שילוח מס' 4 יצא ב-5 במרס 1941 מווינה למודליבוז'יצה (Modliborzyce) שבמחוז לובלין במזרח פולין. בשילוח היו 999 יהודים. הגיל הממוצע של המגורשים היה 49, מביניהם 312 בני 61 ויותר. המגורשים הוסעו במשאיות מאתר הכינוס שבבניין בית הספר לאסְפַּנְגְבּאנהוף. ואולם, לשילוח לא הוקצו די קרונות, ולכן ניתנה פקודה לפרוק את מטענם של היהודים ולהשאיר אותו בווינה. בהשתדלותו של ד"ר לוונהרץ אישרו הרשויות ב-12 במרס 1941 לשלוח את הציוד למגורשים, אך הזהירו אותו שלא יצרף דבר נוסף.
באמצע חודש מרס 1941 הודיע ראש הגסטפו היינריך מילר ללשכה המרכזית להגירת יהודים על הפסקת השילוחים, הן בשל התנגדותם החריפה של המושלים הגרמנים בגנרלגוברנמן והן בשל התגברות התנועה הצבאית עקב ההיערכות למבצע ברברוסה. בעקבות הוראה זאת אף בוטלו שאר ניסיונות "היישוב מחדש" בגנרלגוברנמן.
ברובע היהודי של העיר מודליבוז'יצה הוקם גטו, ויהודי וינה רוכזו בו יחד עם יהודי הסביבה. תנאי המחיה הקשים והצפיפות הגדולה גרמו לשיעור תמותה גבוה, בעיקר בקרב החולים והזקנים. הגברים הכשירים לעבודה נלקחו לעבודת כפייה במחנות ליסקוב (Lysakow) ויֶניסוב (Jenisow). הנותרים בגטו התקיימו ממכירת רכושם. בסתיו 1942 החל חיסול הגטו. ב-8 באוקטובר 1942 הובאו יושבי הגטו לתחנת הרכבת זקליקוב (Zaklikow) הסמוכה, והובלו למחנה השמדה במסגרת מבצע ריינהרד. החולים והזקנים נרצחו בגטו עצמו....