ב-5 במאי 1942 הפיצה המחלקה לענייני יהודים (IVB-4) בRSHA- הנחיות עם חתימתו של ראש הגסטפו היינריך מילר (Heinrich Müller) בנוגע להוצאה אל הפועל של שילוחי יהודים ל"גטו הזקנים" בטרזיינשטט. דיירי בתי האבות היו בעדיפות ראשונה לגירוש. מלבד אלו, הוזכרו בהנחיות גם יהודים בני 65 ומעלה; יהודים בני 55 ומעלה שלקו בבריאותם ובני משפחותיהם; בני זוג יהודיים שנשואים 'נישואי תערובת' וילדיהם בני 14 ומטה; יהודים שקיבלו עיטורי גבורה ואותות מִדרגה ראשונה במלחמת העולם הראשונה; בני זוג יהודיים שנשואים 'נישואי תערובת' שכבר אינם תקפים, אם אין להם ילדים בני 14 ומטה; יהודים שלא נימולו, והוטבלו והוגדרו לפי חוקי נירנברג בתור משלינגה דרגה I; משלינגה בחזקת יהודי על פי חוקי נירנברג. יהודים בעלי נתינות זרה, אם זו אינה נתינות לוקסמבורגית או פולנית לשעבר, ויהודים שהועסקו בתעשיית הנשק היו פטורים מגירושים בתקופה זו.
ביוני 1942 החלו הרשויות לגרש יהודים מגרמניה רבתי לגטו טרזיינשטט. לאחר שגרמניה הנאצית כבשה את לוקסמבורג במאי 1940 הונהגו בה חוקים נגד היהודים. באוגוסט 1941 החלו הרשויות לרכז את היהודים הנותרים באתר הכינוס פינפברונן (Fünfbrunnen), מנזר ישועי עד 1938. באוקטובר 1941 יצא שילוח מן המחנה לגטו לודז', ובו למעלה מ-500 מגורשים.
ב-15 ביולי, שלושה ימים לאחר צאת שילוח ב-12 ביולי, הודיע אלפרד אופנהיימר (Alfred Oppenheimer), ראש המועצה היהודית (Altestenrat Der Juden) בלוקסמבורג, ששילוח חדש מתוכנן לצאת לטרזיינשטט:...