שילוח מ - Westerbork, מחנה, הולנד ל - Sobibor, מחנה השמדה, פולין ב- 06/04/1943

מעט מאוד ידוע על הנסיעה מהולנד לסוביבור. מתוך כמעט 34,000 היהודים שגורשו מהולנד לסוביבור באביב 1943 שרדו עד סוף המלחמה 19 בלבד. שיעור גבוה קיצוני כזה של נספים נבע מטבעו של אתר זה, שנועד לשמש מחנה השמדה בלבד. עם הגעתו של שילוח הופשטו המגורשים חיש מהר מבגדיהם, שערות הנשים נגזזו והם הוכנסו לתאי גזים שהוסוו כמקלחות, שם נרצחו. השילוח השישי שנועד להגיע למחנה המוות סוביבור יצא ממחנה המעבר וסטרבורק ב-6 באפריל 1943 ובו 2,020 מגורשים. רובם נרצחו מיד לאחר שהגיעו למחנה. משילוח זה ידוע על שתי ניצולות בלבד. אורזולה שטרן (Ursula stern , אילנה ספרן) סיפרה עליו בעדותה אחרי המלחמה: "מקום המסתור של הוריי התגלה והם גורשו לאושוויץ ונספו שם [...] כשמקום המסתור שלנו התגלה [...] נשלחתי לכלא אוטרכט [...] ואז הועברנו לאמסטלפן (Amstelveen) ולבסוף לפוכט [...] האוכל היה גרוע אבל סביר. סבלנו מאוד ממסדרים חוזרים. אחר כך הועברנו לווסטרבורק, מקום הכינוס של יהודי הולנד, ושם נשארנו שבוע. באפריל 1943 יצאנו לפולין. הנסיעה לפולין הייתה איומה [...] כשהגענו לסוביבור נערכה סלקציה: הנערות הועברו לצד אחד, והאחרים, ובהם ילדים, נלקחו לתאי הגזים. קיבלנו גלויות. "כיתבו למשפחות שהגעתם בשלום". כתבתי גלויה לחברים הולנדיים, היא הגיעה ליעדה ומצאתי אותה שם אחרי המלחמה. סוביבור הייתה גיהינום [...]". זלמה ויינברג (Selma Wijnberg- Saartje Engel ), הניצולה השנייה משילוח זה, סיפרה בעדות לאחר המלחמה: "ב-1942 נעצרתי עם משפחתי ונכלאתי בווסטרבורק. היינו 8,000 אסירים והשוטרים הגרמניים הודיעו שניסע לעבוד בפולין או באוקראינה ושעלינו לקחת איתנו נעליים, בגדים ואוכל. מכתבים הגיעו מוולדובה (Wladowa) ואישרו שהחיים בפולין נעימים. אחר כך הבנתי שזה היה שקר, כי האסירים הוכרחו לחתום על גלויות מודפסות".