ב-1 בספטמבר יצא מגירס (Gurs) שילוח ובו 501 יהודים. זה היה שילוח "מאסף": בדרכו אל האזור הכבוש עצר בכמה תחנות כדי לאסוף שילוחים שבהם הובאו מגורשים ממחנות אחרים. הגירוש מגירס יצא מתחנת הרכבת אולורון-סנט-מרי (Oloron-Sainte-Marie) בשעה 6:50 בבוקר. בתחנת לה פוגה (La Fauga) שבמחוז אוט-גרון (Haute-Garonne) צורפו אליו 161 מגורשים שיצאו באותו בוקר ממחנה נואה (Noé). מ-14:00 עד 15:26 עצרה הרכבת בטולוז (Toulouse), ושם צורפו אליהם 253 יהודים ורנה (Vernet). ידוע שבין המגורשים היו 126 ילדים.
לאחר שסיים לאסוף את המגורשים מן המחנות האחרים חצה השילוח את קו הגבול בוויירזון (Vierzon) ב-2 בספטמבר בשעה 7:45 בבוקר, והוא הגיע לדרנסי ב-14:13. האחראי לשילוח בחלק הלא כבוש היה סגן אנו (Annou) מן הז'נדרמריה בקאור (Cahors), ובדו"ח תיאר את תנאי הנסיעה הקשים: "בשילוח ב-1 בספטמבר נכללה קבוצה של גברים, נשים, ילדים, קשישים וחולים. רוב הנוסעים, פרט לאחדים שהועלו לשני קרונות נוסעים של המחלקה השלישית, ישבו על קש שהיה לח מִשתן [...] רבים התעלפו בגלל החום והריח". הסגן התלונן שמראה הרכבת בתחנות השונות גרם למורת רוח עמוקה קרב האוכלוסייה המקומית הלא יהודית, ולכן הוא הציע לארגן טוב יותר את השילוחים הבאים.
ז'ורז' צ'צ'קס (Georges Czaczkes) היה אחד המגורשים שהגיעו ממחנה ורנה. אחרי המלחמה העיד על הגעתו לדרנסי: למגורשים נאמר שיחקרו אותם ואחר כך ישלחו אותם לעבודה בגרמניה. הם הוכנסו לחדרים שהיה בהם רק קש שהונח על הרצפה, וכל מגורש קיבל שמיכה אחת. כל 780 היהודים שהגיעו לדרנסי ב-2 בספטמבר יצאו כעבור יומיים, ב-4 בספטמבר, בשילוח לאושוויץ....