שילוח, רכבת Da 60 מ - Frankfurt am Main, Frankfurt a. Main (Wiesbaden), Hesse-Nassau, גרמניה ל - Izbica, Krasnystaw, Lublin, פולין ב- 24/05/1942

השילוח יצא ב-24 במאי 1942 לאיזביצה (Izbica), לגטו מעבר ליד מסילת הרכבת שבין לובלין לבלזץ בגנרלגוברנמן, והוא היה השילוח החמישי שיצא מפרנקפורט. הגאולייטר (מנהיג מפלגה נאצית מקומי) של הסה-נסאו (Hesse-Nassau) יאקוב שפרנגר (Jakob Sprenger) שאף שהמחוז שלו ובייחוד פרנקפורט יהיו "פנויים מיהודים" ("judenfrei") בהקדם האפשרי. השילוח יצא לאיזביצה שלושה שבועות אחרי השילוח הראשון מן העיר, וברשומות ה"רייכסבאן" (חברת הרכבות הגרמנית) הוא כונה "Da 60". השילוח היה השני משלושה שילוחים המוניים שיצאו מפרנקפורט למחוז לובלין בתוך ארבעה שבועות.
ההכנות לשילוח החלו ימים מעטים בלבד אחרי צאת השילוח הקודם מפרנקפורט. הגסטפו המקומי בראשות אוסוולד פוכה (Oswald Poche) ביקש עתה לגרש את היהודים שעבדו עבודות כפייה והיו פטורים מגירוש עד כה. לשם כך נערכה ישיבה בגסטפו ב-16 במאי עם נציגי תעשיית הנשק האזורית, סוכנות התעסוקה האזורית והרשות המקומית. בעקבות הפגישה הודיע איש הס"ס ופקיד העירייה ארנסט הולנד (Ernst Holland), מי שהיה אחראי למחלקת הרווחה ולמוסדות הצדקה של הקהילה היהודית בפרנקפורט מ-1943-1940, לכמה חברות להחליף 200 יהודים בעובדים בכפייה מברית המועצות.
הנחיות הגירוש שהנחה ה-RSHA המליצו ליחידות הגסטפו לאלץ את "ההתאחדות הארצית של היהודים בגרמניה" (Reichsvereinigung der Juden in Deutschland) ואת הקהילות המקומיות לסייע להכין את השילוחים. הגסטפו הורה לקהילה היהודית בפרנקפורט להכין רשימת שמות. על פי עדותה של הניצולה לינה כץ (Lina Katz), שעבדה בקהילה היהודית ממאי 1937 עד שילוחה לטרזיינשטט באוגוסט 1942, קיבלה הקהילה הוראה לרשום 1,200 שמות. כשנמסרה לגסטפו רשימת השמות וכתובות המגורשים, העתקיה הועברו למחלקה המקומית לענייני יהודים (Judenreferat) בראשות קצין המשטרה ארנסט גרוסה (Ernst Grosse). היהודים שנבחרו לגירוש קיבלו הודעה כתובה שלושה ימים לפניו, אך הם לא ידעו מהו יעדו. כפי שאירע בערים אחרות, מספר ניסיונות ההתאבדות בקרב הקהילה היהודית בפרנקפורט עלה לפני הגירוש. ההיסטוריונית מוניקה קינגרין (Monica Kingreen) מציינת שהמגזין הניו-יורקי Aufbau דיווח על 68 ניסיונות התאבדות לפני גירוש זה....