שילוח מ - Westerbork, מחנה, הולנד ל - Bergen Belsen, מחנה, גרמניה ב- 31/07/1944

נחיתתן של בעלות הברית בנורמנדי ב-6 ביוני 1944 והשמדת קבוצת ארמיות מרכז בידי הצבא האדום בחודשי הקיץ הרעו מאוד את מצבה של גרמניה הנאצית. אף על פי כן לא חדלו הרשויות הנאציות – ובהן גם הרשויות בהולנד - ממאמציהן לגרש את היהודים שעוד נותרו חיים. ב-31 ביולי 1944 יצאו שני שילוחים מווסטרבורק – שילוח אחד לברגן בלזן ושילוח שני לטרזיינשטט. יש לשער ששני השילוחים יצאו באותה רכבת, שכן שתי רשימות הגירוש של השילוחים האלה תויקו זו לצד זו בארכיון הס"ס בהולנד, וגם לפני כן הורכבו שילוחים כאלה כדי לחסוך את השימוש ברכבות, לפי ההנחיות שהמחלקה לענייני יהודים ב-RSHA (המשרד הראשי לביטחון הרייך, Reichssicherheitshauptamt) שלחה ב-21 בפברואר 1943 לכל מפקדות הגסטפו ברייך. בין השאר נקבע בהנחיות אלו ששילוחים קטנים (פחות מ-400 איש) יגורשו בקרונות מיוחדים שיחוברו לרכבות סדירות. עם זאת, אין כל עדות שאכן השתמשו ברכבות כאלה בגירוש זה, ובייחוד לאור העובדה שבשני השילוחים מווסטרבורק יצאו בסך הכול 391 איש – 178 לברגן בלזן ו-213 לטרזיינשטט. הרכבת הורכבה כנראה מקרונות נוסעים ומקרונות משא. ב-4 באוגוסט 1944 העביר מפקד מחנה וסטרבורק קונרד גמקר (Konrad Gemmeker) בעזרת שליח את רשימות שני השילוחים למפקד העליון של הס"ס והמשטרה (HSSPF - Höherer SS- und Polizeiführer) בהולנד, הנס אלבין ראוטר (Hanns Albin Rauter). ב-9 באוגוסט העביר ראוטר למפקדה של ברגן בלזן חמש רשימות של היהודים שגורשו לשם – ובהם 47 ילדים – על פי כמה קטגוריות: 23 יהודים בעלי סרטיפיקטים לארץ ישראל; 131 יהודים (בשתי רשימות נפרדות) שהיו להם קשרים עם מדינות עוינות, ושאפשר להשתמש בהם בתור בני ערובה או בתור אמצעי לחץ פוליטי או כלכלי; 8 יהודים מענף תעשיית היהלומים ובני משפחותיהם; ו-17 יהודים שלרובם היו דרכונים זרים – ל-11 מהם היו דרכונים דרום אמריקאיים. במכתב ששלחה סלוטקה ב-8 באוגוסט 1944 לקרל רהם (Karl Rahm), מפקד טרזיינשטט, בנוגע למגורשים שגורשו בשילוח שיצא ב-31 ביולי, היא מציינת שאם בעלי דרכונים מדרום אמריקה - למשל מהונדורס, מאקוודור, מפרגוואי וכדו' – יגיעו לטרזיינשטט, אין להתייחס אליהם כאל בעלי דרכונים זרים, מכיוון שדרכוניהם מזויפים....