ביום שני, ב-30 בנובמבר 1942, יצא מווסטרבורק לאושוויץ השילוח ההמוני ה-39 של יהודי הולנד. מ-24 ביולי 1942 עד 10 במרס 1943 גורשו היהודים מהולנד לאושוויץ ברכבות נוסעים. את הקרונות סיפקה חברת הרכבות ההולנדית Nederlandse Spoorwegen, והיא שלחה לווילהלם הרסטר דרישת תשלום לכל שילוח. לפי ההערכות, חברת הרכבת הרוויחה מן השילוחים 409,000 גילדר.
הרכבת הורכבה מ-12 קרונות ובהם קרוב ל-1,000 מגורשים. חוס לייטרס (Guus Luijters), מחבר הספר In Memoriam, המוקדש להנצחת הילדים שגורשו מהולנד ונרצחו, קובע כי בשילוח גורשו 104 ילדים. גברים, נשים וילדים, רובם עובדים לשעבר של הולנדיה-קטנבורך ובני משפחותיהם, ישבו יחד; קבוצה אחרת, שהורכבה מיהודים שנכלאו לפני כן בכלא סכוונינגן ומכמה יהודים שנתפסו כשניסו להסתתר וגם נחשבו פושעים, ישבה בקרון נפרד (קרון S) בקצה הרכבת.
אחות צעירה – זהותה אינה ידועה, וגם לא ידוע אם ניצלה - שהייתה בשילוח זה תיארה בפירוט רב את הנסיעה בדו"ח שכתבה. לדבריה, החימום הופעל זמן קצר לאחר שהרכבת יצאה בשעת בוקר מאוחרת. סמוך לגבול בין הולנד לגרמניה השליכו המגורשים מכתבים וגלויות מן החלונות, ואנשים שעמדו ונופפו לרכבת תפסו אותם. הרכבת נסעה דרך ביילן (Beilen), וינסכוטן (Winschoten), ניווסחנס (Nieuweschans), ברמן (Bremen) והמבורג. היא מציינת את יחסם הסביר של השוטרים הגרמניים ששמרו על הרכבת, אך מוסיפה שהמגורשים לא קיבלו מזון עד הבוקר למחרת, שבו חילקו ראשי הקרון לחם וריבה. היא גם מדווחת שאישה אחת מתה בעקבות כאבים בחזה, ומציינת שהנוף היה יפה ושירד שלג....