שילוח 61 מ - Berlin, Berlin (Berlin), City of Berlin, גרמניה ל - Bergen Belsen, מחנה, גרמניה ב- 05/01/1945

שילוח זה נרשם תחילה כַּשילוח ה-61 במספר מברלין לגטאות ולאתרי הרצח במזרח אירופה (ולפיכך נקרא Osttransport 61). הוא יצא לדרך ב-5 בינואר 1945 וכלל 21 מגורשים. מרבית השילוחים קודמים שיצאו מברלין וקיבלו את השם ”Osttransport“ אכן נשלחו לאושוויץ, אבל לא כך קרה בשילוח הזה.
ב-1 בדצמבר 1944 שלח הגסטפו רשימה עם שמות המגורשים לרשות הכספים הגרמנית (Oberfinanzpräsident), כפי שנהג לעשות בכל שילוח. עם זאת, בשילוח זה, שלא כמו בשילוחים קודמים, נשלחו שלוש רשימות: אחת של שמות המגורשים ממין זכר, שנייה עם שמות הנשים ושלישית שכללה שלוש נשים, שלכל אחת מהן ילד או ילדה מתחת לגיל 16. פאני שוט (Fanny Schott), ששמה הופיע ברשימת הנשים, טענה בתצהירים שהגישה בשנות השישים של המאה העשרים בעת ההכנה למשפטי בובנזיפן (Bovensiepen) כי נשלחה למחנה הריכוז ראוונסבריק (Ravensbrück); ואילו יוזף אלפרד (Josef Alfred), ששמו מופיע ברשימת הגברים, העיד שנשלח לזקסנהאוזן (Sachsenhausen). טענות אלה נתמכות על ידי נתונים שנאספו על ידי שירות האיתור הבינלאומי (ITS). אילזה וקלאוס פרל (Ilse & Klaus Perl), אנה גולדברוך (Anna Goldbroch) ורגינה יואל (Regina Joel), ששמותיהם הופיעו ברשימה המעורבת, העידו כי נשלחו למחנה הריכוז ברגן-בלזן (Bergen-Belsen) שבסקסוניה התחתונה.
המגורשים שנכללו בשילוחים המאוחרים יותר מברלין לאושוויץ היו במקרים רבים בני הזוג היהודים במה שכונה "נישואים מעורבים", שאיבדו את הגנתם בעקבות גירושים או בעקבות מותו של בן הזוג הלא יהודי, או שנחשדו בהפרת התקנות האנטי-יהודיות. קבוצה נוספת של מגורשים כללה יהודים שחיו במסתור ונתפסו, לא פעם בעקבות הלשנה של אזרחים גרמנים או משתפי פעולה יהודים. כמו כן, הואיל וסוף המלחמה כבר נראה באופק, החלו הגרמנים לגרש גם את משתפי הפעולה....