שילוח מס' 24 יצא ב-2 ביוני 1942 מאסְפַּנְגבּאנהוף (Aspangbahnhof) שבווינה ברכבת שסימונה היה Da 205 והגיע ב-9 ביוני למינסק. בשילוח היו 1,000 יהודים. הגיל הממוצע של המגורשים היה 49, מביניהם 244 בני 61 ויותר. המחיר שגבתה הנהלת הרכבת מן הס"ס בעבור כל יהודי היה 20.20 רייכסמרק. ב-4 ביוני עצרה הרכבת בוולקוביסק (Wolkowysk) שבדרום מערב בלרוס, וכל המגורשים הועברו מקרונות הנוסעים לקרונות משא. ב-3 ביוני הודיעה הנהלת מסילות ברזל מרכז שכל הרכבות שסימולן Da (הסימול המקובל לרכבות גירוש של יהודים) יקדימו את יציאתן מוולקוביסק לדְזֶרְז'ינסק (Dzerzhinsk/Koydanovo) ביום אחד. לכן יצאה רכבת Da 205 כבר ביום שלישי 4 ביוני מוולקוביסק. הנסיעה מדְזֶ'רְז'ינסק לתחנת רכבות משא במינסק התנהלה כרגיל.
ב-9 ביוני המשיכה הרכבת בנסיעתה והגיעה לתחנת רכבות משא במינסק. אנשי הסיפ"ו-ס"ד (Sicherheitspolizei-Sicherheitsdienst) במינסק פיקחו על המגורשים ועל פריקת המטען. אנשי הביטחון הגרמנים ריכזו את היהודים ובזזו מהם את דברי הערך שנותרו ברשותם. אחרי כן הם ערכו סלקציה בין היהודים ובחרו על-פי נוהל קבוע בין 20 ל-50 צעירים כשירים לעבודה והעבירו אותם למחנה הס"ס במַלי טְרוסטיניֶץ. רוב עובדי הכפייה האלה נרצחו בסוף יולי 1944.
יתר היהודים שהיו בשילוח הובלו לבורות שהוכנו מבעוד מועד בחורשת עצי אורן בְּלַגובְשְצ'ינה (Blagovshchina), הסמוכה למחנה מַלי טְרוסטיניֶץ, ושם הם נרצחו בידי אנשי וואפן-ס"ס ושופ"ו שהמתינו לבואם. מי שלא היה מסוגל לצעוד הועלה לאחת ממשאיות הגז המוסוות שהוכנסו לשימוש באותו חודש, ונרצח בתוכה.