שילוח מ - Stuttgart, Stuttgart (Stuttgart), Wuerttemberg, גרמניה ל - Auschwitz Birkenau, מחנה השמדה, פולין ב- 12/10/1943

ב-21 במאי 1943 הודיע רולף גינטר (Rolf Guenther), סגנו של אדולף אייכמן, ראש המחלקה לענייני יהודים ולענייני פינוי (מחלקה IVB 4), לכל מטות המשטרה המקומיים שהיינריך הימלר דורש להשלים את גירוש היהודים מכל רחבי הרייך והפרוטקטורט למזרח ולטרזיינשטט עד 30 ביוני 1943. התקנות החדשות התייחסו לכמה קבוצות של יהודים שגירושן נדחה עד אז – החולים והחלשים, יהודים שעדיין הועבדו בתעשיית המלחמה ויהודים שעבדו ב"ההתאחדות הארצית של היהודים בגרמניה" (Reichsvereinigung der Juden in Deutschland). היחידים שהיו פטורים עדיין מגירוש היו יהודים הנשואים ללא-יהודים. התקנות גם קבעו הנחיות לגבי הליך הגירוש. שילוחים קטנים יותר יחסית, של עד 400 יהודים, היו אמורים להשתמש בקרונות מיוחדים שיחוברו לרכבות רגילות.
בשל היעדר תיעוד ארכיוני, אין מידע כלשהו על השילוח הזה משטוטגרט לאושוויץ ב-12 באוקטובר 1943. הואיל והקהילה היהודית בעיר פורקה רשמית כבר ב-30 ביוני 1943, המגורשים נעצרו ככל הנראה על ידי הגסטפו ונלקחו לתחנת משטרה מקומית. בעת ההמתנה לגירוש הם עברו רישום וחיפוש, תהליך שלווה לא פעם באלימות פיזית. הם נדרשו להצהיר על נכסיהם ולעבור את שלבי ההפקעה האחרונים. הצהרות הרכוש נלקחו מהם והם התבשרו שנכסיהם הופקעו בהיותם "אויבי הרייך". הם נדרשו גם למסור לפקידי הגסטפו את כל חפצי הערך והכסף המזומן שברשותם. על פי התקנות ליוו שוטרים חמושים את המגורשים לכל אורך הנסיעה לאושוויץ. לא ידוע דבר על גורלם בהמשך. יש להניח שמיד עם בואם לאושוויץ הם נלקחו לתאי הגז ונרצחו.