ב-15 בנובמבר 1943 יצא בפעם הראשונה שילוח המונים מפוכט (Vught [הרצוגנבוש, Herzogenbusch]) ישירות לאושוויץ-בירקנאו.
דוד קוקר (David Koker) מאמסטרדם נכלא במחנה פוכט ב-1943 ולמזלו עבד במִנהל היהודי של המחנה בתור אסיר-מפקח. הוא פעל למחיקת יהודים מרשימת השילוח על ידי העברתם למפעל פיליפס (Philips) בפוכט. ב-20 בנובמבר 1943 ציין ביומן המחנה שלו, ששילוח זה נסע ישירות לפולין ושאנשים נשלחו לאושוויץ במקום להישלח לווסטרבורק כפי שהיה נהוג עד כה. ממכתב ששלח וילהלם צפף (Wilhelm Zöpf), ראש המחלקה לענייני יהודים בהאג, לאייכמן ב-24 בספטמבר, משמע שהותר לגרש גם פועלים יהודיים מיומנים ממפעל פיליפס, שעד אז היו פטורים מגירוש. בשילוח גורשו גם יהודים אחרים שעבדו בתעשיית הטקסטיל ("Konfektionsjuden") וכן יהודים רבים שהיו נשואים "נישואי תערובת" ואנשים שהוגדרו "יהודים למחצה".
על פי דו"ח שחיבר הצלב האדום ההולנדי, רוב המגורשים היו גברים ונשים בגיל העבודה, אך למעשה גורשו בשילוח גם כמה זקנים וילדים; 19 מ-1,149 המגורשים שהועלו לרכבת היו בני 18 ומטה, והמגורש הצעיר ביותר הידוע לנו היה רוברט וולף (Robert Wolff) בן ה-3 (יליד 20.3.1940). ההיסטוריון יעקב פרסר (Jacob Presser) מציין כי אחד המגורשים היה ריכרד זיסקינד (Richard Süsskind), ראש המִנהל העצמי היהודי בפוכט....
ארכיון
ביבליוגרפיה
רקע הסטורי
WIENER LIBRARY ARCHIVES, LONDON P.III.h.No.573 copy YVA O.2 / 448