Yad Vashem logo

עדות של רוזה גלסמן לבית דוד ילידת 1932 Iasi, רומניה על הפוגרום ב-Iasi וקורותיה ב-Iasi בזמן המלחמה

Testimony
null
null
היום יום חמישי. ד' אלול תשע"ג. 20 לספטמבר 2012.
שמי רותי גיל ואני מראיינת מטעם יד ושם.
את הגברת רוזה גלסמן דוד. ילידת יאשי רומניה. 1932.
על הפוגרום ביאשי ב-1941. ועל שנות המלחמה ביאשי.
כן.
בוקר טוב לך.
בוקר טוב.
את נולדת ביאשי ב-1932.
כן.
למשפחה שהיו בה. כמה נפשות?
5.
5. אבא.
אבא. אימא. 3 בנות.
כן. ואת היית.
הקטנה ביותר.
בת הזקונים. אה. מה היה המקצוע של אבא שלך?
תופר.
חייט.
חייט. כן.
חייט. חייט לנשים או לגברים?
לגברים.
כן. ואימא שלך גם כן עבדה מחוץ לבית?
עזרה לאבא לפעמים.
בתפירה?
בתפירה. היא הייתה עושה לנו את השמלות.
תופרת לכם?
כן.
כן.
כן.
אז כל אחת הייתה מקבלת שמלה?
זה לא היה עובר מ. מאחות לאחות?
אם היה אפשר. כן היה.
אני לא זוכרת את זה. אבל. אה. י. יום.
אה. ראש השנה ולפסח היה הכול חדש.
חדש.
הכול חדש. כן.
הכול חדש. רוזה. את יכולה לנסות לזכור מה.
מה הדבר הראשון שאת זוכרת מהבית או מההורים?
אני זוכרת את ה. את היום הזה שלקחו את אבא שלי.
אבל זה כבר היה במלחמה.
כן.
אבל שהיית עוד ילדה קטנה. לפני שפרצה המלחמה.
אבא היה משחק איתנו.
כן. באיזה משחקים?
אה. חנוכה עם סביבון.
כן.
יום שישי הוא היה שר ורוקד.
והיה בית. הרבה אהבה. הרבה שמחה.
כן.
הם לא עשירים.
איך היי. איך הייתה הפרנסה?
היה בסדר.
כן. זאת אומרת. לא היה חסר משהו?
לא.
לא.
כמה ההורים היו. לנו לא היה חסר כלום.
כן.
היה לנו אבא נהדר.
כן. איך קראו לו?
חזקל.
כן. וגם הוא נולד ביאשי?
לא.
מאין הוא הגיע?
אהה. קרוב ליאשי. נגרשט.
כן. ואימא שלך נולדה ביאשי?
ביאשי. כן.
כן. וגם ההורים?
הסבא והסבתא?
כן. כן.
זאת אומרת. זאת הייתה משפחה שהייתה כמה דורות בעיר.
כן. כן. כן.
כן.
מה להגיד? זה. זה.
באיזה שפה דיברתם בבית?
ביידיש.
כן. וההורים ידעו לדבר עוד שפות?
רומנית.
רומנית.
רומנית ויידיש דיברנו.
אני למדתי. לא רק אני. האחיות שלי. למדנו.
אממ. בבית ספר רומני.
כן.
כן.
אממ. אתם הייתם משפחה דתית?
לא. אבל. אממ. כל ה.
מסורתית?
כן.
מסורתית.
כן. החגים היה.
את ה. את החגים שמרתם כולם?
כן. כן.
חנוכה את סיפרת.
פסח. ראש השנה.
ראש השנה ויום כיפור זה היה.
קדוש.
כן.
וחג למשל כמו פורים.
גם כן.
התחפשתם?
כן.
שלחו משל.
אני לא. אני לא זוכרת.
לא?
שאני עשיתי.
אחיות שלי כן.
הם היו הולכים לאיזה קיבוץ. היה קיבוץ של יהודים.
והם הלכו שמה. שמה הם היו. אממ. יום או יום וחצי.
זה היה שייך לאיזה תנועת נוער?
כן. אבל אני לא זוכרת איזה תנועה.
אה. תנועה ציונית? גורדוניה?
כן. כן. גורדוניה אני הלכתי.
אה-הא.
כבר. אממ. אחרי המלחמה.
כן. כן.
אבל אני לא זוכרת טוב. בית"ר או. אני לא זוכרת איפה הם היו.
והן היו מתחפשות?
כן.
אימא שלך הייתה תופרת להן.
כן.
את התחפושת?
כן.
כן. איך ההורים היו לבושים?
אהה. מודרני?
מודרני.
כן?
כן.
לאימא שלך היה כיסוי ראש?
לא.
לא. וגם לא פאה נוכרית?
לא.
ואביך הלך עם כיסוי ראש?
אממ. בחורף הוא היה הולך עם כובע. זה מה ש.
אה-הא.
כן. אבל ככה לא. לא כיפה. לא.
זה לא היה.
לא. לא.
גם. גם כשהוא היה יושב ליד השולחן ונגיד עושה קידוש?
לא. לא זוכרת.
מ-המ. כן.
לא זוכרת את זה.
אני יודעת. בתפילין. היה לו תפילין וטלית וזהו.
אני זוכרת שהוא היה הולך לבית הכנסת.
כן.
שמה כנראה היה כיפה. אני לא.
מ-המ.
לא זוכרת.
את לא הלכת איתו לבית כנסת?
כן הלכתי.
כן?
כן. בטח.
וזה היה נפרד.
אה. גברים ונשים?
כן. כן.
אז זה היה אורתודוקסי?
בית כנסת אורתודוקסי?
כנראה. כן. אימא שלי.
אני הייתי בצד של אימא שלי למעלה.
לא עם אבא?
אה. לא.
כן. ואת המקום שבו גרתם.
זה היה בית או דירה?
אה. דירה.
דירה.
כן. זה לא היה.
את זוכרת איך זה היה נראה?
כן. אני זוכרת את החדר שלנו. של הבנות.
אתם הייתם 3 בחדר?
כן. החדר של. של ההורים.
היה מטבח קיץ. זה הכי אני זוכרת.
כן?
שם. שמה היינו משחקים.
במטבח?
מטבח קיץ.
קיץ? אז היה מטבח קיץ ומטבח חורף?
כן. כן.
אז מה. את יכולה לספר קצת?
שמה.
מה זה היה בדיוק?
מטבח קיץ היה בגלל שהיה חלון גדול. פתוח כל הזמן.
כן.
ושמה הי. היה. אבא היה עובר לפעמים.
[משובש]?
גם שמה לעבוד. כן.
זה היה יותר מאוורר בקיץ?
כן. כן.
מ-המ.
ושמה אנחנו. אני במיוחד הייתי משחקת.
כן.
שמה היה לי הבובות והכול.
כן?
כן.
זה בובות שקנו בחנות?
לא. שאימא שלי אז.
אימא הייתה תופרת.
כן. אימא שלי עשתה לי בובה.
והיא הראתה לי איך לתפור.
הייתי קטנה מאוד. איך לתפור בגד לבובה.
ו. אממ. אני עשיתי לה מיטה.
קודם היה לי קופסה נעליים.
שמה הבובה היה עם כרית. עם הכול.
עד היום אני לא זוכרת. אה. מה עשיתי עם זה.
מ-המ. כן. ואחר כך. אה. בנית לה מיטה?
כן.
היו לכם מים זורמים במ. בבית?
כן.
ברז עם מים זורמים?
כן. אבל בזמן המלחמה לא היה מים.
כן. ומה עם חשמל? היה גם?
כן.
כן. וה. אה. מכונות תפירה היו ב. בבית?
הבית מלאכה היה בתוך הדירה?
לא. לא. אבל היה לנו גם בבית. אה. מכונת תפירה.
זאת אומרת. לאבא היה. אה.
עוד בית מלאכה בנפרד מה.
אבא עבד בחוץ.
היה לו חנות קטן והוא עבד שמה.
אה-הא.
אבל. אה. אימא. היה לה תפירה.
היה לה מכונת תפירה. היא הייתה.
בבית.
כן. היא הייתה גם עוזרת לאבא וגם בשבילנו.
כן.
הכול היא עשתה לנו.
כן. והקליינטים של אבא שלך היו יהודים או רומנים?
גויים.
כן?
אני זוכרת. היה קומיסר.
מה זה קומיסר בעברית? אני לא יודעת.
עובד במשטרה? שוטר?
לא שוטר.
אבל קצין.
כן. כן.
קצין במשטרה.
כן.
כן.
הוא היה בא לאבא שלי עד למלחמה.
אה-הא.
אחר כך כבר לא.
מ-המ.
לא היה למי לבוא.
כן.
ב. בימים הראשונים הרגו אותו.
כן. ו. אה. בתור ילדה מאוד צעירה.
מה את זוכרת על היחסים בין יהודים ובין רומנים?
היה הכול בסדר.
כן?
היו מריבות. ו. אה. ושברו חלונות. הסטודנטים היה.
כן?
כן. היו שוברים חלונות. היו מרביצים.
אבל בסך הכול היה בסדר. הפרנסה היה בסדר.
כן? מ-המ. ו. ולמה. למה הם עשו את זה?
באיזשהו חג. כשהם שתו? או מה?
לא. בכלל לא.
לא היה קשור?
לא. לפני זה. שהתחילה המלחמה.
מ-המ.
איזה דוד רחוק. דוד של אימא שלי לקח אותנו לשמה.
לבית שלהם. היה מקלט.
איפה זה היה? ביאשי?
ביאשי.
כן.
אבל רחוב אחר.
אה-הא.
והמקלט היה שותף עם קצין רומני.
וביום שבת הוא אמר לבעל הבית:
תוציא אותם מפה לפני שאני [משובש].
ואני הורגת אותם בתוך המקלט".
אני זוכרת כמו היום.
אבא החז. החזיק אותי ביד. וככה הלכנו.
במקום לא מקום. רק שנגיע.
על יד הקיר הלכנו. רק שנגיע הביתה.
מ-המ.
הגענו הביתה. זה היה יום שבת.
יום ראשון בבוקר. יום שבת כבר היה פוגרום.
היה ב. איפה ששוטחים את הפרות.
איך אומרים? אה. בתוך.
בית מטבחיים.
כן.
כן.
שמה התחילו לשחוט את היהודים. ותפסו אותם ברגליים.
"קרנה כושר". היה כתוב.
בשר. אה. כשר. שמו.
ומי. מי עשה את זה? חיילים? שוטרים?
אה. לא. חו. חוליגנים.
מ-המ.
גם המשטרה היה ביחד.
זאת אומרת. המשטרה לא עצרה אותם?
לא. בכלל לא.
ההפך. יום ראשון כבר הוציאו מבית.
בית. בית ילדים ו. ואבא.
במיוחד. אבא.
הגבר וילד.
זאת אומרת. גברים וילדים?
כן.
ונשים לא הוציאו?
הנשים לא. בנות גם לא.
מ-המ.
אבא הלך. זה היה יום ראשון בבוקר.
הוא כתב מכתב לבן דוד שלו. לבן אח שלו.
כן.
והוא החזיק אותי ככה.
אנחנו היינו בקומה ראשונה.
מול היה חצר גדול. שמה היו המון יהודים.
היה חצר מאוד גדול.
ומהבית שלנו ראינו הכל מה שהולך שמה.
אז הוא אמר לאימא שלי: "תשמרי על הבנות".
הוא אמר את זה עוד לפני שהתחילה מלחמה.
הוא קרא בעיתון שלא מקבלים יהודים בצבא.
הוא אמר: "תדעי לך שיהיה רע מאוד בשביל יהודים.
הם לא מקבלים בצבא יהודים".
וזה. האיום הזה. הוא ראה הכול ואז הוא אמר לאחותי האמצעי:
"תגיד קדיש אחריי".
למה? היא למדה גם יידיש.
אה-הא. איפה?
ב. בבית.
לא. לא בבית ספר?
לא. היה בא ר. רבי.
אנחנו קראנו לו רבי. אני זוכרת.
מלמד. מלמד.
כן. כן. והיא למדה.
אנחנו לא רצינו. אני לא. ואחותי הגדולה לא רצינו.
אז אבא אמר: "לא רוצים. לא צריך". ואני אמרתי קדיש.
היא הייתה כבר יותר גדולה ממני.
ואני אמרתי קדיש אחרי אבא.
באו. לקחו אותו. אותו.
גם חוליגנים?
כן. אותו קבוצה מה שהיה שמה.
הוא הלך מ. מבית לבית.
מ-המ.
מאותו חצר איפה שאנחנו גרנו.
11 אנשים הוציאו. אבא ובן.
אבא ו-2 בנים. אף אחד לא חזר.
אף אחד לא חזר.
ולא היו שכנים או אנשים שאמרו: "מה אתם עושים?
זה היו. אנחנו גרנו עם האנשים האלה. חיינו איתם".
ב.
והכול?
ב. בחצר.
כן.
שהיה יותר גדול. שמה היו גם רומנים.
היה מ. מ. מייללת? מיילדת?
מיילדת. כן.
מיילדת. אישה מאוד. משהו.
מיוחדת.
מיוחדת. כן.
ובלילה היא שמעה צעקות בחוץ.
והיא פתחה את הדלת והיא שאלה: "מה אתם עושים?
למה אתם עושים לו את זה?"
ואמרו לה: "אם את לא נכנסת בבית. גם לך אנחנו נעשה".
הרגו את הבן אדם על יד הבית שלה.
היה לה דלת ברחוב.
מ-המ.
כן. היה אסור לכל אחד.
היו כאלה שכן אמרו: "למה?"
כן.
כן. והיו.
מבין הרומנים. היו. היו גם. אה. רומנים שניסו להחביא יהודים?
אהה. לפי שאני יודעת. אני לא.
לא זוכרת דבר כזה. אולי כן היה.
למשל.
כן.
בעלי.
כן.
אחרי הפוגרום.
מ-המ.
גם את אבא שלו.
לקחו?
כן. לקחו. לא. האבא. אממ. אבא חורג.
אבא חורג. כן.
כן. הוא היה סופר.
כן.
ולקחו אותו עוד שבת. הרגו אותו.
מ-המ.
כן. והוא היה בן 19. בעלי. משהו כזה.
ואיפה שהוא היה. שמה אמרו לו: "תעלה לבוידעם. ג'ידן".
כן.
אמרו לו.
כן. ג'ידן זה היה ביטוי מעליב. נכון?
כן.
לא. לא ביטוי יפה.
לא. "תעלה לבוידעם. אבל הכי קטן שאתה עושה רעש שמה.
אני ישר ל. לחוליגנים".
לחוליגנים.
כן.
אה-הא.
ושמה הוא עבר כמה שבועות.
בתוך העליית גג?
כן.
והם הביאו לו אוכל?
כן. כן.
והוא יצא.
הוא ניצל.
הוא ניצל. יצא מהסכנה.
כן.
כן.
אבל לא היו מק. עוד מ. הרבה מקרים כאלה שאת שמעת?
לא שמעתי.
לא שמעת.
לא שמעתי.
בעלי היה מספר לי איך הוא היה שמה.
הוא היה בן בית שמה.
מ-המ. כן.
אבל הם פחדו.
כל אחד פחד בשביל הילדים שלו. המשפחה שלו. כן.
ו. והיו אנשים שהלשינו גם?
מאוד. יהודים.
יהודים. מלשינים?
כן. בטח. כן.
מה. מה את יכולה לספר לנו על זה? אה.
היה אחד.
כן.
היה אחד שהוא היה מלשין: "הוא בבית.
שם ושם. ואתם יכולים לתפוס אותו".
ומה. הוא. הוא קיבל כסף מה.
לא יודעת.
אבל. כי גם הוא היה יהודי.
אבל. כן. אני לא יודעת.
כנראה רק בשביל החיים שלו.
אה-הא. אמרו לו: "אם אתה רוצה להישאר בחיים".
כן. זה יכול להיות. אני לא יודעת.
כן.
אחרי שהרגו את אבא שלי. ביוני הרגו את אבא שלי.
באוגוסט היה לי יום הולדת.
בת כמה היית?
9. בת 9.
אז התחיל כל הסיוט. כל ה. כל הרעב. הכול.
כן.
הלך.
תגי.
נורא.
תגידי לי. אה. בבקשה רוזה.
הרגו הרבה מאוד אנשים בפוגרום הזה.
כן.
מי קבר אותם? איפה קברו אותם?
יהודים.
כן?
יש. אהה. אה. קבר. איך אומרים?
בית קברות?
כן. בטח.
בית קברות יהודי.
כן.
שמה יש. אה. קבר אחים.
אה-הא.
לא אחד. ביאשי יש 3.
כן.
אבא שלי בפודוליה. יש 3. 3 או 4 קברים. ויש עוד. עוד.
את אבא שלי לקחו למשטרה. שמה הרגו המון אנשים.
כן.
המון.
לא בחצר?
בחצר.
לא. אבל לא בחצר שלכם?
לא. לא.
במשטרה?
כן. ברחוב. במשטרה. בכל מקום איפה שמצאו. הם הרגו.
את אבא שלי לקחו לרכבת. עם הרכבת המוות.
אה-הא. כן. כן.
ועברו וחזור.
הלוך חזור.
הלוך וחזור.
כן.
כן. עד שמתו כולם.
כן.
אבא שלי.
זאת אומרת. אבא שלך היה ברכבת המוות?
כן. יש לי תעודה.
כן.
זה יש לי.
מ-המ. כן.
ברומנית.
כן.
זה האוריג'ינל.
כן. ש. שזה מספר ש [משובש].
ברכבת המוות. ה. אממ. תאריך. הכול.
כן.
אבא ש. אה. אימא שלו. אבא שלו. איך.
כן.
קוראים?
אה. מי עוד מהמשפחה שלך היה ברכבת המוות?
ההורים של אבא שלך?
לא. אנ. אני לא הכרתי את ההורים.
לא סבתא מצד של אימא. ולא סבתא מצד של אבא.
כן.
לא הכרתי.
כן.
הם לא הגיעו ל. לראות אותנו.
זאת אומרת הם. הם מתו לפני.
כן. כן.
נפטרו קודם. אבל. חוץ מאבא שלך היה עוד מישהו.
בן משפחה שהיה ברכבת המוות?
אה. לא.
את הדוד שלי הרגו בעבודה.
הוא היה. אממ. הוא עשה לחם.
אופה.
כן. הוא עמד על יד ה. התנור.
כן.
נכנסו. שמו לו שק. וככה הרגו אותו.
עוד שכן. השכנים. אחד יצא עם 2 בנים.
כן.
לא חזרו.
לא חזרו.
לא הבנים ולא הבן.
הם כנראה שנפטרו עוד. אה. ביאשי.
אה. זאת אומרת לא ברכבת. בגלל.
זאת אומרת [משובש].
כן.
ועוד אחד יצא עם [משובש]. גם הוא לא חזר.
היה לנו שכנה נהדרת. 3 בנים ובת אחת.
עם הבת היא נשארה.
[משובש].
הבעל הלך. הבעל הלך עם הבן הקטן.
כן.
2 בנים היו נשואים. לקחו אותם מהבית שלהם.
אז היא נשארה עם הבת.
מ-המ.
והיא שמרה על הבת הזה. הזאתי.
הבת. 2 אחיות שלי. דודה שלי ועוד 2 בנות. הם חיו בבוידעם.
בעליית גג.
כל הזמן.
את מדברת כבר על תקופת המלחמה.
כן.
נכון?
כן.
אנחנו תכ. תכף נגיע לזה.
אנחנו תכף נגיע לזה.
היו מקרים שאת מכירה. או ש.
או סיפרו לך. של אנשים שברחו מיאשי? כששמעו שיש. אה.
כן. שמעתי מ. מהמשפחה שלנו.
כן.
איך משפחה?
לא זוכרת.
מ-המ.
אבל. אה. היא הייתה בהריון והיה להם בת.
היא. בעלה והבת עברו לצד הרוסים. לקישינוב.
אה-הא. כן.
ושמה נכנסו הגרמנים.
אותה קברו חיה עם הילדה.
אותו הרגו. אבל אותה חיה.
מי סיפר לכם על זה?
אימא שלה.
מ-המ.
אימא שלה חיה.
היא הייתה אישה מבוגרת מאוד. אני זוכרת.
כן.
הבת הכי קטנה שלה.
כן.
אז זה היו מקרים בודדים של.
אה. אנשים שברחו?
כן. כן.
לא הייתה תנועה של. אה. גדולה של [משובש].
אימא שלי. אימא שלי דיברה עם אבא.
והיא גם אמרה: "בואי נברח מפה".
מ-המ.
אבא אמר: "איפה שתברחי?
אם את יהודייה זה לא יהיה טוב".
מ-המ.
"נהיה בבית שלנו כמה שנהיה".
באמת. אה. תפסו אותו בהתחלת המלחמה.
אחר כך התחיל כל הרע שבעולם.
כן.
אחר כך הרגשנו כבר את הרע.
כן.
עכשיו. זה קרה ב-'41.
כן.
והיה לכם מושג מה. מה קורה באירופה?
שום דבר.
ידעתם משהו?
שום דבר. לא רדיו. לא. אה.
בעיתונים?
עיתונים? מי היה קונה עיתונים?
לא היה לכם? כן.
בטח שלא.
זאת אומרת. אתם ישבתם ב.
ביאשי ובעצם לא ידעתם מה שקורה בפולין.
שום דבר.
באוסטריה. בגרמניה?
שום דבר לא ידענו.
מ-המ.
שום דבר.
כן.
לא.
אבל אתם הרגשתם שהמצב של היהודים הולך ונהיה יותר קשה? י.
אבא שלי אמר עוד לפני המלחמה.
ל. מתי שהתחילה המלחמה.
רק דיברו על מלחמה.
כן.
אבא היה קורא עיתון.
כן.
היה קורא המון.
והוא אמר לאימא שלי: "אם לא לוקחים יהודים.
לא יהיה טוב. הצבא".
זאת אומרת. אם לא מגייסים אותם.
כן.
לצבא.
כן.
כן.
אבא היה עוד עושה מילואים.
אבא שלך השתתף במלחמת העולם הראשונה?
לא.
לא. אבל הוא.
לא.
הוא היה עושה מילואים בצבא הרומני?
כן.
הוא עשה צבא ואחר כך הוא עשה מילואים.
אה-הא.
אני זוכרת שהוא בא הביתה בתוך.
זוכרת. סיפרו לי.
כן.
שהוא בא הביתה עם כל הציוד.
עם הרופא. עם הכול.
אז לא הכרתי אותו. והתחלתי לבכות ולא רציתי ללכת.
אה-הא. היית קטנה מאוד.
כ. כן.
אה-הא.
כן.
רוזה. בואי נעצור רגע בנקודה הזאת.
לפני שנמשיך לשמוע על תקופת המלחמה.
וקצת לשמוע מה היה לפני המלחמה.
הזכרת רק את העניין של בית ספר.
אבל בעצם עוד לא ממש סיפרת לנו.
הספקת ללכת. כמה זמן הספקת להיות בבית ספר?
אממ. כיתה א' עשיתי בבית ספר רומני.
כן.
ואחר כך היה כבר.
אחר כך.
חופש.
כן.
היה חופש. בתוך החופש היינו צריכים להירשם בשביל כיתה ב'.
הם לא קיבלו כבר יהודים.
אה-הא.
ו.
זאת אומרת. התחילו חוקים נגד יהודים?
כן.
כן.
זה היה כבר מלחמה.
כן.
מ-41' הייתי בחופש. וכבר ב-42' כבר.
כן.
לא הלכנו לבית ספר.
את זוכרת איזה עוד. אה. חוקים היו נגד יהודים? שאסרו.
לא לנסוע ברכבת.
כן.
לא לנסוע בטרמוואי.
בחשמלית?
חשמלית.
כן. כן.
לא לל. לצאת לפני 10:00 בבוקר.
מין עוצר כזה.
כן.
כן.
עוצר. עד 17:00.
17:00 היה אסור שיהיה יהודי ברחוב.
ברחוב. מה עם. אה. קניות?
מה עם קניות? היו חנויות מיוחדות ליהודים לקנות אוכל?
אה. א. אנחנו בדרך כלל קנינו ב. אצל יהודים.
אה-הא.
בדרך כלל. אבל. אה. מי הלך כבר לקניות?
אבל בכל זאת.
התחילו. התחיל הבומברדמנט. כן.
הפצצ. הפצצות.
בטח.
אבל בכל זאת. אהה. מוצרים אלמנטריים. לחם.
לחם.
חלב.
היה. היה קרטל.
כן?
כן.
אז נתנו תלושים?
תלושים. ורבע לחם. לחם כזה.
רבע היה לכל אחד. אב. אם הספקנו להגיע ללחם.
אה-הא. עמדו הרבה שעות בתור?
המון.
כן?
כן. אימא שלי כבר הייתה חולה.
מה.
היא אמרה בהתחלה.
מה היה לה?
אהה. היא ח. היא מתה מרעב.
מ-המ.
כן.
אז מי היה עומד בתורים? אה.
אני.
ה. הקטנה?
כן.
מה עם האחיות שלך?
היו בבוידעם. הם פחדו לצאת.
הגרמנים תפסו בנות.
ואת לא פחדת לצאת?
אה. לא.
איך זה?
לא. לא יודעת. לא פחדתי.
אני ועוד ילדה היינו ביחד כמעט כל הזמן.
מ-המ.
הלכנו לבקש אוכל. הלכנו לגנוב ביחד.
היה צריך עצים לחמם את ה.
איפה. איפה גנבתם?
איפה? איפה שהיה אחרי ה. ה. הבומברדמנט היה פתוח.
אהה. אחרי ההפצצות. אז.
הלכנו ל. ל. לקחת אפילו שולחן. אם זה היה.
העיקר שיהיה לנו מה לשים ש. שנתחמם קצת. רוב ה.
אה. הייתם. אממ. אה.
את ה. אה.
מפרקים את הרהיטים.
כן.
ומסיקים אותם.
כן. מה שמצאנו. שולחן. כיסא. מה שהיה קטן. לפי הגודל שלנו.
בשביל הכוחות שלכם.
בטח.
וקרה פעם שתפסו אתכם כשגנבתם?
אה.
מישהו תפס אתכם או צעק עליכם?
אה. צעק. לא היה שום דבר. עברנו הלאה.
אם מתקרב מישהו. שמנו ו.
ברחתם?
איך לרוץ. כמו במרתון.
כן.
כן. התחיל חיים מאוד קשים.
אתם עדיין גרתם בדירה שלכם?
עד שהיא. אה. נפלה.
ע. עד שהיא.
הפציצו.
היה. היה פיצוץ.
כן.
כן. ואז לא נשאר.
כלום מהדירה.
כלום. לאן עברתם?
אה. שכנה.
כן.
נתנה לנו. אה. חדר.
אני הייתי כל הזמן במקלחת. מ. מקלט. סליחה.
כן.
כל הזמן.
אני לא זזתי משמה.
חוץ מביום שהייתי צריכה ללכת לסדר משהו.
גם בשביל האחיות שלי.
כן.
שיהיה להם משהו לתת.
כן.
אני דאגתי מאוד.
זאת הייתה שכנה יהודייה או רומנייה?
לא. יהודייה.
יהודייה.
כן. שמה בבוידעם הם היו.
והיו לה גם ילדים?
כן. היו לה 4 ילדים אבל 3 הרגו. ו.
אה. זאת הב. ה. השכנה עם הבנים.
עם ה. נכון.
נשארה רק עם הבת?
כן. כן.
אז. אה. כולם היו. אה. בעליית גג? כולם התחבאו?
כן. כן.
חוץ. חוץ ממך?
היה לה. היא גרה למטה.
כן. קומת קרקע?
כן. והיה לה גם ב. אממ. נו. איך אומרים. למעלה?
בעליית גג.
עליית ג. היה לה חדר שמה.
אה-הא.
ועל החדר היה את הבוידעם הזה.
כן.
שמה הם היו.
היא הייתה שמה ארון על יד הדלת הזה מאחורה.
כדי שיראו שאפשר להיכנס.
כן.
כן.
ושמה הם חיו.
כן. הם. הם יכלו לעמוד במקום הזה?
אה. כן.
אבל בדרך כלל.
לא. ש. את יודעת. עליית גג.
לפעמים זה יש שיפוע ואי אפשר אפילו לעמוד.
לא. לא. ב. באירופה יש כמו.
עלייה יותר רחבה.
כן. כן.
ושם הם שכבו?
כן.
ולא. לא ירדו אף פעם?
אהה. לא ירדו.
בלילה לפעמים. אבל בלילה היה יותר. אה. מטוסים ו.
היו הפצצות בלילה?
בטח.
מסוכן.
לילה לילה היה.
כן. ואיך הסתדרתם עם אוכל.
שהיה כל כך מעט?
הסתדרנו.
הלכתי לבקש אוכל.
היה בית אבות.
כן.
רחוק מאיתנו.
יהודי? בית אבות?
יהודי. כן. בית אבות יהודי.
הלכתי שמה עם הילדה הזאתי.
כן.
אנחנו 2. הלכנו ברגל עד לשמה.
זאתי הבת של השכנה?
לא. לא. לא.
אה. זה מישהי אחרת?
מישהי אחרת. כן.
מ-המ.
ושמה ביקשנו אוכל. ונתנו לנו. נתנו.
לא הלכתי כל יום. היה בלתי אפשרי.
כן. כן.
כל יום ללכת.
אבל כמה פעמים הלכתי. נתנו לנו.
מה למשל נתנו לך?
את לא רוצה לדעת.
קליפות תפוחי אדמה?
זה היה כבר טוב.
כן? בכל זאת. מה. מה קיבלתם. רוזה?
שעועית עם. אה. איך קוראים לזה?
ששמים בצ'ולנט. אהה.
תפו.
טוב. לא חשוב.
שעועית יבשה?
לא. שעועית עם גריסים.
כן.
והרבה. הרבה. הרבה תולעים.
אה. בגריסים היה.
כל. אה. היה יותר תולעים מאוכל.
בגלל זה אימא שלי נפטרה.
היא לא י. הייתה יכולה לאכול את זה.
מ-המ. מתי. מתי אימא שלך נפטרה?
43'.
43'. זאת אומרת. מגיל 11 את היית בלי אימא ובלי אבא.
כן.
כן. ואת. לא הייתה לך. לא הייתה לך בעיה לאכול את זה?
אהה. הייתי עושה ככה. והייתי אומרת: "הורדתי את הכול".
והייתי זורקת. ומתחת היה המון. אבל לא הסתכלתי.
מ-המ.
לא הסתכלתי.
ואחיות שלך?
נתתי גם להם.
והם אכלו אותו דבר?
כן. מה שאני אכלתי הם גם אכלו.
לא רק הם.
היה לנו שכנה עם 2 בנות. היא נשארה. מסכנה.
גם כן בעלה ו-2 בנים הלכו.
והבנות. אנחנו היינו כמו אחיות. עם. עם. עם כל אחד.
כן?
היינו.
זאת אומרת. הייתה עזרה. סולידריות?
מאוד.
כי לפעמים ב. בזמן כל כך קשה כל אחד לעצמו.
אני זוכרת ש. לא זוכרת בדיוק השנה.
כן.
אבל. אה. דודה שלי.
כן.
עשתה ממליגה. את יודעת מה ז.
כן.
כן. כזה דבר ל-4 אנשים. אני זוכרת. נכנס מישהו.
והיא לקחה כף והיא נתנה לה.
נפל פירור. פירור ממליגה לרצפה.
היא הרימה ושמה בפה.
אחד נתנו. כמה שאפשר. כן?
כן.
זאת אומרת. היא לקחה מאיתנו והיא נתנה גם לה.
מ-המ.
היא הייתה כל כך רעבה. מסכנה.
כן.
שהפירור.
היא הרימה.
כן.
כן. אז היה רעב קשה.
מאוד. לא רק אימא שלי מתה מרעב. הרבה מתו מרעב.
כן.
כן.
מה בתור ילדה ה. לך היה הכי קשה?
להישאר לבד? להיות רעב?
הכול. הכול.
בלי בית? אבל אם את מנסה לברר מכל הדברים.
כן.
מה. מה היה הכי נורא?
ה. הכי נורא היה בלילה ב. במקלט.
מ-המ.
קודם כל כיסא קטן היה לי ושמה ישבתי.
אבל פחדתי מאוד. רעדתי מפחד.
מההפצצות?
כן. מאוד.
היו הפצצות קשות?
כן.
כן.
כן. גם האמריקאים גם הרוסים.
[משובש]. כן.
למשל הבית של בעלי היה עם קומות. לגמרי.
נהרס?
נהרס. לא נשאר. היה להם. אה. מכונת תפירה.
איפה נעלם? איפה נעלם המכונה?
הכול הופצץ.
הכול. נמס הכול.
אבל זה אמריקאים כבר עשו.
מ-המ.
כל הרחוב. היה רחוב מאוד ארוך.
כל הרחוב. בית. בית. בית.
כן.
ואיפה הגרמנים היו? הם לא הספיקו. הם לא ידעו.
זאת אומרת. איפה שהייתה המפקדה הגרמנית?
את זה אם לא הפציצו?
לא.
רק את הבתים של היהודים.
כן. של התושבים. כן.
כן.
כן.
עכשיו. מה את זוכרת מ. מהגרמנים שהיו ביאשי?
אני אגיד לך מה.
כן.
הייתי הולכת לבקש אוכל מהם.
כן.
היו כאלה שהיו נותנים לי. הרבה פעמים נתנו לנו.
אני עם עוד. אה. עם הילדה הסתובבנו בכל מקום.
כן.
הם נתנו לי. היו כאלה שכבר. אה. הסתכלו עם עיניים.
אמרתי: "בואי מהר. לבריאות. בואי מהר נברח".
הלכתי למכור סוכריות ב. בשוק.
היה שוק מאוד גדול ביאשי. והיה שוק של. אה.
חלבי. אבל סגור היה. כן?
כן.
שמה הם נכנסו עם הטנקים. שמה זה היה שלהם.
הם עבדו ב. בטנקים שמה.
זה מה שהאמריקאים חיפשו.
אה-הא.
אבל היה כנסייה ליד זה.
כן.
והיה אסור.
הם לא הפציצו כנסיות?
כנסיות לא.
בתי הכנסת לא חשוב. כנסיות לא.
כנסיות ביאשי נשארו?
כן.
לא. לא הפציצו אותם.
הייתי. לא. זה ה. זה היה כנסייה ליד השוק.
וקדימה בעלי היה גר באותו רחוב.
כן.
והיינו בחמ. 90' ומשהו. אני והבת הגדולה.
חזרתם.
כן.
פעם ראשונה זה היה?
פעם הראשונ. אני הייתי ב-91'.
כן.
פעם הראשונה.
כן.
אבל. אה. לא הלכתי ל. לחפש הכנסייה.
בזמן שהייתי עם הבת.
אמרתי: "בואי. אני אראה לך איפה אבא היה גר".
והכנסייה. מהשוק לא נשאר כלום. הכול עשו אחר.
כן.
אבל הכנסייה עד היום עומדת.
כן?
כן. ובעלי.
גם ה [משובש] לא קלקלו אותה?
לא. לא. לא.
השאירו אותה.
השאירו את הכנסייה. כן. איך שזה היה.
כן.
כנסיות בכל מקום.
הייתי עם הבת השנייה. והמון המון בתי הכנסת הרסו.
מהפצצות או שהגרמנים הרסו גם?
לא. לא. לא. ה. ה. צ'אושסקו.
אה-הא.
הוא הרס המון.
כן.
הרס. א. איפה שגרנו. אותו רחוב. לא הכרתי.
לא ידעתי איפה הרחוב.
הם עשו וילות.
כן.
שמה.
בנו. כן.
בנו וילות.
הרסו הכול. הכול.
ובתי. וכנסיות הוא לא הרס. צ'אושסקו?
לא. נשאר הכנסייה.
כן.
היה בית כנסת ימינה וכנסייה שמאלה.
הכנסייה ראיתי. הבית הכנסת לא היה.
כן.
שמה אני אמרתי קדיש אחרי אבא.
לאבא שלך. כן.
כן.
כשאת. אה. פנית לגרמנים. באיזה שפה דיברת איתם?
כשביקשת אוכל. בתור ילדה.
דיברתי ברומנית.
כן?
ב. פחדתי לדבר ביידיש.
אה-הא.
שלא ידעו שאני יהודייה.
יהודייה.
בטח.
לא נראה. לא נראית כמו יהודייה?
אהה. כן נראיתי.
כן?
האמת היא שנכנסו הרוסים. הרוסים אמרו. היה איזה מאיור.
איזה. אממ.
קצין.
קצין. כן.
והוא אמר שאני גרמנייה.
היית בלונדינית?
בלונדינית.
עם עיניים כחולות.
אה. כן.
והם הבינו. כשאת דיברת איתם ברומנית.
הם הבינו אותך הגרמנים?
ל. לא הבינו. למה צריך להבין?
ביקשתי אוכל. עם ה. עם הזה.
עשית עם הידיים.
כן.
כן.
נתתי לו את הסיר שהוא ייתן לי משהו. בטח.
אה-הא. זאת אומרת הלכת.
הייתי מוכנה.
כן.
אני הלכתי מוכנה.
כן כן. לא לא.
ולא. לא פחדת שאולי ה.
המפגש הזה בינך ובין הגרמנים יכול להיגמר רע?
ב. אה. הכול היה יכ.
אפשרי.
בטח. בטח. הלכתי. אה. אה. מכרתי להם סוכריות.
היה לי קופסה ועם זה הלכתי ל.
מאין היו הסוכריות?
קניתי. קניתי את הסוכריות.
זאת אומרת עשית מסחר.
כן. משהו שאני ארוויח.
אה-הא.
שאני יכולה לקנות חתיכת לחם.
קנית את הסוכריות ואחר כך מכרת אותם?
כן.
ברווח.
כן. משהו. אולי גרוש אחד. אה.
כן.
והגעתי גם לגרמנים. הלך לי יום. יומיים.
יום שלישי הוא לקח לי את הסוכריות.
התחלתי לב. לבכות. ילדה קטנה.
התחלתי לב. לבכות. ובא אחר והוא אמר לו: "תן לה בחזרה.
למה את. אתה עושה את זה?"
כן.
הוא נתן לי בחזרה. אבל בכיתי. ברחתי משמה.
אמרתי: "אף פעם אני לא הולכת כבר לשמה".
כן.
היה גויה שהיה לה אהוב על יד ה. אממ. בית קברות שלהם.
ברחוב הזה היה אסור יהודי שייכנס.
אבל לי היה סמל של הבית ספר הרומני מכיתה א'. בכובע.
כן.
וב. במעיל. הייתי שמה את המגן דוד מתחת. והמעיל.
ממתי. ממתי הייתם צריכים.
אה. לענוד את המגן דוד?
תכף. איך שהתחילה המלחמה.
ב-41'?
כן.
כן.
כן. והלכתי עם המכתב עד לבית קברות הרומני. נתתי לו.
קיבלתי 5 ליי. 5 ליי.
לא שהיה משהו גדול. בגלל שהיה מיליונים אז.
אינפלציה?
אינפלציה. כן.3 מיליון היה קילו. אהה.
קמח?
קמח תירס.
כן.
כן.
ומה עשית עם זה? עם ה-5 לאי?
הוספתי למה. שאני לא יודעת. לפחות נר.
שלא נשב ב. בחושך.
בחושך.
ב. ב.
כן.
הייתי גונבת נפט.
הייתי הולכת איפה שהיה משהו.
קודם כול הלכתי לנפט. לא לאוכל.
לנפט. שיהיה משהו בתוך ה.
ל. להאיר. שיהיה אור.
כן. כן.
שיהיה משהו במקלט.
כן.
כן.
והצלחתם לעבור? היו לכם. אה. 3 חורפים לפחות.
אחד מהם היה מאוד חורף קשה.
הצלחתם לחמם?
אהה. כן. ממה שגנבנו.
כן.
כן. כן.
ומאיפה. מאיפה גנבת נפט?
מ. מתחנת דלק?
מ. היה. לא.
לא?
לא. מ. אה. חנות.
היו אנשים שהיו פורצים את הדלת.
אה-הא.
היה מספיק.
כן.
הייתי ביניהם הראשונה. הלכתי ישר לחפש את הנפט.
זאת אומרת. ה. הייתה לך הרבה תושייה.
בתור ילדה מאוד צעירה. הייתה לך הרבה תושייה.
להסתדר. ל. למצוא.
כן. כן.
ל.
כן. הייתי מאוד מהירה.
זריזה.
רצתי. כן. רצתי לכל מקום.
איפה שהיה מספיק שאני אשמע.
שמה פתחו את החנות. לשם אני טסה.
וקוריוז. עכשיו קוריוז.
כן.
לא הלכתי לחפש שוקולד.
אולי יש שוקולד? אולי יש סוכריות?
אולי יש משהו אחר?
ממתקים.
לא.
גם מהגרמנים לא קיבלת?
לא.
שהם. אה. ביקשת מהם ל. אוכל הם לא. לא נתנו לך?
כן. נתנו לי אורז.
אה. אוכל. אוכל ממש?
כן.
לא ממתקים?
לא. ממתקים לא.
כן.
לא. היה.
קרה. קרה למשל שאת. אה.
סוף סוף השגת משהו ובדרך הביתה מישהו לקח ממך?
אה. שאחותי האמצעי. כן. לה לקחו.
גם היא י. יצאה פעם.
כן.
והיא הייתה ביישנית.
היא הייתה יותר גדולה ממני.
והיא ל. היא לא הייתה כמוני.
כן.
אני הלכתי. ביקשתי. גנבתי.
הלכתי עד לשדה לגנוב. אממ. תירס.
כן.
אם היו תופסים אותי. או איזה כלב.
חתיכות הוא היה עושה ממני.
אני ועוד ילד מהחצר.
כן.
כן. הלך.
אף פעם לא הייתי לבד.
תמיד עם מישהו.
[משובש].
אז מה. אז מה קרה לאחותך?
אה. לקחו לה מה שהיא גנבה והיא באה בלי כלום.
בכתה?
אה. לא היה לה נעים. אבל היא ב.
היא הייתה מאוד ביישנית.
מ-המ.
כן.
ואחיות שלך. אה. הם היו אסירות תודה.
שאת בעצם דאגת להם?
ה. הגדולה.
כן?
היא הייתה. את האימא שלי.
מ-המ.
אחר כך. היא עשתה את הכול בשבילי.
כן? אחרי המלחמה.
כן.
עזרה לך ללמוד. להסתדר?
כן.
כן. אנחנו נגיע גם. גם לתקופה הזאת.
אז בינתיים המצב הוא קשה מאוד.
אתם. אה. ידעתם מה שקורה. למשל. אה. עם הצבא הגרמני?
עם הצבא הרוסי? מה המצב באירופה?
לא. לא ידענו שום דבר.
ידענו רק לפי. מאיפה הוא בא המטוס.
אה-הא.
איך הוא בא. אני ידעתי. אימא שלי פעם הייתה.
זה הייתה עוד בהתחלה. היא הייתה בתור ללחם.
מהבית שלי זה היה 100 מטר. משהו כזה.
רצתי. אמרתי לה: "אימא. בואי הביתה. בא מטוסים".
אף אחד עוד לא שמע את המטוס. אני שמעתי אותו.
והוא היה בא כבד. קשה. הצליל שלו היה קשה.
ותכף התחילו. אני.
הפצצות.
כן. אני רצתי הביתה.
אחר כך גם אימא שלי באה.
אבל זה היה כבר קשה.
שאני רצתי הביתה. עוד הגעתי בזמן להיכנס למקלט.
כן.
אימא שלי כבר לא.
היא הלכה. והם ב. אממ. בתוך כדי הפג. הפצצות.
כן. גם אני. זה קרה לי פעם.
אף פעם אני לא ראיתי את הפצצה.
הייתי בתור ללחם.
כן.
וראיתי איך שהיא.
נופלת.
כן. אני הייתי ועם הילדה הזאתי.
כן.
כן.
ובתור. בתור ילדה.
כבר לא היה לך הורים שיעזרו לך ויעודדו אותך.
מאיפה לקחת את הכוחות.
לא יודעת.
להמשיך ו.
כן.
ב. ב. בתוך כל הבלאגן. הכאוס הזה?
לבד. לבד.
את התפללת לפעמים? ביקשת מאלוהים. אה. עזרה נגיד?
כן.
כן?
את יודעת מה אני ביקשתי? אני זוכרת כמו היום.
הייתי שמה את הראש.
כן?
למטה. במקלט.
והייתי מבקשת אם דודה שלי הייתה במ.
היא הייתה הולכת ממקלט למקלט: "זה לא טוב.
זה לא טוב. שם לא טוב".
כל פעם היא הלכה למקלט אחר.
והיא הייתה יושבת מסכנה בצד.
רק ש. שיהיה שקט. שייתנו לה ל. לשבת.
אז אני התפללתי: "תעזור לה שמה איפה שהיא.
תעזור לנו לצאת מפה".
עדות של רוזה גלסמן לבית דוד ילידת 1932 Iasi, רומניה על הפוגרום ב-Iasi וקורותיה ב-Iasi בזמן המלחמה ילדות לפני המלחמה; פרוץ המלחמה; הגבלות וחוקים אנטי יהודיים; עוצר חלקי; חובת ענידת טלאי צהוב; הפסקת לימודים; גניבת אוכל; בקשות אוכל מהחיילים הגרמנים; מות האם מרעב ב-1943; הסתתרות שתי האחיות הבוגרות בעליית הגג; עזרה הדדית; רצח האב בפוגרום ב-1941; התעללויות; שחרור בידי הצבא האדום; שיקום החיים לאחר המלחמה; עלייה לארץ ישראל ב-1946; קליטה.
details.fullDetails.itemId
10126059
details.fullDetails.firstName
רוזה
details.fullDetails.lastName
גלסמן
details.fullDetails.maidenName
דוד
details.fullDetails.dob
1932
details.fullDetails.pob
Iasi, רומניה
details.fullDetails.materialType
עדות
details.fullDetails.language
Hebrew
details.fullDetails.recordGroup
O.3 - עדויות יד ושם
details.fullDetails.earliestDate
20/09/2012
details.fullDetails.latestDate
20/09/2012
details.fullDetails.submitter
גלסמן דוד רוזה
details.fullDetails.original
כן
details.fullDetails.interviewLocation
ישראל
details.fullDetails.belongsTo
O.3 - עדויות שנגבו בידי יד ושם
details.fullDetails.testimonyForm
וידאו
details.fullDetails.dedication
קומת הארכיון ע"ש מושל, אוסף ארכיון, יד ושם
banner.documents.disclaimer