שילוח VIII מ - Caserne Dossin (Malines-Mechelen), מחנה, בלגיה ל - Auschwitz Birkenau, מחנה השמדה, פולין ב- 08/09/1942

מאמצע אוגוסט 1942 ניסו השלטונות הגרמניים להאיץ את קצב הגירוש באמצעות פשיטות גדולות שהביאו למעצרים המוניים. הפשיטה הראשונה נערכה באנטוורפן ב-15 באוגוסט. הסיבה לבחירה בעיר זו, ולא בבריסל, שמספר היהודים בה היה גדול הרבה יותר, נבעה מצייתנותה של הביורוקרטיה הפלמית, שעמדה למבחן עם הכנסת הטלאי הצהוב. השלטונות הוואלוניים בבריסל סירבו לחלק את הטלאי הצהוב ליהודים, אך ראש העיר החדש של אנטוורפן רבתי, לאו דלוויידה (Leo Delwaide), אישר זאת. היה זה פרי השפעתה של המפלגה הפלמית משתפת הפעולה פלאמס נציונל פרבונד (Vlaams Nationaal Verbond). אנשי הפלדז'נדרמרי (FG) והאס.אס עצרו יותר מאלף יהודים בסיוע משטרת בלגיה. לנוכח הביצוע החלק של המשימה הורה הסיפו-אס.דה בבריסל לסניפו באנטוורפן, המחלקה לענייני יהודים בראשות אס.אס-אוברשרפירר אריך הולם (SS-Oberscharführer Erich Holm), לערוך פשיטה נוספת ב-27 באוגוסט. אך היהודים הוזהרו מראש, באמצעות עלונים כתובים בכתב יד, ועזבו את בתיהם בעוד מועד, וכאשר הגיעו יחידות המשטרה לבתים הריקים נאלץ הולם להפסיק את המבצע. למחרת הוא זימן למשרדו ארבעה ראשי מחוזות משטרתיים באנטוורפן וכ"עונש" על "בגידתם" הורה להם לעצור 1,000 יהודים עד שמונה למחרת בבוקר ללא כל עזרה מהמשטרה הגרמנית. אם דרישתו לא תיענה, איים הולם, יישלחו המפקדים למחנה הריכוז ברנדונק (Breendonk). בלילה של 28 באוגוסט ערכה המשטרה הבלגית (בכוח של 68 שוטרים לפחות) פשיטה נוספת באנטוורפן, בהסכמת המפקח הראשי של המשטרה יוזף דה פוטר (Jozef De Potter). 943 יהודים נעצרו, בהם מספר רב של ילדים, קשישים וחולים בעלי אישורי מחלה. הם פעלו במלוא הכוח והאכזריות ואפילו עצרו יהודים שחיו בנישואים מעורבים, שעל פי סעיפי החוק של הממשל הצבאי היו פטורים עדיין מגירוש. זו הייתה הפעם היחידה שבה שוטרים בלגיים פעלו לבדם ועצרו יהודים רבים כל כך. רק יהודים שהצליחו להוכיח כי הם אזרחים בלגיים שוחררו. העצורים עברו תהליך רישום באותו יום במכלן וגורשו לאושוויץ בשילוחים VII ו-VIII. קבוצה נוספת של מגורשים לשילוח VIII הגיעה מהפשיטה הגדולה הראשונה שאורגנה על ידי ה-BdS ושנערכה בבריסל בעקבות שתי פעולות חמושות של תנועת ההתנגדות שבוצעו על ידי לוחמים יהודים מהמפלגה הקומוניסטית הבלגית. קבוצת הרזיסטנס שנקראה Main d’Oeuvre Immigrée(MOI), בהנהגת מושק רקובר (Moszek Rakower), פרצה ב-25 ביולי למשרדי ה-AJB והעלתה באש את הכרטסת ואת הודעות הגיוס שהוכנו בפקודת קורט אשה (Kurt Asche). ב-29 באוגוסט רצחה אותה קבוצה את מנהל ה-AJB רוברט הולצינגר (Robert Holzinger), ששיתף פעולה עם הסיפו-אס.דה בארגון הקריאה ל labor intake. ה-BdS החליט לערוך את הפשיטה ב-3 בספטמבר ברובע גאר די מידי (Gare du Midi). אס.אס-שטורמבאנפירר אלפרד תומס (SS-Sturmbannführer Alfred Thomas), ראש מחלקה II (לענייני יהודים), ניסה לשכנע את משטרת בריסל לשתף עמו פעולה. הגרמנים פעלו בזהירות לאור העובדה שעד אז נתקלו בדחייה מצד הבלגים. תומס העביר את המסר באמצעות ראש מחלקת המשטרה במשרד הפנים הבלגי, שקיבל ממנו הבטחה כי במצוד יילכדו רק נתינים זרים ושהבלגים רק יצטרכו לעזור. עם זאת, בקשתו סורבה והפשיטה נעשתה אפוא בהשתתפות ה-BdS, המשטרה הצבאית, משטרת השדה החשאית (Geheime Feldpolizei, GFP) וחיילי ורמאכט סדירים. 660 יהודים נעצרו – כמחציתם צורפו לשילוח VIII, והמחצית האחרת לשילוח IX. השילוח השמיני ממכלן לאושוויץ יצא ב-8 בספטמבר 1942 וכלל 1,000 מגורשים (498 גברים ו-502 נשים). רשימת הגירוש פורסמה ב-29 באוגוסט, אחרי הפשיטה השנייה שנערכה באנטוורפן, כשלא כל היהודים שנעצרו יכלו להישלח בשילוח VII. יתר 159 העצורים צורפו אפוא לשילוח VIII. הקבוצה הבאה כללה 318 יהודים מהפשיטה על בריסל. קבוצה שלישית כללה את 107 ה"מתנדבים" האחרונים שנשמעו לזימון של אלרס ובאו בעצמם למכלן. לצד הקבוצות הללו נכללו בשילוח גם יהודים שנתפסו במעצרים אינדיבידואליים וממחנה הריכוז ברנדונק....