השילוח יצא ב-16 ביוני מתחנת רכבת אנהלטר (Anhalter Bahnhof) שבברלין והגיע, על-פי כמה היסטוריונים, רק למחרת, 17 ביוני, לטרזיינשטט. לרוב, השילוחים שיצאו מברלין הגיעו עוד באותו היום לטרזיינשטט. אין בידינו תיעוד המסביר את האיחור בהגעת שילוח זה, השביעי מבין 123 שילוחים שיצאו מברלין לטרזיינשטט בשנים 1945-1942, שבהם היה שיעור גבוה של קשישים (Alterstransporte). בשילוח היו 50 יהודים, ובכללם 43 נשים ושבעה גברים. הגיל הממוצע של המגורשים היה 75.8; המבוגרת שבהם – אישה בת 89. שני מגורשים היו בגיל 60-40, ו-47 היו בגיל 85-61. למעלה ממחציתם של המגורשים היו דיירי בית האבות שבאירנישֶשטראסֶה Iranischestrasse)) מס' 2 שברובע ודינג (Wedding) בברלין.
המגורשים נדרשו להתייצב באתר הכינוס (Sammellager) בגרוסה המבורגר שטראסה (Grosse Hamburgerstrasse), או נלקחו מבתיהם על-ידי הגסטפו. אנשי גסטפו מהמדור היהודי, הגיעו בדרך כלל בזוגות, לבושים בלבוש אזרחי, לאסוף את המיועדים לגירוש מבתיהם. היהודים נדרשו למסור את דירותיהם כשהן מסודרות ונקיות גם מתשלומי חובות לרשויות. אנשי הגסטפו בדקו את המטען, ערכו חיפוש בדירות ובמהלכו החרימו גם חפצי ערך. אחרי כן אטמו את הדירות.
יחד עם אנשי הגסטפו הגיעו גם סדרנים יהודים לסייע למגורשים באריזת חפציהם ובנשיאת המטען למשאיות שהסיעו את היהודים לאתר הכינוס. בדרך כלל, המגורשים הגיעו למקום האיסוף יום אחד או יותר לפני השילוח שם הם חתמו על הצהרות הון ולפיהן כל הרכוש שנותר עובר לידי השלטונות ולמחרת בבוקר הועברו לתחנת הרכבת....