שילוח מ - Volos, Larissa, Thessaly, יון ל - Larissa, Larissa, Thessaly, יון ב- 24/03/1944

גירושם של יהודי וולוס התרחש לאחר חמישה חודשים בתכנית גירוש היהודים שחיו ביבשת יוון ובאיים הסמוכים לה. את הגירוש ביצע הס"ס בלילה, ב-24 במרס 1944. אנשיו הלכו מדלת לדלת, עצרו את היהודים והעלו אותם למשאיות שהסיעו אותם ללריסה; באותו לילה נעצרו כ-130 יהודים. מלבד היהודים מוולוס נעצרו בלריסה גם יהודים מן הערים יואנינה (ינינה) (Ioannina), טריקלה (Trikala) ולריסה עצמה. רחל אזדרה (Esdra) מיואנינה העידה: "שם [במחנה לריסה] פגשנו יהודים מטריקלה, לריסה וולוס". המגורשים רוכזו בחניון אוטובוסים בתנאים קשים - לא היו שם שירותים ולא מקום לשכב - ונשמרו בידי שומרים גרמניים. המגורשים גם נדרשו למסור את כל חפצי הערך שהביאו. ב-3 או ב-4 באפריל אולצו שוב היהודים מוולוס, מטריקלה, מיואנינה ומלריסה לעלות למשאיות, והן הסיעו אותם לתחנת הרכבת בלריסה. בתחנה קיבלו המגורשים חבילות מזון מן הצלב האדום והועלו לקרונות משא שצורפו לרכבות שהגיעו מאתונה ותכננו להמשיך לנסוע צפונה; ברכבות האלה היו יהודים מן הערים ארטה (Arta), פרווזה (Preveza), פטרה (Patra) וחלקיס (Chalkis). היעד של כל המגורשים האלה – כ-5,200 יהודים - היה אושוויץ-בירקנאו. המסע הארוך נמשך כשישה ימים, והמגורשים הורעבו בו, הושפלו וסבלו מן הקור העז. בכל קרון היו כ-70 איש, חלון מרושת קטן ושני דליים - באחד היו מים, והאחר היה מיועד לעשיית צרכים. הקרונות היו מלאים כל כך עד שלא היה אפילו מקום לשבת. "הם הביאו את הרכבות והעלו אותנו עליהן, רכבות בקר עם חור אחד קטן ודלי בתור אסלה. היינו אחד על השני, כמו סרדינים, יושבים וברכינו כפופות", סיפרה אלגרה קורמן (Allegra Korman), שהייתה בשילוח זה....