ב-28 באפריל 1943 יצא השילוח ה-14 מסלוניקי. בשילוח זה היו כ-2,930 יהודים. יעקב אלשיך, שהיה בשילוח, סיפר: "היינו 100-90 איש בכל קרון, קרונות משא של 12 טון. בכל קרון היו ילדים, זקנים, נשים מבוגרות ונשים בהיריון. כולם ביחד בישיבה בתוך הקרון [...] הנסיעה נמשכה 5-4 ימים. אוכל לקחנו מהגטו לשבוע ימים, כל אחד לקח מה שהיה לו [...] מים לשתיה היו בקרון, והיה דלי לשירותים בפינה אחת, לנשים וגברים [...] כשהגענו לבירקנאו התחילו לפתוח קרון קרון [...] נשים, ילדים וזקנים, היה אוטו משא [אליו הוכנסו], בעמידה בלי לשבת, היו שמים אותם באוטו, היו שניים [משאיות], אחד היה הולך ושני חוזר [...]".
היהודים הגיעו לאושוויץ-בירקנאו ב-4 במאי. ג'קו (אברהם יעקב) עזרתי (Ezrati), שגם הוא היה בשילוח, מספר על תנאי המסע:
"לא היה מקום לזוז וגם אם מישהו היה קם לשירותים, היה מעט מאוד מקום בתוך הקרון. החיים בתוך הרכבת היו בלתי נסבלים, התענינו שישה ימים ולילות, ובסוף הגענו. זה היה ערב חורפי אחד, 4:00 לפנות בוקר. כשפתחו את הדלתות חיכו לנו שם"....