שילוח מ - Westerbork, מחנה, הולנד ל - Auschwitz Birkenau, מחנה השמדה, פולין ב- 31/08/1942

באמצע אוגוסט 1942 לערך זימן וילהלם צפף (Wilhelm Zöpf), ראש המחלקה לענייני יהודים (IVB 4) בהולנד, את מפקד הסיפ"ו-ס"ד באמסטרדם, וילי לגס (Willy Lages), ואת מנהל הלשכה המרכזית להגירת יהודים באמסטרדם (Zentralstelle für jüdische Auswanderung, Amsterdam), פרדיננד אאוס דר פינטן (Ferdinand Aus der Fünten), ופקד עליהם בשמו של וילהלם הרסטר לאפשר לאנשי הסיפ"ו והלשכה המרכזית לאסור את היהודים מבתיהם.
לואיס וטרמן (Louis Waterman), יליד 1899, העיד בפני ה-NIOD (המכון ההולנדי לתיעוד המלחמה, Nederlands Instituut voor Oorlogsdocumentatie) ב-1947, שהוא גורש בשילוח זה עם אשתו ובן זקוניו בן ה-14 כבר ב-16 באוגוסט, שישה ימים אחרי ששני בניו הגדולים גורשו. ניצול אחר, זיגברט וייז (Siegbert Weisz), יליד 1923, העיד אף הוא ב-1947 על חצייתו את הגבול לבלגיה ב-5 ביולי 1942 ועל מעצרו באכטרבורג (Achterbroek) בידי המשטרה. הוא הוסיף שהמשטרה העבירה אותו לידי פלוגה של הוורמכט, ושלאחר כמה ימים אותה פלוגה העבירה אותו ועוד כמה יהודים אחרים מטילבורג (Tilburg) לידי הסיפ"ו. ב-9 ביולי הועבר וייז לכלא בהארן (Haaren), וב-28 באוגוסט הועבר לידי המועצה היהודית בדן בוס (den Bosch). שם קיבל אוכל והסיפ"ו העביר אותו לווסטרבורק.
מספר המגורשים בשילוח זה אינו ברור. העתק אחד של רשימת הגירוש נמצא במכתב ששלח בנק ליפמן-רוזנטל ושות' ב-25 בספטמבר 1942 אל הנציבות לענייני כספים (Generalkommissar für Finanz und Wirtschaft) בהאג (den Haag); כשהמגורשים הגיעו לווסטרבורק נהגו עובדי הבנק להחרים מן היהודים את הכסף שנשאר ברשותם. מרשימה זו עולה שבגירוש היו כ-560 מגורשים, ובהם 117 שהתנדבו להצטרף לשילוח, ו-40 שצורפו ברגע האחרון. אמנם מספר זה זהה למספר המגורשים ברישום שנעשה באושוויץ כשהמגורשים הגיעו למחנה, אך מעדויות הניצולים אנו יודעים שהרכבת עצרה בקוזל (Koźle/Kosel) ושירדו שם 300-200 גברים לעבודות כפייה. כל הניצולים הם מן הקבוצה שירדה בקוזל....