שילוח מ - Gelsenkirchen, Gelsenkirchen (Münster i. Westf.), Westphalia, גרמניה ל - Riga, גטו, לטביה ב- 27/01/1942

המשרד הראשי לביטחון הרייך עִדכן בצו ב-3 בנובמבר 1941 את הגסטפו במינסטר (Münster) על הגירוש המתוכנן. אזכור נוסף של הגירוש נמצא בחוזר שהשתמר מ-20 בדצמבר 1941. חוזר זה נכתב על ידי פקיד בשם שפר (Schäfer) ממחלקה 3IIB של הגסטפו במינסטר, והוא נשלח לראשי המועצות באהוס (Ahaus), בקום (Beckum), בורקן (Borken), ברגשטיינפורט (Bergsteinfurt), קספלד (Coesfeld), לידינגהאוזן (Lüdinghausen) וטקלנבורג (Tecklenburg); החוזר קבע את תאריך יציאת השילוח - 22 בינואר 1942, ואת מקום יציאת השילוח - דורטמונד. ב-10 בינואר 1942 שלח הגסטפו במינסטר צו לראש המועצה בלידינגהאוזן, ובו מנהל מדור העובדים הזרים 3IIE של הגסטפו במינסטר פרנץ צימרמן (Franz Zimmermann) דרש מן העובדים הכפופים לו לאסוף את היהודים המיועדים לגירוש ב-21 בינואר 1942 עד השעה 12:00. בהמשך היום הצטרך היינריך ברודאסר (Heinrich Brodesser), ראש המדור לענייני יהודים בגסטפו מינסטר, להביא את היהודים הללו באוטובוסים של חברת ההובלות "אוגוסט פטרס" (August Peters) לגלזנקירשן (Gelsenkirchen). ליהודים הותר לקחת מטען מֵרבי של 25 ק"ג, אבל נאסר עליהם לקחת דברי ערך. פקודותיו של צימרמן חייבו את הסניף המקומי של "ההתאחדות הארצית של היהודים בגרמניה" (Reichsvereinigung der Juden in Deutschland) בבילפלד למסור ליהודים המיועדים לגירוש את הצהרות הרכוש ולגבות מכל אחד מהם 50 רייכסמארק.
בשילוח יועדו להיות 1,000 יהודים בסך הכול מאזורי השליטה של גסטפו מינסטר ודורטמונד, אולם בפועל גורשו 938 יהודים: 377 אנשים מגלזנקירשן, 70 מרקלינגהואזן (Recklinghausen), 293 מדורטמונד, 64 מבוכום (Bochum) ואנשים נוספים ממינסטר ומ-20 ישובים באזור גלזנקירשן. סביר להניח שמספר המגורשים בפועל היה שונה מן המתוכנן בגלל מקרי התאבדויות והסתתרויות של אחדים מן המיועדים לשילוח, לדוגמה: הנרייטה הרץ (Henriette Hertz) ממינסטר הצליחה לברוח מן הגירוש ולהסתתר, וכן משפחת שפיגל (Spiegel) מאהלן (Ahlen).
בגלזנקירשן אספו את היהודים מבתיהם והביאו אותם לאתר האיסוף שהוכן מבעוד מועד באולם התערוכות בכיכר וילדנברוכפלאץ (Wildenbruchplatz). הרמן ווזן (Hermann Voosen) העיד ב-30 במאי 1945:...