שילוח 10 מ - Berlin, Berlin (Berlin), City of Berlin, גרמניה ל - Riga, גטו, לטביה ב- 25/01/1942

היהודים שגורשו בשילוח שיצא מברלין ב-25 בינואר נלקחו ממחנה הכינוס אל תחנת הרכבת גרונוולד (Grunewald). הם נדרשו ללכת ברגל כשבעה קילומטרים ברחובות העיר, ומי שלא היו מסוגלים ללכת נלקחו במשאית. בתחנה המתינו להם קרונות מטען סגורים שהרייכסבאן (Reichsbahn; שירות הרכבות הגרמני) סיפק לגסטפו, והמגורשים נצטוו לעלות על הרכבת. שילוח זה יצא לדרך ב-25 בינואר 1942. הוא היה העשירי במספר מתוך יותר מ-60 שילוחים שיצאו למזרח (Osttransporte) והובילו יחד יותר מ-35,000 יהודים מברלין לגטאות ולמחנות המוות במזרח אירופה. בשילוח זה היו 1,027–1,044 גברים, נשים וטף, רובם תושבי העיר עצמה, בהם תושבים רבים של בתי הזקנים היהודיים בעיר. ממוצע הגילים היה 58, אך היו בשילוח גם 28 ילדים בני פחות מ-15. בעת הנסיעה היו המגורשים נתונים לפיקוחם של אנשי גסטפו; הם לא ידעו לאן פניהם מועדות. אחרי המישה ימי נסיעה בקרונות צפופים מאוד הגיעה הרכבת, ב-30 בינואר, לתחנת סקירוטבה (Skirotava) שבפרברי ריגה. עם רדתם מהרכבת נאמר למגורשים שמטענם יועבר לבתיהם העתידיים בגטו.
לאמתו של דבר, לא כל המגורשים, וגם לא המטען, הובאו לגטו. מקצתם נלקחו להמתה במשאיות גז או הובלו ליער רומבולה ושם נורו למוות. בתחילת פברואר ובאפריל 1942, 4,400 מהיהודים שהוכנסו לגטו נרצחו במבצע דינמונדה (Aktion Dünamünde). הנותרים נדרשו לצאת לעבודת כפייה בתנאים קשים ביותר. בסתיו 1943 ניתנה פקודה לחסל את הגטו. 2,500-2,000 מן האסירים, רובם ילדים, קשישים או חולים, נלקחו ברכבת לאושוויץ, וחלק הארי נרצחו מיד עם בואם. מאוגוסט 1944 הועברו כל היהודים הנותרים למחנה הריכוז שטוטהוף (Stutthof), ומשם נשלחו רובם למחנות עבודות כפייה בשטחי הרייך.
דוח של האיינזצקומנדו מ-2 בפברואר 1942 מתאר במונחים כלליים מה קרה ליהודים שגורשו משטחי גרמניה:...