על בסיס הנחיה זו שיגר האיינזצקומנדו של הסיפ"ו (משטרת הביטחון, SIPO – Sicherheitspolizei) והס"ד (שירותי הביטחון, Sicherheitsdienst) בלוקסמבורג שילוח ב-17 ביוני 1943 בשיתוף פעולה עם המִנהל האזרחי (CdZ) בכל הנוגע להחרמת רכוש המגורשים וארגון השילוח. בשילוח היו 13 יהודים: ראש הקהילה היהודית אלפרד אופנהיימר (Alfred Oppenheimer), בן 42; אשתו אלינה (Aline) בת 45; בנו רנה (Rene), בן 13; ואדה רויטר (Ada Reuter) בת ה-65 מקוריך (Körich), שהובאה באוטובוס לבית החולים לחולי נפש באטלבריק (Ettelbrück) והועברה עם עוד תשעה מטופלים מבית החולים שהוכרזו "כשירים למסע" – אם כי יהדותו של אחד מהם לא הייתה ברורה לרשויות – לתחנת הרכבת. הגרמנים צירפו למסע אחיות שליוו את המטופלים עד ברלין.
"כמה ימים לפני השילוח", העיד אופנהיימר בהצהרתו במשפט אייכמן, "נעצרתי בידי הגסטפו והוכנסתי לבית הסוהר המקומי; הייתי בו עד השילוח. הוצאתי עם אשתי ובני מן הכלא, ואנחנו ודיירי בית החולים לחולי נפש הוכנסנו לקרון ברכבת שנסעה לטריר (Trier), ומשם הוסענו לברלין עם קבוצת יהודים מטרייר. אני ומשפחתי הגענו לגטו טרזיינשטט".
הרכבת עצרה בטריר, והמגורשים הועברו לבית הסוהר ושהו בו בלילה. בבוקר הם עלו לקרונות מחלקה שלישית יחד עם עוד 12 יהודים מטרייר: עובדי הקהילה היהודית ובני משפחותיהם, וגם הגברת אלסי קהן (Else Kahn), שעמדה בראש הקהילה היהודית. הקרונות חוברו לרכבת נוסעים סדירה שנסעה לברלין. גם את השילוח הזה ליווה קרימינלסקרטר אוטו שמלץ (Otto Schmalz), ראש המדור לענייני יהודים באיינזצקומנדו, מלוקסמבורג לברלין. בברלין הוחזקו המגורשים באתר הכינוס בגרוסה המבורגר שטראסה (Grosse Hamburger Strasse). הם המתינו לצאת השילוחים הבאים מברלין: שילוח אחד לאושוויץ ב-28 ביוני ושילוח שני לטרזיינשטט ב-29 ביוני....