השילוח יצא ב-14 ביוני 1942 מבית החולים לחולי נפש בבנדורף-זיין; מדצמבר 1940 ואילך, כל חולי הנפש היהודיים בגרמניה היו צריכים להגיע לבית חולים זה. המטופלים בבית החולים ועובדיו היו רוב המגורשים מקובלנץ ומסביבתה. אשתו של מנהל המוסד היהודי חוותה את האירועים וכתבה עליהם לאחר מכן ביומנה:
"ה"העמסה" – אינני יכולה לקרוא לזה בצורה אחרת – החלה היום מוקדם משעה 07:00 ואילך. בשעה 14:30 לערך הייתה הרכבת מוכנה לתזוזה סוף סוף. כולם הועמסו לקרונות משא, לרבות אנשי הצוות [...] 60 או אפילו 68 בני אדם בקרון אחד, שנסגר בחוזקה וננעל. כשהלכתי בבוקר בשעה 08:00 לערך לדואר, ראיתי את הרכבת עומדת. זה קרע לי את הלב [...] בשעה 15:00 לערך נסעה הרכבת לקובלנץ, ובחצות הלילה – כלומר 9 שעות המתנה! – מליצל לכיוון קלן".
בתחנת רכבות המשא קובלנץ-ליצל הועלו יהודים נוספים על הרכבת. ב-15 ביוני 1942 כתב שוברט מן הגסטפו קובלנץ מברק לגסטפו דיסלדורף ודיווח שהרכבת יצאה בשעה 0:00 ועליה 384 יהודים. קנופ (Knopp), שוטר מן השופ"ו (Schutzpolizei), מונה למפקד השילוח, ובידו שני העתקים של רשימת המגורשים וסכום של 19,200 רייכסמארק שנלקח מהם. הייתה גם אספקת אוכל ברכבת: 38 ק"ג אפונה, 57 ק"ג גריסי פנינה, 760 כיכרות לחם שיפון ו-50 ק"ג מלח לבישול....