שילוח E2 מ - Caserne Dossin (Malines-Mechelen), מחנה, בלגיה ל - Vittel, מחנה, צרפת ב- 20/06/1944

שילוח E1 ממכלן לוויטל יצא ב-23 בפברואר 1944 ובו 24 מגורשים (10 גברים, 14 נשים ו-5 ילדים). זה היה השילוח השני הקטן ביותר שיצא ממכלן. הוא כלל אך ורק יהודים שתויגו כ"מקרים גבוליים". זהותם, ובמיוחד מעמדם מבחינת אזרחות וגירוש, הצריך בדיקה נוספת. זו הסיבה שעם רישומם במחנה הם לא קיבלו מספר אלא את האות E, לציון המילה הגרמנית Entscheidungsfälle (מקרים גבוליים). בשונה מרוב הכלואים האחרים, ששהו במכלן ימים אחדים בלבד, יהודי-E נשארו במחנה שבועות או חודשים. 29 המגורשים בשילוח E1 היו היהודים הראשונים מבלגיה שנשלחו לוויטל. הם הגיעו למחנה באותו יום ב-23 בפברואר. שילוח שני ובו 43 יהודים (24 נשים ו-19 גברים) יצא ממכלן ב-20 ביוני והגיע למחרת לוויטל גם באותו היום. היהודים ממכלן נשלחו למעצר בית אך יכלו לנוע בחופשיות בשטח המחנה. שילוחים E1 ו-E2 כללו נתינים בריטיים ואמריקאיים וכן נתיני מדינות מדרום אמריקה, אך גם נתיני גרמניה ופולין שהחזיקו ב"promesas" – אשרות כניסה מארצות שונות באמריקה. חנה מגנוס (Hannah Magnus) לבית רוטשילד (Rothschild), במקור מהמבורג, היגרה עם הוריה ואחיה לבלגיה. ב-28 במרס 1944, בהיותה בת 15, נעצרה עם אמה בלוון (Leuven) ולמחרת נלקחה למכלן. היא נחשבה למקרה גבולי בזכות העובדה שאמה הצליחה להוכיח כי היא אזרחית האיטי. כך סיפרה חנה מגנוס בעדותה אחרי המלחמה: "ב-20 ביוני נערך מסדר למקרי ה-E. כל הזרים נקראו. מפקד המחנה הודיע שנילקח למחנה כליאה אך לא אמר לאן. אמי שמעה על ברגן-בלזן ועל ויטל. היא שאלה פקיד במכלן לאן נוסע השילוח הזה והמפקד יוהנס פרנק (Johannes Frank) שאל את כולם אם יש להם שאלות. אמי רצתה לדעת אם אפשר לצרף את שלושת ילדיה האחרים לשילוח זה. הם נלקחו לבית ילדים של ה-AJB בבריסל. פרנק הסכים, ואז הוסיף שעדיף כי הילדים יצטרפו אל אמם בשילוח זה ולא יועברו למכלן, "כי בכל מקרה מכלן איננו מקום לילדים והוא מקווה שנזכור אותו כ'אם מכלן'." כשהרכבת עצרה בבריסל, הילדים כבר המתינו שם להצטרף לשילוח....