שילוח מס' 1 יצא ב-15 בפברואר 1941 מווינה והגיע לאופולה (Opole) שבגנרלגוברנמן. בשילוח היו 1,001 יהודים. הגיל הממוצע של המגורשים היה 48, מביניהם 202 בני 61 ויותר.
ימים אחדים לפני צאת השילוח קיבלה הקהילה היהודית מהלשכה המרכזית להגירת יהודים בווינה את רשימת המועמדים לגירוש. על הקהילה הוטל להודיע ליהודים האלה על מועד השילוח ולדאוג לריכוזם באתר הכינוס שנקבע בבניין בית הספר שבקַסטֶלֶצגאסה 35 (Castellezgasse), שהיה בבעלות יהודית. על הקהילה הוטל לספק למגורשים אמצעי מחיה ומזון בעת שהותם בבניין בית הספר ובמשך הנסיעה ברכבת. באתר הכינוס אילצו אנשי הלשכה המרכזית את המגורשים לחתום על מסמך המאשר שהם נוסעים מרצונם החופשי ושהם מותירים את רכושם לרשויות המדינה.
על-פי ההנחיות לביצוע, רשימת המגורשים נועדה לכלול יהודים חסרי נתינות ומועמדים להגירה. פטורים בשלב זה בני זוג יהודים בנישואי תערובת שלהם ילדים, נכים ממלחמת העולם הראשונה בעלי דרגת נכות גבוהה, יהודים בעלי נתינות זרה, גמלאים שקיבלו פנסיה מן המדינה, חולים, זקנים ובעלי מוגבלויות אשר שהו בבתי אבות ובבית החולים רוטשילד. ואולם, למרות ההנחיות האלה, השילוח כלל אנשים רבים שגילם היה יותר מ-60, ביניהם חולים, עיוורים, אילמים, פצועי מלחמה ומוגבלים....