתית.
בגישה לדת. כן אבל. אה.
זה לא הפריע. זה לא הפריד בין ה. בין המשפחות?
תראי אני הייתי ילד. אז סלחו לי גם.
לא הייתי מוכרח לצום כל כך. וגם לא זה.
כן. בטח שלא.
וגם לא זה. וכל הדברים האלו.
רק אחרי בר מצווה. הבר מצווה.
הייתי ילד נחמד. אהבו אותי. וזה הכל.
הבר מצווה הייתה אחרי השואה?
כן. כן.
חגגו לך?
פה בארץ היה בר מצווה.
חגגו לך?
חגגו לי.
כן. אז אתם גרתם באזור.
גם ברית מילה רק אני לא זוכר.
אה. גרתם באזור. אה. לא יהודי מובהק.
לא יהודי. לא יהודי.
ולא הונגרי מובהק.
אני זוכר שבדרך.
היו לכם ספרים?
לבית ספר. הייתי צריך לעבור לאיזה בית ספר אחר של נו.
מין פאשיסטים קטנים כאלו.
מ-המ.
הם היו שייכים לתנועה הפאשיסטית.
הם היו במדים?
אה. בגדים של בית ספר.
אה-הא.
שלהם. אבל כבר הכרתי.
כן.
נדמה לי שפעם אפילו חטפתי קצת מכות מהם.
אה. לא הרבה. לא.
היית הולך עם כיסוי ראש?
לא.
לא.
לא בגלל. זה.
זאת אומרת איך אפשר היה לזהות שאתה יהודי בעצם?
אי אפשר לזהות. רק אם הכירו אותי.
היכרות אישית?
מי שבזה. אותו אזור אז הכירו יהודי. הלכתי עם אחותי.
כן.
לבית ספר. אז.
מ-המ.
ככה אני משער. לא יודע לא.
אחר כך כבר עשיתי סיבוב קטן. לא עברתי שם בדיוק.
אהה. עקפת אותם.
את מבינה. ולא הלכתי ישיר.
ב. בשנים שקדמו.
בדרך כלל לבית ספר גם חצי ישנתי כשהלכתי כי.
כן.
אחותי לקחה אותי ואז ישנתי.
בשנים שקדמו למלחמה. שלא היו כל כך רבות.
אממ. הייתם נוסעים מחוץ לבודפשט. ל.
כן.
אמרת שנסעת לכפר.
כן. כן. כן.
לסבא?
כל קיץ הייתי אצל סבא שלי.
כן?
כן. שהוא היה גר ב. קרוב לגבול הסלובקי.
מ-המ. כן.
ההונגרי. סלובקי.
אבל מ. מחוץ להונגריה. לא. לא יצאתם?
לא. לא. תיכננו לנסוע.
לסלובקיה?
אימא שלי מאוד רצתה להגר לאנגליה.
כן?
לפני השואה.
למה? כל המשפחה שלה הייתה.
היא הייתה שונה. היא גם התגרשה.
כן.
והיא הייתה אמביציוזית.
היא ידעה. היא ידעה אנגלית?
לא חושב. אולי כמה מילים. הונגרים לא ידעו שפות.
אבל. אה. האנגלים שימשו להם איזשהו מודל לחיקוי.
אה. או גרמנים. אבל הגרמנים לא היו באופנה.
כן. אז האנגלים.
אז האנגלים. והיא רצתה לנסוע לאנגליה.
כן.
ו.
היא עשתה איזשהם. אה. תכנונים?
היא עשתה איזה סידורים.
כן.
היה לה אחות ב. אחת הדודות. אה. הייתה.
באנגליה הייתה אופ. אופר אני יודע שמה.
באיזה משפחות. היא טיפלה בילדים וזה.
אז היא רצתה לנסוע אליה.
מ-המ.
שנהיה איתה.
כן.
המלחמה הפתיעה את כולנו. ולא הספקנו.
והגבולות. הגבולות נסגרו. והונגריה הייתה בת ברית של האויב.
בת ברית של האויב.
כן. אז. זה ירד מעל הפרק.
מה בתור ילד. חוץ מהלימודים שלך בבית ספר.
מה עוד היית נוהג לעשות?
ל. אה. במה לשחק? ספורט? מוזיקה?
לא ציירתי.
לא ציירת.
הייתי בגן. של. לא הייתה גננת אלא היה גנן.
כן.
כי זה שוב דתי.
זה גם. אה. חידוש. לא היה מקובל כל כך.
אה. זה. כן אבל זה היה בבית ספר היהודי אז היה גנן.
כן.
ולא גננת.
כן.
שלא נפגוש נשים חס וחלילה.
אה מטעמים. מטעמי דת?
אני מתאר לי. אני חושב.
הוא היה איש נחמד. פרידמן קראו לו.
כן. אה-הא.
ו. אז הייתי הרבה הול. מסתובב שם באזור הבית ספר.
בבית היה לי חבר טוב מהקומה הראשונה. קומה מתחתיי.
ילד יהודי גם. אבל עוד יותר רפורמי. לגמרי מתבוללים.
כן.
שאבא שלו היה. גם לקחו אותו. והיינו משחקים ביחד.
מ-המ.
עסקת בספורט כלשהו? במוזיקה?
ראית סרטים? קראת.
כן.
איזה?
היה קולנוע בקצה הרחוב. הייתי קליינט קבוע שלהם.
כן. מה אתה זוכר? איזה סרטים שהרשימו אותך במיוחד?
אה. אהבתי את השמן והרזה.
את הצמד ההונגרי?
היה הקוסם מארץ עוץ. סרטים אמריקאיים.
עם. עם ג'ודי גרלנד.
סרטים אמריקאיים היו עוד.
כן.
ו. הייתי חולה סרטים.
מרוב סרטים. לא זוכר סרטים.
גם היום?
גם היום.
גם היום אתה רואה סרטים.
לא עבר לי.
מ-המ. ומשחקי ספורט. שיחקתם?
לא יודע מאיפה.
בקיץ לשחות. אה. אופניים.
אה. שחיתי. אני בגיל. אה.
כן.
5 שחיתי כבר.
מ-המ. כן.
הייתי הולך לבריכה. כן.
נכון. לבריכה היינו הולכים.
אופניים?
אופניים לא.
החלקה על שלג?
כן. החלקה על שלג כן עשינו. אבל זה פחות.
יש שם הר אחד בבודפשט.
כן.
והיו הולכים כולם להחליק שם.
מ-המ.
גם אני עליתי איזה.
בבית ספר. לא. לא טיפחו ספורט?
הבית ספר בכלל. בכלל. בכלל לא.
כמעט טומאה היה.
כדורגל?
גם לא. בהונגריה.
הם היו פעם מעצמה של כדו. כדורגל.
נכון. נכון. אבל לא הבית ספר שלי.
טוב. והתח. מקודם הזכרת שעוד לפני שפרצה המלחמה.
היו כבר גזרות. וחוקים מ.
כן היה נומרוס קלאוזוס. אני.
כן.
לא יודע אם אני זוכר את זה מאז.
או שאני זוכר את זה.
אוקיי.
מאח. מהידע אחר כך.
100%.
אה. היה כבר שלא יכלו ללמוד.
ולעבוד במקומות מסוימים. במקצועות מסוימים.
בטח במשרות ממשלתיות.
ב. כן. כל מיני.
כן.
דברים.
פיטרו. פיטרו.
אבל זה לא כל כך נגע למשפחה שלי.
פיטרו יהודים. היו יהודים ש.
אבל זה לא נגע לי.
שהפרנסה שלהם.
למשפחה שלי לא היה אף רופא. ואף עורך דין.
אה-הא.
ואף שופט.
אה-הא. מה הם.
היו כולם דתיים.
היו? בעלי. בעלי מלאכה?
בעלי. סוחרים בעיקר.
כן. והם יכלו להמשיך להחזיק את החנות שלהם?
הם לא. הם תמיד עשו את זה.
או ככה באיזה שבילים צדדיים זה.
לא היה איזה הרשאה ממלכתית. ש.
לא. זאת אומרת לא היו להם חנויות.
אה. מסודרות. בתי עסק?
עבדו בחנויות בבתי עסק. אבל אחר כך כבר.
נדמה לי. שעשו את זה עצמאי לגמרי. מ. מהבית.
אה-הא. כן.
היה מישהו במשפחה שנפגע מאוד. עוד לפני המלחמה?
מבחינה כלכלית? שאנשים ממש. אה.
לא שאני יודע.
הגיעו למצב כלכלי קשה?
אני מתאר לי. אבל לא שאני יודע.
הייתה עזרה ככה? תמיכה בין.
אה. משפחה למשפחה?
כן. כן.
כן?
כן. הייתה המון תמיכה.
אבל. אה. אם את שואלת אותי ספציפית.
אם מישהו נפגע או. תראי לא שיתפו אותי בדברים האלה.
מ-המ.
ואני גם לא כל כך.
אבל ילדים לפעמים מקשיבים. אה. קולטים.
מקשיבים. אבל לא כל כך עניין אותי.
מ-המ. מה אתה.
מה אתה זוכר מהשנים שבהם כבר הייתה מלחמה באירופה?
אמרת שפגשת הרבה מאוד פליטים.
כן.
הם בטח דיברו. הם בטח סיפרו משהו.
הם הסבירו בטח מדוע הם ברחו?
כן. ידעתי שיש רדיפות יהודים.
אבל. מ. מה זה אומר למשל על גירושים? על אה. אה.
זה הכול מה שידעתי.
כן? אבל לא התעניינת איך רדפו אותם? מה קרה.
לא נגע לי.
לא נגע. והיו לכם הרי קרובי משפחה בסלובקיה.
לא?
לא נלקחו משם אנשים ב-42'?
נלקחו אנשים ב-42'. המון.
כן.
רוב יהדות סלובקיה נלקחה ב-42'.
ו. והייתם מודעים לזה?
המשפחה הייתה מודעת. אני לא.
מ-המ. לא דיברו על זה? לא.
דיברו. דיברו. דיברו הרבה.
כן.
על זה. אבל אני לא כל כך הקשבתי.
מ-המ. זאת אומרת. אה.
תראי הייתי בן 6.
נכון. נכון.
גם אם דיברו. לא בדיוק הבנתי את עומ. את משמעות הדברים.
מ-המ.
ידעתי שאני מחוץ למחנה. אני יהודי. רודפים אותם שם.
אותי עוד לא כל כך. לא כדאי כל כך להיות יהודי גם פה.
אבל לא ידעתי יותר תכליתית הסכנה.
הגדולה הזאת של המחנות.
בתקופה.
או ההשמדה. לא ידעתי.
בתקופה שלפני שבאופן רשמי פרצה המלחמה. בהונגריה כן.
במרץ 44'. לא היו אירועים של. אה.
תפיסת יהודים על ידי ז'נדרמים הונגרים. או התעללויות ברחוב?
כן היו. גם ראיתי.
מה ראית?
ראיתי ברחוב. תופסים זקן עם.
ומושכים לו. מושכים לו.
את הפאות?
בפאות. בדיוק.
זה הקטע שהיה קשה מאוד לראות את זה.
כן.
לא כיהודי. אלא כבן אדם.
ברור.
היה קשה לראות את זה.
איזה השפלה. וגם בעטו בו. והכל.
היו מקרים שלא יהודים ניסו לעזור למי שהותקף?
מתוך איזושהי סולידריות או רחמנות?
לא נתקלתי. תראי עובדה שהחביאו אותי. העוזרת שלנו.
כן. אבל זה יותר מאוחר נכון?
יותר מאוחר בדיוק.
כן. עד מתי הייתה לכם עוזרת?
מה?
עד. עד איזה שנה הייתה לכם עוזרת בבית?
עד 44'. אה.
זאת אומרת אפשר היה.
כן. כן. כן.
היא הייתה אישה צעירה? מבוגרת?
כפרית. כן.
לא. אבל היא הייתה צעירה?
צעירה. אני חושב.
צעירה?
ואני מעריך שהיא הייתה בת 24. 5.
כי לפי חוקי נירנברג היה אסור להעסיק נשים עד גיל ארבע.
היית הולכת לתחנת הרכבת.
מ-המ.
אוסף שם איזה כפרית שישבה.
אהה. זאת אומרת זה לא היה.
עכשיו הכפרית הזאת נתקעה אצלנו הרבה זמן.
אה-הא. כן.
אני לא זוכר.
היא ישנה. היא ישנה אצלכם?
או. זה בדיוק. תקופה מסויימת.
לא היא. אחרת ישנה אצלנו.
מ-המ.
אחר כך בשלב מסוים.
כשזאת שהחביאה אותי. אני לא זוכר אותה שהיא יושנת אצלנו.
מ-המ. אתה זוכר איך קראו לה? לא?
אין לי מושג.
כן.
אני זוכר את הכפר שלה. את האנטישמיות בכפר.
או את האנטי. את ה. נפל שם מטוס.
אמריקאי. והם חתכו את הטייס.
רצו עם היד השחורה שלו ככה ב.
הכפריים?
ואמרו נגמור עם היהודים. נגמור עם כל זה. וזה. וזה. וזה.
ואנחנו שמענו זה. זה הסיבה שאחותי יום אחד העירה אותי.
ואמרה: "בוא נחזור לבודפשט". היא נבהלה.
מ-המ. כן.
ראתה את מה שסוגר עליה. והיא כבר לא שמעה ב.
אז רגע. רגע. אז. לאט לאט.
לאט לאט. אנחנו נחזור לסיפור הזה.
כן.
זה חשוב. אתה היית בבודפשט. בערך עד מתי?
הגרמנים נכנסו כבר? או לפני?
לא. הגרמנים לא נכנסו.
עדיין לא. זה היה לפני.
כשחזרתי.
לפני 44'?
בדיוק.
אוקיי.
כשחזר. אני זוכר איך זה התעורר.
כן.
היינו שמה בבית. ואני זוכר את התמונה.
הבית שלכם?
בבית שלנו. אני זוכר את התמונה.
על יד איזה רהיט כזה. גבוה כזה מזכוכית.
אמרו: "יאללה צריכים להחביא את הילדים".
מ-המ.
צריך איכשהו לעשות.
זה היה קשור לאיזה אירוע?
נדמה לי שכן.
ל. למשהו שהיה ברחוב?
דיברו שהנאצים עולים לשלטון. נדמה לי שהם כבר.
זאת אומרת השלטון התחלף ב.
הם כבר. הם כבר עלו. עלו כבר לשלטון.
השלטון התחלף בהונגריה.
התחלף בהונגריה.
כן. יותר קיצוני?
יותר שמא. אה. ימני.
כן.
יותר פשיסטי.
כן.
וצריכים להחביא. ואימא שלי אמרה שגם היא רוצה לברוח.
אבא שלי אמר אני הונגרי לא יעשו לי כלום.
הוא השתתף במלחמת העולם הראשונה?
לא.
לא.
סבא שלי השתתף. אה. ככה המשפחה התפזרה. לקחו.
אז רגע. רגע רגע. לאט לאט. איפה.
אימא שלי החליטה. הוועדת המשפחה. שאני חושב.
אבל זה.
החליטה שאחותי ואני נלך ביחד. לכפר אצל העוזרת.
כן. וסמכתם עליה?
אני כן.
זאת אומרת. אה. לא חששו שאולי היא תלשין או.
או תמסור את הילדים? הרי הי.
אני חושב שלא.
קיבלו תמורה עבור. אה.
לא. לא. היא הייתה מאוד.
אה. נאמנה לנו במשפחה.
כן?
אני ככה זוכר.
סמכתם עליה. היא קיבלה תשלום עבור זה?
מה?
היא קיבלה תשלום?
אני. יכול להיות.
אתה לא יודע?
יכול להיות שכן.
מ-המ. כן.
תשלום זה דבר טוב.
כי זה גם מבטח אותך בפני בגידה קצת.
לא תמיד.
תלוי כמה משלמים הצד השני.
לא תמיד. לפעמים לקחו תשלום ועדיין הסגירו.
עדיין הלשינו.
עדיין הסגירו.
נו אז פה לא הלשינה.
כן. אז.
אבל אתה אף פעם לא יודע את זה. אתה אף פעם לא יודע.
מראש.
אם סיפרה להורים שלה.
בוודאי שלא.
או ל. לאחיות שלה. שמה יש לה עוד איזה.
זה. זה הימור שאתה לוקח.
אתה לוקח הימור. אה.
נכון. אז אתה ואחותך לכפר.
נסענו לכפר. אימא שלי נסעה לכפר אחר.
מי היה לה שם?
אף אחד.
ככה נ. אנונימי נסעה?
היא כנראה היה לה איזה.
היא נראתה יהודיה? אימא שלך.
יותר ממני.
יותר ממך. ולמה לא. לא התחבאתם יחד?
זה השיקול שלהם. לפזר את ה.
המשפחה ב. שמישהו יצא.
אז. זה.
את הסיכונים לפזר.
אני זוכר שזה היה השיקול.
זה היה קשה הפרידה?
כן. לא נורא. לא.
לא. לא טראומה?
לא. לא.
ו. וידעת לקראת מה אתה הולך?
הרי לא ידעת לכמה זמן אתה עובר.
לא.
נכון? לא ידעת.
רק אמרו לי שאסור להראות את הפיפי. וצריך לעשות ככה.
הראו לך.
וללכת לכנסיה.
הראו לך איך להצטלב?
תוך לילה לימדו אותי את כל ה.
את כל ה.
הפעולות של הנצרות.
כן.
ו. לא שזכרתי הרבה. אחותי כל הזמן צבטה אותי.
לעשות ככה. או לעשות אחרת.
מה ה. מה ההבדל.
אה. ביניכם? הפרש השנים.
7 שנים.
7 שנים.
בסך הכל גם היא הייתה ילדה.
אז אתה.
בכל קנה מידה.
אז אתה היית 7. 8 והיא.
הייתה עוד 7.
כן. 15 בערך.
כן.
זה הגיל שבסלובקיה לקחו את הבנות לאושוויץ.
גם בהונגריה אחר כך.
אחר כך. אה. בהונגריה לקחו את כולם אבל.
לא. אבל לקחו אותה לפני זה לצעדת מוות.
שהיא במקרה יצאה מזה.
כן? אוקיי.
ו.
אז בוא. בוא תספר לנו בבקשה.
אז היינו שם בכפר.
על הכפר.
יום אחד היא מעירה אותי בלילה.
רגע איפה גרתם בכפר?
ב. בבית או במרתף? או.
בבית. בבית.
רגיל.
ישנתי עם 3 בנות.
כן. ואכלת יחד איתם?
כן.
ויכולת להתרחץ?
עם הלהתרחץ היה בעיה עם העירום.
אה.
אז הייתי. הייתי מודע לזה. מאוד הפחידו אותי עם זה.
אז הייתי. התרחצתי אבל.
אה. ככה. ב. שהם לא יוכלו ל.
לא יוכלו לראות.
וכשישבתם ליד שולחן האוכל.
אז הרגשת איזשהו מחסור? קיבלת כמו האחרים?
כמו אחרים.
לא ה. לא היה הבדל?
בכלל בחוץ היה תלוי כאלו. שפקים והיינו חותכים. ואוכלים. ו.
לא הייתה בעיה. מחסור באוכל?
מחסור שמה. לא היה באוכל.
ובבודפשט? כן?
טוטאלי.
עוד לפני שהסתתרתם?
עוד אז. כשחזרתי. בכלל לא היה מה לאכול.
ממש.
אם משהו הרג אותי במלחמה. זה רק הרעב.
כן?
אני לא זוכר אותי פעם אחד מפחד.
מ-המ. גם לא אם נגיד עברת על יד קצין גרמני.
או חייל או. או ז'נדרם הונגרי? לא?
הלכתי. דרכתי שמה על מתים. ו. ו. וחיילים.
בבודפשט?
כן זה לא. זה לא נגע לי.
ברחוב?
ברחוב.
הופכים להיות אדישים?
לגמרי. זה הופך להיות בחלק מהנוף כמו העצים. והכל.
ואיך זה שלא פינו את המתים? השאירו אותם ברחובות?
מי יפנה? לא היה שום. אה. רשות עירונית. או משהו.
היה חורף אז הם קפאו.
אה-הא. הגופות קפאו.
הם. אה. כוסו בשלג. ב.
כן.
בקרח.
מ-המ.
אז עד האביב. היה העסק מסודר.
באביב כבר אני יודע. לא הגיע. אביב כבר לקחו אותם.
כן.
אה. יותר מאוחר. כשהרוסים כבר התחילו לכבוש רחוב זה.
רגע. רגע. רגע.
עוד לא הגענו ל.
אתה כבר. אה.
אני עוד לא השתחררתי.
עוד לא הגענו לגרמנים שנכנסו.
ואז כשחזרנו. ירדנו מהרכבת. אותו רכבת שברחנו.
פתאום כל בודפשט מלאה חיילים גרמנים.
רגע אחד. אמרת שהייתה.
הרגשתם אנטישמיות. אה. חזקה.
בכפר.
כן. הם ידעו. הם לא ידעו שאתם יהודים?
לא.
לא ידעו.
אבל אחותי מבינה פתאום.
כן.
לא יודע אם המקרה הזה עם הכושי. או מה. וברחה ב.
חייל אמריקאי. אה. שחור.
יכול להיות. כן.
כן.
והעירה אותי בבוקר לקום. בלילה לקום. ל.
עלינו ברכבת לבודפשט בלילה.
לא יודע איך יצאנו. ולא. אין לי מושג.
לא. לא בדקו תעודות?
לא. לא. לא. תעודות היה לנו.
מזויפות. כן היה לנו.
אה. תעודות מזויפות. כן.
אבל. אה. כבר יצאנו עם תעודות מזויפות.
לקחתם איתכם בגדים?
גם היה לנו סיפור כיסוי.
מה?
שאבא שלי. הבית שלנו הופצץ.
מ-המ.
ואבא שלי בצבא. אימא שלי פצועה.
משהו כזה. והנה 2 הילדים.
ו. ולמה אתם עוזבים. ונוסעים לבודפשט?
מי יש לכם. מה סיפרתם. מי יש לכם בבודפשט?
האבא. האבא שחייל. ואימא שפצועה. והבית שהרוס. אין אף אחד.
אני לא נכנסתי לספר סיפורי סבתא.
אה. אפילו לא אני. אחותי בטח יותר חכמה הייתה. בטח לא. אהה.
כמה זמן הייתם בכפר? אה אלי.
אל תשאלי אותי על זמנים. שבועות.
מספר שבועות.
שבועות. כל העסק היה מאוד.
מאוד ק. מועדים קצרים בכל דבר כי.
ולא קרה לך פעם שפלטת משהו שיכול.
אה. להסגיר. מי אתה? מאין הגעת?
לפי הצביטות של אחותי הרבה פעמים.
כן.
אבל. אה.
הוא היה בסך הכל ילד.
הוא מדבר בחופשיות. הוא יכול לפלוט משהו.
אני אומר לך. הייתי כחול.
הייתי כחול מרוב צביטות.
היא הייתה כל הזמן איתך. שמרה עלייך?
כל הזמן. היא ישבה איתי.
מ-המ.
היא הייתה. אחר כך אפילו עוד יותר.
כן.
ו.
המלאך המגן.
מה?
המלאך המגן.
כן. והיא בעצם אחותי החורגת. אבל גדלנו ביחד.
אה-הא. כן.
אני גדלתי היא כבר הייתה קיימת.
מאותה אימא?
מאותו אימא.
כן.
ו. היא הייתה בסופו של דבר האדם הכי אהוב עליי.
הכי קרוב.
הכי קרוב.
כן. כן.
הנה היא.
למעלה עם המשקפיים?
זה לפני שהיא מתה.
כן. אז אתם חוזרים לבודפשט. ברכבת.
וחוזרים. ופתאום בודפשט. יורדים ברכבת. מלא חיילים גרמנים.
לא נבהלתם?
ברגע הראשון אולי נבהלתי. לא נבהלתי אבל.
אה. אבל אחר כך ראיתי שהם די נחמדים. לא עושים כלום.
כאלה נחמדים?
לא עשו כלום. הסתובבו ברחוב.
והלכו לתפוס בחורות. לקנות בחנויות.
הם לא. הם לא היו ציידי יהודים.
מי שהיו הנוראים זה הציידים ההונגרים.
הג'נדרמים ההונגרים.
הם היו הנוראים.
כן.
מהם היו צריכים לפחד.
הם היו יותר גרועים?
הם גם הכירו בערך היה להם חוש ריח ליהודים.
הם ידעו מי.
לגרמני הממוצע לא היה לו חוש ריח ליהודי.
הוא היה גם מלא בט. ביטחון.
עם כובעי פלדה כולם.
עם חגור. עם. עם. אה. עם הכל.
והם לא חיפשו ילדים.
מדי פעם היו. עצרו ברחוב כל מיני הונגרים.
בלשים. תעודות. זה. גם היהודי שראיתי
שתופסים אותו ומושכ. מושכים לו בזה.
תולשים לו.
זה היה בעקבות איזה מין דבר כזה.
כן. אותך פעם תפסו?
אף פעם? לא. לא הונגרי ולא גרמני?
לא ממש. הם באו והסתכלו בניירות.
אה. לא שלי. אחותי הראתה את הניירות.
כן.
אבל אני לא. לא. לא נתפסתי אף פעם.
כן. חזרתם לדירה שלכם בבודפשט?
חז. דבר ראשון חזרנו לדירה.
אה-הא.
הדירה הייתה נעולה.
כן.
הלכנו לשכנים. אף אחד לא רצה לדבר איתנו.
שכנים הונגרים?
כן. אנשים שגרו איתנו שנים.
למה? אתם הייתם הרי ילדים.
אבל יהודים. אה. אולי אחרינו יבואו הורים. לא יודע מה.
לא. לא הייתי בסיטואציה של הצד שלהם.
לא. לא ניסו אה. בתור אנשים שהיו שכנים שלכם תקופה.
אה. לעזור. לתת מקום. אה. לישון. אה. לתת אוכל.
לא. גם לא עמדנו הרבה בניסיון הזה.
כי תכף הבנו. התב. נבהלנו גם קצת. אחותי נבהלה.
כן. אה-הא.
ורצנו לסבתא.
כן.
הם היו כולם.
אה-הא. הם נשארו בבודפשט.
הם נשארו.
כן.
ואז עשו לי את הטלאי הצהוב הראשון.
כן. כן.
ואמרו שזה צריך ללכת. והלכתי עם זה ברחוב.
אפשר עוד היה ללכת ברחוב.
וגרת אצל הסבא.
אצל סבתא.
סבתא. וגם עם הטלאי הצהוב לא תפסו אותך?
לא. כי מותר היה לי. העיקר שהיה לי טלאי.
כן אבל.
שאלו: "לאן אתה הולך?"
אני למאפייה. אני יודע לאן. לקחת משהו.
היהודים יכלו לקנות. אה. בכל שעות היום?
או היו להם הגבלות של שעות קנייה?
נדמה לי שהיה עוצר כזה.
עוצר.
כן.
עוצר חלקי.
כן.
כן.
תראי עוד זה. זה החמיר מדקה לדקה. מיום ליום.
כל יום עוד חוק. עוד חוק. עוד חוק. עוד חוק.
איזה חוקים אתה זוכר אליהו?
שום חוק.
אבל אתה אומר שזה החמיר מ.
זה אני יודע מידיעה. לא מ.
אה. לא מניסיון אישי.
תחושה. לא מתחושה. לתחושה היה לי.
לקולנוע המשכת ללכת? או שכבר לא?
לבית ספר כבר.
לא. לא. לא. לסרטים. לקולנוע.
לא. לא. לא. לא הלכתי.
הקולנוע נסגר. תראי אל תשכחי.
שהיו הפצצות יום ולילה.
היו הפצצות.
יום ולילה. היה תורנות.
האנגלים בבוקר מ-08:00 עד 10:00. הרוסים 10:00 עד 14:00.
האמריקאים מ-14:00 עד 20:00 בערב. וכך חלילה.
האנגלים. האנגלים היו בלילה.
ו. או האנגלים בלילה. לא יודע. לא הייתי בסידור עבודה שלהם.
כן.
אבל. אה. היית שומע אותם מהגבול. 300. 400. מטוסים כבדים.
אי. איז. איזה רושם זה עשה עליכם?
כוח.
והיה מפחיד?
חזק. חזק.
היה מפחיד?
תראי. אני הייתי אחראי על הפעמון.
לצלצל שיש. אה. אז. אז.
כן?
בכלל זה מילא אותי. ולא היה לי זמן לפחד.
כי היה לי אחריות.
והיית יורד למקלט?
הייתי יורד למקלט.
מ-המ. הרבה. הרבה בתים נהרסו ב. בודפשט.
כמעט הכל. כל ה.
אני אחר כך הלכתי באירופה. והסתובבתי שנה באירופה.
אחרי המלחמה?
אחרי המלחמה. יותר משנה.
לא היה. גרמניה הייתה לגמרי הרוסה.
נכון.
רק כפרים היו שלמים אולי. הערים.
ערים הרוסות.
היו הרוסות.
כן.
בבודפשט. כל הגשרים.
נהרסו.
שבין בודה לפשט נהרסו.
כן.
היו רפסודות כאלו לעבור.
אבל אז כבר הלכתי לסרטים. אחרי זה.
כן.
כשהיית. איך אומרים. עד ראייה. ושמיעה להפצצות.
לאיזה. מ. למה רצית להשתייך אז? האם עדיין. אה.
לטייסים.
לטייסים. להיות למעלה.
כן.
מתי נודע לך מימדי ההשמדה? אופן ההשמדה?
תראי. אה. היה השחרור של המ.
באו הרוסים. והתחילו לבוא.
לחזור.
לחזור.
אה-הא.
זה היה מן. לאכול את זה בטיפין. טיפין.
אתה אף פעם לא ידעת. עד היום אני לא יודע.
ואני כבר יודע שאימא שלי מתה.
ואיפה היא מתה. הכל.
כן. איפה. מה קרה לאימא שלך?
אבל אה.
היא נהרגה בכפר?
לא.
לקחו אותה?
לקחו אותה בבודפשט.
אה. היא חזר.
היא הייתה בבית סוהר בבודפשט.
היא גם חזרה לבודפשט מהכפר?
כן. לא. לא. החזירו אותה לבודפשט.
אה-הא.
היא הייתה בבית סוהר.
אחותי ראתה אותה. דיברה איתה.
היא אמרה לה לשמור עלי. דפקה את כל חייה.
כי היא כל היום שמרה עליי. כל החיים. הטילה עלי.
עליה משא כבד מאוד.
והיא נלקחה לאושוויץ. במשלוח האחרון של אייכמן.
האחרון. היא יכלה להינצל.
יכלה להינצל?
אם לא ההחלטה הזאת.
כי היה ספק אם לשלוח את המשלוח הזה או לא.
אה-הא. ואבא שלך?
ואבא שלי היה בבודפשט.
נשאר?
נשאר.
ולא.
הוא היה בגטו.
ומי היה בבית של אה. בבית. אה.
של סבתא?
של ולנברג. של ולנברג.
אחר כך. רגע.
אה. אחר כך?
אחר כך. אחר כך אני. מ. מפה.
אה. אבא שלי עוד היה בגטו. אני הייתי אצלו קצת.
עזבתי את סבתא. והלכתי אליו בגלל איזה.
אה-הא. כן.
שיחה משפחתית שם.
כן.
ואז. אה. אחותי נלקחה. היא הייתה כבר בגיל.
למסע מוות לגרמניה. על הגבול היא קיבלה שלשול.
והיא נשארה בצידי הדרך. וחזרה לבודפשט. כאילו לא היה כלום.
בינתיים אבא שלי על. היה בית זכוכית כזה.
קראו לזה. ושמה היה שגרירות השוודית.
או מה. שמה ישב ולנברג. הוא הצליח לקבל ניירות.
גם בשבילי. בשביל סבתא. בשביל עוד דודה.
כן.
ועברנו למקום מאוד יפה בבודפשט. דרך אגב.
אתה ראית את ולנברג?
לא.
היית עם אביך כשהוא היה איתו. אצלו?
לא. לא. לא. אני רואה תמונה שלו.
יש לו רחוב פה. ה. ברחוב.
כן.
אני כל פעם עובר שם ביראת כבוד בפינה הזאת.
נכון. הציל הרבה יהודים.
ו. ואז היינו בבית הזה.
זה בית יפה. בתים יפים. 3. 4. בתים.
כיכר כזאתי. סנט אישטוואן.
הם. הם היו שייכים. אה. לשגרירות השוודית?
מה?
הבתים האלה היו שייכים.
כנראה שהם רכשו את זה.
לשגרירות השוודית.
כי. או שלפני זה היה שלהם. אני לא יודע.
אה-הא.
גרו שם דיירים שפינו אותם בשביל היהודים.
מ-המ. אז רק יהודים. גרו שם?
רק יהודים גרו שם.
כן.
מעין אה. בתים מוגנים של ולנברג.
כן.
אה. אולי אם היה איזה קומוניסט.
או מישהו שרצו להגן עליו.
לא יהודי. הוא גם היה שם. אני לא יודע.
אבל זה לא היה בטוח.
היו משמרות בחוץ כל לילה. הגיעו. שמרו שמה.
כי היו מגיעים הפשיסטים היית צריך לשלם להם.
והיו עוזבים אותך במנוחה. עוד יום.
אתה מדבר על ההונגרים. על הז'נדרמים?
על ההונגרים.
כן.
הגרמנים לא.
לא הגיעו.
לא הגיעו. אני לא זוכר פעם שהיה גרמני שם.
כן.
הסיוט שלנו היה מהונגרים.
ואז. אה. בדנובה. זה על שפת הדנובה בדיוק. 100 מטר.
50 מטר מהדנובה. אז כל לילה שם ירו לתוך הנהר את היהודים.
לתוך הדנובה.
וכל מי שבא להם.
ראיתם את זה?
למחרת ראיתי את ה.
את הגופות.
גופות צפות.
כן.
לילה אחד הגיעה אלינו ל.
איזה בחורה שנפצעה. והצליחה לצאת.
טיפל. טיפלו בה שמה במרתף. אני זוכר את זה.
היא מתה לפנות בוקר.
כן.
וכשאבא שלי היה שומר בשער פתאום הגיעה אחותי.
חזרה מהגבול האוסטרי.
אה-הא.
והיא באה. והייתה איתנו גם.
ושמה היינו עד לשחרור.
כמה חודשים? עד שהרוסים הגיעו.
חודשיים. 3. תראי שמה.
הרחוב שלנו היה פעם. יום רוסי.
יום גרמני. יום רוסי. יום גרמני. אה.
זה עבר מיד ליד.
היו שמה. אה. ב.
בודפשט נכבשה 3 חודשים.
כן.
עד שכבשו את בודפשט.
ותאמר לי בבקשה אליהו.
אממ. אתם קיבלתם חדר?
איך. איך היו הסידורים בבתים האלה?
חדרים.
חדרים.
השתדלו משפחה. אבל. אה. זה היה. היה.
הצפיפות הייתה כל כך גדולה.
שאני ישנתי עם איזה זקן בן 80 שמה. אני לא יודע.
מ-המ.
ואני לא יודע מי הוא עד היום. אה. ו.
כן. איך. איך היו סידורי האוכל במקום הזה?
או. לא היה אוכל. אז לא היו סידורים.
לא היה.
לא היה אוכל. אבא שלי.
אמרתי לך שהוא היה אמיץ.
הוא נסע למפקדה הגרמנית וקיבל מהם אוכל.
רץ ו. ועשה. ידע גרמנית.
כן? מאין הוא ידע גרמנית?
אני מתאר לי שהוא דיבר חצי יידיש.
אה.
אבל הם. אה.
הם הבינו אותו.
הבינו אותו.
כן.
הוא היה לו עגלה כזאתי שדוחפים.
היה ממלא. הוא גם השיג מאיזה אישה קמח.
ועשה לו בחצר מאפייה.
אני הייתי הספק ה.
פיתות. אני הבאתי את הפיתות לדירות.
אה-הא.
הוא אמר לי תביא 2 פיתות לזה.
הם מסכנים. קיבלו פיתות ר. רטובות לגמרי.
כי ליקקתי אותם מכל הצדדים.
הייתי כל כך רעב שזה היה נורא.
ומה שהרג אותי זה הרעב.
היה איתי שם. בן דוד קטן שלי בדירה.
אז הוא קיבל קצת יותר.
כי הוא היה תינוק. וחלש נורא. ו.
ו. עד היום אני לא סובל אותו.
לא. אבל הוא ילד טוב.
כן.
וככה עד שהגיעו הרוסים.
ואז יצאנו לרחובות עם הטלאי הצהוב.
וביקשנו [משובש] (הונגרית). ללחם.
לחם.
אז הם לא היה להם גם כן.
זה הי. זה היה המקור היחידי לאספקת מזון?
לקחת מהגרמנים?
כן.
לא. כבר לא היה בחנויות אספקה ו.
שום אספקה. שום דבר.
האמיצים אחר כך נסעו לכפר. וקנו שם ביצים.
אה-הא.
ובאו עם זה לבודפשט.
אה-הא. כן.
וזה גם אסור להם. לא כל כך היה מותר.
כי רצו לשלוט על השוק יותר. אני לא יודע מה.
על כל פנים. אה. רצתי. [משובש] (הונגרית).
הם הורידו לי את הצלב בפאתוס כזה של משחרר.
כן. את הטלאי הצהוב.
ו. ורכב לא נתנו. אני מהר הדבקתי בחזרה את הצ.
כי זה היה קפיטל. זה היה רכוש. הטלאי הצהוב כבר.
כן. זה נשאר איתך? לאורך כל הזמנים?
מה?
הטלאי הצהוב נשאר אצלך?
לא.
לא? לא הבאת אותו לארץ?
לא. לא היה לי מודעות היסטורית כזאתי עמוקה.
אה-הא. כן.
גם לא כל כך אהבתי את הז. את המצב הזה אז.
אני זוכר שרצתי עם אחותי לחפש חנות אוכל.
כן.
אז החכמה הזאת הכניסה אותי לאיזה פרפומריה ענקית.
ונשארנו תקועים שמה. במקום אוכל. פרפ.
אה. כל מיני בקבוקי פרפיום.
טוב אם הייתם רוסים. הייתם כבר שותים את זה.
בדיוק. והרוסים שתו את זה כמו משוגעים. את העסק. הזה.
נכון.
ופתאום שמענו דיבורים גרמנים שמה.
בסוף החנות. זה חנות ענקית. מין כזה. כלבו כזה. מהר יצאנו.
בחוץ ישב איזה רוסי עייף כזה. על הארגז.
איזה מין מלחמה. אני השתגעתי במלחמה הזאת.
כל 10 דקות היה יורה פגז וישב לנוח.
לא הסתכל לשום כיו. ירה פגז ונח.
והרוסים. רצו אחרי שתייה. ושעונים.
שעונים.
זה היה.
ובחורות צעירות.
וגם חרבות של הקצינים ההונגרים.
אה-הא. ובחורות צעירות?
ובחורות צעירות כן. אבל מזה לא פחדתי. ו.
אולי אחותך.
אולי אחותי. אני לא.
אחותך אולי פחדה.
כן. ולהם דווקא לא אכפת. צעירות זקנות. הכל הולך.
בקיצר. אהה. אחרי ש.
אני הלכתי ברחובות וזה שיגע אותי.
הם רצו שמה. והיה בוץ נוראי של סוף החורף.
כבר מתחיל להפשיר הקרח.
כן. לכלוכים כאלה.
ואז אתה. הם קפצו על המת.
ומשם למדרכה. המת היה חייל שלהם.
בלי סנטימנטים.
שום סנ. זה. זה אנשים שבאו ברגל. ממוסקבה עד ברלין.
כן.
ראו כל כך הרבה. ועברו. וכלום לא.
לא. חיי. חיי אדם.
קהות חושים.
חיי אדם. לא שיחק אצלם.
לא. גם אצלי לא.
כן. אבל. אה.
ראיתי שם אנשים תלויים.
כל הצנחנים. על ח. על הכבלים של חשמל.
וגם ההונגרים תלו כל הזמן אחד את השני.
שמה כל מי ש. זה הפשיסטים.
את הסוציאליסטים. ואחר כך באו הסוציאליסטים.
תלו את כל הפשיסטים.
אז כך שתמיד היה איזה מובייל כזה בשמיים.
ו. ושמתי יד על רכוש.
על נשק קצת. 2 אקדחים היה לי.
כן?
החבאתי אותם על יד המוזיאון.
לא פחדת להחזיק נשק?
לא.
ילד. כן.
תראי אני גם הגעתי לארץ. ואחר כך התגייסתי.
הייתי מראשוני שייטת 13.
אז. אה. והייתי שם 20 וכמה שנים. וגם הבן שלי.
שמה יותר פחדתי כמה פעמים. אבל גם לא.
פחד הוא לא התכונה העיקרית שלי.
כן.
אני אופטימיסט. אני תמיד חשבתי מי ימות. אבל לא לי.
כן.
מזל. כשהרוסים הגיעו איפה גרתם?
אתם כבר לא גרתם יותר.
חזרנו לבית שלנו.
אה. ופתחתם אותו?
אהה. השוער לא רצה בהתחלה לתת להיכנס.
אחרי המלחמה?
אחרי המלחמה. אבא שלי התעצבן עליו.
והוא סגר איתו חשבון. דאג שיתלו אותו.
אה. הוא היה קיצוני מאוד.
כן.
ואז הוא כבר באותו לילה הפך לקומוניסט.
ואיתי ישנו ביחד. בערך 3 קצינים רוסים בבית.
שהורידו את הנעליים שלהם פעם אחרונה.
איפשהו באמצע הדרך ממוסקבה.
מסריחים כמו לא יודע מה.
אבל הם היו נהדרים.
ובבית. בבית. אה. לא היה חסר כלום?
לא הייתה ביזה. לא. לא גנבו כלום?
היה ריק לגמרי. רק שולחן ענק.
אה. לקחו את הכל. כן. כן.
לא יודע איפה. והיה צנצנת עם דבש. כזה צנצנת.
זה היה טוב.
זה היה טוב. כל רגע עברתי שמה עם האצבע ככה.
אז אתם אירחתם 3. אה.
רוסים.
חיילים רוסים?
היה מיטה ככה. ישנו באותו מיטה.
אז מי זה היה?
אח. אח. אחותך. אתה.
אחותי לא. אחותי אצל הסבתא נשארה.
אה. אז אתה ואביך. ו-3 החיילים.
אני ואבי וה-3 רוסים האלו.
והם כל יום הביאו לי מתנה.
מה למשל?
יום אחד הביאו לי את המכונת הסרטה
של הקולנוע שאהבתי לראות סרטים.
לא פחות.
פשוט נכנסו. לקחו חתיכה ש.
שלא עושה כלום. כזה מין. אה. עסק. והביאו לי הביתה.
כן. כן.
למחרת הם הביאו לי אופניים.
ראו איזה הונגרי נוסע. הוציאו לו את האופניים. לך ברגל.
שם לא היו גם קונצים אצל הרוסים.
הרוסים היו אומרים בוא לרגע שים יד.
להרים משהו. והוא חזר אחרי 10 שנים מרוסיה.
שם. זה כולם. אני יודע.
הם. הם היו בחורים קשוחים ו.
מאוד.
הם היו בדרך כבר לוינה.
מ-המ.
משם לברלין.
כן. זה היה היעד.
והיה להם מותר 3 ימים ביזה.
באופן רשמי?
באופן רשמי.
אז מה. מה מצא חן בעיניהם חוץ משעונים?
בעיקר זקנות. צעירות. שעונים. חרבות. ואלכוהול.
עדות של אליהו שוורץ יליד 1935 Budapest, הונגריה על קורותיו ב-Budapest בזמן המלחמה ובמסתור בכפר ילדות לפני המלחמה; גילויי אנטישמיות; ניסיונות הגירה; הטלת הגבלות על היהודים; התעללויות; פליטים מסלובקיה; מלשינים; רעב; גיוס האב למחנות עבודה; בריחה לכפר; מסתור; שיבה ל-Budapest; דיור בבתים מוגנים; גירוש האחות לצעדת מוות; בית יתומים ב-Budapest; רצח האם; שחרור בידי הצבא האדום; שיקום החיים לאחר המלחמה; עלייה לארץ ישראל ב-1947; קליטה.
מספר פריט
10149671
שם פרטי
אליהו
שם משפחה
שוורץ
תאריך לידה
1935
מקום לידה
Budapest, הונגריה
אופי החומר
עדות
שפה
Hebrew
חטיבה ארכיונית
O.3 - עדויות יד ושם
תקופת החומר מ
18/10/2012
תקופת החומר עד
18/10/2012
מוסר החומר
שוורץ אליהו
מקור
כן
מקום מסירת העדות
ישראל
קשור לפריט
O.3 - עדויות שנגבו בידי יד ושם
סוג עדות
וידאו
נושאים
הקדשה
קומת הארכיון ע"ש מושל, אוסף ארכיון, יד ושם
תמלול עדות זו התאפשר בסיוע ועידת התביעות בחסות הקרן "זיכרון, אחריות ועתיד" ובתמיכת משרד האוצר הפדרלי הגרמני