שילוח זה היה ה-24 במספר שיצא מברלין לגטאות ולאתרי הרצח במזרח אירופה ולפיכך כונה “Osttransport 24”. הוא יצא מתחנת פוטליטצשטראסה (Putlitzstrasse) ברובע מואביט (Moabit) בברלין ב-9 בדצמבר 1942 והגיע לאושוויץ למחרת. היו בו 994 יהודים. שילוח קטן שיצא מווינה ב-8 בדצמבר צורף ככל הנראה לשילוח זה בדרך לאושוויץ. בטרם הגירוש הוחזקו היהודים ימים אחדים במחנות כינוס שהיו פזורים ברחבי ברלין. באתרים אלה נאלצו היהודים לחתום על הצהרה המאשרת את העברת רכושם לידי המדינה. ביום השילוח עצמו הובאו המגורשים לתחנת הרכבת והועלו על קרונות משא סגורים. יחידת משמר, שכללה בדרך כלל שני אנשי ס"ס, הוצבה על פי רוב בקרון המשא. הרכבת נסעה בדרך כלל לאושוויץ דרך ברסלאו (ורוצלב, Breslau, Wroclaw) וקטוביץ (קטוביצה, Kattowitz, Katowice), אבל ייתכן שבעקבות הלחץ המתמיד שהופעל על מערכת הרכבות של גרמניה חלק מן השילוחים נסעו בדרכים אחרות. ההיסטוריונית דנוטה צ'ך (Danuta Czech) מציינת ב-"כרוניקה של אושוויץ" כי שילוח שארגן RSHA הגיע לאושוויץ ב-10 בדצמבר. בניגוד למספר שציינו ההיסטוריונים אלפרד גוטוולד (Alfred Gottwald) וריטה מאיהפר (Rita Meyhoefer), צ'ך קובעת כי השילוח היה מורכב מ-1,000 יהודים – גברים, נשים וילדים – שהגיעו מערים אחדות בגרמניה. עם הגיעם, מחוץ למתחם מחנה אושוויץ, עברו המגורשים תהליך סלקציה שביצעו אנשי ס"ס, ובעקבותיו נשלחו למחנה 137 גברים ונשים. הם קיבלו את המספרים 26621–26645 ונשלחו לעבודות כפייה בתנאים קשים כל כך עד שרק מעטים שרדו. שאר 898 המגורשים נשלחו ישירות לתאי הגזים בבירקנאו (אושוויץ II) ונרצחו. על פי מאיהפר, ידוע רק על שניים מהמגורשים שנותרו בחיים.