שילוח מ - Gleiwitz, Gleiwitz (Oppeln), Silesia (Upper), גרמניה ל - מקום לא רשום ב- 29/06/1942

נראה, כי הגירושים החלו לאחר שהגסטפו של גלייביץ קיבל מברק ובו הנחיות להתחיל בגירושים ללא דיחוי: “יש לגרש את כל יהודי שלזיה עילית, למעט משפחת גורטצה (Gurateze) מן העיירה טוסט (Tost, Toszek) ומשפחת קוכמן בגלייביץ". משפחת גורטצה היתה משפחה של יהודים בעלי תואר אצולה, שעל חבריהם נמנו כמה קצינים בכירים ורבי השפעה בוורמאכט. משפחת קוכמן הייתה מקשורת לשגריר האיטלקי בסטוקהולם, ג'וזפה רנצטי (Giuseppe Renzetti), שהיה חבר קרוב של מוסוליני. המברק המצוטט אצל שלזינגר צוטט מן הזכרון: לא נשתמר עותק של המברק, ושלזינגר אינו מספר מהו מקור המידע שברשותו. במכתב להתאחדות הארצית מתאריך 15 במאי 1942, קוכמן מספר על הפרטים הבאים הנוגעים להליכי הגירוש: “הבוקר, האחות אמה שרה ריטר (Emma Sara Ritter) המועסקת על ידינו הגיעה אל משרדי הגסטפו של גלייביץ בכדי לבקש רשות לבקר את בני הזוג רוט (Roth) המוחזקים במעצר. בעת ביקור,ה איש הגסטפו לינץ (Linz) הודיע כי 70 מחברי קהילתנו יגורשו במהלך היום וכי ליתר מצפה גורל דומה במהלך השבוע הבא. אותו הקצין התקשר אלינו מספר שעות לאחר מכן, והורה לנו להגיד לדיירי הבניינים בבאנהופשטראסה (Bahnhofstrasse) מס' 4, אוברוולשטראסה (Oberwallstrasse) מס' 14, ונוידורפשטראסה (Neudorfstrasse) מס' 5 כי על כולם – ויהיה גילם אשר יהיה - להתכונן לפינוי בשעה מסוימת במהלך אותו היום. יותר להם להביא עמם שק הכולל רק את החפצים הבסיסיים ביותר; אם אין ברשותם שק, ניתן יהיה לארוז את רכושם בסדין או בסמיכה. למגורשים הותר להביא כל כמות של כסף שיחפצו בה. אז גם גילינו כי דיירי הבניין בבאנהוף שטראסה מס' 4 כבר פונו במכונית משטרה. הדיירים כללו את מנהל בית הספר שלנו, וילהלם פליישר (Wilhelm Fleischer), ואת הסוחר פריץ גרינפטר (Fritz Grünpeter)...”....