מ-2 עד 20 באוקטובר 1941 גורשו היהודים מוולדיסלבוב-רוסוציצה (Władysławów- Russocice) לגטו קובלה פנסקייה, השוכן כ-20 ק"מ מדרום לשם. תצלום שהשתמר מעיד על גירושה של משפחת טוביאק (Tobiak) לגטו.
בגטו קובלה פנסקייה התגוררו 4–5 מגורשים בחדר בצריפי איכרים ללא חימום. כמה מהם נאלצו להתגורר באורוות, באסמים ובצריפי עץ לא מחוממים אחרים. בגטו הוקם יודנראט (מועצת יהודים), וחבריו היו מן העיר טורק. בראש היודנארט עמד הרש (הירש) זימנבודה (Hersz [Hirsch] Zimnawoda), ובמקום הוקמה גם משטרה יהודית (Ordnungsdienst).
בדצמבר 1941 החלו הגירושים מקובלה פנסקיה לחלמנו - למחנה השמדה Chełmno, קולמהוף [Kulmhof]), לפוזנן (Poznań, פוזן [Posen]) ולגטו לודז' (Łódź). ב-20 ביולי 1942 חוסל הגטו.