השילוח ה-19 מסלוניקי יצא ב-2 באוגוסט 1943 למחנה ברגן בלזן. בשילוח היו 441 יהודים: 367 בעלי אזרחות ספרדית ששוחררו אחר כך והמשיכו לספרד, ו-74 אנשי מִנהל הקהילה היהודית. לפני כן, ב-15 ביולי, הקונסוליה האיטלקית בסלוניקי העבירה לאתונה 350 יהודים שאזרחותם האיטלקית הוכרה בידי הרשויות הגרמניות.
ב-28 ביולי 1943 נדרשו כל היהודים שהייתה להם אזרחות ספרדית להגיע לבית הכנסת "בית שאול". ס"ס-האופטשטורמפירר דיטר ויסליצני (SS-Hauptsturmführer Dieter Wisliceny) הודיע להם שיגורשו לגרמניה לפני שיוחזרו לספרד. אנשי גסטפו וס"ס ליוו אותם מבית הכנסת לגטו "הברון הירש". "החיים במחנה הזה היו כל כך נוראיים, עד שהיהודים העדיפו למות מלהמשיך לשהות שם", מספר ג'ק רבך (Jack Rebach) בזיכרונות שכתב אחרי המלחמה. "ב-2 באוגוסט 1943, אחרי שגזלו מאתנו את תכשיטינו, כספנו וחפצינו הדלים, העלו אותנו לקרונות משא ויצאנו ליעד בלתי ידוע".
גם אדגרד קוניו (Edgard Counio), שגורש בשילוח הזה, העיד במשפטו של יועץ הממשל הצבאי בסלוניקי מקס מרטן (Max Merten) ב-1961 על יציאת השילוח: "ב-2 באוגוסט 1943 יצא לדרך השילוח האחד לפני האחרון [מסלוניקי]. נלקחתי לברגן בלזן עם יותר מ-60 יהודים, ובהם הרב הראשי שלנו - ד"ר קורץ"....