שילוח מ - Thessaloniki, Thessaloniki, Macedonia, יון ל - Auschwitz Birkenau, מחנה השמדה, פולין ב- 09/05/1943

השילוח ה-17 יצא מסלוניקי ב-9 במאי 1943, והוא היה גדול מאוד: כ-4,500 יהודים גורשו בו. מלבד יהודי סלוניקי, גם מי שהתגורר ברצועה הצרה לאורך הגבול בין טורקיה לתרקיה (Thrace) הבולגרית נתפס וגורש בשילוח זה. בין המגורשים היו יהודים מדידימוטיכו (Didymoticho), ניאה אורסטיאס (Nea Orestias) וסופלי (Soufli). יעקב ארויה (Jacob Aroja), תושב דידימוטיכו, העיד במשפטו של הקונסול הגרמני פריץ גבהרט פון האן (Fritz Gebhardt von Hahn) בהמבורג ב-9 בפברואר 1965, ואישר שתושביה היהודיים של העיר נתפסו ב-5 באפריל 1943, הועברו לסלוניקי והגיעו לשם ב-6 במאי 1943. יעקב ג'יברי (Jacob Jivri), שגורש בשילוח זה מדידימוטיכו לסלוניקי, סיפר: "הורידו אותנו בסלוניקי והביאו אותנו לרובע היהודי (הברון הירש). שכונה זו הוסבה לגטו. שהינו שם כיומיים. לא היו אנשים רבים בגטו, כי כבר קודם לכן גורשו רוב יהודי סלוניקי כבר... ב-10 במאי לערך הובאו יהודי דידימוטיכו לתחנת הרכבת [בסלוניקי] וכדי להשלים את המכסה צורפו לרכבת גם יהודים מסלוניקי שעדיין חיו בתוך הגטו." ד"ר מרקו נהון (Marco Nahon) ובנו היו בין המעטים ששרדו משילוח זה. מרקו נהון סיפר על הנסיעה ברכבת למחנה ההשמדה: "קצינים עם רובים שלופים איימו כל הזמן על המגורשים. אנשי שופ"ו (Schutzpolizei) ליוו את השילוח". בששת ימי המסע נערכו בדיקות בקרונות, וחפצים שונים - תכשיטים, זהב, סבונים ואפילו מזון (מעט תאנים וצימוקים) - נלקחו מן המגורשים. מרקו נהון המשיך לספר על השילוח: "בכל יומיים עצרה הרכבת בשדה פתוח. דלתות הקרונות נפתחו לרווחה, וכולם התפזרו לכל עבר בשדות. גברים ונשים פנו לעשות את צרכיהם, זה לצד זה, ללא כל מבוכה. הצרכים והמזל הרע המשותף לכולם איחדו אותם למשפחה אחת". היהודים הגיעו לאושוויץ-בירקנאו ב-16 במאי. עם הגעתם הועברו למחנה 466 גברים, ועל זרועותיהם קועקעו המספרים 122375-121910. גם 211 נשים הועברו למחנה, ועל זרועותיהן קועקעו המספרים 45144-44934. שאר היהודים נשלחו לתאי הגזים ונרצחו בהם.