שילוח, רכבת Da 18 מ - Frankfurt am Main, Frankfurt a. Main (Wiesbaden), Hesse-Nassau, גרמניה ל - Sobibor, מחנה השמדה, פולין ב- 11/06/1942

היהודים שנבחרו לגירוש קיבלו ב-7 ביוני 1942 הודעה כתובה, ובה נאמר להם שעליהם להתכונן לגירוש. בבוקר יום הגירוש הם נדרשו לדווח בכתב על נכסיהם; אחר כך כולם יופקעו מהם. לכל מגורש הותר לקחת עמו 50 רייכסמארק, כדי לשלם על הוצאות הגירוש, מזוודה או תרמיל שמשקלם עד 50 ק"ג, בגדים להחלפה, נעליים מתאימות, מצעים, כלי אוכל ואספקת מזון לשבועיים. כפי שאירע בערים אחרות, מספר ניסיונות ההתאבדות בקרב הקהילה היהודית בפרנקפורט עלה לפני הגירוש.
ב-11 ביוני 1942 גורשו מפרנקפורט 1,254 יהודים; המספר הזה גבוה הרבה יותר ממכסת המגורשים הרגילה - 1,000 מגורשים בכל רכבת - שקבע אייכמן. בשילוח זה היו 619 יהודים מפרנקפורט, 371 מוויסבדן (Wiesbaden) ו-264 מן המחוזות שסביב שתי הערים האלה. על פי עדויות שהתקבלו מ-21 בני אדם לפחות, היהודים שחיו במחוזות ריינגאו (Rheingau) או זנקט-גוארסהאוזן (St. Goarshausen) ושכבר נלקחו למחנה העבודה פרידריכסזגן/טגשפט (Friedrichssegen/Tagschaft), גורשו עתה דרך פרנקפורט. יהודי אחד גורש מנפת אונטרווסטרואלד (Unterwesterwald) ואחד ממחוז אוברלאנקרייס, וזו ראיה שהמשטר הנאצי ביקש להפוך את האזור כולו "פנוי מיהודים" ולהשמיד את הקהילות היהודיות התוססות שחיו בו. בין המגורשים היו גברים, נשים וילדים בכל הגילים, משפחות שלמות עם קשישים, ילדים ופעוטות. המגורש הצעיר ביותר היה בן פחות משמונה חודשים מוויסבדן.
כל הגירושים מוויסבדן יצאו מפרנקפורט, שכן ויסבדן הייתה באחריות גסטפו פרנקפורט. עם זאת, המחלקה המקומית לענייני יהודים ("Judenreferat") בוויסבדן, ובייחוד איש המחלקה ולטר בודוויג (Walter Bodewig), ביצעו בפועל את השילוחים מן העיר. שילוח זה, הגדול ביותר שיצא מוויסבדן, יצא ב-11 ביוני 1942, ורוב היהודים הצעירים שנותרו בעיר גורשו בו. קשישים, עובדי עבודת כפייה וותיקי מלחמת העולם הראשונה היו עתידים להישלח לטרזניישטט ליד פראג (Praha) החל מאוגוסט 1942....