שילוח 15 מ - Berlin, Berlin (Berlin), City of Berlin, גרמניה ל - Sobibor, מחנה השמדה, פולין ב- 13/06/1942

לפני השילוח קיבלו המגורשים הודעה על שילוחם הקרוב בצירוף ההוראות הרגילות שהתלוו לשילוחים מהרייך, בכלל זה הגבלת המטען שיוכלו לקחת עמם ל-50 קילוגרמים. הם קיבלו גם טופס שבו נדרשו לפרט את נכסיהם הנותרים. במקרים רבים הובאו היהודים לנקודת הכינוס בידי אנשי גסטפו או בידי סדרנים – יהודים שנדרשו לסייע בתהליך הגירוש. אלה נכנסו בכוח לבתיהם של היהודים ששמותיהם הופיעו ברשימת הגירוש וּוידאו שהללו יעשו את ההכנות הדרושות לשילוח. הקרבנות קיבלו דקות ספורות להתכונן ולעזוב את בתיהם לנצח. במקרים כאלה הם יכלו לקחת עמם רק כמות קטנה מאוד של מטען.
משאית אספה את היהודים ברחוב, ואחרי שהושלם איסוף כל המגורשים האחרים, נלקחו כולם לנקודת הכינוס שהוקמה בבית הכנסת בלווצובשטראסה (Levetzowstrasse) מס' 8-7, ברובע טירגארטן (Tiergarten) בברלין. עם הגיעם למתחם בית הכנסת, שהיה בפיקוח הגסטפו, עברו היהודים תהליך רישום שלוּוה במקרים רבים באלימות. הם אולצו להצהיר על רכושם ולמסור את מפתחות בתיהם. אחר כך נדרשו לחתום על מסמך המאשר שהעבירו את כל רכושם לידי המדינה. הם גם אולצו למסור את כל חפצי הערך והמזומנים שבידיהם. לפעמים שהו במקום יותר מאלף יהודים למשך ימים אחדים בהמתנה לשילוח. הם נאלצו לישון על הרצפה או על שקים ממולאים בקש. התנאים הסניטריים היו נוראים, ומצב הרוח של המגורשים היה קשה. הרופאים והאחיות עשו ככל שלאל ידם לעזור, אבל רבים מהמגורשים לקו בהתמוטטות עצבים, וכמה מהם אפילו שלחו יד בנפשם. אחרי שהשילוח יצא לדרכו, כל הרכוש היהודי נמכר על ידי הגסטפו.
המגורשים שיצאו שיצאו מברלין ב-13 ביוני נלקחו ממחנה הכינוס אל תחנת הרכבת גרונוולד (Grunewald). הם נדרשו ללכת ברגל כשבעה קילומטרים דרך רחובות העיר, ומי שלא היו מסוגלים ללכת נלקחו במשאית. בתחנה המתינו להם קרונות המחלקה השלישית שהרייכסבאן (Reichsbahn; שירות הרכבות הגרמני) סיפק לגסטפו, והמגורשים נצטוו לעלות על הרכבת. שילוח זה יצא לדרך עוד באותו היום. הוא היה ה-15 במספר מתוך יותר משישים שילוחים שיצאו למזרח (Osttransporte) והובילו יחד יותר מ-35,000 יהודים מברלין לגטאות ולמחנות המוות במזרח אירופה....