שילוח מ - Westerbork, מחנה, הולנד ל - Sobibor, מחנה השמדה, פולין ב- 02/03/1943

מעט מאוד ידוע על הנסיעה מהולנד לסוביבור. מתוך כמעט 34,000 היהודים שגורשו מהולנד לסוביבור באביב 1943 שרדו עד סוף המלחמה 19 בלבד. שיעור גבוה קיצוני כזה של נספים נבע מטבעו של אתר זה, שנועד לשמש מחנה השמדה בלבד. עם הגעתו של שילוח הופשטו המגורשים חיש מהר מבגדיהם, שערות הנשים נגזזו והם הוכנסו לתאי גזים שהוסוו כמקלחות, שם נרצחו.
שילוח ראשון זה שנועד לסוביבור יצא מווסטרבורק ב-2 במרס 1943. לפי מקור אחד גורשו בו 1,001 מגורשים, ולפי מקורות אחרים - 1,111 מגורשים: 412 גברים ו-689 נשים. על פי מחקר שערכה אלין פנווארד (Aline Pennewaard), רוב המגורשים בשילוח זה הגיעו לווסטרבורק רק כמה ימים לפני שילוחם. לצדם של המגורשים הרבים שהגיעו מאמסטרדם, גורשו גם 268 יהודים שנתפסו בכמה מוסדות יהודיים ברוטרדם ב-26 בפברואר. בין היהודים האלה היו חולים ואנשי צוות (רופאים ואחיות) מבית החולים היהודי בעיר, וכן דיירים מבית האבות המקומי וילדים מבית היתומים. המעצרים ברוטרדם היו אכזריים, והם בוצעו בידי אנשי WA (חברי המיליציה של המפלגה הנציונל-סוציאליסטית ההולנדית) ובידי אנשי ביטחון גרמניים ושוטרים הולנדיים.
המגורשת המבוגרת ביותר הייתה אלמנה בת 97, והמגורש הצעיר ביותר היה תינוק בן חודשיים שנולד בווסטרבורק. 72 מן המגורשים נרשמו בתור "אסירים" (Häftlinge – מונח שניתן ליהודים שנעצרו בהיותם במסתור או בעקבות הפרתם צו נגד היהודים, כגון ענידת טלאי צהוב או הפרת העוצר שהחל ב-20:00 בערב). כבר בווסטרבורק קיבלו יחס מיוחד: הם נכלאו בצריפים נפרדים, לבשו סרבל כחול וראשיהם גולחו....