שילוח מס' 3 יצא ב-26 בפברואר 1941 מאסְפַּנְגְבּאנהוף שבווינה לאופולה (Opole), עיירה הנמצאת מדרום מערב ללובלין, ליד מסילת הרכבת של נלצ'וב (Naleczow). בשל קִרבה זו למסילת הרכבת הפך גטו אופולה בשלב מאוחר יותר לגטו מעבר בדרך לגירושים למחנות ההשמדה. בשילוח היו 1,005 יהודים. הגיל הממוצע של המגורשים היה 49, מביניהם 242 בני 61 ויותר.
ימים אחדים לפני צאת השילוח קיבלה הקהילה היהודית מהלשכה המרכזית את רשימת המועמדים לגירוש. על הקהילה הוטל להודיע ליהודים האלה על מועד השילוח ולדאוג לריכוזם באתר הכינוס שנקבע בבניין בית הספר שבקַסטֶלֶצגאסה 35 (Castellezgasse), שהיה בבעלות יהודית. על הקהילה הוטל לספק למגורשים אמצעי מחיה ומזון בעת שהותם בבניין בית הספר ובמשך הנסיעה ברכבת. באתר הכינוס אילצו אנשי הלשכה המרכזית את המגורשים לחתום על מסמך המאשר שהם נוסעים מרצונם החופשי ושהם מותירים את רכושם לרשויות המדינה.
רשימת המגורשים נועדה לכלול יהודים חסרי נתינות ומועמדים להגירה. פטורים מגירוש בשלב זה היו בני זוג מנישואי תערובת שלהם ילדים, נכים ממלחמת העולם הראשונה בעלי דרגת נכות גבוהה, יהודים בעלי נתינות זרה, גמלאים שקיבלו פנסיה מן המדינה, חולים, זקנים ובעלי מוגבלויות אשר שהו בבתי אבות ובבית החולים רוטשילד. ואולם, למרות ההנחיות האלה, השילוח הורכב ברובו מאנשים שגילם היה יותר מ-60, ביניהם חולים, עיוורים, אילמים, פצועי מלחמה ומוגבלים....