שילוח מ - Thessaloniki, Thessaloniki, Macedonia, יון ל - Auschwitz Birkenau, מחנה השמדה, פולין ב- 17/03/1943

בשילוח השני מסלוניקי היו כ-2,800 יהודים. בימים שלפני השילוח הועברו מגורשים אלו לגטו ברון הירש משני גטאות אחרים – גטו אגיה פרסקווי (Aghia Paraskevi) וגטו לה פטיט גאר (La Petite Gare), הסמוך לגטו ברון הירש. השילוח יצא ב-17 במרס 1943. למגורשים הותר לקחת סכום מסוים של זלוטים פולניים שרכשו תמורת דרכמות יווניות, ונאסר עליהם במפורש לקחת זהב, מטבעות אחרים או אבנים יקרות. כרטיסי הנסיעה שלהם מומנו בכסף שהתקבל ממכירת החיסול של נכסיהם, ואנשי הרכבת הממלכתית של יוון - האחראית לשילוח הרכבות מיוון – מסרו להם אותם. אלברט רוזה גורש בשילוח זה, והוא זוכר שהגרמנים לקחו מן המגורשים את כל חפציהם ונתנו להם תמורתם פיסת נייר חתומה ובה נרשם ערך החפצים ברייכסמארק; נאמר להם שיוכלו לקבל את הסכום הזה כשיגיעו לפולין. "נלקחנו במשאית לתחנת הרכבת; 80–90 איש הוכנסו לכל קרון בקר. בפינה עמד דלי מים. לא היה מקום לשירותים. והיה רק חלון קטן, וכולם נלחמו להגיע לחלון הזה כדי לנשום קצת אוויר. רק מי שעמד ליד המים ידע שהם שם". השילוח נסע מסלוניקי לבלגרד ומשם לזגרב, לווינה ולאושוויץ. "כשהגענו לאושוויץ וירדנו מן הקרונות, שקענו בשלג עד הברכיים. לא היינו רגילים לכך, ואנשים התחילו לקפוא למוות", נזכר אלברט רוזה. הרכבת הגיעה לאושוויץ-בירקנאו ב-24 במרס 1943. על פי כרוניקת אושוויץ (Auschwitz Chronicle) שכתבה ההסיטוריונית דנוטה צ'ך (Danuta Czech), מתוך כ-2,800 המגורשים שהוצאו מן הקרונות נבחרו 584 גברים ו-230 נשים, והם הוכנסו למחנה; על זרועות הגברים קועקעו המספרים 109896–110479, ועל זרועות הנשים קועקעו המספרים 38962–39191. שאר 1,986 המגורשים נרצחו מיד בתאי הגזים וגופותיהם נשרפו במשרפות.