שילוח מ - Westerbork, מחנה, הולנד ל - Auschwitz Birkenau, מחנה השמדה, פולין ב- 07/08/1942

ב-7 באוגוסט 1942, שלושה שבועות אחרי תחילת הגירושים ההמוניים של יהודי הולנד לאושוויץ בקיץ 1942, הֵחֵלו הרשויות הנאציות בהולנד לגרש גם מומרים - יהודים שהמירו את דתם לנצרות אך נחשבו לפי חוקי נירנברג יהודים לכל דבר (Volljuden, אלו ששלושה מסביהם היו יהודים). ככל הידוע לנו המומרים היו קבוצה קטנה מן השילוח - גורשו בו 987 מגורשים בסך הכול - אולם על גירוש היהודים המומרים יש חומרי תיעוד רבים. לפני גירושם התחוללו מאבקי כוח בין הנאצים ובין הכנסיות השונות שאליהן הצטרפו אותם יהודים. בתגובה לגירושי היהודים מהולנד החליטו עשרת הארגונים הכנסייתיים במדינה לפעול יחד: הם שלחו לקפטן פרידריך כריסטיאנסן (Friedrich Christiansen), מפקד חיל המצב במדינה (Wehrmachtbefehlshaber), מברק מחאה על הגירושים, וקבעו שתוקרא תפילה מיוחדת בכנסיות ביום ראשון. בעקבות מחאות הכנסיות, וכצעד טקטי בלבד מבחינתם של הנאצים, הודיע אוטו בנה בדיון ב-17 ביולי 1942 אצל נציב הרייך בהולנד (Reichskommissar) ארתור סייס-אינקוורט (Arthur Seyss-Inquart), שהוחלט לדחות את גירוש היהודים המומרים עד ה"הזדמנות הראשונה המתאימה מבחינה פוליטית". פריץ שמידט (Fritz Schmidt), נציב הרייך לעניינים מיוחדים בהולנד (Generalkommissar zur besonderen Verwendung), הפעיל על הכנסיות לחץ כבד כדי שיבטלו את מחאותיהן. רוב הכנסיות הפרוטסטנטיות ויתרו על הקראת המברק בכנסייה, אך הכנסיות הקתוליות וגם כמה מן הכנסיות הפרוטסטנטיות החליטו להקריא את המברק ולבקר את מעשי הנאצים בדרשה של יום ראשון, ב-26 ביולי....