ב-4 במרץ 1942 תכנן משרד הגסטפו בדיסלדורף שני שילוחים לטרווינקי (Trawniki): רכבת אחת הייתה אמורה לצאת מקובלנץ-ליצל (Koblenz-Lützel), ורכבת שנייה - מתחנת הרכבות המרכזית באאכן (Aachen). ואכן, שני שילוחים יצאו מן האזור: השילוח הזה היה השילוח הראשון, והשילוח השני יצא ב-30 באפריל או ב-3 במאי. המגורשים ברכבת זו באו מאאכן, מדירן (Düren), מדיסלדורף, מקלן ומכמה ערים מן הריינלנד (Rheinland). 337 מן היהודים הללו באו מקובלנץ, ו-105 מהם באו מבית החולים לחולי נפש בבנדורף-זיין (Bendorf-Sayn) ליד קובלנץ בניהולה של "הההתאחדות הארצית של היהודים בגרמניה" (Reichsvereinigung der Juden in Deutschland); מדצמבר 1940 ואילך, כל חולי הנפש היהודיים בגרמניה היו צריכים להגיע לבית חולים זה.
יהודים הובאו גם מיישובים סמוכים לקובלנץ. המגורשים מן הכפר ברודנבאך (Brodenbach) הובאו במשאית. לאחר המלחמה העידו תושבים לא יהודים מן הכפר כיצד גירש בוטמן (Bothmann), שוטר מקומי, את היהודים אל המשאית ומה הוא אמר לקצב היהודי איזידור גינטר (Isidor Günther) כשלקח ממנו סיגר: "בין כה וכה זאת הייתה האחרונה שלך, אז תן אותה כבר!".
אנשי גסטפו ניהלו את שילוח המגורשים בקובלנץ עצמה, וככל הנראה עובדי הקהילה היהודית נדרשו לעזור להם. ערב לפני הגירוש התאבדו זוג זקנים בעיר....