שילוח 21 מ - Berlin, Berlin (Berlin), City of Berlin, גרמניה ל - Riga, Rigas, Vidzeme, לטביה ב- 19/10/1942

היהודים שגורשו בשילוח שיצא ב-19 באוקטובר נלקחו ממחנה הכינוס אל תחנת רכבות המטען בפוטליצשטראסה/קוויטצובשטראסה (Putlitzstrasse/Quitzowstrasse) בברלין-מואביט (Moabit), כנראה בשעות הבוקר המוקדמות. המגורשים נדרשו ללכת ברגל כשלושה קילומטרים דרך הרחובות יאגובשטראסה (Jagowstrasse), אלט-מואביט (Alt-Moabit), טורמשטראסה (Turmstrasse), פרלברגרשטראסה (Perleberger Strasse), האפלברגרשטראסה (Havelberger) וקוויטצובשטראסה (Quitzowstrasse). מי שלא היו מסוגלים ללכת נלקחו לתחנה במשאית. בתחנה המתינו להם קרונות המחלקה השלישית שהרייכסבאן (Reichsbahn; שירת הרכבות הגרמני) סיפק לגסטפו. הקרונות סומנו בשם Da 403. שילוח זה יצא לדרך באותו יום. הוא היה ה-21 במספר מתוך יותר מ-60 שילוחים שיצאו למזרח (Osttransporte) והובילו יחד יותר מ-35,000 יהודים מברלין לגטאות ולמחנות המוות במזרח אירופה. שילוח זה כלל עד 962 גברים, נשים וטף מברלין. ממוצע הגילים היה 37. היו בו 209 ילדים בני פחות מ-15, בהם אחיו בן העשר של הנס רוזנטל (Hans Rosenthal; 1987-1925), לימים מנחה מפורסם של תכניות טלוויזיה, קולנוען וחבר הוועד של המועצה המרכזית של היהודים בגרמניה. בשילוח נכללו גם אסירים מכלא המשטרה באלכסנדרפלאץ (Alexanderplatz), שהוכנסו לקרון נפרד. בזמן הנסיעה היו המגורשים נתונים לפיקוחם של אנשי גסטפו; הם לא ידעו לאן פניהם מועדות. אחרי שלושה ימי נסיעה בקרונות צפופים מאוד הגיעה הרכבת, ב-22 באוקטובר, לתחנת סקירוטבה (Skirotava) שבפרברי ריגה. משילוח זה נבחרו 81 גברים כשירים ונשלחו לעבודות כפייה בתנאים קשים ביותר. ההיסטוריון וולפגנג שפלר (Wolfgang Scheffler) קבע ב-2002 כי רק 17 מהם שרדו אחרי המלחמה. כל האחרים נורו למוות ב-22 באוקטובר, זמן קצר אחרי בואם, ביערות רומבולה (Rumbula) וביקרניקי (Bikernieki)....