שילוח זה יצא מברלין לאושוויץ-בירקנאו ב-11 ביולי 1942, והוא היה השילוח ה-17 שיצא מן העיר למזרח, ולכן כונה 17 "Osttransport". זה היה השילוח הישיר הראשון שיצא מברלין למחנה ההשמדה אושוויץ מיציאת הגירוש ההמוני הראשון מברלין לריגה ב-18 באוקטובר 1941. השילוח היה "הגל ה-20" (Welle XX) של יותר מ-60 שילוחים שיצאו למזרח, ובהם הועברו יותר מ-35,000 יהודים מברלין לגטאות ולמחנות ההשמדה שבמזרח אירופה.
על פי עותק של רשימת השילוח מגסטפו ברלין, עותק שהשתמשו בו בתור עדות אחרי המלחמה במשפטו של ראש גסטפו ברלין לשעבר אוטו בופנזיפן (Otto Bovensiepen) ובמשפטיהם של חברים נוספים מן ה-RSHA, גורשו מברלין ב-11 ביולי 210 יהודים, ולפחות עשרה מהם היו תושבי פוטסדם (Potsdam). הגברים, הנשים והילדים שגורשו בשילוח זה - כמה מהם הועברו לברלין מערים קטנות יותר זמן קצר לפני הגירוש - מצוינים ברשימה רק במספרי הגירוש שהחליפו את זהותם האזרחית. שניים מהם, מס' 116 ומס' 162, נמחקו מן הרשימה והוחלפו במספרים 211 ו-212. אם מגורש אחד או יותר שם קץ לחייו, ירד למסתור או הצליח לחמוק מן השילוח, השלטונות הנאציים דאגו שיהודי אחר יתפוס את מקומו בשילוח.
לארגון השילוחים הייתה אחראית המחלקה לענייני יהודים בגסטפו ברלין בראשותו של קצין הס"ס גרהרד שטיבס (Gerhard Stübs) וסגנו קצין המשטרה פרנץ פריפר (Franz Prüfer), וכן המחלקה לענייני יהודים ב-RSHA בראשותו של אייכמן. משימת הרכבת רשימות המגורשים נמסרה לנציגי הקהילה היהודית של ברלין: הם אולצו לבחור אלפי שמות מרשימת יהודי הקהילה. הקהילה היהודית גם נדרשה לדאוג לספק למגורשים כמות מזון בסיסית ומצרכים חיוניים למסע....