שילוח מ - Westerbork, מחנה, הולנד ל - Auschwitz Birkenau, מחנה השמדה, פולין ב- 03/08/1942

וולף ואן נרדן (Wolf van Naarden), יליד 1920, הוא הניצול היחידי מן השילוח שיצא ב-3 באוגוסט 1942 מווסטרבורק לאושוויץ. לאחר המלחמה הוא העיד ברוטרדם שכל משפחתו נקראה להתייצב בתוך 3 ימים באתר האיסוף פורטחבאו (שער העיר, Poortgebouw) שבעיר. המגורשים נדרשו להגיע לאתר ב-29 ביולי 1942, ומשם הועברו לווסטרבורק ושהו שם שלושה ימים עד השילוח. על המחנה שמרו ז'נדרמים הולנדיים, אנשי ה-Marechaussee; הם גם שמרו על המגורשים כשהלכו מן המחנה לתחנת הרכבת בהוחהלן (Hooghalen).
היטזרוס מיס (Hitzerus Mees, 1952-1876), רופא לא יהודי שגר ברוטרדם, כתב ביומנו ב-30 ביולי 1942, ש-1,500 יהודים נקראו לשילוח, אך רק 1,000 מהם הגיעו לאתר האיסוף שבכיכר סטילטשפליין (Stieltjesplein) – מיקומו של הפורטחבאו. יהודים אלו, כתב, ייסעו לפולין בעמידה בקרונות בקר במשך ארבעה ימים, ולא תינתן להם אפשרות להתפנות. הם יורשו לקחת אוכל לארבעה ימים בלבד, מעיל חורף ושתי שמיכות, כדי שהגרמנים יוכלו לקחת את השמיכות כשהיהודים ימותו. כל אחד יצטרך לקחת את תרמיל הגב שלו כיוון שיפרידו בין בני המשפחה. גם את מפתחות הדירה ייאלצו היהודים למסור, ואת תכולת הדירה יידרשו להעביר לגרמניה בתור "תרומה" (Liebesgabe). הוא הוסיף שיהודים רבים מתאבדים, ושלעיתונות אסור לדווח על כך.
מרשימות ששחזר ה-NIOD (המכון ההולנדי לתיעוד המלחמה,Nederlands Instituut voor Oorlogsdocumentatie) לאחר מלחמת העולם השנייה ידוע שבשילוח היו 1,013 יהודים. ה-NIOD התבסס על רשומות חברת הרכבות ההולנדית (Nederlandse Spoorwegen). יש גם העתק של רשימת הגירוש במכתב ששלח בנק LIRO ב-23 בספטמבר 1942 אל הנציבות לענייני כספים (Generalkommissar für Finanz und Wirtschaft) בהאג (Den Haag). כשהמגורשים הגיעו לווסטרבורק נהגו עובדי הבנק להחרים מן היהודים את הכסף שנשאר ברשותם. ברשימה זו אפשר לקרוא ששניים מן המגורשים התנדבו להצטרף לשילוח....